"החיוך של ילד חולה ומיוסר שווה הכל"

שלושה ילדי פלא שנפרדו לאחרונה מהתואר הנוצץ, פתחו את צפונות ליבם עבור מוסף החג והישירו מבט לאתגרים שניצבו לפתחם: הפריצה לתודעה, השיר המועדף והחשש מהקהל

מידד טסה, צילום: עזריאל משה
מידד טסה, צילום: עזריאל משה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

לוח הזמנים של המוזיקאים בימי חול המועד עמוס לעייפה באינספור אירועי שמחת בית השואבה, אליהם הם מוזמנים בכדי לכבד את השם מגרונם ולשמח את הציבור שמקפץ בשלל חגיגות ומופעים. אין מתאים יותר מלהאזין לקולם של הזמרים אשר שמותיהם התנוססו בגאון בלוחות המודעות ויצירותיהם המוזיקליות בקעו מכל אפרכסת.

עד לא מכבר הם בלטו בקולם הייחודי וסחפו המונים במופעי זמר. שמם הפציע לעולם המוסיקה בעודם רכים בשנים ועוצמת החשיפה המוזיקלית הפתיעה גם אותם. ימים ספורים לפני התקדש החג בו אנו מצווים 'ושמחת בחגיך', שוחחנו עם מידד טסה, עוזיה צדוק ואייל אביב. שלושה ילדי פלא שצבטו את מיתרי הלבבות וכבשו פסגות כנערים צעירים.

שנים ספורות לאחר ימי התהילה, נעתרו הללו לאתגר וניאותו לחשוף מהנעשה מאחורי הקלעים בקריירה שהותירו מאחור, ושיתפו אותנו בתחושות שליוו אותם כילדים שנקלעו לאור הזרקורים המוסיקלי ונחלצו ממנו זה עתה.

מידד טסה, כיום בן 25, פרץ לחיינו עם הלהיט "על נהרות בבל" ובהמשך עם להיטים נוספים כמו "אוי נא לנו". את הדיסק הראשון הוציא לאוויר העולם כשהוא בגיל 12 בלבד. טסה שר מוזיקה חסידית ומזרחית  – ים תיכונית והוציא לאור 7 דיסקים.

עוזיה צדוק, כיום בן 17, בלט בסגנונו המוזיקלי הים תיכוני. בגיל 14 כבר הוציא דיסק משיריו ומאוחר יותר התפרסם כאשר זכה במקום הראשון בתחרות מוזיקה שנערכה בציבור הכללי. לאחרונה אף פרסם שיר חדש שאותו אחיו אביתר הלחין.

אייל אביב, כיום בן 18, התחיל את דרכו המוזיקלית כסולן בלהקת ה"קינדרלך" ולאחר מכן בלט בתחרות "הקול הבא" של רדיו קול חי והגיע עד לשלבים מתקדמים. לאחרונה הוא הפתיע עם כמה סינגלים, בהם "נפלתי קמתי" ו"בעת סופה". אייל  שר מוזיקה יהודית, ים תיכונית ולעיתים גם חסידית.

אז איך לפתע התגלה ביום בהיר שאתה ילד מוזיקלי?

מידד:  "יש סרטוני וידאו שבהם רואים כי מאז היותי בגיל 3 אהבתי לשיר. אמי תמיד דחפה אותי לשיר, וכך הייתי עולה על במות באירועים משפחתיים ושר. כשניסיתי להצטרף למקהלת ילדים כלשהי, דחו אותי בטענה שאני גר רחוק. את האלבום הראשון, אמי הפיקה כשהייתי בן 12 והוא נקרא "מול שלהבת". לאחר מכן, בגיל 13 וחצי, עליתי על במת התזמורת בחתונה מסוימת והתחלתי לשיר. אביעד גיל שמע אותי, ומאז הפך להיות האמרגן הצמוד. השיר הראשון שהוקלט היה הלהיט  "על נהרות בבל".

