עוד יזכור לנו אהבת איתן אדוננו

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

בכל תפילות ימי הרחמים ובפרט בראש השנה אנו מזכירים כל העת את עקידת יצחק והניסיון של אברהם אבינו,  "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו", "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" ועוד…

שואל על כך  המגיד מדובנא זצ"ל, איך יכולים אנו לבקש מהקב"ה שיזכור לנו את עקידת יצחק ונסיונותיו של אברהם אבינו, הלא אברהם אבינו נתנסה בכל הניסיונות ועמד בהם ולכן ענהו הקב"ה, אבל באיזה פנים נשפוך שיח לפני הקב"ה שיעננו כמו שענה לאברהם אבינו ע"ה, כשאנו לא עומדים אפילו בניסיונות פחותים מאלו, בעוונותינו הרבים?

המגיד מדובנא כדרכו מסביר את השאלה על פי משל: חנווני שאחד מלקוחותיו היה עשיר נכבד מאד השיא את בנו, והוא שלח מתנה גדולה לזוג הצעיר. לאחר תקופת מה השיא לקוח אחר את אחד מצאצאיו. הלה אמנם לא היה עני, אבל גביר גדול גם לא היה, והחנווני שלח גם לילדיו דורון. אך כמובן שלא היה זה כל כך יקר כמו זה שנתן לבן הגביר.

קרא האיש תגר על החנווני, הרי גם אני לוקח אצלו בתמידות כמו העשיר ולמה יגרע ממני לקבל מתנה יקרת ערך כמו שנתת לעשיר? אמר לו החנווני: שוטה שבעולם, נכון הדבר שגם אתה קונה אצלי את כל מוצריך כמו זה של העשיר, אבל העשיר הוא הלקוח הגדול ביותר והמשתלם ביותר שיש לי, עד שחלק גדול מפרנסתי תלויה בו. על כן, בהגיע זמן נישואי בנו, הצטרכתי להשיב לו כגמולו הטוב ולהכיר לו טובה על זה שמפרנס אותי, ולקנות מתנה גדולה כזו לבנו.

והנמשל: אמנם אברהם אבינו ראוי למענה מהקב"ה, שהרי עמד איתן נגד היצר הרע ומסר נפשו למען קידוש השם בכל עשרה הנסיונות, ומשום כך אהבו ה' ביותר וענהו בכל קוראו אליו. אולם אנו אפילו לא כמו אותו לקוח ברמה בינונית, אלא עניים ממש הלוקחים ולא משלמים כמו שאומרים בסליחות: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, מדוע שנהיה ראויים למענה של הקב"ה?

מתרץ המגיד מדובנא זצ"ל, שאין הנידון דומה לראיה. משל למה הדבר דומה: ישיבה גדולה ומפורסמת ששמה הטוב יצא למרחקים כמקום שמגדלים בה דורות של תלמידי חכמים יראים ושלמים, גדולים בתורה ובמעשים טובים,  וראש הישיבה נפטר לדאבון לב כל תלמידיו. בעקבות כך הוצרכו בני הישיבה למנות איש אחד הראוי לאותו איצטלא  כדי למלאות את מקום ראש הישיבה הנפטר. התלמידים התאוו להושיב על כסאו אברך אחד מורם מעם, והוא מגדולי תלמידי הישיבה, הבקי בכל מכמני התורה ועובד את ה' באמת ובתמים. אבל דא עקא, שאביו הוא איש פשוט מאד ולא היה לפי כבודו של הראש ישיבה הקודם שיושיבו איש כזה שאין לו שום ייחוס.

הלכו אל אביו והציעו בפניו, שאם יתן להחזקת הישיבה סכום גדול מאד שיספיק להחזקתה כמה שנים טובות, יהיה להם עילה  מספקת להכתיר את בנו כראש ישיבה. האב שרצה במינוי בנו כראש הישיבה נתרצה מיד, ואכן מינו את בנו ברוב פאר והדר.

עברה תקופה ארוכה של עשרות שנים וגם ראש ישיבה זה נפטר, ובנו בכורו היה איש אשר כולם חפצים ביקרו, בעבור היותו גאון אדיר ואיש אציל במיוחד המתאים ביותר לרשת את ההנהגה.  משום כך מיידית החליטו למנותו לשבת על כס אביו.

בא אחד מזקני העיר שזכר עדיין את הנעשה בעת נבחר ראש הישיבה הנפטר, כאשר באו אז אל אביו וביקשו ממנו לתרום סכום כסף גדול, ואמר שגם עכשיו צריכים לעשות זאת. והיות שאביו (ראש הישיבה) אינו בין החיים צריכים לבקש מהבן לתת את התרומה כדי לזכות בתפקיד. ענו ואמרו לו: הלא אין שני המקרים דומים כלל אחד לשני, כי במקרה הראשון בעת שהכתירו את ראש הישיבה הנפטר לא היה ראוי זה לקבל את כתר ההנהגה מחמת ייחוסו כיון שבא ממשפחה פשוטה מאד, אבל במקרה דנן, הרי אביו היה ראש ישיבה, ואם כן, הרי יש לו כבר זכות אבות… בנוסף לכך שהוא ראוי מכח עצמו להתמנות כראש הישיבה.

