מרן הראשון לציון הוזעק לאיראן

הבעיה ההלכתית החמורה, הבקשה החריגה של שר האוצר האיראני, הפגישה עם השאה האיראני שהתבטלה ברגע האחרון, הגלימה שנתפרה ע"י חייט המלך וגם אישור הכניסה הנדיר והייחודי לכספת השמורה ביותר של המלך

מרן הגר''ע יוסף בביקורו בטהרן בשנת 1975
מרן הגר''ע יוסף בביקורו בטהרן בשנת 1975

שאלה הלכתית אחת חמורה, היא שהובילה למסעו ההיסטורי והחד פעמי של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל לאיראן בשנת 1975. מרן, שבאותן שנים כיהן כראשון לציון נדרש להכריע בסוגיה, רק לאחר שישב עם ראשי הקהילות היהודיות.

לרגל יום השנה השישי לפטירתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, אנו מבקשים לשחזר את המסע ההיסטורי עם מי שנלווה למרן זצ"ל – הרב משה מזרחי שבאותם ימים כיהן כסגן יו"ר ראש המועצה הדתית בתל אביב.

הרב משה מזרחי הוא בנו של הרה"ג שלום יצחק מזרחי, יליד חאלב, נכדו של חכם שלום הדאיה זצ"ל ראש ישיבת המקובלים בית אל ונכדו של הרה"ג משה עזרא מזרחי רבה הראשי של חאלב. הרה"ג שלום יצחק מזרחי היה חברותא של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ובן גילו מימי ישיבת פורת יוסף המעטירה. כבר בילדותו ניכר בשקידתו המופלאה ומצא בבן גילו – מרן הרב עובדיה יוסף חבר נאמן. יחד הגו השניים בתורה וביניהם נכרתה ידידות רבת שנים. לימים הפך הרה"ג שלום יצחק מזרחי לדיין בבית הרבני הגדול. לימים בנו בכרו משה – שהיה תלמיד בישיבת קול -תורה נשא אישה מהקהילה הפרסית העשירה.

באותה תקופה של שנת 1975 טרום נפילת השאה הפרסי, הקהילה היהודית בפרס שגשגה ופרחה מבחינה כלכלית ובשל בעיה הלכתית חמורה שהתעוררה בקהילה, החליט ועד הקהילה להזמין את הראשון לציון באותם ימים הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף, שבדיוק מונה לתפקידו, שיבוא לשבת על המדוכה ולבדוק את הנושא מבחינה הלכתית. וכך התלווה הרב משה מזרחי שהכיר הן את הקהילה היהודית הפרסית והן את מרן הגר"ע יוסף לביקור בקהילה היהודית באיראן, בימים בהם עוד היה קשר דיפלומטי חם אמיץ וידידותי בין שתי המדינות.

שורשי הקהילה היהודית

הקהילה היהודית בפרס, היא מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם. ימיה הראשונים עוד  מתקופת גלות סנחריב שהגלה חלק מהיהודים לאזור "ח'וראסאן", חבל ארץ במרכז אסיה שחלק ממנו נמצא בצפון-מזרח איראן. בהמשך התפתחה קהילה יהודית גדולה בתקופת מלכות אחשוורוש וגם כאשר ניתן אישור על ידי המלך כורש ליהודים לעלות לישראל, חלקם בחרוט להישאר בפרס. בסך הכול מדובר על בערך 2,500 שנים של יישוב יהודי בפרס, כשהיחסים בין היהודים לפרסים ידעו לאורך ההיסטוריה עלויות ומורדות.

השאה (קיסר) הפרסי – מוחמד רזא שאה פהלווי, היה השליט הכול יכול באיראן – בין השנים 1941 עד 1979. את השלטון קיבל בירושה מאביו שהכריז על עצמו כקיסר והוא זה ששינה את שמה של פרס לאיראן. ב-1941 גילה האב נטיות פרו – גרמניות ולפיכך אילצו אותו צבאות של מדינות בנות הברית – לוותר על כסאו. את מקומו ירש בנו, מוחמד רזא שאה פהלווי, שהיה למעשה השאה האחרון עד עלייתו של חומייני. השאה הנהיג שלטון ליברלי ועודד את מגמת החילון בעם. במקביל ייסד משטרה חשאית שאומנה בן השאר – כמה קשה להאמין היום – על ידי המוסד הישראלי לחיסול מתנגדיו הפוליטיים.

