השופר שתקע בשחרור הכותל

השותפות העסקית שנרקמה בין משפחת ריבק שהביאה עימה את מסורת ייצור השופר מפולין למשפחת בר ששת שהביאה עימה את סוד הייצור מספרד, עוד מימיו של הריב"ש

הרב גורן בשחרור הכותל, צילום: לע"מ
הרב גורן בשחרור הכותל, צילום: לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

מסורת ייצור השופר מגיעה הרחק אל תוככי המאה ה-14 בספרד, אז החל בנו של ריב"ש – רבי יצחק בר ששת בייצור מסרקות וכפיות מקרן, וכמוצר לוואי גם שופר. מאז, במשך 15 דורות עסקו בני משפחת בר ששת בספרד ולאחר מכן במרוקו, במסורת הייחודית והסודית  של ייצור השופר. בשנת 1947, שנה לפני קום המדינה עלתה משפחת בר ששת ארצה, באוניה אקסודוס, אז המשיך במסורת מר צבי בר ששת במפעל שהקימה המשפחה בחיפה.

שותפו, אברהם ריבק לעומת זאת הינו דור שני בארץ למשפחה שעלתה ארצה מפולין והקימה בשנת 1927 בשכונת פלורנטין בתל אביב את המפעל "שופרות ישראל" בעזרת ציוד שהביאו מפולין.

בראיון למוסף ראש השנה, חושף אלי ריבק, בנו של אברהם ריבק, את הנעשה מאחורי הקלעים ואת סוד ייצור השופר העובר בקרב משפחות ריבק ובר ששת מזה דורות.

 כיצד נרקם שיתוף הפעולה בין המשפחות המייסדות בר ששת וריבק?

"משפחת ריבק ומשפחת בר ששת היו בעלי מפעלים מתחרים במשך שנים רבות. בערך לפני 30 שנה, האבות (שלי ושל צביקה בר ששת) הרגישו כי קיים קושי להשיג קרניים לשופר ולבסוף הוחלט על שיתוף פעולה שהניבה בסופו של דבר שותפות עסקית. המפעלים התאחדו וכל משפחה תרמה את הידע שלה, את השיטות והסודות שלה והיום הייצור הוא משולב. כיום אנו בני הדור השני בארץ ממשיכים את המסורת הקדומה".

האם בני הדור השלישי ימשיכו את המסורת?

"זאת לא שאלה, זאת חובה. כיום לא נשארו בארץ כמעט יצרני שופרות, אנו המפעל הגדול בעל חותמת הכשרות המהודרת לעומת בתי המלאכה הקטנים שמייבאים קרניים מסין וממרוקו אבל הם לא בהכרח כשרים. מדובר בחותמת כשרות הניתנת רק על התוצאה הסופית ללא בדיקת כל התהליך. לעומת זאת, במפעל שלנו כל תהליך הייצור הינו תחת פיקוחו והשגחתו של  הרב הגאון הרב אריה לוין – מרבנות בת"א. (נינו של רבי אריה לוין זיע"א). הציבור צריך להבין שיש מגוון בעיות שעלולות לצוץ. עם שופרות ממרוקו, לדוגמא, כשנוצר חור מדביקים אותו בצורה מקצועית שהמשגיח שעובר על השופר עלול בקלות לפספס. בנוסף, הייחודיות של המפעל שלנו הינו ליטוש השופר גם מבפנים, והליך חיטוי מיוחד כך שהריח שנוצר מהעצם – נעלם ללא זכר. ובנוסף, התהליך שאנו מעבירים את השופר משפר את צליל השופר, שיהיה צלול".

מי הלקוחות שמגיעים אליכם?

"הלקוחות שלנו הינם כלל עם ישראל, החל באדמו"רים וכלה בעמך ישראל. מחירי השופר מתחילים במאה שקלים לשופר ומגיעים עד לאלף שקלים. אנו גם מתאימים את השופר בצורה מדויקת למבנה השפתיים ואף מעבירים קורס מזורז לבעלי תקיעה המעוניינים בכך".

