אומנות בחינוך

הרב זמיר כהן
הרב זמיר כהן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

אב חכם, מצליח לחנך את בנו ללכת בדרך טובה, להשקיע בלימודים, ולעשות כל המצופה ממנו, מבלי להשתמש בכפיה, אלא באמצעות ניתוב חכם המוביל אותו לדרך אחת בלבד: לבחור בטוב ובנכון.

הוא מעניק לו את ההרגשה האמיתית שהבחירה בידו, ועם זאת מראה לו בבירור רב במה לדעתו נכון שיבחר, לטובתו, וסולל בפניו דרך המובילה ליעד, עד שגורם לו לבחור במה שאביו רוצה, בעודו בטוח כי הוא בחר בכך בבחירה אישית שלו.

הדבר דומה למכשיר שבו שני לחצנים. על הלחצן האחד כתוב: משקה מרענן, ואילו על השני כתוב: כלי חובט. כלומר, לחיצה עליו תגרום לשליפת כלי שיחבוט בחוזקה בפרצופו של העומד שם. הרי לאדם זה יש בחירה לאיזה לחצן יושיט את אצבעו, אלא שהתוצאה תהיה בהתאם לבחירתו והוא היחיד שישא באחריות לתוצאה. איש אמנם אינו כופה אותו לבחור על מה ללחוץ, אך כאשר יסבירו לו באופן ברור מה תהיה התוצאה של בחירתו, אין לנו ספק על מה ילחץ. כך אב חכם ואוהב, יודע כיצד לשכנע את בנו האהוב לבחור בדרך טובה, מבלי להשתמש בכפיה, אלא באמצעות הסבר בהיר להיכן כל דרך מובילה, ומה תהיה תוצאת כל בחירה שיבחר, עד שגורם לו לבחור מתוך בחירה חופשית ללחוץ על הלחצן שאביו כל כך רצה שבו הוא יבחר.

לדוגמא: ילד בן עשר ניגש לאביו ואומר "מנהל החוג למוזיקה בו אני משתתף, ארגן למחר טיול לחברי החוג. כל כך חיכיתי לטיול הזה, ואני מאוד מאוד רוצה להשתתף בו. הבעיה שאמא אומרת שביום שלמחרת יש לי מבחן חשוב בבית הספר והיא רוצה שאקדיש מחר את שעות אחר הצהריים לחזרות".

יש אב שתגובתו המיידית והנזעמת תהיה: "אין סיכוי שארשה לך לצאת לטיול! הלימודים חשובים יותר!" ויש "המהדר" בתשובתו הפזיזה ומוסיף מילים פוגעניות: "אתה חסר דעת? אין לך די שכל להבין מעצמך מה חשוב יותר?!" והילד המתוסכל יגיב בכעס ובעלבון.

אולם אב חכם, גם אם בליבו מתפלא על עצם השאלה, יגיב ברוגע: "עשה כרצונך. אבל תשקול טוב אם כדאי לך להפסיד את ההצלחה במבחן בגלל הטיול. הרי לא תספיק לחזור על החומר ולהתכונן כראוי". ולאחר שהיה קלה יוסיף כשמעיניו נשקף מבט מהרהר: "אני מבין את הקושי לוותר על טיול שכל כך ציפית לו, אבל לדעתי עדיף לך לוותר על הטיול, ובעזרת ה' בחופשה הקרובה נפצה אותך בטיול מעניין לא פחות".

בניסוח זה קיבל הילד את המסרים הבאים:

  • הבחירה בידך.
  • סומכים עליך לקבל החלטה נבונה.
  • הגדרנו בפניך היטב מהי הבחירה הנבונה.
  • נימקנו את הסיבה, מדוע לדעתנו זוהי הבחירה הנבונה.
  • השיקול היחיד שעמד בפנינו: טובתך האישית בלבד.
  • מבינים את הקושי הגדול שלך לעמוד מול ניסיון כה קשה.
  • נעשה כל שבידינו להקל מעליך, באמצעות הצעת אפשרות אחרת כפיצוי, גם אם אינו מושלם.

ואם אחרי הכל יאמר הילד: "אבל אני לא יכול לוותר על הטיול הזה, אני חייב להשתתף בו!" יאמר אביו: "ההחלטה היא שלך, אבל אני מציע לך לחשוב עוד כמה שעות ותאמר לי אחר כך מה החלטת".

ובחלוף כמה שעות: ייגש האב לבנו ויאמר לו בטון מתחשב ומבין ומתוך אהבה: "אני מבין שקשה להחליט. מה נראה לך שהכי נכון לעשות?"

רוב הסיכויים שהבן ייאנח, אבל יבחר בבחירה שאליה ניתב אותו אביו. או אז ישמע דברי שבח ומחמאות על תבונתו הגדולה ועל יכולתו לעמוד באתגרים לא קלים ולבחור בטוב ובנכון. בכך, מלבד הציון הגבוה שיקבל במבחן, גם העצמנו את אמון הילד בעצמו וביכולותיו, וגם חינכנו אותו ליסוד הגדול לחיים: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (מסכת תמיד לב ע"א).