באותם ימים, הקשרים בין ירושלים לטהרן פרחו ושגשגו: ציר נשלח מאיראן לישראל והתקבל על ידי הנשיא חיים ויצמן. לאחר מלחמת ששת הימים הוזרם בצינור אילת – אשקלון נפט תוצרת איראן שיועד למכירה בשווקי אירופה. בנוסף, חברות בניה רבות פעלו באיראן ועד היום ניתן לבקר במלון הילטון בטהרן שנבנה על ידי חברת סולל בונה. הרפורמות הכלכליות תרמו לפריחה ולשגשוג כלכלי במדינה, אך התמרמרות רבה נרשמה בקרב אנשי הדת המוסלמים בראשם האייתוללה רוחאללה ח'ומייני שגלה מארצו לצרפת. וכך באמצעות סיוע של אנשי הדת המוסלמים התרחשה המהפכה באיראן, השאה הפרסי הודח ממקומו ונאלץ לברוח ממדינה למדינה ובמקומו עלה שלטון חדש וקיצוני מבחינה דתית. יהודים רבים מבני הקהילה שהיו בעלי ממון הצליחו עוד לברוח בחלון ההזדמנויות הקצר שנוצר – רובם עברו לארצות הברית וכוננו בה קהילות על טהרת נוסח יהדות פרס. מאז שהודח השאה הפרסי, השתנתה המגמה והשלטון החדש בראשותו של חומייני הפך להיות עוין לישראל והצהיר כי הוא תומך בכיבוש ירושלים מידי הציונים וכן החל לכנות את ישראל "השטן הקטן".

עד היום ישנן מדינות כגון ישראל וארצות הברית שעדיין ממשיכות להכיר בתארי האצולה של בניו של השאה הפרסי ושל משפחות האצולה האיראניות. כיום מנסה יורש השושלת רזא כורש עלי פהלווי לשוב לשלטון באיראן בדרכים חוקיות ודמוקרטיות.

כיצד החלה ההיכרות בינך ובין מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל?

"לפני יותר מ-50 שנה, כשהייתי בחור צעיר בן 20, תלמיד בישיבת קול תורה, הייתי נוהג להגיע אל ביתו של מרן שהיה אז דיין בבית דין הרבני בירושלים. היינו מתאספים קבוצת בחורים ולומדים יחד גמרא בביתו של הרב שהיה גר באותה תקופה באזור שמואל הנביא. כמובן שמרן שהיה ידיד וחבר קרוב של אבי שמח לפגוש אותי. בתקופה מאוחרת יותר כשהרב עבר לגור בתל אביב היינו ממשיכים ללמוד יחד בקבוצה כל יום, שעה וחצי – שעתיים שולחן ערוך, טור ובית יוסף".

באיזה שנה היה הביקור באיראן?

"הביקור ההיסטורי התרחש אחרי יום כיפור של שנת 75. באותה תקופה הייתי סגן יו"ר המועצה הדתית בתל אביב והכרתי את שני הצדדים, לביקור התלווה אלי גם גיסי –  עו"ד אברהם נביאי שהוא דובר פרסית, אך לצורך תרגום היה מתורגמן אחר שידע גם פרסית ספרותית. לפרס עצמה נסענו בטיסה ישירה של אל על. כמה פשוט וקל זה היה אז".

