"פולין, לראות ולזכור" • יומן מסע מרתק בארץ הדמים

יומן מסע ארוך באדמה הספוגה בדם יהודי – פולין ■ וורשא: כמה יהודים קבורים בבית העלמין? ■ קרקוב: מה עלה בגורל סמינרה של מייסדת 'בית יעקב' שרה שנירר? ■ אושוויץ: "זו הייתה הכנה לבואנו למקום קשה מנשוא, בו הרוע והאכזריות שולטים בכיפה" ■ מסע דומע

המשרפות
המשרפות

את הסיור המרתק ועתיר החוויות הנחה הרב משה רייס, שליווה את המסע בסיפורים קצרים על גבורה יהודית בשואה ועל גדלות נפשם של יהודים ששמרו על צלמם היהודי גם בשעותיהם האחרונות. במשך המסע צללו הנשים אל עבר מפואר שנעלם, טיילו בשבילי העיירות, למדו על קורותיהם, הליכותיהם, מנהגיהם, ומנהיגיהם של יהודי פולין והתאבלו על החורבן הכללי והפרטי של יהדות אירופה שעלתה בלהבות.

בימי החורבן איבד עם ישראל מיליוני יחידים ואלפי קהילות, חיים צעירים נגדעו ומסורות של אלפי שנים נקטעו. חיי הקהילה היהודית שבגולה, תורתה, גדוליה ומנהיגיה, מוסדותיה, פרנסיה, מנהיגיה ומלבושיה לא נשתמרו.

אל האדמה הקדושה והארורה נחתו הנשים ולמעשה לא נפרדו ממנה ברוחן ומחשבתן.

לא תצלחנה להיפרד, לעולם.

מספר ימים לפני הסיור, הוזמנו נשות הקבוצה למפגש מקדים בהשתתפות הרב שצ'רנסקי, הרב רייס, הרב ישראל גולדווסר והרב מיכאל גלמן המדריך, בו קבלו כלים והכנה נפשית לקראת היציאה לדרך. במפגש נשאבו הנשים באומר ובחזות לרוח ולחוויות המסע שיבואו. שיחות החיזוק שקבלו על התפקיד והשליחות אשר נטלו, השרו עליהן אווירה של שליחות ציבור .

כבר במפגש חשו המשתתפות כי הן נתונות בידיים דואגות, מהימנות ומיומנות. החשיבה על הפרטים הקטנים בה מאופיינים אירועי "בית המורה בית יעקב" לא פסחה גם עתה. ההשקעה הרבה נראתה בכל שעל, החל מהאירוח והכיבוד המיוחד באירוע המקדים, עליו היתה אמונה הגב' ציפי מאיר, אשר גם דאגה גם בהמשך הסיור לכל פרט, טכני ואישי, וכלה בהפתעה משובבת לב שחכתה למשתתפות בעת העליה למטוס: אריזה אישית, המכילה יומן מסע אישי בתוספת כיבוד נעים. עם התחושה הנעימה שהעניקה להן הנהלת הסמינר, יצאו הנשים לדרך.

המסע הלימודי המרתק החל בוורשא שהייתה מרכז יהודי פולין לפני השואה. נשות הקבוצה בקרו בבית הכנסת העתיק, נוז'יק, היחיד שנותר על תילו אחרי השואה ובבתי העלמין העתיקים הפזורים בוורשא, בהם טמונים גדולי עולם. בהמשך בקרו גם בקרקוב, דינוב, לנצוט וערים נוספות אשר הותירו את חותמן בעולם היהודי שנכחד.

את השעות הרבות בדרכים העבירו הנשים בצפייה בסרטי תיעוד וקטעים אותנטיים על תקופת השואה ותור הזהב שלפניה.

