בחירות: בעד הפרקליטות או נגד?

הבחירות הבאות לא יהיו על ביבי וטיבי אלא על ניצן ובן ארי, לא על מדינת הלכה אלא על מדינת משטרה, במוקד לא תעמוד ממשלה עם הערבים – אלא ממשלת הפרקליטים

שי ניצן
שי ניצן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אין שוטים בפרקליטות. אחרת, אולי הייתה מנצנצת בהם רוח נבואה, ומונעת מהם מלכתחילה את הפארסה העצומה שמכונה כרגע 'תיקי נתניהו', במה שעוד עשוי להתפתח לרעידת אדמה שתזעזע את אמות הספים בפרקליטות.

מצד שני יש שם כמה שוטים. אחרת קשה להבין מי אישר את חתימת הסכם 'עד המדינה' עם ניר חפץ בתיק 4,000 (תיק אלוביץ'-בזק-יס-וואלה), עד שסותר את עצמו שוב ושוב, ממציא סיפורים שלא ייתכנו ולא נבראו, משנה גרסאות ומאלתר תוך כדי תנועה. קשה להאמין שזה הנכס המרכזי של התביעה בפרשה שליוותה את עם ישראל בשנה האחרונה.

בשני בערב חשף הפרשן הפוליטי עמית סגל קטעים מתמלילי חקירתו של חפץ, חקירת קרקס מביכה. על פניו, קשה לראות פרקליט שיעז להעלות אותו לדוכן העדים, גם הסטאז'ר של עו"ד עמית חדד יוכל לקרוע אותו לגזרים, עם שתי ידיים קשורות מאחור ומתוך שינה.

הנה כמה דוגמאות נבחרות, לא נגענו.

ניר חפץ אמר את הדברים הבאים לפני ואחרי החתימה על הסכם עד המדינה: "אני כבר מתבלבל לי מה אני זוכר מהחקירה ומה אני באמת זוכר, זה מתערבב". ובהזדמנות אחרת: "זיכרון זה לא הצד החזק שלי. אני חלש בטווח ארוך, אני אזכור עכשיו הרבה אבל עוד חצי שנה אשכח".

חפץ מבטיח בחתימת הסכם עד המדינה שביכולתו לקשור את נתניהו לאישור עסקת בזק יס, על ידי תיאור פגישה של אלוביץ', נתניהו והוא. כשנשבר, אומר חפץ: "אני בטוח שזה היה ממש כמה ימים לפני הבחירות. נתניהו ידע שאני בא לענייני הבחירות, לא היה לו מושג על הדבר הזה". יש רק בעיה אחת – באיכון הטלפונים מתגלה שלא היה שום מפגש משולש בתקופת הבחירות. התאריך היחיד שבו אוכנו יחדיו הוא 4 חודשים לפני הבחירות, ב-28 בנובמבר 2014.

חמישה חודשים אחרי חקירתו, כשמתברר שהגרסה שמסר איננה נכונה, חפץ מוזמן שוב בניסיון לתקן את גרסתו. הוא מגיע מלא רצון טוב, אבל רק מסבך את העניינים ומספר: "זה יכול להיות גם מיד אחרי הבחירות. למה? כי בתקופה הזו הייתי בצוות המשא ומתן הקואליציוני, אז גם הייתי כמעט כל בירושלים. מה גם שזכור לי שהפגישה הייתה באווירה נינוחה, לכן זה לא הפליא אותי אם זה היה גם אחרי הבחירות. ביקשתי את הפגישה מדוד שרן".

ושוב יש בעיה – בזמן הפגישה לא היה משא ומתן ולא היה שרן, שכלל לא כיהן אז בלשכת ראש הממשלה. בפרוטוקול נרשם בשלב זה "חוקרים ונחקר יצאו מהחדר". כשהם חוזרים והתיעוד מתחדש, פתאום חפץ שולף: "בואו נגיד סתם עשרים ושמונה בנובמבר 2014". אחרי שני ניסיונות כושלים ובתום מפגש שלא תועד עם החוקרים, חפץ נוקב בדיוק בתאריך המתאים – והוא מוצא את דרכו אל כתב החשדות.

בעיות הזיכרון נמשכות גם כאשר מדובר על פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר, שלפי כתב החשדות נעשו בלחצו של אלוביץ'. "אלוביץ' לא שלח אותי לדבר על זה עם ביבי", יאמר עד המדינה. "מעולם לא דיברתי עם ביבי על הפיטורים של ברגר, לא לפני ולא אחרי. לעולם לא. למיטב ידיעתי הוא פוטר כי הייתה לו אפס תקשורת עם ראש הממשלה".