עוזיה: "הכול התחיל כאשר ביקרתי עם משפחתי ושרתי בקריוקי, ומשהיא ששמעה אותי שר – מאד התרשמה ושלחה אותי  לאולפן הקלטות. הקלטנו אז את השיר "יאממה" שיר של הזמר שמעון בוסקילה. הייתי בן 10 וחצי או 11,  ועם השיר הזה פרצתי את הדרך".

אייל: "אהבתי לשיר שירי שבת בסעודה. המסובים הרעיפו מחמאות והחמיאו לי רבות. בתור ילד קטן, סברתי שאנשים מחמיאים על השירה שלי מתוך נימוס. בהמשך – אני ואחי אהבנו את להקת הקינדרלך והחלטנו לנסות את מזלנו. בדיוק כשהתקשרנו, הלהקה ערכה חיפושים אחר ילדים חדשים שיצטרפו למקהלה. באודישן שנקבע, שרתי את השיר "והיא שעמדה" של אהרן רזאל. זומנתי לשלב השני ובסופו של דבר התקבלתי. בסך הכול התקבלו יחד איתי 4 ילדים מתוך יותר מאלף ילדים. הייתי אז בן 10, ולא ממש עיכלתי את מה שקורה סביבי.

"אט אט קיבלתי תפקידי סולו רבים, ובגיל 11 הוזמנתי לשיר בחתונות. במקביל, למדתי באותה תקופה בתלמוד תורה בפתח תקווה. כשהתבגרתי עזבתי את הלהקה ועברתי תהליך של חילוף קול. באותן שנים למדתי שנתיים פיתוח קול. בהיותי ילד היה לי קול גבוה כפי שאפשר לשמוע בשיר "מודה אני" של הקינדרלך. כשעליתי שוב לבמה עם הקול החדש – זה לא היה קל, אבל עברתי זאת בהצלחה. עליתי שוב על דרך המלך הן כזמר והן כמלחין. בהמשך הצטרפתי ל'קול הבא' והופעל עלי לחץ שלא לאכזב בגלל ההיסטוריה שלי בקינדרלך, תוך כדי התחרות הוצאתי שיר חדש שנקרא "ממעמקים". במסגרת התחרות הייתה גם את ההופעה ההיא, שעד היום אפשר להגיד, לא שוכחים לי אותה, בה שרתי את השיר "ק-ל קנה לשמך". זו הייתה הופעה שעוררה הדים רבים".

האם הכישרון המוזיקלי הוא דבר שעובר בגנים?, שאלנו

מידד:  "אמי וכל האחים שלי גם מתעסקים עם מוזיקה. אמי מנגנת בהרבה כלים, אחד האחים אף כתב לי שיר חסידי. אח נוסף בשם אלדד הוא יוצר ומלחין".

עוזיה: "אפשר להגיד שזה עובר בגנים, אבל בכל אופן תמיד יש צורך לפתח את הכישרון. במשפחתי אבי וכל אחיי מתעסקים עם מוזיקה, במיוחד אחי אביתר בן ה-21 שניחן בכישרון גדול . בדור הקודם – סבי היה ידוע בתור חזן בבית הכנסת התימני".

אייל: "סיפרו לי שסבא רבא שלי שהיה חי בגולה, שימש שליח ציבור בבית הכנסת בו התפלל. האוזן המוסיקלית זו ודאי ירושה מאמי, שמנגנת בגיטרה".

במהלך הראיון, ביקשנו מילדי הפלא לגלות מי הזמרים אותם שמעו כילדים.

מידד: "אברהם פריד, מרדכי בן דוד, חיים ישראל, לצד זמרים בני העדה התימנית".

עוזיה: "הזמר משה פרץ הוא מוערך בעיניי בשל האישיות ובשל המקצועיות וגדלתי גם על הזמר איציק דדיה (התפרסם עם הקאבר לשיר "רבי נחמן") גילוי נאות: איציק דדיה – הפך – בהמשך למנטור שלי".

