חונים בכחול לבן

"לגנץ אין את זה. אין לו את האומץ הדרוש לשם כך כפי שאין לו את האומץ לקבל את ההחלטה להתפצל מיאיר לפיד, לקחת אליו את עושי דברו מקרב המפלגה וללכת למהלך שיציל את המדינה"

מחייכים למצלמה. גנץ ונתניהו - צילום: עמוס בן גרשם לע"מ
מחייכים למצלמה. גנץ ונתניהו - צילום: עמוס בן גרשם לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"אומץ" זו המילה עליה חוזרים פעם אחר פעם גורמים בכירים המעורבים בסוגיית המשא ומתן הקואליציוני. זו המילה שחוזרת על עצמה במהלך השיחות שערכתי רק כשעולה שמו של יו"ר 'כחול לבן' בני גנץ. בכך הם מגדירים את הבעיה שלו להניע תהליך אמיתי של מו"מ קואליציוני וחתירה לגיבוש מסמך עקרונות שישמש כטיוטה ראשונית לקראת הגדרת קווי יסוד בדרך להסכם קואליציוני.

בעיית האומץ עולה פעמיים. האחת, כאשר מדברים על הקמת ממשלת מיעוט הנשענת על תמיכה כזו או אחרת של הרשימה הערבית המשותפת. השניה, כאשר עולה אופציית פיצול 'כחול לבן' והליכה של גנץ לקואליציה עם נתניהו וללא השותף מיש עתיד המונח כריחיים על צווארו.

מקורב לגנץ אומר כי בניגוד לדעה הרווחת שהקמת ממשלה צרה בתמיכת הערבים תחסל את הקריירה העתידית של גנץ בפוליטיקה הישראלית, הוא אינו חושב כך ואף מוסיף נתון שקשה להתווכח איתו שבסיס הרעיון בו הוא שאם לנתניהו היתה את האופציה להקמת ממשלה בתמיכה של חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת, הוא היה עושה את זה בלי למצמץ. לשם כך הוא אף היה נותן את נאום חייו בדבר חשיבות שילוב החברה הערבית ונציגיה במשחק הפוליטי ובדבר חשיבות ההשקעה ביישובים הערביים ברחבי הארץ הן בתחום התשתיות והן בתחום החינוך.

אין ספק שבנאום שכזה נתניהו היה מעמיד בפרונט את נושא האלימות והרציחות במגזר הערבי ואת החובה המוטלת על ראשי המדינה להשקיע כל משאב אפשרי כדי למגר את התופעה ואולי אף היה מציג תכנית חומש לטיפול במגזר הערבי. "לגנץ אין את זה", אומר הבכיר. "אין לו את האומץ הדרוש לשם כך כפי שאין לו את האומץ לקבל את ההחלטה להתפצל מיאיר לפיד, לקחת אליו את עושי דברו מקרב המפלגה וללכת למהלך שיציל את המדינה מסבב בחירות שלישי שרק ירחיב עוד יותר את המשבר בו נמצאת מדינת ישראל בשנה האחרונה".

בכיר בש"ס שהתייחס לנושא פילוג 'כחול לבן' טען בלהט שהגיע הזמן להתפכח מהאשליה הזו וכי אין היתכנות למהלך שכזה. עוד הוסיף כי היסטורית כמעט שאין מהלכים שכאלו בפוליטיקה הישראלית שהיו רק בגלל שצד אחד היה חפץ בהם. גם אהוד ברק שהתפצל ממפלגת העבודה בשנת 2011 והקים את 'עצמאות', לא עשה את זה בגלל רצונו של נתניהו לקים קואליציה, אלא רק בגלל שהוא ברמה האישית רצה להתנתק ממפלגת העבודה ולהשתחרר מהכבלים שביקשו למנוע ממנו להיות חלק מהשלטון. גנץ, כך טוען הבכיר, טרם הגיע לשלב בו הוא רוצה להתפצל וספק רב אם יגיע, מה שסותם את הגולל על האשליה הזו. בכלל, גנץ טרם החליט האם הוא רוצה לסיים את הקריירה הפוליטית כמו ציפי לבני או שמא הוא מעוניין לסיים כמו שאול מופז.

