ראש השנה: הכל מתחיל מהשורש

למה תקעו עם ישראל בשופר בעת עליית משה רבינו השמיימה להוריד את התורה, מדוע אסתר המלכה ביקשה מבני ישראל דווקא לצום וגם: מהו סיפורו של היהודי שנמנע מקריאת עיתונים – אפילו בהצצה קטנה

האדמו"ר מקליוולנד בתקיעת שופר
האדמו"ר מקליוולנד בתקיעת שופר
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹוקינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: (דברים כ"ט, י"ז)

כתב הרמב"ן "פן יש בכם… אשר לבבו פנה היום", על הנפתה כבר לעבודה זרה והוא בלבו מאמין בה היום הזה. או, פן יש בכם שרש רע, שיפרח וישגה, ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות. וזה על אשר איננו פה עמנו היום. כי האב שורש, והבן נצר משורשיו יפרה. והזכיר השרש, לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים, שהשורש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת.

ואמר "פורה ראש", לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז, לא יוליד מודה בה.

ועלילות מצעדי גבר

מרחיב הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל בספרו "משנת אהרן" ואומר, שעיקר החטא הוא בשורש, וכל מה שמתקן יותר בסיבה הגורמת, היא התשובה המעולה יותר. ובנוסח תפלת ראש השנה אנו אומרים: "מעשי איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר". היינו הסיבות המביאות אותו לידי החטא או למעשה הטוב, "מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש" – יצר המעשים וכל הכוחות הפנימיים שלו. וזה – היינו גילוי הסיבות הגורמות והכוחות הפנימיים, – אינו נוגע רק לביאור המעשה וגדריו והערכת הצדדים של קולא וחומרא שיש במעשה, אלא נוגע ליסודות עצמם ולשורשי הכוחות.

ועל אותו שיש בו שרש פורה ראש ולענה נאמר: "לא יאבה ה' סלוח לו", וזה הולך על ה'שורש פורה ראש' ונידון אדם על היסודות והשורשים על עלילות מצעדיו, ועליהם עיקר הדין. וכל תיקון בשורשים אפילו משהו, שקול הרבה. וכל מה שהתיקון מתקרב יותר לשורש, הרי התיקון יותר חזק וקיים, מלבד מה שנקל יותר לתקן בדרך זה שנמנע ממלחמת פנים מול פנים עם היצר בדבר שתוקפו יצרו ביותר.

בביטול הסיבה ייפול המסובב

עבודת התשובה אינה מגיעה לשלימות כל זמן שהתשובה איננה בר קיימא, דהיינו שכאשר רוצים לשוב על איזה חטא ועוון, לא די אם יתחרט ויעקור חטא ועוון זה, כי כל זמן ששורש החטא עדיין קיים יחזור ויצמח לאחר זמן, ואז יחזור לסורו הראשון.

ולכן צריכים לחקור אחר השורש והסיבה של החטא, ולעקור אותה, כמו שאמרו (ע"ז מ"ה:) העוקר עבודה זרה, צריך לשרש אחריה. ובביטול הסיבה ייפול המסובב.

כי לכל העם בשגגה

בעת עליית משה רבינו למרום תקעו בכל יום במחנה ישראל בשופר כדי שלא יבואו שוב לטעות ולא יחטאו שנית בחטא העגל. וזה הטעם שאנו תוקעים בשופר בחודש אלול. יש להבין מדוע נקבעה תקיעה זו לדורות? מה שייכות התקיעה במדבר שנועדה למנוע טעות וחטא העגל, למה שאנו תוקעים בכל שנה, והרי וודאי ענין זה לא שייך בנו כלל? אלא באמת ענין הטעות והשגגות נובעים משורש פגום, שאם היה להם אמונה שורשית אמיתית לא היו טועים אחר תעתועי היצר והיו מתחזקים בשרשי אמונתם. וכן כל השגגות נובעות מהמהות הפנימית, ולכן גם הם צריכים כפרה. ואף על פי שאנוס, עם זאת השגגה מראה על מהותו שצריך לתקן את שורשו.

רמז נאה

בזה מבואר רמז הקדמונים 'שופר' – ראשי תיבות שורש פורה ראש ולענה, דהיינו שכח השופר להעמיק ולתקן את שורשי חטאי האדם, וכשם שבחטא העגל הפגם היה בשורש, כך צריך להתעורר לתקן את שורשי החטאים כדי שלא נשוב אליהם. וזו עבודת התשובה.

אסתר מן התורה מנין?

עם ישראל שמע מפי משה את דבר ה' אל מי שיעבוד עבודה זרה, וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (דברים ל"א, י"ח) בספר "ישועות יעקב" כתב כי אין דרכו של יצה"ר להחטיא בני אדם מיד בעבירות חמורות, אלא מתחילה מסית לעבור עבירות קלות, ורק לאחר שהאדם נלכד ברשתו מסיתו לעבוד עבודה זרה ולכפור בעיקר.

