מחזיר את המנדט • טור הפרידה של עו״ד אבי בלום

אחרי שחתמו לו על כל נוסחאות הנאמנות, הפר נתניהו בחג האחרון את ההבטחה היחידה שנתן לשותפיו לבלוק

הקפות שניות מיותרות. נתניהו וגנץ אצל נשיא המדינה
הקפות שניות מיותרות. נתניהו וגנץ אצל נשיא המדינה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

כמו ערבה חבוטה יתר על המידה החזיר נתניהו את המנדט במוצאי החג לנשיא המדינה, אך את שותפיו ל'בלוק' מעסיקים יותר הנענועים שהם חוו ממנו במהלך שבעת ימי החג. איש מהם לא מצליח להבין מה הניע את האיש להאריך את תקופת המנדט חרף הצהרותיו המוקדמות, בה בשעה שלכולם היה ברור כי מסוכת העראי הזאת הוא ייזרק במוצאי החג.

את השאלה שפרנסה את המדור הזה במשך שנים "מה רוצה איווט", החליפה בחול-המועד האחרון הקושיה: "מה רוצה נתניהו". כשביבי קיבל לידיו את המנדט הוא הבטיח לשותפיו כי יחזיר אותו לנשיא במהירות שיא אם לא תתרחש התפתחות דרמטית. הזדמנויות לעמוד בהבטחה, היו לו די והותר. יותר מדיווחי קווי הסקופים על אירועי שמחות בית השואבה. הראשונה אך לא האחרונה, נקרתה בדרכו כבר לפני למעלה מעשרים ימים כאשר גנץ ביטל בהפגנת זלזול את הפגישה המיועדת עמו. נתניהו חדור הביטחון העצמי של טרום פיגועי הבחירות, היה קופץ על ההזדמנות בשתי ידיים ומדביק ליריביו את נרטיב מחרחרי המלחמה בסוכת השלום.

ביבי החדש-חלש, נראה כמי שנגרר לרחבת הריקודים הפוליטיים בעל כורחו. השותפים לבלוק שהוחתמו על ידיו שוב ושוב, לא מצליחים להבין מדוע נתניהו מצדו לא עמד בהתחייבות היחידה שנתן להם בעל-פה, כשהבהיר כי לא ימשוך את הזמן לחינם. היה להם די והותר סיבובי-ביבי בעת האחרונה. ההקפות השניות עד לשעות הקטנות, בליווי מקהלת הספינולוגים וכתבי החצר – היו מבחינתם מיותרות.

נתניהו מודע לכך שהסיכויים להרכבת ממשלה בראשות בני גנץ – קלושים כמעט כמו הסיכוי שכתבי החשדות בעניינו ייגנזו וייעלמו כלא היו. בליכוד היה מי שהעלה השבוע את ההשערה כי בניגוד לכל מה שסברנו עד כה, הרי שנתניהו מעוניין להיגרר לבחירות חדשות דווקא אחרי, ולא לפני, הכרעת היועמ"ש. במישור המשפטי כמו הפוליטי, נתניהו משליך את יהבו על דוברי אנגלית אמריקאית שפת אם: המשפטן האמריקאי נאט לוין מאוניברסיטת סן דייגו ופרופ' אבי בל, עמיתו לסגל של לוין באותה אוניברסיטה.

הפרופ' בל הצטרף לצוות המומחים על משבצת הישראלי בעל המנטליות האמריקאית שביבי אוהב כל כך. את התמחותו כעורך דין ישראלי עשה אצל השופט מישה חשין המנוח בביהמ"ש העליון והוא משמש כיום כפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטה ישראלית (בר אילן), אך שורשיו נטועים במערכת המשפט האמריקאית. את התואר הראשון והשני, סיים בהצטיינות באוניברסיטת שיקאגו ואת הדוקטורט – באוניברסיטה הנודעת הרווארד. הוא מכהן גם כפרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סן דייגו, ושימש כמרצה אורח באוניברסיטאות האמריקאיות: קונטיקט, ופורדהם שבניו יורק. ממשפטן בעל רזומה בינלאומי כה עשיר, גם הפרקליטים בעלי עודף הביטחון העצמי, לא יכלו להתעלם.