חוסר ניסיונו הפוליטי של בני גנץ והעובדה שאינו מנהיג אמיתי של הפלטפורמה הפוליטית שבראשה הוא עומד, בולטים לעין. את הלימון הזה סוחט נתניהו עד הסוף. נתניהו ושליחו הבכיר למו"מ, השר יריב לוין, מבינים שאם גנץ מצליח להעביר במפלגתו את מתווה הנשיא על כל המשתמע מכך, כולל שנתניהו בראש ושאר חברי הגוש, כולל החרדים, מצטרפים לממשלה כשהם מתפשרים בעיקר על תפקידים ולא על מהות, זו תהיה שירת הברבור של נתניהו. רגע לאחר הקמת הממשלה תוגדר בבירור מהי נבצרות, ובאיזה שלב משפטי של נתניהו היא תחל, ומאותו רגע כל שנותר לגנץ זה להתפלל שמנדלבליט יודיע על הגשת כתב אישום, ולכן נתניהו עושה כל מהלך אפשרי כדי להעמיד את גנץ בפוזיציית סרבן האחדות כדי שאת החשבון על סבב בחירות שלישי הבוחר הישראלי יעשה עם גנץ ולא איתו.

לנתניהו וגנץ יש שותפים קואליציוניים שכרתו איתם ברית. ברית פוליטית זו לא חתונה קתולית ומגיע שלב בו גם לשותפים מתחיל להימאס מהפלונטר והם מתחילים לדרוש קבלת החלטות. אף אחד מהשותפים לא מעוניין בבחירות חוזרות. בשביל בנט ושקד זה אף עשוי להיות מוות פוליטי וסיום הפרק הזה בחייהם, ולכן שניהם מדברים בכל מקום בו מאפשרים להם לדבר. בעוד בנט שומר על ממלכתיות ודוחף את שני ראשי המפלגות הגדולות לאחדות, שקד מברברת את עצמה לדעת וברוב חוצפתה וממרום חצי המנדט אותו היא שווה, היא מרשה לעצמה לדרוש מהנציגות החרדית להתפשר בנושאים מהותיים.

שקד לא עושה זאת סתם. לאחרונה היא מנהלת לא מעט שיחות עם איווט ליברמן וכל רצונה כרגע זה לדאוג לאיש שסיבך את מדינת ישראל עם מערכת בחירות מיותרת ואף גרר לסיבוב שני והכל מתוך הבנה שאם המהלך יצליח, הוא ישמור לה אמונים במקרה בו גורם כלשהו בבית שברחוב בלפור יטיל וטו על מינויה לשרה בממשלת נתניהו הבאה שתקום, אם תקום.

גם יו"ר ש"ס לא טומן ידו בצלחת ואם בישיבות הקבינט הוא קוצר שבחים מראש הממשלה ומאנשי המקצוע על פתרונות יצירתיים אותם הוא מציע במהלך הדיונים, הפעם הוא שיחרר לאוויר פתרון שעיקרו הוא הוראת שעה בה יועבר במהירות חוק בחירה ישירה כהוראת שעה שתפוג מיד לאחר הבחירות. נקודה נוספת בהצעה היא לוחות הזמנים. בעוד שבבחירות רגילות יש פרק זמן של שלושה חודשים, בהוראת השעה יובהר שהבחירות תהיינה תוך חודש. פחות זמן, פחות כסף למשק הישראלי.

