בין הרצוי למצוי

האדמור מסתרי חיים בהדלקת נר חנוכה (11)
האדמור מסתרי חיים בהדלקת נר חנוכה (11)

בין הרצוי למצוי עומדת תהום ומפרידה ביניהם.

אמירה תודעתית זו מציירת את שתי קבוצות האנושיות העיקריות שמהוות את הכלל השלם. נכון לומר שציבור אלו ראשי תיבות של צדיקים בינונים ורשעים, או יותר נכון לומר משפיעים שהם הצדיק או הרשע ומושפעים שאלו הבינוניים.

בתורה כתוב "ראה אנוכי נותן לפניכם את הטוב והרע". זאת אומרת יש בעולם טוב ורע, אך בסופו של דבר הם מתאחדים במסגרת שנקראת עולם, חברה, יום וכדומה.

עצם הבריאה שהינה חלל מתוזמן כמו כל כלי נגינה בעל תיבת תהודה שהינה כנגד המושפעים ומיתרים שהוויברציה שלהם מהדהדת בתיבה ומשם מושמעת הנגינה.

כל השאלה היא כיצד פורטים על המיתרים או מכים בתוף או מקישים על קלידים. הרבה מאוד אנשים מוכשרים מוסיקלית, הם מלחינים ושרים שירים נפלאים אך עם זאת הם אינם מסוגלים ללמוד לנגן או לכתוב ולקרא תווים.

תופעה זו מצויה מאוד גם כן בעולם המדע והפיתוח. המון אנשים הם בעלי רעיונות מופלאים אך הם אינם יודעים כיצד לממש אותם. אחת הסיבות העיקריות שורשה במבנה הנפש. הם לא באמת רוצים להוריד את החלום ואת הרצון ולצמצם אותו לעולם המעשה. המחסום הזה יש בו צד של יתרון וצד של חסרון.

כאשר אדם עבד במעבדה לכימיה ויום אחד מצא נוסחה כימית לייצור תרופה לריפוי לחץ דם, מיד הוא ניגש לנסות לכתוב את אותו מידע אך בצער רב הוא אינו יכול. לרוב המידע פורח באוויר ולא מוכן כמו ציפור דרור לנחות על הנייר.

מה בעצם קרה באותו רגע קסום אך כואב? הנוסחה לתרופה הייתה לו בראש בבהירות עצומה אך ברגע שהוא רצה לתפוס אותה ולהפוך אותה למשהו כתוב, ברחה הנוסחה לעולם הדמיון. כך קורה גם עם לחנים ומנגינות, המצאות, רעיונות, פתרונות ועוד. בין רצוי למצוי תהום עומדת ומפרידה ביניהם.

השאלה היא כיצד מגשרים בין שני הקטבים האלו של הרצוי והמצוי, רעיון ומוצר, לחן ומנגינה. התשובה היא עתיקת ימים. רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו גילה לתלמידיו סודות הכתובים בזוהר הקדוש באדרא זוטא, שם בין שאר החכמות כתוב שהדרך להגשמת חכמה היא מוח שקיט שכיח כלומר שהמוח יהיה במנוחה ובשקט על מנת שיוכל להתחבר למימד החכמה העליונה שמעבר למגבלות.

למעשה אנו רואים שרוב הממציאים, היוצרים, האמנים וכדומה, הם אנשים מאובחנים לכאורה בחכמה המדידה כבעלי בעיות קשב וריכוז ADD וכדומה ולכן היות והם נמצאים במצב התנהגותי היפר אקטיבי לכן הם לא באים לידי מימוש וזו הבעיה האמיתית שבגללה האנוש לא מתקדם במהירות הטכנולוגיה.

אותם ילדים מאובחנים יושבים כתף לכתף עם ילדים נורמטיביים וצריכים לעקוב אחריהם. והגרוע מכל להיצמד לקצב שלהם, דבר שעבורם הוא בגדר הבלתי אפשרי. לכן היות והם נתונים ללחץ חברתי התנהגותי מתמיד, הם מתפוצצים, משתוללים ומתפרצים. בדיוק מה שקורה לפצצה שפוגעת בקיר. כל עוד הפצצה באוויר לא קורה כלום אבל ברגע שהראש נפץ שלה נפגש בהתנגדות, הוא מתפוצץ.

לכן הגשר היחיד שניתן לבנות בין שני הקצוות של הרצוי והמצוי הוא מידת השקט והסבלנות. כאשר המוח נמצא במדיטציה הוא מסוגל לקלוט מידע, לעבד אותו ולמסור אותו. כאשר בעל רעיון מוכן ומסוגל לדובב אותו לחברו ולהבין שחברו יביא אותו לידי מימוש אך ורק עם כלים מוגבלים אז רואים את היכולת האנושית באה לידי ביטוי מירבי. אבל אם אין שקט ומידות שני הקצוות של אותו עולם לעולם לא יתחברו. הם רק ילכו ויתרחקו וזה מה שקורה לנו כיום. החברה האנושית הולכת ומתפלגת לקצוות ובמקום אהבת חינם יש שנאת חינם.

ימים אלו יש בהם כוח לגשר על הפער האנושי שמתחיל בתא המשפחתי ומתפשט לחברה כולה. אהבת חינם עדיפה על שנאת חינם.

בברכה סתרי חיים

07-33-38-38-48

השארת תגובה