לא לפחד כלל /  נגיעה נשית

הרבי מליובאוויטש
הרבי מליובאוויטש
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

״זה רק נראה שאין לי כסף, וזאת לא האמת…״ פותחת ויולט במונולוג על המלחמה הניטשת בתוכה פנימה.

הצבע הסגול, האופטימי והרוחני, שהוא כשמה (ויולט) – שולט בכל פינה. רואים שהיא אומנית, יוצרת סביבתית, אבל "לעשות מהאומנות שלה כסף" נראה לה כהפרה גסה של העולמות הרוחניים שהיא מבקשת להביא לכאן.

"הקב"ה אפילו כבר הוריד את הכסף שלי לעולם" היא מנסה להתבדח על חשבונה, ״זה כבר בדרך… פשוט תקוע בפקק תנועה שאותו כנראה אני שמה לעצמי בעצמי", היא אומרת, מודעת למלחמה הניטשת בתוכה.

אני סקרנית לשמוע את סיפור המותג שלה. הפעם זה דווקא סיפור שהולך שלושה דורות אחורה.

"לסבא רבא שלי הייתה חנות לתשמישי קדושה במרוקו. היו גם שטיחים, אריגה ומעשי אומנות. כשהגיע מישהו לחנות והתפעל היה סבא נותן לו מתחת לשולחן כדי שסבתא לא תדע… הוא היה האומן שרק רצה שאנשים יקנו וייהנו וייפתח ליבם, וסבתא הייתה הקשוחה ביניהם. ואז מישהו פתח גלריה מתחרה. סבא היה אומר: "פרנסה זה מהקב״ה" והיה יושב שעות עם המתחרה ומלמד אותו סודות אומנות עתיקים וגבוהים. בסופו של דבר הגלריה נסגרה ולעולם לא נדע אם זה כיוון שהיה חולה ועייף או שפשוט היא כבר לא סיפקה פרנסה".

"בכל מקרה אני רוצה לזכור״ מסכמת ויולט, ״סבא הכניס לי שפרנסה זה משמיים ואין מה לפחד כלל ועיקר, וצריך להפסיק להתייחס אליה כאל מלחמה".

בכל שבת אנו קוראים בתורה שתי פרשות: בשחרית קוראים את הפרשה השייכת לשבוע שחלף, ובמנחה את תחילת הפרשה שנקרא בשבת הבאה. השבת נקרא בשחרית את פרשת "כי תצא" ובמנחה את "כי תבוא". אם שתי הפרשיות נקראות באותה שבת – מוכרח שיש ביניהן קשר.

שימי לב לשמות הפרשות שמבטאים עניינים הפוכים: "תצא" מול "תבוא". ובתוך הפרשות נגלה שגם התוכן מנוגד (לכאורה): בפרשת "כי תצא" מדובר על לצאת להילחם באויב, ואילו בפרשת "כי תבוא" העיסוק הוא בירושת הארץ, בישיבה בה, ובביכורים המתקשרים עם מנוחה ושמחה.

גם בשליחותך בעולם קיים ניגוד דומה. יש מצב מלחמתי – כשהנשמה, שהייתה עם הקב"ה, יורדת לעולם הזה, מתלבשת בגוף הגשמי, וצריכה "להילחם", ״להתחרות״, ״לפחד״ על המקום, על הזמן, על העיסוק, על הפרנסה, ובכל החומר הגשמי שסביבה, כדי לבצע את השליחות ולגלות אלוקות בעולם.

לעומת זאת, יש גם מצב של שלום – שיגיע בימות המשיח, כאשר נהיה כבר בסיום כל העבודה הרוחנית בעולם. אך גם לפני ביאת משיח, כמו למשל בימי שלמה המלך, שרר מצב כזה של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" בגשמיות וברוחניות.

"כי תצא" מסמלת זמן עבר, ואילו "כי תבוא" מתייחסת לעתיד. ומה עלינו לעשות בפועל בזמן הווה?

שבועיים לפני השנה החדשה, במעבר שבין 'תצא' ל'תבוא', זהו זמן לחשבון נפש ולהצבת יעדים ומטרות חדשות. זה הזמן לברר איפה את רוצה להיות ולאן את שואפת להגיע בשנה הבאה.

את מוזמנת ליצור קשר כדי להתייעץ ולהתאמן ולהכין תוכנית סדורה, שבעזרתה תוכלי להתמודד עם המלחמות והתחרות שסביב וגם להצליח ולראות משיח!

השארת תגובה