ואם עדיין יישאר הילד בשלו, ויחליט לצאת לטיול, כל עוד מדובר בעניין שאינו עקרוני מידי, יש לאפשר לילד בן העשר לצאת לטיול ולשאת בתוצאות. וכשיגיע מאוכזב מתוצאות המבחן, ישתתף ההורה בצערו, יביט במבחן ויאמר לו בשקט: "חבל, יכולת לקבל ציון הרבה יותר גבוה אם היית מוותר על הטיול ומתכונן למבחן. אבל אתה מספיק גדול לקבל החלטות כאלה. אנו ההורים אוהבים אותך ומציעים רק לטובתך. אני מקווה שבפעם הבאה תשמע לעת ההורים".

רק אם מדובר בעניין מאוד עקרוני שהנזק בו עצום, יאמר ההורה לילד לאחר שחלף זמן מהעת שהילד הכריז על החלטתו הסופית: "שוחחתי על כך עם אמא, ואחרי הכל לא נוכל לאפשר לך לצאת מחר לטיול. ההפסד שלך גדול מידי מכדי שנוכל להסכים. תוכל לקבל את הסכום שהיית אמור לשלם לטיול, ותשמור אותו לעצמך או תקנה לך ספר או משחק מעניין. נשמח לאפשר לך טיול בהזדמנות אחרת".

הורים שירגילו את עצמם להתנהלות כזו מול ילדיהם, יגלו עם הזמן שהביצוע קל הרבה יותר מכפי שהוא נראה, הם יפתחו יצירתיות בניסוח הדברים ובמציאת פתרונות חלופיים, ובתוך זמן קצר יגלו שילדיהם נעשו ממושמעים יותר, פתוחים לקבל את הכוונת הוריהם, ובעיקר – רגועים ושמחים.

כשדרכי נועם אינן עוזרות…

אמנם לעיתים מזהים ההורים בין ילדיהם ילד אחד, שמטבעו הוא בעל אופי מרדן. הוא מתווכח על כל דבר, מסתיר את האמת, מנסה להתחכם במעשיו ובתגובותיו נגד רצון ההורים, ומשיב להוריו במילים הגובלות בחוצפה.

במצב כזה תחושת ההורים שאין מנוס, וחייבים לגרום לילד טלטלה שתעורר אותו להיחלץ מהשגרה הנוראה שהורגל בה, ותכניס אותו למסלול של התנהגות שפויה. בפרט מתעוררת תחושת ההכרח לנקוט ביד קשה כאשר אחיו מתחילים ללמוד ממנו, וכבר הוכח שדרכי הנועם אינן מועילות לו, וכל ההסברים נופלים על אוזניים ערלות.

אולם עדיין מוטל על ההורים להיזהר מהתפרצויות זעם, ומכל תגובה הנובעת רק מתחושת האין אונים ומהתסכול הגואה. יש לזכור שדווקא בשל המצב המורכב והרגיש כל כך, על התגובות להיות מחושבות מאוד באופן שיניבו תועלת אמיתית, גם אם היא לא תיראה מיד.

לפיכך יש לגרום לילד המרדן אי נוחות מחשבתית מדרכו, באופן שיצרו ייחלש, והדברים שישמע יגרמו לו להתעורר לחשבון נפש ולשאיפה לשנות את דרכו לטובה.

המסר יהיה: "אם תמשיך בדרכך, תמיט על עצמך סבל. התנהלות כזאת תגרום לכולם להתרחק ממך ואולי אפילו לשנוא אותך!" אולם המסר לא יועבר במילים המפורשות הללו, אלא יש לדבר עמו על אחרים. למצוא זמן רגוע ולספר לו על הקשיים שחווה בסופו של דבר כל אדם ההולך אחר שרירות ליבו, ועד כמה חכם הוא האדם השומע לעצת אוהביו בעלי הניסיון, וכמו שאמר החכם מכל אדם (משלי יב, טו): "דֶּרֶךְ אֱוִיל – יָשָׁר בְּעֵינָיו. וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה – חָכָם". את המסר החשוב יש לחזק בסיפורים על חכמים ששמעו לעצה והרוויחו ועל טיפשים שסמכו רק על עצמם ונכשלו.

בהזדמנות אחרת יש לשוחח על חוסר הסיפוק והשמחה המלווים את מי שאינו נשמע להוראות היוצר בתורתו, על אובדן תחושת הטעם בחיים, ועל חיי ההבל של העולם הזה המאכזבים את מי שרודף אחריהם ורואה בהם את תכלית חייו.

בתוככי לבו אמור הוא לשמוע את המילים שכאילו נאמרו: "פלוני שלא הלך בדרך האמת, ראה נא מה היה סופו. אבל אתה, הרי יש בך מעלות נפלאות, מסוגלות מיוחדת וכוחות נפש גדולים וחזקים שהנך יכול להפיק מהן תועלת רבה, אם רק תממש את הפוטנציאל הנפלא הגלום בך!"

בדרך זו גורמים לילד לחוש חוסר נוחות לצעוד בדרך רעה, וכשרואה שהדברים נאמרים מתוך כאב ואהבה ולא מתוך זעם והתרסה, חודרים הם ללבו אט אט. ומשהחלו הדברים לחדור ללב, גדלים הסיכויים שעם הזמן ישתנה לטובה, וינתב את מרצו ופקחותו ללכת בדרך טובה. אבל כך הופך ההורה הנבון את הילד הנבוך ממרדן שלילי לבעל מרץ חיובי, אשר עתיד להעריץ ולאהוב בעוצמות בלתי נתפסות, את מי שהקנה לו חוכמה דרך חיים.

השארת תגובה