שני המומחים האמריקאים נשלפו כג'וקר של סנגורי נתניהו, וחתמו את ימי השימוע בהופעה אישית מרשימה בפני צוות הפרקליטים בראשות היועמ"ש. הנופשת ליאת בן ארי אומנם פספסה את המופע, אך התרשמות פרקליטי נתניהו הייתה, כי שאר הצוות שנותר בארץ – האזין לשניים, שמשפטנותם אומנותם, בנפש חפצה.

לוין ובל, לצד פרופסורים אמריקאים נוספים בעלי שם ובראשם המשפטן האמריקאי הנודע הפרופ' אלן דרשוביץ', חתומים על מסמך עב כרס בן כאלפיים עמודים שהוגש ליועמ"ש עם סקירה נרחבת של תקדימים מהמשפט הבינ"ל. מסקנת המומחים שהרשימו גם בחוות דעתם הכתובה וגם בהופעתם האישית היא, כי בעולם המשפט מעולם לא הוגשה תביעה נגד פוליטיקאי בגין עילה של סיקור הוגן. המומחים האמריקאים טוענים כי תקדים מסוג זה עלול לפגוע קשות באושיות השיטה הדמוקרטית, ולהפר את האיזונים והבלמים בין הרשויות תוך הענקת כוח בלתי מידתי לפרקליטות להתערב במערכות היחסים שבין פוליטיקאים לעיתונאים.

לכו תספרו לפרופסורים הנכבדים – כי רק בישראל, רפידות הבלמים של הפרקליטות, היו שחוקות מלכתחילה.

חורבן הבית

האם מנדלבליט יעשה את הבלתי ייאמן ויקבל לבסוף את 'עיטור העוז' של מחנה הימין? בסביבתו של נתניהו יש מי שסבור כי בפני היועמ"ש מנדלבליט הונחו היסודות שיאפשרו לו להסיר את עבירת השוחד מתיק 4000. על השאלה האם היועמ"ש יעז לרדת מהעץ באמצעות הסולם שהוצב לו, גם לפרקליטי נתניהו אין תשובה ברורה. הפרקליטה ליאת בן ארי אומנם כבר שבה מהספארי, אך הג'ונגל האמיתי יחכה למנדלבליט כאן בישראל, אם רק יעז להכריע לטובת נתניהו בעניין השוחד.

משיכת הזמן של נתניהו אפוא, מוסברת בסביבתו גם בכך שלא אבדה תקוותו כי מנדלבליט יאזור אומץ ויסיר את סעיף השוחד בעניינו. דרמה שכזאת, תאפשר לנתניהו לרוץ לבחירות כשהוא הופך את עצמו בעיני תומכיו – מברווז צולע לברבור צחור. אלא שגם נתניהו מודע לכך שההיאחזות הזאת, כטובע-תובע בקש, עלולה להפוך עבורו מחבל הצלה לעניבת חנק, וזאת אם הבלתי צפוי לא יתרחש וההמלצה בסעיף השוחד תיוותר על כנה.

ייתכן ואת התשובה לשאלה צריך לחפש בתחום הפסיכולוגי בו מתמחה הרעייה, ולא במישור הפוליטי בו מתמחה מזה כמה עשורים, נתניהו הבעל שחגג שבעים. אחרי למעלה מעשור שבמהלכו מעון רה"מ ברחוב בלפור נרשם על שמה בטאבו, המשפחה מסרבת לחוות חורבן בית נוסף – כפי שהעיד נתניהו על עצמו באותה שיחה כנה עם מפוני עמונה, כשתיאר בפניהם את תחושותיו הקודמות בפעם היחידה שבה "איבד את הבית", ב-99'.