האם יש באמתחתך סיפורים מיוחדים על הזמנות מעניינות?

"מאז שנת 1929 לא אושר ליהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל. האיסור נאכף על ידי הבריטים  – בעקבות מאורעות תרפ"ט ובעקבות דרישת הערבים למנוע זאת מן היהודים. במוצאי יום כיפור של 1929 משה צבי סגל, שהיה חבר ב"ברית הבריונים" הצליח להגניב שופר לכותל, ותקע בו למורת רוחם של הבריטים. משה צבי סגל נאסר. הראי"ה קוק זצ"ל התערב לטובתו ואיים כי לא יפסיק את הצום עד לשחרורו של משה צבי – ואכן  הבריטים נעתרו לשחררו. כך התפתחה מסורת שבכל מוצאי יום כיפור – ניסו יהודים להגניב לרחבת הכותל שופר על מנת לתקוע על אפם ועל חמתם של הבריטים. ורק כעבור 19 שנה עם שחרורו ההיסטורי של הכותל במלחמת ששת הימים, כשפרץ הרב גורן יחד עם חטיבת הצנחנים את הדרך והיה בין הראשונים שהגיעו לכותל, באמצעות תקיעת השופר – שופר שיצא תחת ידנו ויוצר במפעלנו – תקע את התקיעה הראשונה הלגלית לציון שחרורו של הכותל המערבי.

"במשך השנים התמחנו בייצור שופרות על פי הזמנה לכמה שועי עולם, לאו דווקא יהודים וביניהם נשיאי ארצות הברית: קלינטון, אובמה וטראמפ. את השופר עבור טראמפ הזמין במיוחד מארצות הברית, יהודי אמריקאי – אדם שהגיע ממשפחה של ניצולי שואה, וזאת כסגולה לניצחון בבחירות. המילה שופר מסמלת שיפור".

האם יש ביקוש לשופרות במשך כל השנה?

"אנו מייצרים במשך כל השנה שופרות לטובת ראש השנה אך גם כמזכרת מארץ ישראל לתיירים. יש הרבה אוונגליסטים – נוצרים אוהדי ישראל שאוהבים לרכוש דווקא מוצרי יודאיקה כמו שופרות וטליתות. שופר מבחינתם זה כלי הנגינה התנ"כי העתיק ביותר בעולם".

מה השופר האהוב עליך?

"לכל בעל תוקע יש את השופר האהוב עליו, בו הוא משתמש ובו הוא רגיל לתקוע. לי יש שופר שירשתי מאבי וכבר 20 שנה אני תוקע אך ורק בו. בנוסף במשפחתנו יש  שופר שטוח שהתגלגל לידנו לאחר שעבר את השואה האיומה. בשופר זה תקעו יהודים בגטו בפולין תחת אפם של הנאצים. בני משפחתי שנותרו בפולין, החביאו את השופר בגומחה בקיר וכך הוא נשמר עד לאחר המלחמה. בתום המלחמה אחת מבנות המשפחה שחזרה לאותו בית, הצליחה לקחת אותו והיא זאת שהעבירה את השופר לידינו".

לכמה זמן שופר יכול להישמר? האם השופר עלול להתקלקל? או שיש שופרות עתיקים?

"שופר טוב שיוצר בצורה טובה ונקיה – יכול להחזיק מעמד עד שישים או שבעים שנה, במידה והוא נשמר במקום יבש. יש שופרות עתיקים אך הם מתחילים להתפורר כי הקרן עצמה הינה חומר חי. בכל אופן יצא שראיתי שופרות עתיקים מעל מאה שנה –  אך הם החלו להירקב ולהיסדק".

מה השופר הכי ארוך שיצרתם?

"השופר הארוך ביותר שייצרנו היה יותר ממטר. השופר הכי ארוך שראיתי הגיע אף לאורך מטר וחצי".

