כשראש הממשלה הודיע על התפטרותו

ראש הממשלה הטיל פצצה פוליטית בישיבת הממשלה: "איני יכול עוד", אמר ופרש מהחיים הציבוריים • עיון במסמכי התקופה מלמד כי מרבית השרים ניסו להניא את ראש הממשלה, אך הוא רק הקשיב ושתק

מנחם בגין נואם מעל דוכן הכנסת
מנחם בגין נואם מעל דוכן הכנסת

לפני 36 שנים, ב-28 לאוגוסט 1983, מסר ראש הממשלה מנחם בגין בישיבתה השבועית של הממשלה, הודעה על כוונתו להתפטר מתפקידו.

ההודעה החד משמעית והנחרצת, כמו גם סירובו של בגין להיענות להפצרות השרים לחזור בו, או לכל הפחות לשקול את העניין בשנית, הדהימו את השרים. אולם בחינת ההתרחשויות בתקופה שקדמה להודעה הדרמטית – היה בה כדי להצביע על העתיד לקרות:

השתלשלות האירועים הכרוכים במלחמת לבנון ("מבצע שלום הגליל") ותוצאותיהם העגומות, השפיעו על מנחם בגין באופן קשה ביותר: המהלך הצבאי שיועד מלכתחילה להוציא את יישובי הגליל מטווח האש והטילים של המחבלים מעבר לגבול, הסתבך כבר בשלביו הראשונים, עבר את קו 40 הקילומטרים שיועדו לו מלכתחילה על-פי החלטת הממשלה, ונקלע ללחימה עם צבא סוריה. המאורע החמור ביותר שעורר עליו תגובות קשות בעולם כולו והקצין מאוד את דעת הקהל המתנגדת למלחמה בתוך ישראל פנימה, היה הטבח שערכו כוחות פלנגות נוצריים במחנות הפליטים סברה ושתילה במערב ביירות ב-16 בספטמבר 1982. הטבח היה מעשה נקם של הפלנגות הנוצריות על רצח מנהיגן  ונשיאה הנבחר של לבנון, בשיר ג'ומייל יומיים קודם לכן. ישראל, שטיפחה את המנהיגות הנוצרית בלבנון, קשרה עמה קשרים ואף קיוותה כי זו תממש את מחויבותה ותכרות הסכם שלום עם ישראל, נכנסה בתגובה לרצח למערב ביירות עם היחידות הנוצריות ובכך אפשרה לפלנגות את הכניסה למחנות הפליטים.

מנחם בגין הלך והתחזק בתחושתו כי לא כל ההתרחשויות נמצאות בשליטתו ואף לא בידיעתו המלאה. יחד עם זאת הוא חש תחושת אחריות אישית מלאה למתרחש בכלל וכלפי כל חלל בפרט. כשנתיים וחצי לאחר התפטרותו אמר בגין לדן מרידור "אמרתי פעם שידעתי (בעניין לבנון) הכול, לפעמים בדיעבד, לפעמים לפני מעשה…" (מצוטט במאמרו של שלמה נקדימון ב"הארץ" 24.2.2012). דברים דומים אמר בגין לסגן ראש הממשלה דוד לוי כבר בישיבת הממשלה ב-8 באוגוסט 1982. היחסים הקשים בין שר הביטחון אריאל שרון לבין הרמטכ"ל רפאל איתן והשתלטותו של שרון על ניהול המלחמה מתוך מהלכים מניפולטיביים הגיעו עד להחלטת ראש הממשלה ליטול משרון חלק מסמכויותיו.

ממשלת הקלקולים

בנוסף לא נחסכו ממנחם בגין הדיווחים השוטפים, גם בשעות הקטנות של הלילה, על כל חלל וכן הפגנות המחאה שספרו את מספר הקורבנות שנמשכו לאורך כל שעות היממה מול ביתו. בגין הגן על זכותם של המפגינים לחופש הביטוי, ביקש רק את התחשבותם באיכות חייהם של שכניו, ודחה את הצעת אנשיו לפנות את המפגינים.

בגין ביקש להתפטר מתפקידו כבר בחודש פברואר 1983, עם פרסום מסקנותיה של ועדת החקירה לחקר טבח סברה ושתילה (ועדת כַּהַן) שביקרו את תפקודו של ראש הממשלה מבלי לדרוש ממנו הסקת מסקנות אישיות, אך הונע מכך על ידי שר המשפטים משה נסים ומזכיר הממשלה דן מרידור.

היחסים העכורים בין השרים בממשלה הביאו למה שבגין כינה "קלקולים", אולם פרט לפיטורי השר שרון, כמתבקש ממסקנותיה של ועדת כהן, לא השתמש בגין בסמכותו זו, ולא פיטר שרים מכהונתם.