אייל: "בעיקר על מידד טסה ויעקב שוואקי".

האם התרגלת כבר לפרסום או שהיית מעדיף להישאר אנונימי?

מידד:  "לא הרגשתי בפרסום דבר רע, או צורך להישאר אנונימי. סך הכול קבלתי חיזוקים מהקהל על יצירותיי. הפידבק נותן לי את הכוח להמשיך ליצור הלאה".

עוזיה: "אני נהנה לשמוע את השאלה הזאת. זאת שאלה ששאלו אותי הרבה. למען האמת, תמיד נשארתי ילד והמשפחה גם שמרה עלי. כשמדובר בתהליך עם גבולות, מדובר בתהליך מדהים לפיתוח ומימוש הכישרון".

אייל: "לפרסום לא התרגלתי. בזמנו, סגרנו את קו הטלפון בבית בשל עודף פניות של אנשים שמחפשים לדבר ולהגיד תודה רבה. לא קל להיות ילד מפורסם, הפרטיות נפגעת מאד.

"אפילו אם הייתי צריך לצאת לקנות חלב, היה עלי להקפיד להראות במיטבי. זאת ועוד, ברחוב רבי עקיבא ידעתי שעדיף לא לעבור ואנשים גם היו אוהבים לצלם אותי. לעיתים חיפשתי את השקט שלי ללא קהל סביבי. אבל היום אני יודע שיש לכך גם יתרונות".

איזה שיר הכי אהוב עליך?

מידד: "השיר "אוי נא לנו". שיר שמצד אחד מכה על חטא – באווירה של הימים הנוראים, אך מצד שני – הפזמון מבטא נחמה. עם זאת, בזמן האחרון אני מוצא את עצמי דווקא מתחבר מאד לשיר מהאלבום האחרון "חכמה ומושלמת", שהוא במובן של מטאפורה על התורה. זהו שיר מיוחד, שכל פעם שאני שר אותו אני מתרגש מחדש".

עוזיה: "השיר האהוב עלי הוא גם השיר שיצא לי לבצע "יאממה", זהו השיר שפרצתי אתו את הדרך. מילות השיר הן במרוקאית אבל גם מי שאיננו בן העדה, כמוני, מתחבר…".

אייל: "לאחרונה התחברתי לשיר של הזמר ישי ריבו על עבודת כהן גדול. השיר נגע בי באופן אישי בגלל ראש השנה. אבל שירים זה דבר תקופתי".

האם אין לך פחד קהל?

מידד: "יכול להיות שבהתחלה, כשהיית ילד – היתה תחושה של "אימת במה" אבל התגברתי על כך. ברגע שאתה מבין שהקהל לא בא נגדך, אתה מקבל ביטחון מהקהל ואז הכול נהיה קל".

עוזיה: "בכל הופעה מורגשת ההתרגשות שלפני העלייה לבמה. מדובר בהתרגשות חיובית  – כזו ששומרת על הרצון להמשיך ולהופיע, כך גם המוזיקה לא הופכת להרגל".

אייל: "בתור ילד אכן חששתי, אך האופי שלי הציל אותי בעניין זה, היות ואני אוהב  את החיים על הבמה. כיום, במקום להתרכז בשיר, אני מביט אל הקהל ושם לב כיצד כל אחד בקהל לוקח את השירה שלי: אחד מתרגש, השני שמח ומתלהב. אבל התרגשות לפני הופעה ובאמצע הופעה קיימת תמיד".

איזו הופעה או רגע מיוחד נחרטו בזיכרונך?

מידד: "לאחרונה סיפרו לי על נער צעיר בשם אליהו, שהיה חולה מאד לא עלינו ועבר טיפולים קשים, ורק למוזיקה שלי הוא היה מגיב ומתעורר. החיוך של ילד חולה ומיוסר שווה הכל".

