הקהילה היהודית של בחריין

לאחר ועידת בחריין, ורגע לפני סיומה של השנה: הצצה למדינה המונה כמיליון וחצי אש, כאשר רק מחציתם אזרחי המדינה • על הדרך: היכרות עם הקהילה היהודית הקטנה המונה כמה עשרות יהודים

מרכז הסחר העולמי של בחריין
מרכז הסחר העולמי של בחריין
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

נווה מדבר בליבו של מדבר צחיח זאת בחריין. מדינת אי השוכנת בין ערב הסעודית לקטר.  גשר יחידי באורך עשרים וחמשה קילומטרים שנבנה בעלות 1.2 מיליארד דולר, מתנוסס לו כפלא הנדסי מעל המים והוא הקשר היחידי שמחבר בינו לבין המדינה השכנה, ערב הסעודית.  הגשר הושלם ב-1986 ובדיוק באמצעו ניצבת עמדת הגבול בין המדינות. עוד שכנה "טובה" ומאד חשובה, היא איראן בעלת השאיפות הבלתי נלאות לסיפוח טריטוריאלי. העובדה שרוב תושבי האי  בחריין הם שיעים בעוד המשפחה השולטת שייכת למיעוט הסוני מהווה ללא ספק גורם מדרבן לאיראנים.

האי קטן ומונה כמיליון וחצי תושבים. פחות ממחציתם אזרחים, השאר עובדים זרים, ולמעשה עד שנת 1971 האי היה מושבה בריטית. בעיר הבירה מנאמה ניתן לפגוש את החיים המודרניים ומגדולי מגורים המתנשאים לגובה, למרות שלא מדובר במדינת נפט עשירה כמו שכנותיה אבו דאבי, סעודיה וקטאר.  יחד עם זאת באזורים הכפריים – כאילו הזמן עצר מלכת – התושבים לא אוהבים להסתגל בקלות אל הקדמה. רבים עוסקים במלאכתם ללא שימוש בעזרים מודרניים וגם ענף הדיג נעשה באותה צורה בלתי משתנה כמו לפני שנים רבות.

בחריין, המדינה השקטה שבדרך כלל לא צוברת כותרות, לא מרבה לארח ועידת בינלאומיות. ועידת פסגה ערבית מעולם לא הייתה בתחומה. עם זאת בחריין זכתה בשנה האחרונה לפרסום תקשורתי נרחב בעקבות הוועידה שהתקיימה בה ביוזמת ארצות הברית, בנושא שלום בין ישראל לפלסטינאים. כלי התקשורת שסנטו בדונאלד טראמפ כינו את הועידה "עסקת המאה" כשמה של קומדיה משעשעת שהתפרסמה בשנות ה-80 ובו חבורה של סוחרי נשק מנסה למכור כלי נשק למשטר דיקטטורי בדרום אמריקה וכך דבק בסדנה הכלכלית השם המלבב.

השאיפה הכללית של הועידה הייתה אומנם להציג תכנית שלום בין ישראל לבין הפלסטינאים, אך באופן פרדוקסלי לא נציגי ישראל ולא נציגי הפלסטינאים נכחו בוועידה. גורמים ישראלים רשמיים לא הוזמנו וגורמים פלסטינאים החרימו. מאידך גיסא האמירויות וסעודיה ברכו על הכינוס ואף שלחו נציגים רשמיים. רוסיה וסין שלחו אף הן נציגים מדרג זוטר (לאחר שבהתחלה נטו לדחות את ההזמנה ולא לאשר השתתפות). וכך מדינת בחריין, והקהילה היהודית שבתחומה הנמצאת מתחת לרדאר, צברו קצת יותר תשומת לב מהרגיל.