יומן מסע

הרב רייס ומשתתפות מהקבוצה הייחודית, שיתפו אותנו ברשמי החווייה המרוממת שעברו:

לפולין הגענו בשעות הערב, לאחר שנת לילה במלונית וורשאית, אכלנו ארוחת בוקר במסעדת "כושר דילייט" של "עציוני", מסעדה יהודית ששלוחותיה הפזורות ברחבי פולין נותנות שירות קולינרי כשר למהדרין למבקרים בה.

וורשא

את היום החילונו בתפילת שחרית בבית הכנסת נוז'יק, היחיד שנשאר על תילו בוורשא. בבית הכנסת היה בקושי מנין יהודים, התחושה הייתה עגומה מאד, ממאות בתי כנסת שוקקים ופעילים, מגאוות יהודי פולין זה מה שנשאר, בית כנסת יפהפה ובקושי מנין. יהדות פולין בעליבותה…

לאחר מכן סיירנו ארוכות בבתי העלמין העתיקים שבעיר, בהם קבורים גדולי ישראל מהדורות הקודמים. הסיור התקיים תוך הסברים מפורטים על אלה שמונחים שם, משולבים עם פרפראות מחכמתם, היה מרגש מאד, מרגש ומעיק.

"אנחנו צועדים מרחקים גדולים", כותבת אחת המשתתפות. "כאן על פי המידע קבורים 400,000 מיהודי וורשא. זהו בית העלמין של וורשא. אין סוף לפסיעות, יש עוד ועוד מצבות ואם לא, אל תטעו ,גם בלי מצבות יש קברים. בהמשך ישנם מקומות תחומים באבנים גדולות המקיפות שטח ענק, זהו קבר אחים שנעשה ע"פ ההלכה. החברא קדישא הוורשאית ביצעה זאת בימים טרופים של חוסר וודאות ועודף בגוויות שמתו מחוסר כל. כמה חסד ורחמים היו שם, דאגה ליהודי, דאגה לקבורתו ולעתידו.

אנחנו מרגישים כאילו עם שלם נמצא כאן, כל אחד, ייחודו ומשמעותו לקהילה.

הנה לפנינו מצבה ובראשה מסותת באבן ארון ספרים – כאן קבור תלמיד חכם. אחריה, נמצא בעל הממון שדאג לצורכי יהודי הקהילה, על מצבתו מסותתת קופת צדקה ויד הנותנת בה מעות. גם הכהן מצוין עם שתי ידיו הנישאות לברך את הקהל ועל ידו הלוי כשעל מצבתו ידיים נוטלות לאחר את ידיו. המוהל של הקהילה מתכבד בסיתות נאה של כסא אליהו הנביא ויש גם נשים ספורות שזכו למסר בלעדי. חיים יהודיים שוקקים, שאינם."

לאחר מכן המשיכה הקבוצה לגטו היהודי. ר' מיכאל גלמן, מארגן הנסיעה והמדריך המקצועי שריתק את הנשים בידע היסטורי רב ומדויק במהלך כל הנסיעה, שיתף אותן בפן ההיסטורי של המקום, תוך הסברים על האומשלגפלאץ, בו בקרו, כיכר המשלוחים המפורסמת ממנה יצאו "משלוחים" לטרבלינקה ועל הגטו הגדול והקטן וברחוב ווליצוב בו התחבא ה"אמרי אמת" כשברח מגור.

את הסיור סיימה הקבוצה בנסיעה ארוכה לקרקוב, בה לנה והתכוננה לחוויות יום המחרת.

ארמון מלכי קראקא
ארמון מלכי קראקא
שאריות הבנין בו שהה הרבי מגור בוורשא
שאריות הבנין בו שהה הרבי מגור בוורשא

קרקוב

"את ארוחת הבוקר העברנו בסמינר בית יעקב בקרקוב, סמינרה המפורסם של הגב' שרה שנירר ז"ל. המורות התרגשו מאד מסגירת/ פתיחת המעגל, חשו ממש כמו התלמידות דאז, שהסמינר היווה את מרכז חייהן..

לאחר הארוחה המרוממת, יצאנו לראות את העיר.