מה השופר הכי יקר שייצרתם?

"שופר מקרן יעל – מדובר בקרניים שקשות להשגה. שופר כזה יכול לעלות מעל 5,000 שקל ומיועד בדרך כלל לאספנים".

האם הטכנולוגיה עוזרת לכם בייצור השופר? או שמדובר בשיטת ייצור עתיקה מסורתית?

"הטכניקה אותה טכניקה כמו בימי קדם. לא ניתן לשים קרן במכונה, ובעל מקצוע מנוסה צריך לדעת כיצד לייצר בלי חלילה לקלקל את קרן השופר העדינה, אך המכונות והכלים החשמליים מזרזות את התהליך. ייצור כזה מתחילה ועד הסוף לוקח עד שעה, אבל אנו מייצרים ייצור המוני של 50 שופרות בשיטת סרט נע".

סוגי השופרות בקהילות ישראל

השופר הארצישראלי – הוא השופר הנפוץ בקרב כל בני העדות. הייצור קל פשוט וזול, וניתן לתת לכל שופר צליל ייחודי על פי דרישה: עבה, גס, דק, בכייני. וזאת בתנאי שאין דרישה לצורה חיצונית מיוחדת.

בקרב יהדות פולין – מבוקש דווקא שופר בעל צליל חנוק ובכייני. בעבר בפולין כשהיו יוצאים למלחמה היה נוהג לתקוע בשופרות. והנה כאשר היהודים תקעו בשופר בראש השנה, נבהלו הפולנים וחשבו כי לפתע פרצה מלחמה, כאשר הבינו מה ארע – היו מוציאים הפולנים את חמתם בפוגרום על היהודים. מאז העדיפו היהודים שופר שקולו חנוק.

בקרב קהילות הולנד, גרמניה, איטליה ובקרב מקצת יהדות טורקיה – המנהג היה לתקוע בשופר עשוי קרן עז, וזאת בשל העובדה כי קרן העז חצי ישרה ונוחה יותר לייצור השופר.

בספרד שלפני הגירוש – היו נוהגים להשתמש בשופר בעל קול נמוך שהוא שטוח וישר, וזאת בשל העובדה כי נאסר על היהודים לשאת שופר ולכן היו מחביאים אותו במכנסיים – שופר שטוח וישר נוח יותר להסתרה. זה השופר המקובל עד היום בקרב יהודי מרוקו. בקרב מגורשי ספרד אוהבים דווקא קול חגיגי – סימן לניצחון והצלחה או סימן לקבלת התפילות ברצון.

בקרב מגורשי ספרד שגלו לאירופה – היה מקובל דווקא לעשות שימוש בשופר שקולו גבוה ובכייני עד שהפך למסורת מקובלת בקרב קהילות אשכנזיות רבות. עד היום נוהגים בקרב עדות אשכנזיות רבות לתקוע בשופר בעל קול גבוה יחסית. והעדפה היא לשופר בעל מראה כפוף – סמל לליבו של אדם שצריך להיות כנוע ושחוח לפני אבינו שבשמיים.

השופרות עשויים בדרך כלל מאיל – כבש זכר שמלאו לו שנה או קרן קודו מין של אנטילופה כמקובל בקרב יוצאי תימן. בנוסף ישנם שופרות העשויות מקרן עז. רק יש לדעת כי קרן של שור אסורה – משום הזכרת מעשה העגל.

השופרות התימניים

בתימן היה כמה סוגי שופרות:

שופר עשוי מקרן האיל – ובלבד שלא עבר עיבוד כלל. מדובר בשופר בעל קול בס עמוק במיוחד, וממראהו החיצוני ניתן לחשוב כי הוא עדיין מחובר בקצה לאיל.