עשרים שנה חלפו, ואיום הפינוי מאז, לא היה מוחשי כהיום, היום הזה ממש.

דעת מיעוט

"הגיע זמן כחול לבן", צייץ מראש העין בני גנץ, עם הודעת נתניהו על החזרת המנדט במוצאי החג. נחיה ונראה. משיחות עם ראשי הבלוק מתעורר הרושם שהסוכה הזאת לא תפורק לאחר החגים. חרף אכזבתם ממשיכת הזמן של נתניהו, ברור לשותפיו כי כוח המיקוח המשותף שלהם, גדול מסך חלקיהם. אם גנץ ימשיך לפעול בהתאם להוראות ההפעלה של יאיר לפיד ולא יסכים למודל שנתניהו הניח על השולחן בערב החג – ונדחה על ידו, קשה לראות את הקונסטלציה שבה מוקמת ממשלת מיעוט בקולותיהם המשותפים של טיבי ובוגי ובהימנעות איווט. הנזק ארוך הטווח שייגרם למרכיבי ממשלה שכזאת, ידוע גם להם.

נתניהו אגב, סבור אחרת. בניגוד להערכות מרבית שותפיו – ואולי נכון יותר לומר בהתאם לנסיבות: בדעת מיעוט – הוא נזהר מלזלזל בסיכויי הצד השני וחרד ממה שצופנים לכולנו ימי המנדט של גנץ. במסגרת אובססיית השיחות היומיות, לעיתים השעתיות, שהוא ניהל במהלך ימי החג עם חבריו לבלוק, הסביר נתניהו את חרדת ההחתמות הסדרתיות ואת הצורך ביישור השורות, בכך שללפיד ולליברמן יש אינטרס עליון להקים ממשלת מיעוט לזמן קצוב, להעביר חקיקת בזק אזרחית, ולרוץ לבחירות כשהם נישאים על הגל של קיום ההבטחות לבוחר החילוני.

בתחום התחזית הפוליטית – נתניהו איבד את משבצת החזאי שיודע לקרוא ולפענח טוב מכולם את צפונות המפה הסינופטית הפוליטית. על דברי הביקורת שהושמעו באוזניו מפיו של אחד מאלה שהלכו שבי אחר תחזיתו האחרונה – לא הייתה לאיש תשובה. "לא הרווחנו כלום מהקדמת הבחירות", אמר השותף הבכיר ברגע של ייאוש ושחזר זאת לאחר מכן באוזניי, "הרי יכולנו להיות באותו מצב של העברת המנדט לגנץ בתנאים הרבה יותר טובים. לא עם בלוק אלא עם בטון יצוק של שישים מנדטים שהיו לנו גם ללא איווט. כל מה שהיינו צריכים זה לנסות ולהעביר קול אחד מצד לצד בזמן שגנץ מבזבז את הימים והולך עם הראש בבלוק. ההליכה לבחירות התבררה בדיעבד כמשגה חמור וכתחזית שגויה".

על טעויות משלמים – והמחיר הסופי טרם נקבע. איך שזה נראה כעת, לכולנו צפוי זמן חורף בצבע אחר לגמרי. זמן שחור, עם עננים נוטפי גשם של שנאה שמוסיפים להתקדר ולהחשיך את שמינו. גם את ימינו.

האיחולים והייחולים המסורתיים לחורף בריא, מעולם לא היו כה אקטואליים – בכל המישורים והתחומים.