הוועידה או 'עסקת המאה' הייתה תחת אחריותו של ג'ארד קושנר חתנו של טראמפ. השלב הראשון נערך בין 25.6 ל-26.6 במדינת בחריין בחסות המלך הבחרייני, והחלק הראשון התמקד בתחום הכלכלי וכונה בשם הקסם "סדנה לעידוד השקעות ביהודה ושמרון". הכינוי  "סדנה" במקום  "ועידה" או "פסגה" הוא בכוונה תחילה. בסדנה בחרו להתמקד בארבעה נושאים עיקריים: תשתיות, תעשיה, העצמה והשקעה בהון האנושי ומטרתה למנוע את קריסתה של הכלכלה הפלסטינאית.  להבדיל מתכניות קודמות בהן המיקוד היה בנושאים הפוליטיים המורכבים כאן החשיבה מחוץ לקופסא.

התכנית הקוסמת מבטיחה השקעה של חמישים מיליארד דולר למדינות ערב בעשר שנים הקרובות, כך צוטט בכיר בבית הלבן. הכסף יועבר לא רק מארצות הברית גם ממדינות המפרץ הפרסי ומדינות אירופאיות ותכלול מלבד הפלסטינאים גם את ירדן, מצרים ולבנון. היכן יושקע הכסף אתם מתעניינים? חלק ממאתיים הפרויקטים שכוללת התכנית הינם: הקמת קרן השקעות עבור הכלכלה הפלסטינאית ומדינות האזור, ובנית כביש גישה, וקו רכבת שיחבר בין רצועת עזה והגדה דרך ישראל.

הכותרת המבטיחה של התכנית קרצה לכל הפחות עבור עשרה אנשי עסקים מהרשות הפלסטינאית. אשרף גאנם, סיכן את עצמו ונסע לוועידה, אך כשחזר נאלץ לברוח מביתו לישראל מכיוון שעל ראשו הוציאו פסק דין מוות בעוון העלמת מיסים – סיפור כיסוי לעוון האמתי: השתתפות ב"סדנת הבגידה" בבחריין. בנוסף המשטרה הפלסטינאית הוציאה צו עיקול על כל מה שיכלה לתפוס מרכושו. לעומת זאת על חברו סאלח אבו מיאלה, לא שפר הגורל והוא נאסר על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינאית ורק לאחר התערבות השגרירות האמריקאית הוא שוחרר.  עם הפלסטינאים אשר מסתייגים מהתכנית לחלוטין נמנה איש עסקים פלסטינאי זאהי חורי שהוזמן אך סרב להגיע, חורי צוטט בתקשורת: "שגשוג אף פעם לא מגיע כשאתה תחת כיבוש … בלי חופש מלא. בלי נגישות. בלי אנשים שזזים בשטח אי אפשר לדבר על פרויקטים."

מן העבר השני, בין הקומץ הישראלים אשר הוזמנו בכל זאת לבחריין והשתתפו בתכנית המעניינת נמנו: אלוף (מיל') יואב פולי מרדכי, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים ומנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, ד"ר יצחק קרייס; מנכ"ל נוקיה ישראל אריק טל – שמשתף פעולה עם פלסטינים בהקמת רשתות תקשורת בשטחים; שלומי פוגל, איש העסקים הישראלי מבעלי קבוצת אמפא, מספנות ישראל וגולד בונד; היזם החברתי ידין קאופמן, ונטע קורין היזמית החברתית.

עם נעילת הסדנה התבטא בתקשורת איש העסקים המיליארדר הקנדי – ישראלי סילבן אדמס בהתרגשות: "מי היה מאמין שאנשי עסקים ישראלים וסעודיים ישבו באותו חדר וידברו על השקעות. אני לא נאיבי אני לא חושב שזה יביא שלום או השקעות מחר בבוקר, אבל זו התחלה נהדרת ואני מאמין שזה ייצור לחץ שיכפה על המנהיגות הפלסטינית לחזור לשולחן המשא ומתן כדי שהם שוב לא יחמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות".

כנראה שלהישגים פוליטיים קשה יותר למצוא פתרונות.

דיאלוג בין יהודים למוסלמים

הסדנה הכלכלית פתחה צוהר לעיסוק בתחום המעניין של היחסים הלא רשמיים של  ישראל – בחריין ושל הקהילה היהודית במדינה.