למחרת חפץ נזכר. החוקר שואל: אתמול אמרת שלא דיברת עם ביבי על פיטורי ברגר, ואילו כיום אתה מציין שכן דיברת אתו. תסביר את הפער בבקשה. חפץ משיב: "תוך, תוך כדי ה…החקירה, עכשיו באחת השאלות שאתם שאלתם אותי זה הבליח לי בזיכרון, אבל… אבל הבליח כזיכרון כללי".

לפעמים חפץ יוצא מגדרו, ומתאר אירועים שלא יכלו להתקיים, כך אפרופו פגישה שבה לכאורה אלוביץ' פועל לאשר את עסקת בזק יס: "אגב נזכרתי בעוד משהו, שאלתי את אלוביץ מדוע אינך פונה לבקש ארכה, ואז הוא ענה שהוא גם ביקש ארכה. תוך כדי שדיברתי זה צף לי. זה פשוט צף לי". אלא שאלוביץ' מעולם לא ביקש הארכה. החוקר מנסה לכוון אותו וחפץ מגיב: "יוצא סתירה פנימית מה שאני אומר?" תגובת החוקר: אתה רוצה למחוק את זה?

אבל שיאו של הסיפור הוא דווקא במה שלא פורסם, לדברי סגל, נעשה תרגיל מלוכלך בגיוס חפץ, כולל לחץ אישי פסול וכבד. אלא שבפרקליטות נבהלו והוציאו צו איסור פרסום על פרטי הסיפור. מעניין לאן התנדפו כל אבירי זכויות ההדלפות וחובבי חופש המידע…

מודל אולמרט

לפני שבבלפור מחלצים שמפניות ורודות מהארון, כדאי להם להיזכר בתקדים אולמרט. לא מעט חובבי משפט חוו דז'ה וו עמוק כשהתפרסמו תמלילי חקירת חפץ. גם אז, כשל עד המדינה שעוד נודע בראשי התיבות של שמו ש.ד. בעדותו, שגה בגרסאות שונות ולא עורר עודף אמינות באופן כללי. זה הספיק לשופט רוזן להרשיע את אולמרט ולשלוח אותו לכתוב זיכרונות מאחורי הסורגים.

בשונה מהמקרה ההוא, כאן התגלה המחדל עוד טרם הגשת כתב האישום, כך שהכל תלוי במנדלבליט. האם היועמ"ש ישים את יהבו על האיבה הטבעית שרוחשת מערכת המשפט לנתניהו ויגיש כתב אישום בתיק 4000, או שלאור הממצאים יפסול את עדותו של חפץ וימחק תיק נוסף (אחרי תיק 3000 – פרשת הצוללות, שכבר נגנז).

כך או כך, המשמעות של הגילויים הללו, שמצטרפים לרשימה ארוכה של כשלים מביכים של המשטרה והפרקליטות בתיקי נתניהו, מקורביו, עוזריו, דובריו ושאר אנשיו, צפויה להכות חזק ובעוצמה רבה במערכת אכיפת החוק, שהאמון הציבורי בה נשחק עד דק.

ביום שאחרי, ואולי כבר לפני, הציבור לא יאפשר לעבור בשתיקה על התנהלות כזו ויידרש בדק בית מקיף. הבחירות הבאות לא יהיו על ביבי וטיבי אלא על ניצן ובן ארי, לא על מדינת הלכה אלא על מדינת משטרה, במוקד לא תעמוד ממשלה עם הערבים – אלא ממשלת הפרקליטים.

אל תעצבנו את גפני

הנה טיפ לחבריי האגודאים – אל תעצבנו את גפני. בעצם, אל תעצבנו את הליטאים בכלל, בסוף, יש לכם רק מה להפסיד.

לפני שנה בדיוק התלוננו בחוגים חסידיים רבים על ריקודי ה-6-3 שנרשמו במטה דגל התורה בירושלים לאחר הנוק אאוט המקומי (שלווה גם בהישגים מרשימים ברמה הארצית לדגל התורה מול אגודת ישראל).

התגובה הליטאית האחראית התבטאה מיד לאחר מכן בהסכם ה-50:50 במישור הארצי. כפי שאמר בזמנו חכ"ל (חבר הכנסת לשעבר, ואי"ה גם לעתיד) יצחק פינדרוס לכותב השורות בראיון כאן ב'קו עיתונות', "לא רצינו שאף אחד ירגיש פגוע". או במילים אחרות, לכולם ברור שיש יותר ליטאים, אבל אנחנו לא רוצים לייצר תחושה של דריסה פוליטית ולכן התפשרנו על 50:50.