בפסוקים שם נאמר, שבני ישראל מתוודים רק על חטא שעבדו ע"ז, אבל לא על החטאים הקודמים שהביאו אותם לחטא החמור. זו הסיבה שה' יסתיר פניו מהם, וזה שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא, על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. היינו שמתוודים רק על החטא החמור של עבודה זרה. ולכן אמר ה' "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" – מקודם. כי אותן רעות הביאו אותם לזה, ותשובה צריכה להיות על שורשי החטא שמסיבתם הגיעו לירידה זו. ואם לא שבו על שורש החטא, הקב"ה מסתיר פניו מהם.

לפי זה ביאר בספר "ילקוט הגרשוני" מה שאמרו חז"ל (חולין קל"ט:): אסתר מן התורה מנין? שנאמר, "ואנכי הסתר אסתיר פני מהם". והוא תמוה. אלא אסתר צוותה על מרדכי לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו וגו'. וכוונתה היתה שעל ידי צומות אלו יתקנו את אשר עוותו וחטאו בסעודת אחשוורוש. היא לא ביקשה כלל שיתקנו על שאר חטאיהם אלא רק על חטא האכילה שזה היה השורש והסיבה שחטאו לבסוף לזנות אחרי בנותיהם כדאיתא במדרש עה"פ אם על המלך טוב יכתב לאבדם ע"ש וזו שאלת הגמרא אסתר מן התורה מנין? היינו מנין למדה אסתר דבר זה מהתורה שהעיקר לתקן שורש החטא? ומתרצת מהפסוק ואנוכי הסתר אסתיר, שמלמד אותנו שתשובה ללא עקירה מהשורש לא מספיקה.

הרהורי עבירה קשים מעבירה

הגמרא אומרת כי "העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה". היינו לעקור הרהורים שהם שורשי החטא. נמצאת אומר שהרהורי עבירה הם בבחינת שורש האילן ואילו העבירה היא האילן עצמו כאשר חותכים רק את האילן עלול השורש הנותר להצמיח אילן נוסף מעשה החיתוך לא הועיל הרבה אך כאשר עוקרים את השורש ממקורו בזה מובטח שאותו אילן לא יצמח אף פעם ולא יחזור לקדמותו.

ע"פ דברים אלו אומר ה"סידורו של שבת" נוכל להבין מאמר חז"ל נוסף (ילקוט רמז ת"פ): למה נקרא שמה עולה? שהיא עליונה מכל הקרבנות. 'היא העולה'. תדע מי שהוא מביא חטאת, הכהן נוטלה. וכן המנחה, וכן האשם וזבח שלמים לבעליהן. אבל העולה אין בריה טועמת ממנה, אלא כולה להקב"ה, לכך נקראת 'עולה', שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון.

וקשה, אם עולה כל כך חשובה שהיא עליונה מכל הקרבנות, מדוע כפרתה אינה אלא על הרהור הלב שהוא לכאורה דבר קל, למה שלא תכפר על כריתות ומיתות ב"ד החמורים?

אך הוא אשר אמרנו כאשר חוזר האדם בתשובה עליו לסלק מעצמו את הדבר שגרם לחטא שיבוא,  בבחינת 'העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה', מכיוון שללא עקירת השורש עלול החטא לחזור על עצמו. שורש החטא הוא מחשבת החטא שקדמה לו שהיא זו שהצמיחה את מעשה העבירה, ולכן העולה שהיא עליונה מכל הקרבנות וחשובה מאד לפניו יתברך, הנה היא מכפרת על הרהור הלב. וכאשר אדם היה מביא אותה זוכה שיעקרו מתוכו הרהורי הלב שהם שורשי המידות הרעות וכל התאוות הרעות התלויין בלב. ולכן עולה היא על כל הקרבנות, כי בכל הקרבנות אם יביא חטאת או אשם, הן אמת שיכופר לו עוונו וחטאו אשר חטא, אבל קרוב הוא לחזור לסורו וישנה בחטאו אחרי שלא נעקר הרהור הלב מקרבו.