נתניהו שבניגוד לראשי מפלגות הימין שקנו את הרעיון בשתי ידיים, לא אהב את הפתרון היצירתי אותו הציע דרעי אמר לדרעי: "לא התייעצו עם הכלה", אך קיבל תשובה ברורה שיש פעמים בהן כבר לא מתייעצים עם הכלה. מבחינת דרעי זהו מצב אידיאלי משתי סיבות. האחת, הולכים לבחירות אישיות בין גנץ לבין נתניהו ורק הם עסוקים בבחירות של עצמם. והסיבה השניה היא העובדה שבחירות כאלו יהיו לאחר הסכמה מכלל מפלגות הכנסת שמי שייבחר הוא ראש הממשלה. ממילא גם אם גנץ ייבחר, מי מהימין שילך איתו לא יואשם בפירוק הגוש. נתניהו שוקל את ההצעה הן מעצם היותה הגיונית והן בגלל חשש מביקורת ציבורית, אך בהחלט יתכן שכבר בימים הקרובים שליחיו בתקשורת יתודרכו בכיוון שמציע ההצעה נהפך לחשוד פוטנציאלי לביצוע בגידה פוליטית.

משחקים לידי נתניהו

שוב נראה שמערכת אכיפת החוק משחקות לידיים של נתניהו. אם בשבוע שעבר זה היה בדבר חקירתם של יועצי הניו-מדיה של נתניהו והחיטוט הלא חוקי בטלפונים הניידים שלהם, כעת שם המשחק זה שיטות החקירה שהופעלו על ניר חפץ, מי שהיה יועצו של נתניהו ושלכאורה כתוצאה מאותן שיטות הוא לא עמד בלחץ וחתם על הסכם עד מדינה כנגד נתניהו בתיק 4000.

בין העיתונאים המזוהים עם הפרקליטות לבין עמית סגל המזוהה כבר מבית אביו עם הימין הישראלי, ישנה מחלוקת שלא הוכרעה ונראה שגם לא תוכרע באשר לבדיקת פוליגרף לגורמים מהפרקליטות, גוף הנחשד בהדלפות מתיקי ראש הממשלה בפרט ומתיקי נחקרים רבים בכלל.

מקורות מידע הם צינור החמצן של כל עיתונאי באשר הוא. גם סגל יודע את זה וללא מקורות מידע ומדליפים למיניהם בעולם הפוליטי, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אך כשמדובר בהדלפות מצד גורמי אכיפת החוק זו כבר נחשבת חציית קו אדום שצריכה להיות מטופלת.

ביום שני חטפה עדת העיתונאים סנוקרת אדירה כשחשף עמית סגל עובדות מאופן חקירתו של עד המדינה ניר חפץ. החל מאותו רגע החלה הביקורת הציבורית כנגד הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק לצבור תאוצה. גם אלדד יניב הנחשב למבקרו הגדול ביותר של נתניהו צייץ: "הפרסום שסגל הביא חייב להתפרסם במלואו גם אם יהיו לפרסום משמעויות מרחיקות לכת. אמת חשובה מפוזיציה". בראיון לעיתונאית איילה חסון אף הקצין יניב ואמר: "לפי מה שפורסם ומה שלא פורסם, אלו שיטות של מאפיה ולא של מדינה מתוקנת". אין ספק שללא צו איסור הפרסום העסק היה יוצא לגמרי משליטה וכל רצונה של הפרקליטות בשלב זה הוא להרוויח זמן כך שאו שהפריץ ימות או שהכלב ימות, אבל על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שהוא האיש שעומד בראש הפירמידה להתעשת, להסיר את צו איסור הפרסום ויהיה המחיר אשר יהיה כדי להחזיר ולו במעט את אמון הציבור במערכת שסובלת מתדמית ירודה. בשלב הבא ובמידה וכתוצאה מהמסקנות הוא לא יודח, יהיה עליו למנות ועדת בדיקה חיצונית ובלתי תלויה בדבר שיטות החקירה הנהוגות כיום בישראל ובדבר זכויותיהם של נחקרים ושמסקנותיה יהיו גלויות לציבור ושחוקרי המשטרה על כל שלוחותיה יהיו מחויבים  להתנהל על פיהן.