מלך בחריין חמד בן עיסא אל ח'ליפה, שייך לשושלת חליפה זה מכבר מאתיים שנה, ושולט במדינה ביד חזקה משנת 2002. המלך הנהיג שורה של רפורמות בהנהגה ביניהם: שחרור אסירים פוליטיים, הענקת זכויות הצבעה לנשים ובחירות לפרלמנט. רבים מחברי הקבינט משתייכים למשפחות אצולה, כגון ראש הממשלה הנוכחי שמכהן בתפקידו מאז שבחריין קבלה עצמאות ב1971 , הוא למעשה גם דודו של המלך. אך עדיין המון העם חש מקופח. האביב הערבי ששתף מדינות מוסלמיות רבות הגיע גם לבחריין ובעקבות כך פרצו מהומות עזות ולמלך לא נותרה ברירה והוא הבטיח כי יבצע שורה של רפורמות נוספות, האם בוצע כפי שהובטח? תלוי כנראה את מי שואלים.

המלך דואג לתפקידים בכירים לאנשי מפתח מבני הקהילה היהודית הקטנטנה שמורכבת משלושים וששה יהודים ממוצא עיראק ותימן. זאת מסתבר הקהילה היהודית האוטנטית היחידה באזור המפרץ הפרסי. הודא עזרא איברהים נונו, בת 43 ואם לשני בנים, הידועה בעיקר בזכות פעילותה לביטול עונש מוות בממלכה, נשלחה לכהן כשגרירה בוושינגטון.   הודא נונו משתייכת למשפחה העוסקת בתחום הפיננסי והבנקאי. השמועות טוענות כי הודא נונו פוטרה מתפקידה לאחר שהעיזה לנזוף במלך על התהוללות לא ראויה במסגרת מסע לארצות הברית. דודה – אברהם נונו מונה בשנת 2002 לתפקיד בבית העליון בפרלמנט.  דמות מובילה נוספת היא ננסי כדורי, המשמשת אף היא כחברת פרלמנט. בני משפחתה המורחבת מנהלים עסק ייבוא של כלי מיטה. דמות אסטרטגית בולטת המקורבת למלך בחריין הוא הרב  מארק שנאייר – יהודי אמריקאי המשמש כרב של ידוענים רבים בנו יורק, רב בית כנסת "המפטונס", ובנוסף עומד בראש מכון ויזנטל ומוזאון השואה בלוס אנג'לס. (בין השאר היה אחראי על תהליך הגיור של ביתו של טראמפ – יעל איווניקה) הרב שנאייר עוסק בעיסוק נוסף לא שגרתי: קידום דיאלוג בין יהודים למוסלמים. שמעו הגיע למלך בחריין שמינה אותו ליועצו המיוחד לניהול דיאלוג עם הקהילה היהודית. וכך גם הרב שנאייר שנעשה בן בית בארמונות המלך והנסיכים במפרץ,  לא נעדר מהסדנה היוקרתית. אין פלא כי  היחס המחבק הזה הוביל לא פעם לטרוניות בקרב ההמון כי המלך מפלא לטובה את היהודים המעטים במדינה, וזאת על רקע הפליית האזרחים השיעים שעליהם נאסר כל תפקיד צבאי, ויש הטוענים לאפליה של השיעים אף בתחום החינוך והתעסוקה. אין מן הנמנע כי היחס החם של המלך לבני הקהילה שרובם אנשים מבוגרים, היא רצונו בבניית גשר יחסים חזק ויציב עם ארצות הברית הכולל גם את מתן האפשרות לצי האמריקאי לעגון בתחומי המדינה בכדי להתמודד עם האיום התמידי מאיראן שנושף בעורף. ונראה כי ישנה גם השאיפה לברית אסטרטגית עם ישראל נגד איראן ולשיתוף פעולה פורה בתחום הטכנולוגיה והחדשנות.