מבלי להלאות אתכם במשחקי המספרים ובסימולציות השונות, נסכם בקצרה כי כוחה של אגודה נע בין 90 אלף קול (לדעת המחמירים שבחוגי דגל) ועד 120 אלף קול (לדעת המפריזים שבחוגי אגודה), מה שמותיר בין 150 אלף ל180 אלף קול מבית 'דגל התורה'. על כל זה חשוב להוסיף פרט משמעותי, בריצה נפרדת צפויה כל מפלגה להגדיל את המאגר הטבעי בכ-10-20% (כפי שהוכיחו הבחירות בירושלים בשתי המערכות האחרונות).

המשמעות העיקרית של תורת המספרים הזו, שדגל התורה יכולה להרשות לעצמה לרוץ בנפרד ולהתמודד בכבוד עם אחוז החסימה, גם אם ימשיך לטפס, לעומת אגודת ישראל שבשום תרחיש לא תצליח לעבור אותו לבד. ובפוליטיקה, מי שמחזיק אקדח טעון זוכה בכל הקופה.

המשמעות הנוספת היא שבמשך עשורים רבים זכו החסידים ליתרון בלתי מוצדק בעליל בייצוג ובכוח פוליטי. בנוהג שבעולם, הייתה דגל התורה דורשת פיצוי נגדי ולכל הפחות איזון מותאם מציאות, אבל כאמור, מטעמי שלום ואחריות נמנעו הליטאים מצעד שכזה.

אבל, וזה אבל גדול מאוד, מה שקרה לפני שנה צריך להיות איתות גדול ובוהק לאגודה, הליטאים אמרו לא עוד והוכיחו אחת ולתמיד את פערי הכוחות הבלתי נתפסים. כעת, מתפקידם של האגודאים להיות בעמדת המפייסים והמהלכים על קצות האצבעות.

אך מתבקש, כי אם משום מה התהליך המשפטי ייתקע והרכבת הממשלה לעת עתה לא תכלול את יהדות התורה, יתפטר הנציג השביעי (או אחר, בהתאם לכללי הרוטציה הפנימיים והמורכבים של אגודת ישראל) מעצמו לטובת הנציג הרביעי של דגל התורה. בלי קונצים ובלי שטיקים וטריקים, אחרת כל הרביעיה עוד עשויה לחתום אבטלה בסיבוב הבא.

שובר ימינה

בפוליטיקה, כמו בכל מקצוע, הניסיון שווה את משקלו בזהב. בכלל, התנהלות פוליטית היא לא עסק לטירונים, כפי שמוכיח המקרה העצוב של נפתלי בנט.

בנט, אח יקר שבא לשנות, הספיק לעשות בקריירה קצרה יחסית כל שגיאה אפשרית בפוליטיקה הישראלית. הוא שבר את הברית המסורתית של הדתיים לאומיים והחרדים ובקושי הצליח לתקן, פרש מהנהגת מפלגה יציבה כדי לא לעבור את אחוז החסימה ולמזלו קיבל צ'אנס לתקן, עכשיו, נדמה שהוא שוגה בשלישית וקשה לדעת מי יוכל לתקן.

בתחילת השבוע הודיע בנט שהוא משחרר מבחינתו את נתניהו ממחויבות לגוש, העיקר שיוכל למנוע בחירות ולהרכיב ממשלה. על פניו, אמירה אחראית של פוליטיקאי שמעוניין למנוע בחירות.

בפועל, המשמעות הכפולה באמירה הזו היא שגם בנט מוכן לראות את עצמו משוחרר מהגוש אם המטרה של מניעת הבחירות תתגשם. את הסאב-טקסט הזה שומעים השועלים הפוליטיים ליברמן ולפיד, לזה מצטרפת ההבנה כי במקרה של סיבוב בחירות שלישי עשוי בנט לצאת קירח מכאן ומכאן, והופס, נמצא הסדק בגוש.

נכון, יש נסיבות מקלות, בבית היהודי נשמעו לאחר הבחירות טענות חריפות על בנט ושקד, שקיבלו שלושה מקומות והביאו בקושי גידול של שני מנדטים. אך טבעי הוא שהצמד, שדרכם לליכוד חסומה לבינתיים, יתקשה למצוא בית פוליטי חדש 'לעשות עליו סיבוב' לקראת סיבוב שלישי. לכן, הגיוני שהם יעשו את המאמץ הרב ביותר למנוע מערכת בחירות כזו.