המילה האחרונה

זהו טור פרידה בתקופה של החזרת מנדט. השורות הבאות הן האחרונות שאכתוב במסגרת האכסניה המכובדת של רשת קו עיתונות. במשך בר מצווה של שנים, מדי שבוע, הייתה לי הזכות למלא את שורות המדור הזה בתיאור המתרחש מאחורי הקלעים במערכת הפוליטית אך לא רק. הטור הראשון שכתבתי נגע במצוקת בנות הסמינרים וביטא את הקו הערכי של 'קו עיתונות' כמערכת שיודעת לא רק לסקר את המאורעות השוטפים, אלא גם לנסות ולבטא את העוולות והמצוקות שחווים הקוראים, כיחידים וכציבור, בכל רחבי הארץ – ואף בנושאים כאובים שאחרים חששו מלעסוק בהם. בימים בהם כל פרשנות בוקר הופכת לבלתי רלוונטית בעליל בשעת בין ערביים, העיסוק בצרכי ציבור הקוראים, חשוב ואפילו אקטואלי לא פחות – מפירוש מאווייהם הבלתי מושגים של הפוליטיקאים.

'קו עיתונות' הייתה ונותרה רשת מקומונים מזן שכמותו לא קיים. למרות שהעיתון מחולק חינם אין כסף, הרי שההתייחסות לקוראים היא כאל מי ששילמו על המוצר במיטב כספם. במשך 13 שנה, עמדו לנגד עיני גם הדברים שאמר לי מו"ל העיתון אריאל קוניק בפגישתנו הראשונה: "קח בחשבון שבניגוד לעיתונים אחרים, אצלנו הקורא לא בוחר האם לרכוש את העיתון אלא אנחנו אלה שבוחרים להיכנס אליו לסלון, לכל בית ובית בבני ברק, בירושלים ובשאר הריכוזים החרדיים". את התובנות הללו השתדלתי להפנים וליישם בכל שנותיי במערכת. לסקר ללא משוא פנים את המתנהל מאחורי הקלעים, לעיתים תוך הבעת ביקורת נוקבת, אך תמיד מתוך ראיית טובת הקהילה החרדית, על כל גווניה.

אי אפשר שלא להתייחס במילות פרידה אלה גם לחופש הביטוי והיצירה המוחלטים להם זכיתי במשך כל שנות עבודתי במערכת, שבוע אחר שבוע ללא יוצא מן הכלל וללא שום חריג. אחרי שקראנו את כתבי החשדות בתיקי האלפים של ביבי ונחשפנו למתנהל מאחורי הקלעים בעיתונות הכללית, ניתן לומר בבירור שמדובר באי של שפיות שקשה למצוא כיום בעיתונות הישראלית. התודה והברכה על הבמה, כמו גם על חופש היצירה, מגיעות להנהלת העיתון בראשות המו"ל אריאל קוניק, מוותיקי המו"לים בעיתונות החרדית – ובעצם הישראלית, שגם אחרי כשלושה עשורים ממשיך להתייחס לכל עיתון שבועי שיוצא תחת מכבש הדפוס, באותה רצינות ומקצועיות כמו היה זה הגיליון הראשון. הכרת תודה מיוחדת אני חב גם לעורך הראשי של הרשת ינון פלח, שעם הפסקה קצרה להתרעננות – ליווה אותי כאן נאמנה, בחברות ובמקצועיות, מיומי הראשון ועד לאחרון.

הבמה המכובדת, הקהל העצום והמגוון של הקוראים והרצון להגיש לכם את הטור הזה בכל שבוע, במלוא האנרגיה וההתחדשות, מביאים גם אותי להחזיר את המנדט ולחפש אפיקים חדשים להתחדשות ולהתרעננות בתחום הכתיבה והיצירה העיתונאית. אני עושה זאת בחברות ובידידות, מתוך אהבת המקצוע ותוך הבעת תודה מקרב לב, להנהלה ולמערכת שהעניקו לי את הבמה המכובדת הזאת ולכם הקוראים שנתתם אמון ושיגרתם לי פידבקים שבועיים במשך 13 שנים.

היו שלום קוראים יקרים. לאכסניה הזאת אמשיך להיחשף מדי שבוע, אך מהיום והלאה מהצד שלכם, כקורא ולא ככותב.

השארת תגובה