קרקוב שמשה כמפקדת הנאצים הראשית בפולין", מסביר הרב רייס,  "ולכן נשארה על תילה ולא הופגזה במלחמה, מה שמסביר את מספרם הרב של בתי הכנסת העתיקים שנשארו על תילם, עדים דוממים שהפכו עם השנים למוזיאונים המתעדים את שנות השובע וימי הרעה של יהדות קרקוב.

בין בתי הכנסת בהם בקרנו, היה גם בית הכנסת העתיק של רבי אייזיק, מהיפים שבבתי הכנסת בפולין, בו התפללנו את תפילת שחרית, מביאים לחלוחית של קדושה למקום מקדש מעט מחולל זה.

בקרקוב ישנה מצודה עתיקה,"וואוול", מצודה זו הינה ארמון עתיק בו התגוררו מלכי פולין מאות בשנים, במצודה זו הקימו הגרמנים את מפקדתם הראשית וממנה שלטו על כל פולין. אחרי ביקור קצר במקום, יצאנו לסיור בבית הכנסת של הרמ"א ולבתי הקברות בהם טמונים גדולי ישראל.

בית הקברות הראשון בו בקרנו היה בית הקברות בו קבורים הרמ"א, בעל המגלה עמוקות, התוספות יו"ט, הב"ח, הרבי ר' העשיל, המגיני שלמה ועוד גדולי עולם שגרו בפולין.

אחרי תפילה על ציונם המשכנו לבית הקברות השני בו טמונים ה"מאור ושמש" ובני משפחתו, הגאון רבי שמעון סופר בנו של החת"ס שהיה רב בקרקוב ועוד צדיקים ידועים ועלומים.

ליד כל קבר אמרנו  מדברי תורתם, העלינו את הביוגרפיה שלהם (סיור לימודי כאמור) ונשאנו תפילה ופרקי תהלים לעילוי נשמתם.

בהמשך סיירנו ב"הוייחע שול", בית הכנסת הגבוה בקרקוב, בבית הכנסת העתיק ביותר, בבית הכנסת שעל הגבעה, בקרנו גם בביהכ"נ של המאור ושמש , בבתי המדרש של חסידי באבוב, צאנז ורדומסק,  שהיו פעילים ומרכזיים לפני השואה וכעת משמשים כמוזיאונים יהודיים ותזכורת לעולם יפה שנכחד."

המדריך מיכאל גלמן בהסבר בבירקנאו
המדריך מיכאל גלמן בהסבר בבירקנאו

פלאשוב

מקרקוב נסענו לגטו היהודי בפלאשוב, אליה גורשו יהודי קרקוב.

בפלאשוב היה לפני המלחמה בית עלמין יהודי גדול ששימש את יהודי האיזור מאות בשנים. כשהגיעו מגורשי קרקוב למקום, הכריחו אותם הנאצים לעקור את המצבות היהודיות ולהקים על שטחן את מחנה פלאשוב, מחנה ריכוז זוועתי וקשה, עליו פיקד מפקד אכזרי שכל בוקר היה יורה בכמה יהודים לשם השעשוע.

לאחר המלחמה הוא נתפס ונתלה.

אחד הקברים המפורסמים בבית הקברות שנמחק, הינו קברה של מרת שרה שנירר ע"ה, אשר שוחזר והוקם שנית ע"י אנשי חסד, במקום שנקבע עפ"י עדויות של יוצאי פלאשוב.

החוויה אותה חוו הנשים בביקורן בקברה של שרה שנירר, הייתה עוצמתית ומיוחדת במינה..

בהגיען לקבר שרה שנירר, התייחדו הנשים עם זכרה, שרו והתרגשו, באו להעיד על קברה כי השלשלת נמשכת.

