אחרי שנה שכזו, אנחנו מוכנים

שוב הטחת האשמות ופסילות הדדיות באחד של השני. הטלת רפש בציבורים שלמים וחוסר וודאות שנוצר בשל העליהום שנוצר, כזה שנכון לשעת כתיבת שורות אלו רק הולך ומעמיק

שניאור ובר
שניאור ובר
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כוחה של מילה לא היה גדול יותר מזה שאנו עדים לו בעת האחרונה, שבו מילה אחת או ליתר דיוק שתי מילים מכניסות את הפוליטיקה הישראלית לתזזית.

מדובר כמובן בשתי המילים "אני מוכן" שצייץ גדעון סער, ברקע הדיווחים לפיהם ראש הממשלה נתניהו בודק אפשרות לערוך פריימריז פנימיים בליכוד בכדי לחזק את מעמדו בתוככי המפלגה.

אם בעבר, כדי לחולל מהומה תקשורתית נדרש היה לשאת נאום חוצב להבות, לפרסם מאמרים ארוכים ומנומקים, או לחלופין לככב במופע בידור נועז, הרי שהמלאכה כיום קלה בהרבה.

ואם כך בעולם של סחי ומאוס כמו בפוליטיקה, מרובה מידה טובה בפעולות חיוביות שבהיעדר מאמץ גדול ניתן לפעול גדולות ונצורות. מילה טובה אחת ליהודי עשויה לגרום לו מהפך רוחני שערכו לא יסולא בפז.

חג הסוכות שבפתח, מפציע בישראל ברקע אווירת הבחירות העכורה שעשתה שמות בחודשים שחלפו ואף מאיימת לשוב ולפגוע בנו בעתיד הנראה לעין.

היינו שם לא פחות משלוש פעמים בשנת ה'תשע"ט שהיתה. זה התחיל במערכת מוניציפלית שהיתה רוויה בפילוג פנימי בין חלקי היהדות החרדית בערים השונות, תוך שהיחסים בין קהילה אחת לרעותה הובילו לחילול השם שהנזק שלו רב על התועלת.

ריקודי השמחה ושאגות הצהלה במוצאי הבחירות בירושלים ובערים אחרות, שנבעו מתוצאות הבחירות שהיטיבו עם חלק מסוים במגזר החרדי ואולם גרמו ליגון במחנה שמעבר, היו עדיפות שלא היו מתרחשות ואילו היו נחסכים מעמנו מצבנו היה טוב בהרבה.

השלכות לאירועי הבחירות המוניציפליות לא איחרו להגיע לדאבוננו וכבר עם פיזורה של הכנסת והיציאה לבחירות כלליות, חזרו החיצים לעברנו, והם נורו על ידי אישים פוליטיים אשר עשו הון פוליטי על גבו של המגזר שהפך לשק חבטות.

ואם בזה עסקינן, קשה להתעלם מאותו ראש עיר שמתבצר בכסאו בעיר הקודש, ורק בשל חילוקי דעות ורקע פנימי בעיר הקודש טבריה הפך לאחד מסמלי המאבק בכל הקדוש והיקר.

הוא ממש לא היחיד. והסכנה שטמונה באדם ששמו רון קובי ניכרת במקומות נוספים, מקום אשר הקובי ודתו מגיע. ברשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ ניתן לזהות בצבעים ברורים את הזלזול בכל מה שקשור לאידישקייט וניכור מנושאי דגלה.

נושאים שהם בציפור הנפש של היהדות זוכים ליחס שאינו הוגן בלשון המעטה. אבל לא ניתן לומר שידנו נקיות מלגרום למצב חמור זה.

אילו השכלנו גם אחרי תקופת השובע הפוליטית בממשלה להכיר בחשיבותה של האחדות ביננו, לא מן הנמנע שמחזות של ביזוי הציבור החרדי היו מעוררות גועל גם בקרב גלויי ראש.

במרדף אחר המנדטים, איבדו חלקים במערכת הפוליטית צלם אנוש, זנחו ערכים חשובים וקידשו את המטרה תוך שיסוי איש ברעהו, קהילה בחברתה.

מיותר להכביר במילים כדי לתאר את אשר התחולל בחודשים שחלפו, קוראינו בוודאי נחשפו לבוקה ומבלוקה ששררה במדינה בכל העת האחרונה.

ואם בתקופת הבחירות כך, הזמן שהגיע לאחר סיומן לא בישר טובות. שוב הטחת האשמות ופסילות הדדיות באחד של השני. הטלת רפש בציבורים שלמים וחוסר וודאות שנוצר בשל העליהום שנוצר, כזה שנכון לשעת כתיבת שורות אלו רק הולך ומעמיק.

אילולא העובדה שסכנת הבחירות ניצבת לפתחנו שוב על כל השלכותיה ההרסניות, היה נחסך מאיתנו להישיר מבט ולבחוש בכך פעם נוספת.

הכוח התקשורתי שמניע את העימותים הפוליטיים ואמירות הפילוג שתופסות מקום של כבוד בעיתונים וזוכות לפתוח מהדורות, אלו מדרבנות את נציגי הציבור ונבחריו לפעול בכיוון ההפוך מהנדרש והמצופה מהם.