או שופר מסולסל וארוך שעשוי מקרן "קודו גמלוני" סוג של אנטילופה – חיה הנמצאת באזורים המיוערים מדרום למדבר הסהרה. הקודו הוא מעלה גרה ומפריס פרסה ולכן נחשב כחיה כשרה. אין ספק שמדובר בשופר היפה ביותר. ליהדות תימן הגיע החיה כנראה מאזור אתיופיה בה הקודו היה נפוץ בעבר. יהודי תימן שעלו ארצה הביאו איתם את קרן הקודו שקיבל עד מהרה את הכינוי "שופר תימני" וקולו חזק ועמוק.

לחילופין כתחליף לקרן קודו – יש התוקעים בקרן יעל. הראשונים שהביאו את רשמיהם מהשופר התימני היו שד"רים שהגיעו לתימן כגון יעקב ספיר שביקר במשך חמש שנים במצרים, הודו, אוסטרליה וניו-זילנד.

בשנת 1851 ביקר ספיר בתימן וכך הוא כותב בזכרונותיו:

"גם כי היה עמדי מן המוכן שופר של איל ותקעתי בו חובת היום, נסתי לתקוע גם בשופר שלהם, וכן הוא בכל ארץ תימן, באֵין להם שופרות של איל, או כי לא ידעו לעשותו, הם תוקעים בשופר של יעל ארכו כשתי אמות ומפותל…וקולו גדול ומרעיד יותר משל איל".

בשנת 1887 ביקר בתימן שד"ר נוסף – יחזקאל שאול – רופא מטבריה והוא הביא שופר מקרן קודו לחכמי טבריה, אשר לא ראו ולא שמעו על שופר כזה מימיהם. בתקופה זו החלה המחלוקת לגבי השופר התימני.

יש קהילות תימניות שנוהגים לתקוע בשני סוגי השופרות לצאת ידי חובת כל הדעות.

במאמר מוסגר: מעניין כי גם אצל השבטים האפריקנים יש משמעות לקרן הקודו. מכלי לאכסון תרופות ושיקויי פלא נגד מחלות, אריות וחיות בר, כלי להעברת מסרים בעת מלחמה וכלה בחצוצרה טבעית המשולבים בה דונג ושעווה – המאפשר הפקת צליל מקרן השופר באוקטבות שונות. שבטים אחרים הופכים את קרן השופר לחליל צד – כאשר במקום לקדוח חור בפיה הם קודחים חור במקום שבו הקרן כבר חלולה.

שבט הבארולונג שחי בדרום אפריקה וכן בצפון מערב אפריקה – מכונה אף "עם הקודו" היות והקודו נחשב אצלם כחיה קדושה ואסור לאכול מבשרה אפילו בעתות רעב. בקרב שבטי הזולו – עדיין עושים שימוש בקרן הקודו להעברת מסרים בעת מלחמה כמו בימי קדם, ובדומה לכך גם בקרב שבט המאטאבלה בזימבבואה – היו תוקעים בקרן הקודו בעל התהודה הגבוהה על מנת לאסוף את כל אנשי השבט להילחם באיוב. אצל שבט המסאי בקניה וטנזיה היו משתמשים בקרן הקודו לציון טקס ההתבגרות של צעירי השבט – ומעבר לדרגת לוחמים בוגרים ובכך הם רשאים להינשא. במסגרת הטקס תוקעים בקרן הקודו כבכלי נגינה – על מנת לקרוא ללוחמים.

המסע של קרן השופר

בחזרה לאלי ריבק. כשאנו שואלים אותו על המסע שעוברים קרני השופר, הוא מספק הסבר מפורט ומרתק.

"המסע מתחיל כאשר אנו בעלי המפעל נוסעים באופן אישי לדרום אפריקה על מנת למיין את השופרות הרצויים. בנוסף אנו נוסעים גם למרוקו ולטורקיה. אם מדובר בקרן קודו –  מדובר בחיות שגדלות בחוות, ציידים צדים אותם  בשביל העור והבשר ומוכרים לנו את הקרניים, אותם אנו רוכשים בכמויות גדולות של טונות ושולחים ארצה באניות. הקרניים מגיעות ארצה במצבן הטבעי כפי שהיו על הראש של החיה. קרניים סדוקות, או שבורות הן מחזה נפוץ, ולכן בסופו של דבר רק 30% מהקרניים כשרות והן מעוברות להמשך טיפול.