עוזיה: "הופעה שזכורה לי ביותר – היא העצרת שנערכה בכיכר רבין מול מאות אלפי אנשים – למען שחרורם שלושת הנערים החטופים השם יקום דמם. קודם כל – מדובר היה בחיבור של כלל עם ישראל וזה נר לרגלי. התבוננתי אז ברגע הנדיר של החיזוק שצמח מתוך המקרה הטראגי והתרגשתי".

אייל: "בדומה לעוזיה, ההופעה שנחרטה בזיכרוני היא שהתקיימה לזכותם של שלושת הנערים, בהשתתפות קהל של שמונים אלף איש בכיכר רבין.  שרנו שם את השיר "שמע ה'", הפכתי את השיר לתפילה והתפללתי מעומק הלב. לראות את כמות האנשים שבאו, זה דבר שאותי באופן אישי מאד חיזק".

מה המסר שלך לילד שמביט מהצד ונשבה בקסמים שלכם?

מידד: "כל אדם צריך להכיר בכישרונות שה' חנן אותו, והכול כמובן צריך להיות תחת ביקורת של הורים ורבנים. לא אשכח את דברי מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל שאמר לי, "אל תשכח שהדבר הכי גדול והכי חשוב זה לימוד תורה". לכן אני משתדל לאמץ את הנושא של לימוד תורה כדבר עיקרי ורק אחרי זה מוזיקה. אני חש כי כדי להכניס את הזעקה והתפילה לשירה אנו צריכים להיות מוטענים בקניין התורה".

עוזיה: "בעזרת ה', שה' ייתן לי כוחות להמשיך. הכישרון המוזיקלי הוא מתנה מדהימה אבל לא הכול נוצץ. יש אתגרים וצריך הרבה כוח רצון. לעיתים צריך לדעת להיות קשוחים ולעבור דברים שהם לא הכי נעימים".

אייל: "במקום להתעסק במה יצא לי מהמוזיקה, אני מציע לכל אחד שיסתכל מה הוא מביא למוזיקה – לחנים, קול, או כלי נגינה. בשלב בו הוא יגרום לאנשים לאהוב את מה שהוא עושה – רק אז הוא יוכל להגיד שהוא עוסק במוזיקה, עד אז אפשר להמשיך ליצור ולחלום, אך להפוך מוזיקה למקצוע ולהנות מכך – מדובר באתגר קשה. אבל כמובן, אף פעם לא להרים ידיים".

אנו תלויים כל הזמן בבורא עולם

כיצד ניתן לא להתגאות בתפקיד כזה ולשמור על צניעות וענווה?

מידד: "כל זמר מתחיל יודע כמה הכול תלוי בחסדי שמים. ברגע קטן, כשאדם צרוד וקשה לו לשיר, הוא מבין שהמתנה איננה שלו, אלא זו מתנה שאולה. אין מה להתגאות במתנה שה' נתן לך. אנו תלויים כל הזמן בבורא עולם שייתן לנו כוח לשיר. הגאווה שייכת לאלוקים בלבד".

עוזיה: "מי שמאמין בהקב"ה – מבין שכמו שקיבל מתנה בקלות, אפשרי גם לקחת אותה בקלות. שום דבר לא ממך, אתה רק מממש את המתנה".

אייל: "החכמה לדעת להישאר על הקרקע ולדבר לקהל  בגובה עיניים. וכשמדובר בילד או בחור בגיל שלך – המוזיקה שלך נכנסת יותר ללב. ככל שאתה יותר קרוב לקהל שלך – יותר יאהבו אותך".

מבחינה פסיכולוגית, האם ילד שהופך לזמר עלול  להיפגע?

מידד: "יש ילדים שאהבו לשחק משחקים ואני אהבתי לשיר. כל אחד שיעשה כעצת הוריו ומוריו".