זאת תורת החטאת

את הרעיון הזה סמכו על הפסוק, "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא". (ויקרא ו', י"ח) שמלחמת היצר הנקרא חטאת כמו שנאמר: "לפתח חטאת רובץ". רק במקום אשר תשחט העולה, היינו הרהור העבירה, רק שם תשחט החטאת. כלומר שהתשובה האמתית היא לעקור את החטא עד שורשו, ושורש החטא הוא מה שהעלה על מחשבתו. ע"כ צריך מקודם לשחוט – היינו להעביר חטא המחשבה, ואח"כ חטא החטאת, ואז "יהי נקי לפני ה' קדש קדשים הוא" בלי רושם חטא. (זיכרון אליעזר)

הכל מתחיל מהראש

על יסוד דברים אלו פירש כ"ק מהרי"צ דושינסקי זצ"ל את מאמר הכתוב (במדבר ז') "והשיב את אשמו בראשו". כי בכל אשם ובכל חטאת אשר נכשל האדם בהם, הרי כאשר מתעורר לשוב ולתקן את החטא, לא די אם ישוב רק על העוון החמור אשר יצא מתחת ידו, אלא מחובתו לתקן גם את ראשו ומקורו של החטא שממנו התחיל לסור מדרך טובה לדרך רעה, ועליו לעקור את שורש הנגע מנקודת צמיחתו אף אם הוא דבר קל שבקלים, למען לא יחזור לסורו כבראשונה, כי כל עוד שלא נעקר והתבער השורש, עדיין אינו בטוח שלא יפרה ויתפשט שוב ח"ו ויגרום לו חטאים גדולים.

לא קורא עיתון

באחד משיעוריו, סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: סיפור ששמע מראש ישיבה אחד. היה כאשר קבוצת יהודים חרדים עמדה במקום מסוים, ועבר לידם מחלק עיתונים שהושיט עיתון חינם אין כסף לכל אחד ואחד. ראש הישיבה סיפר שהיה זה עיתון כשר הנקרא כבתיהם של שלומי אמוני ישראל. היה מי שהסתפק בהצצה קלה בכותרות הראשיות והיה מי שדפדף גם אל העמודים הפנימיים. אבל כל אחד לקח קרא בו. איש אחד היה שם שלא קרא בעיתון, ולא די בכך אלא אפילו לא הציץ לעבר הכותרות שנראו מעיתוניהם של האחרים. נראה היה בעליל שהוא מתנזר באופן מוחלט מעיתונים, דבר שעורר תמיהה. והביא אותו לשאול את היהודי הזה למה כה מתרחק הוא מהעיתונים?

הוא ניגש אליו ושאל אותו לפשר העניין, וכך הוא ענה, בצעירותי למדתי בישיבת גרודנא שבליטא, הייתי בחור מצטיין ישבתי ולמדתי כל היום, עד שבבוקר לא בהיר אחד נתקלו עיניי באחד העיתונים הכשרים שהיה מונח בסמוך להיכל הישיבה. עיתון ללא כל בעיה השקפתית וללא בעיה הלכתית כך שהיה אפשר לקרוא בו ללא כל חשש. החילותי לדפדף בין העמודים והדברים עניינו אותי ומשכו את לבי עד כדי כך, שאם באותו יום נתקלתי בעיתון בדרך מקרה, הרי שלמחרת כבר הלכתי לחפש אותו. שוב מצאתי  אותו ושוב קראתי וקראתי וכך מדי יום ביומו בזבזתי זמן ניכר מה'סדר' על קריאה בעיתון הכשר ההוא.

ביטול התורה נתן בי את אותותיו, והשלבים הבאים לא איחרו לבוא. עד מהרה הצצתי גם בעיתונים לא כשרים וכך התדרדרתי מדחי אל דחי, עד שיום אחד נטשתי לחלוטין את ספסל הלימודים בישיבה ופקרתי. אבל אירע לי נס, דווקא תקופת השואה שעברה עלי במלוא מוראותיה, החזירה אותי למוטב. מיד לאחר עלותי לארץ ישראל חזרתי בתשובה שלמה, הקמתי בית יהודי כשר וטהור כל ילדי מתחנכים בישיבות קדושות, גם אני חזרתי פחות או יותר אל ספסל הלימודים, ואף משתדל לקבוע הרבה עיתים לתורה. כבר בשלב הראשון לחזרתי ידעתי שעלי לחשב חשבונו של עולם ולהציב מול עיניי את השורש שהביאני אל ההידרדרות הקשה ולעקרו מן העולם.

והנה מכל צד שהסתכלתי על עצמי ומכל זווית שבה השקפתי על מצבי, התברר לי שהדבר העיקרי שהביאני לידי חטא, היה הקריאה בעיתונים. זו הייתה הסיבה המרכזית שממנה נבעו כל השלבים האחרים. לכן כבואי לשוב אל אלוקיי ולחסות בצל כנפיו, קיבלתי על עצמי לעשות גדר חזקה בענייו זה, והחלטתי שמהיום והלאה אין לי כל עסק עם עיתונים בשום צורה שהיא. כך עושים תשובה!

ייתן ה' ונדע לעקור את שורשי חטאינו ונשוב בתשובה שלימה, ונזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים לחיים טובים ולשלום, אמן.

(מתוך סדרת הספרים "הגדתי היום" מאת הרב אברהם ארלנגר שליט"א, ראש ישיבת נחלת שלמה ב"ב)

השארת תגובה