"עשרות נשים עמדו שם, כולן מרקעים שונים, כל אחת התברכה ב"בית יעקב" משלה, במטען אותו לקחה ותישא עימה אל עבר ה"בית" שלה." כותבת בדמע אחת המשתתפות. "כי הרי זו הייתה מטרתה של האם, המייסדת: שתוכל כל בת מישראל להקים בית נאמן בישראל. כל עיר וכפר, ארץ ומדינה, כולם יישאו את בשורת בת "בית יעקב". חזון נצח.

על קבר הצדקנית נשאה הרצאה מרתקת מפי הרב רייס, על תולדות בית יעקב ודברי ימי שרה שנירר, האם המופלאה שהשאירה אחריה דורות מבורכים של בנות צנועות וצדקניות .

קברה של שרה שנירר
קברה של שרה שנירר

הרב מנחם שצ'רנסקי ייחד גם הוא שיחה לזכרה. בדבריו סיפר על הקשיים שעמדו לה בהקמת בית יעקב, קשיים שחווה גם הרב מאיר שצ'רנסקי ז"ל בעת שייסד את "בית יעקב" הראשון בישוב החדש בארץ ישראל. "רק מסירות הנפש ועמידתה האיתנה של הגב' שרה שנירר נתנו את ההשראה ואת הכוחות לסבא, להקים סמינר במדבר שממה וללחום למען "בית יעקב", אמר בהתרגשות הרב שצ'רנסקי.

בתחושה מחזקת ומרוממת זו עברו הנשים למקום סמוך בו נמצאת קרחת יער תמימה למראה. ביער זה נשרפו אלפי גופות יהודים שהוציאו הנאצים מקברי האחים בהם נטמנו, כדי שלא יישאר זכר לזוועות שעשו.

"עשרות עצי פרי ועצי סרק סובבים אותנו בדרך", משתפת משתתפת הלומה, "מה הם יונקים? מים? דם? איזו אילוזיה, שקר יש במראה עיניים. ברקע נשמע רק ציוץ הצפרים ורחש העשבים"..

הנשים שביקרו במקום, נשאו תפילה ואמרו פרקי תהלים קורעי לב. בכו על עולם שלם שנגדע . הפך לאבק.

"לאחר הביקור המטלטל, המשכנו", מספר הרב רייס, "למוזיאון שינדלר הנמצא ע"י הגיטו בקרקוב. המוזיאון הוקם בבית החרושת המפורסם של חסיד אומות העולם, שינדלר, אשר הציל יהודים רבים בשנות הזעם.

הביקור במוזיאון היה מרתק, מקימיו עשו כל מאמץ להכניס את התחושה האמיתית אותה חוו היהודים בגטו ובעבודתם בבית החרושת הנ"ל. המוזיאון מושקע מאד ומעבר לחוויות הצפייה והשמע, ישנה בו אוירה מיוחדת המכניסה את המבקר לעולם המורכב שראו קירות אלה לפני עשרות שנים..  לפחד, לתקווה,  לייאוש,  לזעזוע,  לאובדן ולרצון הנואש לחיות..

המבקרים במקום חווים במוחש את מה שהיה. "מאד מרגש ומומלץ", מסכם הרב רייס.

לאחר הביקור במוזיאון, בקרנו בגטו הסמוך, בבית המרקחת "נשר" של חסיד אומות העולם הפולני פנקביץ, שהציל יהודים רבים

 ובכיכר המשלוחים, המכונה "כיכר הכיסאות" בה מוצבים אלפי כסאות דוממים, כאנדרטה לזכר מאות אלפי היהודים שישבו בכיכר באותן שנות זעם וחיכו בדממה למשלוחים שיאספו אותם. אל מותם..

קודר. אפל. מוות. אושוויץ. צילום: אהוד אמיתון, סוכנות תצפית
קודר. אפל. מוות. אושוויץ. צילום: אהוד אמיתון, סוכנות תצפית

אושוויץ

ביום השלישי לביקורנו בפולין, יצאנו לכיוון אושוויץ ובירקנאו הסמוכה. אין ספור מילים נשפכו על המקום המקולל שהכחיד את יהדות אירופה.