נושאי הדגל

מזלו האישי של חבר הכנסת לשעבר יצחק פינדרוס זה משהו שמצריך המון תפילות. מסתבר שמגורים ליד האדמו"ר של מאיר פרוש, הכותל המערבי, לא ממש מועילים אם אין לזה את תוספת התפילות והתחנונים. פינדרוס שכבר טעם את טעמה של הכנסת והרגיש את נוחות כסא העור במליאת הכנסת אליה נכנס בעור שיניו, בסיבוב השני קפץ עליו רוגזו של הליכוד ורוגזה של קטי שטרית שנכנסה במקומו לכנסת וכעת השניים מתגוששים בבתי המשפט.

במהלך החג האחרון נתבשרנו שיצחק פינדרוס עומד להתמנות לתפקיד מזכ"ל דגל התורה, תפקיד אותו מחזיק כיום ומזה עשרות שנים חה"כ משה גפני שנאלץ להיפרד ממנו רק פעם אחת ולתקופה מסוימת לטובת יעקב אשר, בימים שטרם חל עליו החוק הנורווגי. איכשהו המינוי לא מבשיל והסגירות האחרונות שאמורות להיות לטובת ביצוע חילופי הגברי בהנהלת דגל התורה לא מבשילים לידי מעשה. לא מעט גורמים המעורים בסוגיה טוענים שישנן תביעות אצבע של אורי מקלב בעיכוב ביצוע המינוי. "המפסיד" היחיד בסיפור הוא משה גפני. אחרי הכל הוא מזכ"ל כל יכול הן מכח העובדה שהוא זה שמשמש בתפקיד והן מכח האישיות שלו החביבה על מרבית אנשי השטח של המפלגה.

הסיורים ברחבי הארץ והמפגשים עם פעילי השטח וראשי הערים די בכל אתר ואתר הם חלק בלתי נפרד מפעילותו הציבורית של גפני בכובעו כמזכ"ל המפלגה ונישולו מהמקום הזה כמוהו כסגירת ברז הרזרבה (הברז הראשי נמצא בוועדת הכספים) בבלון החמצן של צוללן. גפני גם מסויט ממהלך זהה שבוצע עם יעקב אשר, שהיה אדם עצמאי לחלוטין וניגן לפי החליל של עצמו, וגם לאחר שכבר נכנס לכנסת לאחר קיום החוק הנורווגי הוא עדיין יצר לו כאב ראש לא קטן ולשם גפני לא היה רוצה לחזור. כך שאם העיכוב היה מגיע מכיוונו של גפני עוד היה ניתן להבין ובפרט לאור הלו"ז הצפוף שלו כיו"ר הוועדה כמעט היחידה שמתפקדת בכנסת. הפלא הגדול הוא שגורמים מתוך דגל התורה מצביעים על אורי מקלב כמי שפועל לאי ביצוע המינוי וטעמו עמו. גורם בכיר בדגל התורה אומר כי פינדרוס מתואם עם בית מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין אך בעיקר נהנה מתמיכה חזקה בבית מרן שר התורה שלשם גם קשור מקלב והאחרון חושש מפיחות במעמדו בעקבות מינוי פינדרוס למזכ"ל.  גורמים אחרים במפלגה תולים את בחישתו של אורי מקלב בסיפור מסיבה אחרת לחלוטין. לשיטתם, מקלב כמו רבים מקרב המפלגה לא מבינים מדוע המינוי נחוץ ומדוע מוטלת על המפלגה החובה לדאוג לג'וב בשכר גבוה למי שבסבב הנוכחי לא נכנס לכנסת. "דגל התורה היא לא ש"ס שמרושתת במרבית הרשויות בארץ ומפלגה בת שלושה מנדטים בכנסת ממש לא צריכה מזכ"ל פעיל בשכר", אומר לי בכיר בדגל התורה ומוסיף: "בשכר הזה ניתן להחזיק מספר עובדים שיתנו מענה לפניות ציבור והתועלת מהם למפלגה תהיה גדולה בהרבה".