לפי עדותו של עזריאל נבו, מי ששימש כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה מנחם בגין (בראיון עמו ב"מעריב" 9.5.2011), היה לאריאל שרון חלק נכבד בתהליך שקיעתו של מנחם בגין עד כדי הסתגרותו בביתו עוד חודשים לפני שהודיע בממשלה את הודעתו הדרמטית: "המסמך הכי סודי במדינה באותם ימים היה לוח הזמנים של ראש הממשלה. בגין היה בבית, לא היו ישיבות, לא היה לו"ז, לא היה כלום, הוא לא היה מגיע. ועדיין כל יום הדפיסו את הלו"ז שלו, וזה היה דף חלק. ריק לגמרי…".

פרט למאורעות מלחמת לבנון, היה מנחם בגין אָבֵל וממאן להּנחם על מות אשתו עליזה, שנפטרה בחודש נובמבר 1982. האינפלציה הגואה (עד כדי עליית מדד חודשית של 13.3% בחודש אפריל 1983) נראתה כבלתי ניתנת לריסון, מאבק הרופאים והשביתה הממושכת בת שלושת החודשים איימה למוטט את מערכת יחסי העבודה במשק, וכישלונות פרלמנטריים בבחירת נשיא המדינה ובהעברת חוק גיור אורתודוכסי, הגדישו את הסאה.

נראה כי מנחם בגין קיבל את החלטת ההתפטרות הסופית עוד שבועות רבים קודם להודעתו בממשלה, וניתן למצוא רמז לכך בהודעתו מחודש יולי לנשיא רייגן על ביטול ביקורו בארה"ב "מסיבות אישיות".

כאמור, הודעת ראש הממשלה הפתיעה את השרים וכמעט כל הנוכחים בישיבה, איש איש ונימוקיו עמו, ניסו לדבר על לבו לחזור בו מכוונתו. השרים דברו על  הצורך בהשלמת משימות לאומיות, על הצורך בהמשך חיזוק יהודה ושומרון ועל התערערות היציבות המדינית והפוליטית-מפלגתית.

הד ל"קלקולים" בממשלה ניתן לשמוע בדברי שר האנרגיה והתשתית, יצחק מודעי שאמר: "למרות שהיה בחלל האוויר איום של התפרקות הממשלה, נדמה לי שגם עליו אפשר להתגבר, עם גמישויות מסוימות. זה ידרוש קודם כל, ממך – אך גם מאתנו – מאמצים".

שר התיירות, אברהם שריר ביקש: "כאשר אנו שרויים בעיצומו של מהלך מדיני וכלכלי שהמדינה לא ידעה כמותו, לא איש כמוך ייטוש את הספינה באמצע המים הסוערים, כפי שאנחנו נתונים בהם".

שר הבריאות, אליעזר שוסטק אמר: "אם הגעת להחלטה על מסירת ידיעה כזאת, מבלי שהתייעצת ומבלי ששוחחת קודם עם איש, סימן הוא, שהגיעו מים עד נפש, לפיכך, אני מתקשה לפנות אליך". והשר מבקש את שביקשו רבים רבים אחריו ולא נענו: "אם אפשר, הייתי מבקשך להגיד לנו, באמת, מהי הסיבה שהביאה אותך לידי מסקנה זו. זה היה מקל, הן על הדברים מבחוץ והן על הדברים מבפנים".

יצחק שמיר, יורשו לעתיד של בגין בתפקיד רה"מ אומר במילים נרגשות: "אם אכן כלה ונחרצה מעמך, רה"מ, לעמוד על החלטה זו, הרי זו החלטה גורלית לעם והחלטה גורלית למדינה… אני מבקש, בכל לשון של בקשה, בשם כל הדברים היקרים לכולנו ובשם כל החברים, המוכנים לעשות למענך כל דבר שבעולם – חזור בך!"

בגין האזין לדברי השרים כולם, מבלי להתערב אך בסופו של דבר סיכם את הדיון מבלי לחזור בו, ועד יומו האחרון נמנע מלהוסיף הסברים נוספים למניעיו להתפטר מתפקידו.

מנחם בגין עיכב את מסירת מכתב ההתפטרות לנשיא חיים הרצוג עד להשלמת תהליך מינוי יורשו. ב-1 בספטמבר בחרה תנועת החירות ביצחק שמיר כמחליפו של בגין. ישיבת הממשלה האחרונה בראשותו של מנחם בגין התקיימה ב-4 לחודש, וב-15 לחודש מסר מזכיר הממשלה, דן מרידור, בשמו של מנחם בגין את מכתב ההתפטרות לנשיא חיים הרצוג.

הממשלה החדשה בראשותו של יצחק שמיר, קיבלה את אמון הכנסת ב-10 לאוקטובר.

השארת תגובה