ברק רביד עיתונאי מחדשות 13 מנסה להשיל את הלוט ומתאר בביקורו בבחריין את הקהילה היהודית המסתורית והמסוגרת. בית הכנסת שנבנה ב-1930 עומד בשיממונו, מוקף חומה גבוהה הנמצא בלב שוק אל- מנאמה. המבנה עצמו של בית הכנסת נבלע בין הבתים ואף שלט לא יסגיר את ייעודו, לעוברי אורח חולפים נדמה כי מדובר בעוד מסגד מקומי מצוי. מלך בחריין משקיע רבות בטיפוח בית הכנסת ויזם אפילו את השיפוץ במקום. ולפני כמה שנים אף ציין את חג החנוכה. למעשה בית הכנסת פעיל עבור הקהילה רק בחגים ובזמנים מיוחדים אך לרגל הסדנה המיוחדת בית הכנסת פתח את שעריו  ואירח באופן חריג את היהודים שהוזמנו למדינה. עם זאת נראה כי הקהילה המקומית חשדנית כלפי אורחים מישראל ולא מעוניינת לצור קשר פן יבולע להם.

אירוע חריג התרחש לפני כשלוש שנים, אז התפרסם ברשת ביקור של משלחת יהודים אמריקנים, שחבריה צולמו שרים ורוקדים יחד עם אישים בחריינים ידועים בבית הכנסת. האירוע הגיע לכלי התקשורת בבחריין, שזעמו על קיום אירוע המתואר כחגיגה של   "שירי תלמוד בעברית, שהושרו בפי הציונים, לאחר התבוסה של יוני 1967 וקוראים להקמתה של מדינת ציון שבירתה ירושלים". מסתבר כי אזרחי בחריין מסתייגים בלשון המעטה מכינון יחסים עם ישראל. ייקח עוד דור או שניים של חינוך לכינון יחסים עם ישראל ללא הבסיס של שנאה המושרשת עמוק בלב ההמון, הנובע גם  כתוצאה ישירה מנשים פלסטינאיות שהגיעו לבחריין למטרת נישואין. ניתן להתנחם בכך במרכז התרבות האסלמית נהדר לגלות מעט ספרים בנושאי יהדות ולחילופין לא תמצאו ספרות אנטי ישראלית כמקובל במדינות האסלאם והמלך הורה לשר ההסברה שלו להימנע משימוש בכינויים : "הישות הציונית" או "אויב" בכדי לתאר את ישראל.

שורשי הקהילה היהודית בבחריין

על הקהילה היהודית בבחריין אנו שומעים כבר מאות שנים אחורנית. בכתובת עתיקה הנמצאת במוזאון הלאומי מוזכרת הקהילה היהודית "בשנה השביעית להג'רה (שנת 629), שלח הנביא מוחמד מכתב … אל שליט בחריין להשליט את האסלאם במדינתו" באי היה מיעוט של יהודים ונוצרים שלא אבו להתאסלם.

רבי בנימין מטודלה במסגרת מסעותיו ברחבי העולם במאה ה-12, ביקר את  הקהילה היהודית בבחריין ומתארו אנו לומדים כי  בעיר "אל קטיפה", ישנה קהילה של חמשת אלפים יהודים שעיקר עיסוקם היה בענף העיקרי של האי בזמנו – שליית פנינים. הענף היה בבעלות המלך שהפקיד את ניהול התחום דווקא בידי יהודי. עד לא לפני הרבה שנים נותרה בבחריין "כיכר הפנינה" – מזכרת בדיוק בלב רובע העסקים של עיר הבירה להנצחת הסחר בפנינים שהיה פופולארי באי. כיום הכיכר נעלמה תחת מכבש והפכה להיות עוד צומת רחובות אורבניים מודרניים.  קהילה נוספת של חמש מאות יהודים הייתה מצויה בעיר קיש – אי בעל באר אחת בלבד. היהודים באי עסקו בייבוא של סחורות משי, פשתן, כותנה, חיטה שעורה ואף ייבוא תבלינים מהודו. עם התפתחות העת החדשה במאה – 19 הגיעו לאי, שהפך למרכז סחר, משפחות סוחרים מעיראק איראן ותימן. במחצית המאה העשרים, היה מוכר לכול התושבים "רחוב היהודים" שכיום מכונה "דרך אל-מותנבי"  וכל העסקים היו סגורים בו בשבת.  עד שנת 1932 הקהילה במדינה הייתה גדולה יותר ומנתה  כשלושת אלפים יהודים אך מאז הצטמצמה בעיקר, בעקבות גילוי הנפט במדינה, אז חל מפנה ביחסם של התושבים אל הבריטים ששלטו וההמון פרק את זעמו אף על  היהודים.  בערב קום המדינה בית הכנסת חולל, ספרי התורה נבזזו וגם בתי היהודים לא שפר עליהם גורלם. גל שני של פרעות התרחש במלחמת ששת הימים בעקבות כך עזבו חלק מן היהודים לאירופה וארצות הברית. לאחרונה בעקבות התחממות היחסים, קרא מלך בחריין לאנשי העסקים מבני הקהילה שעזבו ב1948  לשוב ולחזור למדינת הולדתם.