למסע עצמו היה אמור להצטרף גם הרב זביחי שעומד כיום בראש מוסדות "תפארת רפאל" בתל אביב. הרב זביחי היה באותה תקופה בחור צעיר בן 21 ושימש כעוזרו האישי של מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל שמונה בדיוק לתפקידו כראשון לציון. בתור בן להורים ילידי איראן היה אמור הרב זביחי להצטרף למסע, אך לבסוף החליט לוותר היות והיה בגיל גיוס והיה חשש שיגויס לצבא האיראני. הרב זביחי מספר כי הוא זוכר בזמנו מעשה שהיה כאשר אחד מעשירי הקהילה שהיו לו רק בנות השתוקק לזכות בבן זכר, לפיכך ניצל את ההזדמנות שמרן הגר"ע יוסף הגיע לביקור, הושיט לו טבעת יהלום וביקש כי הרב יברך אותו בבן זכר. מרן החזיר לו את הטבעת ואמר כי יברך אותו בבן זכר בתנאי שייטול את הטבעת חזרה. ואכן כעבור פחות משנה אותו עשיר זכה בבן. כעבור שנים רבות נסע מרן מרן הגר"ע יוסף לבקר בקהילה האיראנית שהשתקעה בקליפורניה. לפתע ניגש אליו בחור צעיר הרכין את ראשו לברכה, נישק את ידו של הרב ושח לו בהתרגשות: "אני אותו תינוק שנולד בזכות ברכת הרב".

מה הייתה הבעיה שהתעוררה בשנת 1975 בקהילה היהודית בטהרן?

"בטהרן התעוררה בעיה הלכתית חמורה מאד. על פי דין תורה הבנות לא מקבלות חלק בירושה. בעקבות הרפורמות הכלכליות באיראן, נוצר שגשוג כלכלי והמשפחות היהודיות התעשרו מאד. על פי החוק  העותומאני באיראן – כל אדם הולך לבית דין שנוהג לפי חוקי דתו. המוסלמי הולך לבית מוסלמי, הנוצרי לבית דין נוצרי והיהודי הולך לפי דין תורה. לפיכך נוצרה תופעה קשה, נשים יהודיות שרצו חלק בירושה החליטו לגשת לקאדי לבקש להתאסלם – היו אומרות כמה פסוקים והופכות כביכול למוסלמיות, ואז היו רשאיות ללכת לבית דין מוסלמי שהיה פוסק לטובתן מבחינת ירושה.

"מרן הגר"ע יוסף ישב באספה בטהרן, עם נציגים מכל הקהילות ברחבי איראן וקבע כי גם נשים יקבלו חצי מהירושה, והנציגים הסכימו לבצע זאת ולהתחיל ליישם את התקנה החדשה במקומותיהם על מנת למנוע את הפרצה של בנות ישראל שמתאסלמות. לפי ההלכה יש סברה שנשים יורשות חצי מרכוש אביהם, אך זאת מחלוקת ולהלכה אנו לא נוהגים כך. במקרה הזה – הרב עובדיה החליט לשנות מהמנהג הקיים".

האם נפגשתם עם אישים פוליטיים?

אכן, ביום האחרון של המסע בא שר האוצר לפגוש אותנו באופן מיוחד. הייתה לו סיבה. באיראן באותה תקופה בעקבות הרפורמות הכלכליות נוצר מצב של פער מעמדי קשה בין עשירים לעניים, כאשר רוב היהודים הפכו לאליטה העשירה. בנוסף, באותה תקופה לא היה נהוג לגבות מיסים. השר ביקש שהעשירים היהודים יואילו בטובם לתרום 3% עד 4% מהרווחים הכספיים עבור העניים באיראן. אך אנו השבנו לו, כי אין בעיה אך נבצע זאת בתנאי אחד, שגם העשירים הפרסים הגויים ייתרמו מהונם ומרווחיהם הכספים – הללו כמובן סרבו וכך ההצעה ירדה מן הפרק.