"הנסיעה הארוכה אל המקום אפשרה לרב רייס להעיר ולעורר על האמונה", כותבת אחת הנשים ביומנה, "זו הייתה הכנה לבואנו למקום קשה מנשוא, בו הרוע והאכזריות שולטים בכיפה. "

בסיור שלווה בהסברים מרתקים מפי הרב גלמן מדריך המסע, בקרו הנשים בביתנים ובצריפים בהם השתכנו האסירים, נחשפו למה שנשאר מהמשרפות אשר את רובן פוצצו הנאצים כדי למחוק כל זכר ממעשי הזוועה.

בבירקנאו צפו הנשים בזעזוע ברמפה הידועה בה היו עומדים מנגלה ועוזריו ומחליטים בהינף יד מי לכבשנים ומי לעבודה. "איננו יודעים על מה להביט". כותבת אישה מזועזעת, "אושוויץ, מקום ענק שסופו מי יישורנו, קילומטרים של אופק.. גם מי שהיה שם לא ידע היכן הוא ממוקם. מקום נעלם. מגדלי שמירה מולנו, אולי נרצה לברוח? הכל כל כך מוחשי, אנו צועדות וצועדות, מעט מן ההמחשה לצעדות האינסופיות שעברו אחינו כאן לפני שנים לא רבות, אמנם לא באותה איכות או אוירה ובכל זאת שמץ מן התחושה קלטנו…

עשרות צריפים, הקיימים ואלו שכבר אינם, אלפי דרגשים, אלפי דמוי מזרנים, שורות שורות. הכול כה מסודר, התרמית כל כך עמוקה שאתה עלול להתבלבל, מה קרה כאן? שקט, דממה בכל! השמיים רגע תכולים, במשנהו אפורים ובסופם מזכים אותנו בברכת "שכוחו וגבורתו מלא עולם" – בשלהי תמוז.

עולם קשה, גם בטבע המהלכים אחרים. שם, קל להצהיר על כוחו וגבורתו של בורא עולם, כל כך ברור. השמים בוכים.

אלפי מבקרים בדממה, מנסים להבין, לקלוט. קשה. "

"הגדרות החשמליים.. אלפי תמונות מהן ניבטות אלינו פנים יהודיות כל כך מוכרות. הכל באלפים, אלפי אלפים. קשה, מבכה, הלב לא נשאר איתן על עומדו. "זובחי אדם עגלים יישקון", כך ראה הרב אלחנן ווסרמן הי"ד זצ"ל שנים קודם למלחמה. אלו היו הגרמנים, כך נהגו."

מסילות רכבת המוות
מסילות רכבת המוות

באושוויץ נשאר תא גזים קטן שנשאר שלם, "היינו בפנים", מספר הרב רייס, "ראינו והרגשנו מעט ממה שחשו הנעקדים דקה לפני שעלו בסערה השמימה".

תא הגזים שנשאר לדיראון עולם הינו קטן יחסית לשאר המשרפות שהשמידו את יהודי הונגריה. 3 חודשים הספיקו כדי להשמיד את יהדות הונגריה המפוארת ולהפכה לאפר.

"חוויה מיוחדת זומנה לנו עם הצטרפותו של הרב זייבלד למסע. התפילה במחיצתו היה מרגשת. פרקי תהילים, תפילת קל מלא רחמים ותפילה לשלום אחינו בארץ ישראל, העומדים על משמרתם בחירוף נפש מול שונאינו, שישובו הביתה בשלום.

כמה עוצמה, תחנונים, בקשת רחמים והודאה לה' יתברך נמסכו בתפילותיו בדרך מלאה הוד, עד כי אנשים זרים שפגשונו בדרכנו, נעצרו, הצטרפו ובכו בצוותא. זכינו."