יחסי ישראל – בחריין

התחממות היחסים בין ישראל לבחריין החלה רק בשנות ה-90 עד אז בחריין הייתה חברה בליגה הערבית והשתתפה כמובן בחרם הערבי. ב-1994 חל שינוי משמעותי כאשר  משלחת ישראלית בקרה במדינה ויוסי שריד השר לאיכות הסביבה השתתף בשיחות אזוריות בנושאים הסביבתיים ואף נפגש בביקור רשמי עם שר החוץ. לעומת זאת בהלוויית ראש הממשלה יצחק רבין בחריין בוחרת לא להשתתף לעומת מדינות מוסלמיות אחרות כגון עומאן וקטר שכן שלחו נציגים לישראל. בחריין אף מכחישה כל כיום של ערוץ דיפלומטי בין המדינות. ב-2005 ביטלה בחריין את החרם הדיפלומטי נגד ישראלי בעקבות הסכמי סחר עם ארצות הברית. ב-2013 בחריין מכריזה על החיזבאללה ארגון טרור ובעקבות הפיגוע בבית הכנסת "בני תורה" בשכונת הר נוף, בחריין הייתה המדינה היחידה שגינתה את הפיגוע.

לפני שלוש שנים בהלווייתו של שמעון פרס בחריין שלחה נציגים שהשתתפו באופן רשמי בלוויה. ב-2017 גינה המלך את החרם הערבי ואף ביטל את האיסור על ביקורים בישראל. רק לפני כארבעה חודשים בוועידת וורשא לשלום ובטחון במזרח התיכון התבטא שר החוץ הבחרייני, בהתייחסות לביקור של נתניהו במדינה וכינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואמר כי "זה יקרה בסופו של דבר". "בחריין לא רואה בישראל כאויב" הצהיר אשתקד, בכיר אחר במדינה בראיון ל-i24news. אז משלחת רשמית ישראלית הוזמנה להשתתף כחלק מכנס אונסק"ו. הצהרות נוספות מעודדות לא פחות הייתה התבטאות של שר החוץ הבחרייני שאמר, כי למדינה היהודית יש זכות להגן על עצמה נגד איראן,  עוד הוסיף כי שגרירות ארצות הברית החדשה בירושלים אינה ממוקמת בבירה הפלסטינאית העתידית.

השנה אף בחריין נמנעה באו"ם להצביע נגד ישראל במועצת זכויות האדם ושר החוץ של המדינה אף עשה היסטוריה והתראיין  לראשונה לכלי תקשורת ישראלי – למרות שעד היום היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לא רשמיים לחלוטין.

במסגרת החשיפה של מסמכי ווילקס, הודלפו מברקים סודיים המאשרים  כי מלך בחריין מודה בשנת 2005 בפני דיפלומט אמריקאי, כי קיים שיתוף פעולה בין בחריין לבין המוסד הישראלי וכי הם מעוניינים לקדם שיתופי פעולה בתחומים נוספים.

ימים יגידו.

השארת תגובה