"בנוסף היינו אמורים גם להיפגש עם השאה הפרסי שהיה בעל קשרים טובים עם ישראל, אך אחד ממקורביו של מרן פרסם את דבר הפגישה המתוכננת בתום לב, בעיתונות הישראלית מוקדם מן הצפוי.  אנו לא ידענו, אך לפי הקוד התרבותי באיראן, אין לפרסם כי מתוכננת פגישה אצל המלך, אלא, אך ורק לאחר הפגישה יש אישור לפרסם. אומנם העניין התפרסם בעיתונות הישראלית בלבד ולא בעיתונות האיראנית – אך האיראנים כעסו על כך והחליטו לבטל את הפגישה".

מה היה מצב הקהילה מבחינה רוחנית?

"באופן כללי מצב הקהילה מבחינה רוחנית לא היה טוב, וניתן להגיד שהייתה שם שממה רוחנית. תלמוד תורה לא היה ממש – רק בית ספר יהודי. אומנם עשו מצות בפסח אך זה הסתכם בכך ולא מעבר".

מה היה המסר של מרן הגר"ע יוסף לבני הקהילה?

"מרן הגר"ע יוסף ביקש לנצל את הזמן הקצר שעמד לרשותו במסגרת הביקור באיראן ועמד כל העת ודרש ללא לאות בפני בני הקהילה על מנת לחזקם בתורה ובקיום מצוות. בנוסף, ביקרנו בקהילות נוספות באספהאן – עיר עתיקה ויפה מאד, שם על פי המסורת שלט כורש, לעומת טהרן עיר הבירה שהיא עיר יחסית חדשה ומפותחת כמו תל אביב. העיר אספהאן גם מהווה מוקד תיירותי והיא העיר השלישית בגודלה במדינה אחרי טהרן ומשהד. נהר גדול חוצה את העיר ובנוסף נבנו בה מבנים אדריכליים יפים וכיכרות. וכן בעיר בשיראז – עיר המכונה "עיר המשוררים היין והפרחים" ומפורסמת בזכות הגנים ועצי הפרי שנטועים בה. בשתי הערים הללו היו קהילות יהודיות קטנות יותר. גם יזד – עיר יפה מאד אך כיום אין בה יהודים. נסענו גם לבקר בקבר שבו על פי המסורת קבורים מרדכי ואסתר – מדובר למעשה במין מערה, וכבר לפני 60 שנה עזבו כל בני הקהילה היהודים את האזור. ובאין קהילה יהודית מקומית שומר מוסלמי ניצב על המשמר".

כיצד התרשמת מהאירוח הפרסי?

"התארחנו במלון מקומי, ואת הסעודות אכלנו אצל רבה הראשי של  הקהילה ובן משפחה חכם ידידיה שופט. הרב שופט נצר לשושלת של שנים עשר דורות של רבנים בפרס, והיה מפורסם בכישרונו הרטורי. לצערנו הוא נפטר לפני כחמש עשרה שנה. בנוסף ביקרנו גם אצל הרב אוריאל דוידי שהיה בעל זיכרון מופלא. הרב דוידי היה מגדל בחצרו תרנגולים, או לחילופין היו מביאים כבש שנשחט במקום וזה מה שהיינו אוכלים. בנוסף הגישו לנו כמובן את האוכל הפרסי המסורתי שהתבסס כמובן על אורז – כל פעם עם סוג תוספת שונה או תיבול שונה, וכמובן שהוגש לנו תה ללא הרף.

במה עסקו יהודי איראן לפרנסתם?

"הקהילה היהודית התחלקה לשניים: הקהילה הפרסית והקהילה עיראקית – שמקורה ביהודי עיראק שברחו מפני הפרעות שפרצו במדינה ב-1948 – בעקבות הקמת מדינת ישראל. חכם ידידיה שופט הפציר בשלטונות האיראנים כי ייאותו לתת מקלט ליהודים הנמלטים מעיראק – חלקם התיישבו במדינה וחלקם עלו לישראל. היהודים הפרסיים היו ברובם סוחרים, חלקם אף התפרנסו ממקצועות חופשיים כגון: רפואה, ואילו היהודים יוצאי עיראק היו ברובם רואי חשבון".

באלו אתרים נוספים באיראן ביקרתם?