הרב  שצרנסקי ליד הבעל תפילה הרב זייבלד בבית העלמין וורשא
הרב שצרנסקי ליד הבעל תפילה הרב זייבלד בבית העלמין וורשא

דינוב

שבורות ומזועזעות המשיכו בנות הקבוצה לדינוב, שם השתכנו בבית הכנסת אורחים מקומי, התאוששו מעט מהחוויות הקשות שעברו עליהן באושוויץ ואספו כח, בעיקר נפשי, ליום המחרת.

בדינוב בקרו הנשים בבית קברות מפורסם בו קבורים ה"בני יששכר", בנו ה"צמח דוד" ונכדו. אח"כ המשיכו ללנצוט.

מצבת זכרון לרגלי חומת גיטו ורשא
מצבת זכרון לרגלי חומת גיטו ורשא

לנצוט

"בלנצוט, התפללנו", מספר הרב רייס,  "במקום מנוחתם של רבי נפתלי מרופשיץ,  רבי אלעזר ועוד אחד מבניו של ה"בני יששכר". משם המשכנו לביהכ"נ העתיק בלנצוט, בו חכתה לנו הפתעה מרגשת,  פגשנו אב יהודי משווייץ שהביא את שלושת בניו לסיור שורשים בפולין. את האב ובניו פגשנו יום קודם לכן בבירקנאו, כשעמדנו טרוטי עיניים סביב אחת המשרפות ותאי הגזים. האב שאל את הרב גלמן למידע מסוים והוא כדרכו ענה בסבלנות ובנעימות מופלאים. לאחר מכן הם הצטרפו לתפילה המרטיטה של הרב זייבלד במקום.

יום למחרת נפגשנו שוב. האב, יהודי חילוני, שמקורו בישראל, לקח את בניו בין היתר ללנצוט, העירה בו גדל סביו והראה לבניו את ציורי הקיר המעטרים את קירות בית הכנסת העתיק, "את הציורים האלה, צייר סבי, " סיפר נרגשות.

אחד הרגעים המכוננים במסע היה המניין שהתקבץ אקראית בבית הכנסת בלנצוט. האב החילוני ובניו הנרגשים, הצטרפו ליהודים שהגיעו מאנטוורפן ולרבנים שליוו את קבוצת הנשים מישראל והתפללו עימם.

לאחר המראות הקשים שעברו בימים האחרונים, הייתה התפילה בבית הכנסת בלנצוט, פורקן אדיר וסכר הדמעות נפרץ ללא שליטה.

תפילת "קדיש" ו"א-ל מלא רחמים" שנשאה בחלל בית הכנסת, לוותה בבכי האב וילדיו הנרגשים, שלראשונה בחייהם חוו תפילה יהודית אמיתית.  התפילה בבית הכנסת העתיק הסתיימה בריקודי שמחה של משתתפי המניין. שירי הציפייה "לשנה הבאה בירושלים" ו"תהא השעה הזאת" שנשאו באווירה הצלול של לנצוט, לא הותירו עין יבשה.

מהחוויה העמוקה בלנצוט המשיכה הקבוצה לסיור בטירתו של הגרף פוטוצקי השוכנת בקרבת מקום. משפחתו של הגרף הצילה יהודים בשואה ואחד מבני אבות המשפחה אף התגייר.

ציון החמדת שלמה
ציון החמדת שלמה

ליז'ענסק

"את המסע עתיר הרשמים סיימנו בליז'ענסק". אומר הרב רייס, "שם, על קברו של רבי אלימלך, נפרצו סכרי הדמעות, תפילתו של הרבי רב' מיילך נאמרה על קברו בהתרגשות רבה, ובשירת "אדרבא, שנראה כל אחד מעלת חברינו" חתמנו את המסע לפולין שהיה אמור להיות לימודי גרידא, אך בפועל היה זה מסע מטלטל בדרכי פולין האבלות, מסע מלא אמונה וסיפורי קידוש השם שהותירו את רישומם על הנשים, שחזרו לארץ סחוטות נפשית, אך מרוממות ומלאות תקווה".

השארת תגובה