עוזיה: "ההורים שלי חיזקו אותי בנושא הזה. לדעתי, לילד שיש כשרון ואני מדגיש – רק במידה והוא רוצה – עליו ללכת עד הסוף ולממש זאת".

אייל: "אם הדרך לא מפוקחת, רוב הסיכויים שאכן הוא ייפגע ברמה החברתית ובלימודים. אך אם מדובר בילד כישרוני שיעמוד במגבלות מסוימות וכל המוזיקה שלו מפוקחת – הוא לא יגיע למצב שהוא יתחרט על העבר. בהיותי ילד – כל החלק החברתי נשמר כי הייתי בסביבה תומכת ומחבקת".

באיזה מקומות בעולם ביקרת במסגרת ההופעות?

מידד: "ביקרנו, אני ואביעד גיל באירופה, בדרום אמריקה, פנמה, ברזיל, צרפת, ואיטליה. אחת החוויות הבלתי נשכחות נרשמה כאשר היינו בצרפת. ביום שישי נסענו לפריז ובחזור יצאנו כ-4 שעות לפני שבת ונתקלנו בפקקים לא צפויים. לא תארנו לעצמנו עד כמה הפקק יהיה ארוך".

"נכנסנו לפתע לאחת השכונות וראינו אנשים עם זקנים לבנים. חשבנו שמדובר ביהודים אך למעשה היו אלה מוסלמים. עם דמעות בעיניים נדרנו שאם נגיע בזמן לשבת, נקבל על עצמנו תוספת שבת. ופתאום אחרי כעשרים דקות הגענו למארחים, דקה לפני כניסת שבת".

עוזיה: "ב"ה כמה פעמים בלוס אנג'לס, צרפת, לונדון, ניו יורק. המסגרת של יציאה לחו"ל היא שונה אבל חייבים לשמור על מקצועיות בהופעות, למרות טלטולי הדרך".

אייל: "הופעה שלא שכחתי עד היום – היתה הדואט שערכתי עם מרדכי בן דוד כשהייתי בן 12, בלוס אנג'לס".

במה שונה המוזיקה החרדית מהמוזיקה הכללית?

מידד: "במוזיקה הכללית – המילים בעברית ולכן השירים מדברים לקהל  רחב יותר. גם הזמרים הגדולים במוזיקה החסידית  פונים היום לקהל בצורה הזאת, עם שירים ומילים בעברית".

עוזיה: "כל מוזיקה באה מהנשמה, זהו דבר עמוק ואלוקי. מוזיקה יכולה להגיע לכולם. ההבדל הוא לדעתי רק במילים, מלבד זאת אין הבדל".

אייל: "אני משתדל שכל השירים יהיו עם כוונה לה' יתברך. ובמקביל אני מקווה שכל המגזרים יתחברו למוזיקה שלי".

האם חלו שינויים בעולם המוזיקה מאז ששרת כילד פלא?

מידד: "המוזיקה האלקטרונית היא אלמנט בולט שנכנס ותופס יותר מקום".

עוזיה: "מבחינת סגנונות, באופן אישי התקדמתי קצת ולמדתי להכיר סגנונות מוזיקליים שונים".

אייל: "יש בהחלט. כשהייתי ילד, העולם של שירי קודש לא היה ברמה של היום. הקהל של הזמר ישי ריבו לדוגמא מאד מגוון ומכל המגזרים אוהבים להאזין לו. למרות שהשירים שלו לרוב הם תפילה ומחדירים הרהורי תשובה, הקהל אוהב את זה. הוא למעשה סלל את הדרך".

איך בוחרים שיר? כיצד יודעים האם הוא יצליח?

עוזיה: "כשאני שומע שיר והוא מרגש אותי עדי כדי כך שאני יכול לשמוע אותו בלופים, אני מרגיש שיש לו פוטנציאל. אני גם שם דגש על המילים של השיר שיהיו ברמה טובה ולא מילים רדודות".