כך או כך, בלשכתו של מקלב מתעקשים שלא כך הם פני הדברים ואורי מקלב הוא זה שנשכב על הגדר בליל הגשת הרשימות שפינדרוס יהיה הרביעי ברשימת דגל התורה והוא עושה הכל כדי לסיים מהר ככל שניתן את הליך מינויו של פינדרוס למזכ"ל המפלגה.

דבר המלך

אלימלך פירר הוא השם הבולט ביותר בעולם הייעוץ הרפואי הבלתי ממסדי. ארגונו נקרא 'עזרה למרפא' אבל בשעת מחלה ל"ע, אין מי שהולך להתייעץ במשרדי עזרה למרפא, אבל יש מי שהולך להתייעץ עם פירר. ככה זה. מותג של איש אחד שסביבו הוקם ארגון.

השבוע סערה הארץ סביב האיש האחד הזה. ערב גאלה שהכנסותיו היו אמורות להיות תרומה לארגונו של הרב פירר הסעיר את המדינה בגלל סיבה אחת ויחידה והיא אמונתו הדתית של האיש. העובדה שבערב הזה יופיעו אך ורק זמרים ולא זמרות, הכניסה את מדינת ישראל לסחרור. אין ממשלה, אין תקציב, מערכת הבריאות בקריסה, שלטון החוק בפני מתקפה, עצורים נחקרים בשיטות של מאפיה וכל מה שעניין את ראשי הטרור המחשבתי השוטפים את המדינה בגל של פמיניזם מאוס, זו העובדה שלא תהיה זמרת בערב ההוקרה לארגון החשוב 'עזרה למרפא' ולעומד בראשו הרב אלימלך פירר, אירוע שבינתיים בוטל.

בשנים אחרונות קמו להם מספר ארגוני טרור מחשבתיים שבניסיון שלהם "לתקן" עוולות מזמן קום המדינה, הם דורסים כל מה שנקרה בדרכם מבלי להבחין בין טוב לרע. אין שום ספק שפגיעה בבן אנוש היא אסורה בתכלית האיסור, אבל גם אין שום סיבה שבשם הרצון לבנות כאן חברה טובה יותר כביכול, תירמס אמונתו של אדם, כל אדם גם אם לא קוראים לו הרב פירר. דבר זה נכון שבעתיים כאשר הכרה באמונתו של אדם והשמירה עליה היו מסייעות באופן ישיר לאלפי חולים בארץ ובעולם. כנראה שבדיוק לזה התכוונה הגמרא במסכת בבא קמא בהתייחסותה למלאך המוות: "כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע". סופו מעיד על תחילתו ולא תיקון החברה ומניעת הדרת נשים היה רצונם של עובדי דת הפמיניזם, רק ניסיון של השתלטות על השיח במרחב הציבורי והצרת צעדיהם של כל אלו המתרחקים מעבודת האלילים הזו.

המקרה הזה שולח חיצי ביקורת גם פנימה אל תוך ההתנהלות שלנו החרדים בתוך המרחב הישראלי הכללי. אירוע שנועד לציבור הכללי ושהישיבה בו היא מעורבת ושאת קטעי הקישור וההנחיה בו הייתה אמורה לעשות ידוענית מוכרת בעולם המדיה הכללית, כשכל זה על דעתם של מארגני האירוע וגורמים הקשורים לארגונו של הרב פירר לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם שעה שהחלה הסערה. לא חסרים פתרונות, היה רק צריך לרצות למצוא אותם. יועץ אסטרטגי טוב היה יכול למנוע מהרב פירר את המבוכה אותה עבר השבוע.

השארת תגובה