הנשק היחיד בו נוכל להשתמש כדי להדוף כל ניסיון לכרסם בקדשי ישראל, הוא כזה שניתן לרכוש ולספוג ממנו בימים הנעלים אליהם אנו באים.

זמן לחשבון נפש

זו הנקודה שבה מגיע החג שעומד בפתחנו ומבקש להעביר לנו מסר, כזה שאם נזכור ונשנן אותו, נדע לדחות על הסף כל ניסיון להפריד בין החלקים שמרכיבים את הפאזל הנפלא שנקרא עם ישראל.

הרבי מליובאוויטש זי"ע מסביר באחת משיחותיו כי בחג-הסוכות אנו מגיעים לדרגה גבוהה של אחדות, כזו שמפתחת ומגלה את האחדות הבסיסית של הימים הנוראים. אחת המצוות העיקריות של חג-הסוכות היא מצוות ארבעת המינים, שרומזת לכל סוגיו של עם-ישראל: בעלי תורה ומעשים טובים (אתרוג), בעלי תורה בלבד (לולב), בעלי מצוות ומעשים טובים בלבד (הדס), וכאלה שאין בהם לא תורה ולא מצוות (ערבה).

המשמעות של השילוב בין הסוגים הללו אומר הרבי, היא שלא זו בלבד שאין אנו מתעלמים מן ההבדלים שבין יהודי לרעהו, אנו אף מייצגים במפורש את כל הסוגים שקיימים בעם. אין אנו נרתעים מלהתייחס ל'ערבה' כמות שהיא – כזו שאין בה לא טעם ולא ריח. ולמרות כל ההבדלים הללו אנו מבטאים את האחדות, כמאמר המדרש: "יוקשרו כולם אגודה אחת".

מיום הלכי לחיידר ועד הלום ישנו דבר אחד עליו אני מקפיד שלא לפספס. טוב יש הרבה כאלו, אבל אחד מהם הוא בעל חשיבות גדולה בעיניי.

ובכן, מדובר באירועי שמחת בית השואבה בלילות חול המועד. מתוך החגיגות הללו, אני נוטה לבחור דווקא באלו מהם שמיועדים לכלל עם ישראל.

וכך אני מוצא את עצמי, שנה אחר שנה, מחכה להינתן האות בהיכל הגדול של חסידות 'תולדות אהרון' בירושלים, מקפץ עם עמך בית ישראל ומביט שוב ושוב בהשתאות במחיצות שנשברות מידי רגע ולו לשעות בודדות.

הרשו להניח שחלק נכבד מכם כבר נחשף לתיאורים הבאים, אלה שטרם זכו לכך, זה בדיוק הזמן. החסיד עטור ה'זברה' הירושלמית, רוקד כתף אל כתף עם חובש כיפה סרוגה שנושא על גבו נשק צה"לי, לצד הליטוואק שנטש את הסטנדר וצוהל עם חסיד עוטה שטריימל, אלה התמונות היפות ביותר שיכולות לעטר סוכה בישראל.

ואז אנחנו מגיעים לרגע הגדול. יומו האחרון של חג הסוכות ושוב אנו פוגשים את המסר שמלווה אותנו בכל ימי החג. בשמחת-תורה מבטאים יהודים את שמחתם הגדולה בתורה. יהודים מכל הסוגים באים לבתי-הכנסת כדי לרקוד ולשמוח עם התורה הקדושה. השמחה מקיפה גם יהודים כאלה, שבמשך השנה איננו רואים את הקשר הגלוי שלהם עם התורה וענייניה. ונשאלת השאלה: יהודי שאיננו לומד תורה ואיננו יודע על גדולתה של התורה – מה לו לשמוח בשמחת-תורה?

מתברר, כך לפי דבריהם של צדיקי עולם, שמחתנו בחג לא נובעת מלימוד התורה אלא על עצם העובדה שיש לנו תורה שאותה קיבלנו מהקב"ה. גם יהודי פשוט שבפשוטים, שאינו יודע אפילו אות אחת בתורה, שמח בשמחת-תורה. מבחינה זו של שמחה בעצם התורה אין יתרון ללמדן על-פני היהודי הפשוט. אדרבה, מבחינה מסויימת דוקא היהודי הפשוט תופס בבהירות רבה יותר את מהות השמחה בתורה. הלמדן, בגלל רגילותו ללמוד ולהבין כל דבר, עשוי להתקשות להניח הצידה את שכלו ואת ידיעותיו ולשמוח על עצם התורה. ואולי זו הסיבה לכך, שדוקא אצל היהודים הפשוטים אנו רואים שמחה גדולה, עמוקה ואמיתית יותר, כי בגלל פשטותם הם מגיעים בקלות רבה יותר אל הנקודה האמיתית של שמחת-תורה.

לכן רוקדים בשמחת-תורה כשספר-התורה מגולל וסגור, שכן בכך אנו מבטאים את מהות השמחה בתורה – השמחה בעצם התורה. והשמחה גם נעשית ברגליים ולא בראש, כי דווקא הרגליים, הם שמבטאים יותר מכל את הנקודה האמיתית של שמחת-תורה.

שבעת ימי החג הם הזדמנות נהדרת עבור כולנו להתנתק מהרגלי החיים שמדגישים את הפערים ביננו ולהביט בזולתנו במשקפיים חיוביות יותר, והרי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. חג-שמח, יהודים.

השארת תגובה