אייל: "פעם, כדי לדעת, היו מסתכלים על הלחן ואם הוא היה טוב – זה היה מספיק. היום זה השתנה והמילים מקבלות יותר משמעות".

מידד: "אם אתה רואה מילים יפות ולחן קליט – כואב לך משהו מבפנים ובוער בך הרצון לשיר, אז אתה מבין שיש לשיר פוטנציאל. תמיד יש שירים שמצליחים להפתיע. זה לגמרי סייעתא דשמיא".

איזה סגנון מוסיקלי יותר מדבר אליך?

מידד: "הסגנון המוסיקלי המועדף עלי הוא החסידי. מה שלא מונע ממני לשיר ים תיכוני. במוזיקה החסידית – המוזיקה חייבת להתחדש ואילו במוזיקה המזרחית – אין הרבה להיטים חדשים שתפסו, ואנשים ממשיכים להתרפק על להיטי העבר דוגמת "ישמח חתני" ו"שמחה גדולה הלילה".

עוזיה: "ים תיכוני זה פחות או יותר סגנון שאני אוהב".

 אייל: "חד וחלק – שירי תפילה".

מהם החלומות לעתיד?

עוזיה: "כמה שיותר להגשים את הכישרון, לחבר ולאחד את עם ישראל וליהנות מהמוזיקה ובעיקר שהקהל ייהנה ממה שאני יוצר".

אייל: "להמשיך בתחום המוזיקלי להפוך זאת לשליחות לקרב מגזרים, להצליח להעביר מסרים חיוביים לאנשים ולחזק את עם ישראל".

מידד: "מבחינה מוזיקלית – להוציא עוד אלבום חדש, שיהיו בו הרבה שירים מרגשים והרבה שירים עם לחנים משלי. מבחינה כללית – להצליח בכולל יותר ממה שאני מצליח במוזיקה. אני משתדל להשקיע את עצמי כמה שאפשר בלימוד התורה ואני מתכונן בעתיד לגשת למבחני רבנות.

מידד לא זונח את עולם התורה לצד הקריירה המוזיקלית. הוא לומד בישיבת אור החיים בראשות הגאון רבי ראובן אלבז.

טסה מספר כי רבים הרימו גבה כשבחר ללמוד בישיבה שמיועדת לבעלי תשובה. לדבריו, הכול החל כאשר הזדמן לישיבה, והנוכחים  סיפרו לרב אלבז כי יש בקהל ילד שמפליא בקולו. הרב הזמין אותו באופן אישי ללמוד בישיבה, תוך שהוא מדגיש כי על ידי השירה המיוחדת שבוקעת מפיו, בכוחו להחזיר אנשים בתשובה, לזכות את הרבים ולקרב לבבות.

בהקשר זה, מידד מדגיש כי הוא מעדיף ללמוד דווקא עם בחורים שהעדיפו לעזוב עולם שלם בחוץ של פרסום וקריירה. "חלקם היו מפורסמים בתחום הספורט, אך בחרו ללמוד תורה, כך שילד פלא במוזיקה הוא לא מושא להערצה עבורם", מציין טסה. "מבחינתם מושאים להערכה והערצה אלו בחורים שמתעלים ומתחזקים בתורה ובקיום מצוות".

ילדי הפלא שבגרו והפכו לכוכבי זמר בעולם של הגדולים, הותירו מאחוריהם יצירות מוזיקליות שהפכו לנכסי צאן וברזל במוסיקה החסידית. קו ברור עובר בין שלושתם וזהו גם המסר אותו חשוב להם להבהיר לקוראים.

היטיב להגדיר זאת מידד טסה, כשאמר לנו כי "החלום שלי הוא להצליח להתעלות ברוחניות וגם במוזיקה ללא פשרות. שהמוזיקה לא תבוא על חשבון התורה אלא אך ורק ככלי סיוע".

השארת תגובה