"בשלב הבא מפרידים את הציפוי של הקרן מן העצם – כאשר  רק הציפוי של הקרן משמש אותנו לשופר. בשלב השלישי מכניסים את הקרניים לתנור בו מחטאים את הקרן מיצורים חיים ביולוגים שעלולים לחיות בתוכה. הקרן עשויה חומר אורגני ומשמשת לעיתים סביבת חיים עבור חרקים, תולעים ומזיקים אחרים שאם ימשיכו להתקיים בתוכה ישמידו אותה עם הזמן.

"בשלב הרביעי – מגיע תהליך קשה שבו מיישרים את הקרן שמגיעה מפותלת מאד. הצורה ניתנת לכל קרן בתהליך חימום – על פי ייעודה. רק בנקודת חום מסוימת ניתן ליישר את הקרן וזאת בזהירות מרובה. בטמפרטורה גבוהה מאד – החום עלול להמיס את הקרן ולעקם אותה, והפוך אם היא תתקרר יותר מדי – היא תהיה חזקה כפלדה. מדובר כאן בשניות בודדות בין דרגות החום המתאימות לייצור לבין דרגת החום שעלולה להמיס את השופר ולעקמו ללא תקנה.

"כאשר הקרן עברה בהצלחה את השלבים הללו – ניתן להתחיל לנסר את הפיה בקצה הצר של השופר. קודחים נקב באורך של ס"מ, ולאחר מכן מרחיבים את הפיה בעזרת חימום.

"קוטר הפיה תלוי בבקשת הלקוח ולפי מנהגי העדות השונות. בשלב האחרון מעבירים את קרן השופר במכונת ליטוש עד שהיא יוצאת חלקה ומבריקה. העבודה למול מכונת הליטוש ולמול כבשן האש אינה קלה ונעשית במשך שעות רבות ומפרכות".

רק לאחר מכן מבצעים בתהליך סודי שריבק אינו מוכן לגלות, את התאמת הצליל המבוקש לשופר.

עם זאת יש חוקרים המגלים טפח מסוד צליל השופר:

שופר הוא למעשה סוג של כלי נשיפה,  האורך של השופר הוא קבוע. לכן, משופר מסוים ניתן להפיק בעיקר תדר אחד, שתלוי באורך השופר, הכלל אומר: ככל שהשופר יותר ארוך כך הצליל שיופק ממנו יהיה יותר נמוך. זו בדיוק הסיבה לכך שהשופר התימני המסולסל, בדרך כלל יפיק צלילים יותר נמוכים מאשר שופר קצר. זו גם הסיבה לכך שיש המתקשים להפיק צליל משופר: כדי להצליח בכך צריך לעשות שימוש בטכניקה של הרטטת האוויר בעזרת השפתיים כך שייצור גל בדיוק בתדר התהודה של השופר המסוים בו מנסים לתקוע.

שופרות מעוצבים

בעבר השופר היה מוצר נדיר כשאר לכל קהילה היה שופר אחד. היום המצב שונה והרבה מחזיקים ברשותם שופר משלהם. עם זאת כבר מימים עברו היה מקובל לחרוט פסוקים כגון: "בשופר גדול יתקע". גם כיום יש המעוניינים בהזמנות ייחודיות, של שופרות דקורטיביים, כגון, שופר עם סמל מסוים: מגן דוד, כותל מערבי, רימונים או  מנורה. ישנם גם שופרות המעוטרים בכסף טהור. בדרך כלל מדובר בהזמנות המיועדות לאספנים עם ציורים עבודת יד, חריטה וזה כמובן כבר הרבה יותר יקר.

השארת תגובה