"במסגרת המסע לאיראן, קבלנו אישור כניסה נדיר וייחודי שלא ניתן לכל אחד, לבקר בכספת של המלך. מרן הרב עובדיה לא כל כך התאווה ללכת, אך שכנעתי אותו שאסור לפספס את ההזדמנות לבקר בכספת המיוחדת של השאה הפרסי שהיה בעצמו בן של שליט קודם וירש עושר רב.  ואכן היה זה ביקור מיוחד במינו, נכנסנו למין אולם גדול מלא יהלומים – למין כתרים מלכותיים, ועד לכיסאות, שולחנות, ואפילו סכו"ם הכול משובץ יהלומים ואבנים טובות, כסף וזהב. מאוחר יותר רצה הרב עובדיה שוב לגשת למקום אך זה כבר לא התאפשר. מה עלה בגורל הכספת? בתקופה של נפילת מלכות השאה – כל היהלומים הכסף והזהב – הכול נבזז, בידי חומייני וחבר מרעיו".

מה משאיר את בני הקהילה הפרסית במדינה עוינת לישראל?

"לאחר נפילת השאה, רוב יהודי איראן כמובן מהרו וברחו תוך כדי שהם משאירים רכוש עצום. עד לשנת 1990 עזבו את איראן 55,000 אלף יהודים. 30,000 יהודים, בעיקר העשירים, ברחו לארצות הברית  – והקימו קהילות בלוס אנג'לס ובקווינס. לישראל הגיעו בעיקר מעוטי היכולת – 20,000 ואילו כ-5,000 נמלטו לאירופה – בעיקר לגרמניה ולהולנד. מכיוון שהיה מדובר בפליטים ניתנה להם אשרת כניסה בקלות. כיום נותרו באיראן 15,000 יהודים מקסימום, ללא סמכות רבנית של ממש, שמשתדלים לשמור על הגחלת. היהודים שנותרו באיראן רגילים למנטליות האיראנית. יש להם פרנסה קלה, בית ומזון די צורכם. (אולי כעת זה מעט השתנה) במידה ויחליטו לעזוב את המדינה וירצו למכור את בתיהם – אף אחד לא יסכים לרכוש מהם. כרגע, הרשות נתונה למי שמעוניין לעזוב את המדינה אך דרכון עולה 5,000 דולר – כסף רב שלא מצוי בכיסו של כל אחד".

מזכרת ייחודית מהקהילה הפרסית

הרב משה מזרחי המשיך לטוס עוד כמה פעמים לאיראן בתקופה שבה עדיין שלט השאה. במסגרת אחד הביקורים החליט להביא למרן הגר"ע יוסף מזכרת מיוחדת – ולחדש עבורו את  הגלימה המסורתית אותה נהג הרב ללבוש (הגלימה הקודמת כבר התיישנה). באחד הביקורים בבית הכנסת ברר עם בני הקהילה מי הוא החייט של המלך? וכשהגיע לחייט המיוחד ביקש ממנו גלימה מעוטרת  בחוטי כסף אמיתי. החליפה עצמה הייתה כבדה ושקלה לפחות עשרים קילו ואולי אפילו יותר, את החליפה בדק על פי מידותיו ואף דאג להנציח זאת כמזכרת בתמונות – אך לרוע המזל נשרפו כל התמונות. את הסכום עבור הגלימה מימנה אז הקהילה היהודית – בית הכנסת של המשהדים – ועלותה הייתה כמאה אלף שקלים של אז. במשך 8 או אפילו  10 שנים לבש מרן הראשון לציון הגר"ע יוסף את הגלימה, מתנת הקהילה המשהדית. לאחר מכן כבר החוטים התפוררו והיה צורך להחליף את הגלימה בחדשה, אך הרב משה מזרחי החליט שמסוכן מדי לחזור לחייט האיראני של השאה הפרסי בשל עלייתו של חומייני לשלטון.

תגובה אחת
  1. הרב דוידי זצ"ל לא היה מגדל תרנגולים ולא בעל משק! בושה וחרפה !

השארת תגובה