זה גם מסביר התבטאות שנויה במחלוקת של איילת שקד השבוע, כאשר קראה למפלגות החרדיות להתפשר ולהתגמש. שקד קוראת את המפה הפוליטית מצוין ומבינה שממשלת אחדות כבר לא תקום בקרוב וכמו שזה נראה, גנץ לא ירכיב ממשלת מרכז-שמאל, מה שמותיר רק שתי אופציות להצלת המולדת והכיסא – איחוד מחודש בין ליברמן וגוש הימין-חרדים, או בגידה של אנשי הימין החדש בבלוק והצטרפות לממשלת גנץ-ליברמן (בתסריט האחרון, ליברמן שיזכה להכשר מימין לא יהסס להיכנס לממשלת 55 שנשענת על תמיכת הערבים מבחוץ).

עוד מוקדם לדעת אם בנט אכן יישבר ראשון, בפרט לאחר שזכה לחיבוק דוב מנתניהו בדמות הצעה למינוי כשר. דבר אחד בטוח, על מילה שלא נאמרה – איש טרם התחרט. בינתיים, כדאי לנפתלי לשמור על שתיקה, את הצורך במיקרופון יוכל לספק באירועי זיכרון שמארגנת סיעת ש"ס בכנסת, לזכר מרן זצ"ל.

חדש ימינו

בינתיים, נדמה שהתסריט של שקד, לפיו ליברמן חוזר לחיק נתניהו תמורת פינוקים מפליגים (תיק הביטחון, רוטציה חלקית בראשות הממשלה, הישגים מסוימים בנושאי דת ומדינה) עשוי לקרום עור וגידים.

אחרי ששיגע מדינה שלמה במערכת בחירות חוזרת, מבין ליברמן שבחירות סבב ג' הן אסון פוטנציאלי עבורו. הבוחרים שנתנו לו צ'אנס לאכוף ממשלת אחדות חילונית – ידרשו קבלות שאיווט לא יכול לספק. הפתרון האידיאלי עשוי להיות סולם שיאפשר לו לרדת מהעץ.

אולי לזה כיוון יו"ר ש"ס השר דרעי כשהציע השבוע לערוך בחירות ישירות לראשות הממשלה. על פניו, דרעי שפיקח היה, לא יגיד שטות כזו. וכי מה יעזרו בחירות אישיות לראשות הממשלה, אם הדמות שתנצח בהן לא תוכל להרכיב קואליציה? נניח שנתניהו ינצח, האם יתייצבו למחרת חברי הכנסת של 'כחול לבן' בשורה, יכו על חטא ויחברו לממשלה בראשותו?

אבל יתכן שדרעי דיבר בכלל לאוזניו של איווט, אותו הוא מכיר היטב. אתה הרי לשון מאזניים ויש לך בעיה לקבל החלטה בניגוד להבטחת הבחירות שלך, יאמר דרעי לליברמן, הרי לך מוצא – תן לעם להכריע מי הראוי יותר, ותכריז שהוא יזכה בתמיכתך…

מיותר לציין שנתניהו לא ייקח את הסיכון, אחרי הכל, 65 מנדטים הצביעו למפלגות שאינן גרעין התמיכה הקשה שלו. אם הם ישלשלו את שמו של גנץ לקלפי – אפילו ניר חפץ המבולבל לא יציל לו את הקריירה.

יצא מלך

אחרי גל ההסתה האנטי חרדית ששטף את הארץ בשנה האחרונה, מחמם את הלב לראות את ההד החיובי העצום והגיבוי מקיר לקיר כמעט שזכה לו הרב אלימלך פירר, מייסד 'עזרה למרפא', בשבוע האחרון.

למי שטרם נחשף לפרשה, נתמצת בקצרה: מוזיקאי אלמוני למחצה ביטל השתתפות באירוע ההתרמה השנתי של האגודה, מאחר ובתוכנית אין שירת נשים. בתחילה נדמה היה ששוב יגיע גל הסתה במודל עפולה קיץ תשע"ט, אך מיד לאחר מכן שטף צונאמי של חיבוקים את פירר. מאיילת שקד ועד היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין, מאהרן ברק ועד חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, כולם טרחו לציין בפומבי את פועלו המבורך של הרב ומחו על הרדיפה הצדקנית של ארגוני הנשים.

למרות זאת, פירר בחר להימנע מאירוע מעורר מחלוקת. במכתב ששלח ליו"ר עמותת ידידי האגודה, אפי הרשקוביץ, כתב איש החסד: "אבקשך שלא לקיים את מופע ההתרמה. מעולם לא התערבתי ולא עסקתי בארגון ערבי התרמה. האגודה זכתה לשרת עד היום יותר ממיליון אנשים… אני שואב את כוחי מההלכה, גאה באורח חיי ודבק במשימת חיי – הצלת חיים ואהבת הזולת והאחר".

לפעמים, מילה אחת (או מיילך אחד) שווה אלף התרמות.

השארת תגובה