הנמשל מובן מאד. אברהם אבינו היה בנו של תרח שהיה אחד מגדולי עובדי ע"ז בדורו, על כן הוצרך הקב"ה לנסותו בעשרה ניסיונות כדי שיעבור את כור ההיתוך עד שהשי"ת יבחר בו. אבל לא כן אנחנו, זרע אברהם יצחק ויעקב שכבר יש לנו זכות אבות, ועל כן יש לו להקב"ה לענות לנו ולהושיע אותנו כפי שעשה לאבותינו, גם בלי כל הניסיונות האלו, אלא רק ע"י שנזכיר  את זכות אבותינו.

לכן בראש השנה ובימי הסליחות אנו מרבים לעורר זכות אבות בכל התפילות. כי בזכות האבות הקב"ה מקבל ברחמים וברצון את תפילתנו.

מספרים שבמכתב ששלח הגאון רבי משה הלוי סולובייציק זצ"ל אל הגאון רבי הירש לוינסון זצ"ל (חדב"נ של החפץ חיים זי"ע) לאחר הסתלקות אביו הגאון רבי חיים הלוי זי"ע הוא ממליץ עליו את מה שאמרו חז"ל על אברהם אבינו: "בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו" (נדרים לב.), ומזכיר שהיה כרוך בכך "מעשה נורא" אותו הוא יספר לו כאשר ייפגשו…

מהו אותו מעשה נורא? סתם רבי משה ולא פרש. פתרון התעלומה נשמר באוצרו של נינו הגדול, הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א. במסורת השמורה בידו, וכך מספר:

עוד לפני שידע הילד חיים לקרוא, סיפר לו אביו ה'בית הלוי' זי"ע את כל מעשה נס אור כשדים בו ניצל אברהם אבינו מכבשן האש. איך שזרק נמרוד את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, והקב"ה שמרו, ונעשה לו נס שבאו מלאכים והצילוהו. כאשר הסתיים סיפור הדברים, פרץ הילד בבכי גדול. למשמע הבכי פנו בני הבית ואמרו לבית הלוי: "א קינד בלייבט א קינד" (ילד נשאר ילד), וכוונתם הייתה שסיבת הבכי מפחד המתואר שזרקו אדם לתוך כבשן האש!

נענה הבית הלוי ואמר: לא משום כך הוא בוכה! לפליאתם, קרא לרבי חיים ושאל: "חיים, למה אתה בוכה?" השיב הילד הפעוט: הרי אתמול אבא סיפר לי את מעשה עקידת יצחק. והיה לי קשה: אמנם אברהם אבינו נצטווה לעקוד את יצחק בנו, אבל מכל מקום כיון שזה דבר קשה מאוד שאב ישחוט את בנו, יכול היה אברהם אבינו לקיים זאת ע"י שליח. ולמה לא שלח שליח? ותירצתי לעצמי, שבגלל "מצווה בו יותר מבשלוחו". משום כך רצה אברהם אבינו להדר לקיים המצווה בעצמו ולא ע"י שליח.

אבל היום שסיפרת לי את מעשה כבשן האש, היה לי קשה מאוד: למה שלח הקב"ה מלאכים להציל את אברהם אבינו מהכבשן, ולא הצילו הקב"ה בכבודו ובעצמו כמו שאברהם אבינו קיים זאת בעצמו, ולא ע"י שליח? מחמת קושייה זו פרצתי בבכי?

נענה אביו הגדול ואמר: "צדקו דבריך. אבל התירוץ על פליאתך הוא, שאת הזכות הזו שעקד אברהם אבינו בעצמו, שומר הקב"ה לישראל לסוף הגלות. מבחינת: "ושמר לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". עוד יבואו זמנים שכלל ישראל יצטרכו לגאולה, אבל לא יהא להם שום זכות עצמית להיגאל, ואז הקב"ה בכבודו ובעצמו יוציא ויגאל את ישראל מגלותם , וזה יהיה בזכות שאברהם אבינו עקד את יצחק בעצמו ולא ע"י שליח!

מעשה נורא זה מעניק עומק חדש למה שנבקש בראש השנה הבא עלינו לטובה: "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור", לא ע"י שליח, אלא הקב"ה בעצמו. ובספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, ישועה ונחמה, גזירות טובות ניזכר ונכתב אנחנו וכל עמו בית ישראל לחיים טובים ולשלום.

השארת תגובה