הכינו את המצלמות. לא נאום ליל הבחירות של ביבי או בני – הוא שיכריע בהכרח את גורל הממשלה הבאה. אם עורכי הסקרים ללא יוצא מן הכלל אינם טועים בגדול, וגם לכך יש תקדים, הרי שכל הבזקי הפלאשים – יתמקדו הפעם בנאומו של נשיא המדינה. יומיים לאחר הבחירות יעמוד ריבלין על דוכן הנואמים בטקס האזכרה השנתי לנשיא המנוח פרס, שהיה גם למועמד הראשון לראש ממשלה שהחזיר את המנדט לנשיא המדינה.
ריבלין כבר רמז בכנס ׳המשפיעים׳ שלא ייתן יד להקדמת הבחירות בשלישית. הזירה שבה בחר לומר זאת עם תקיעת אצבע בעין של מחרים האירוע נתניהו, כמו גם הטון המרוגז, העידו היטב למי מכוונים חצי ביקורתו. לטון הנרגן של ריבלין נחשפו השבוע אישים ששהו בסביבתו והעידו על פתיל קצר וקוצר רוח מופגן, כמעט כשל איווט ליברמן. ריבלין הנשיא הוא בראש ובראשונה פוליטיקאי רב ניסיון, שצופה כמו חזאי יפני מיומן את הטייפון שעומד להתרגש עליו בעוד שבוע ימים.
בשבוע שעבר הובאה כאן תחזיתו של דרעי כי לא על המספר 61 לבדו יקום או יפול נתניהו. אם מספר הזהב לא יושג כפי שצופים הסקרים – ייפתח המירוץ על קולות הממליצים לנשיא המדינה. ליברמן כבר אמר את דברו השבוע ובצורה שאין ברורה ממנה. האיש שהעלה את אחוז החסימה כדי להוציא את הערבים אל מחוץ לגדר – והביא לתוצאה הפוכה – טירפד בזגזוג ספקטקולרי מרהיב את חקיקת חוק המצלמות, חרף העובדה שהנפגעות הצפויות מהחוק היו המפלגות הערביות.
איווט שבר השבוע את שיאו האישי, כשהמילה היומית, החזיקה הפעם מעמד פחות מעשרים וארבע שעות. פומבית, נימק איווט את שינוי העמדה בדרישתו להעברת האחריות לידי ועדת הבחירות המרכזית. התירוץ הזה רחוק מלשכנע ובפרט את שותפיו הלא טבעיים לשעבר שהפכו עבורו למטרה קלה. ״ליברמן עשה צעד משמעותי. הוא טירפד את החוק למרות שהיה מודע לכך שהתייצבותו בצד הערבים תבריח ממנו מצביעים״, אומר שר בכיר בליכוד, ״המשמעות היא שליברמן חצה את הגבול האחרון שעוד נשאר בדרך למחנה השמאל״.
פייק סטילס
״אין שום ענייניות בטענות של איווט״, אומר החבר לשעבר והאויב המר בעל כורחו אריה דרעי, ״הרי היועץ המשפטי לממשלה בעצמו אמר במהלך ישיבת הממשלה שעקרונית, מספיקות תקנות של שר הפנים. אלא מה? היות ותקנות צריך להפנות לידיעת הציבור שלושים יום – אין מנוס במסגרת הזמנים הקיימת מלקבוע זאת בחקיקה. לא הייתה לליברמן סיבה לבצע כזאת פניית פרסה חוץ מהרצון שלו להביא לכך שלגנץ יהיו 61 תומכים עם הערבים״.
בכובעו כשר הפנים דרעי מדבר על פייק-סטילס, ולא של נתניהו אלא של מתנגדי החוק: ״מי כמוני יודע כשר פנים שיש לדרישה להצבת מצלמות גם בסיס במציאות. ערב הבחירות לרשויות המקומיות, באו אלינו ראשי רשויות והתריעו מפני זיופים. התחלנו לגלגל מהלך של הצבת מצלמות אבל לא הספקנו בגלל קוצר הזמן. אני אומר בוודאות כמי שמכיר את המערכת שאם היו מצלמות בסיבוב הקודם, היו לנו שתי מפלגות שלא היו עוברות את אחוז החסימה״. כשדרעי מדבר על שתי מפלגות, הוא לא מכוון בהכרח לשתיים שהן ערביות…
״אני כבר לא מתפלא ולא מתלבט כמו בשבוע שעבר ואין לי ספק מה יעשה איווט״, מסכם דרעי שאיבד כל תקווה ליצירת קשר מחודש עם החבר שהפנה עורף, ״אם השמאל יקבל 61 עם המפלגות הערביות וישראל ביתנו, איווט ימליץ על גנץ בלי למצמץ גם אם זה יהיה ביחד עם הערבים. אחרי מה שעשה איווט השבוע כבר אין לי כבר ספק בדבר. ליברמן ילך עם הערבים״.
אז הליברמן יישאר כנראה אותו ליברמן, השאלה היא האם גם הערבים יישארו אותם ערבים – בפרפרזה לאמרתו של רה״מ המנוח יצחק שמיר. ״ליברמן ילך על גנץ בכל מחיר רק בשביל להפיל את ביבי״, מעריך שר בכיר בליכוד, ״אבל אני לא בטוח שהערבים ירוצו להמליץ על בני גנץ אם יבינו שהם מקבלים באותה חבילה גם את ליברמן״.
פעמיים חברו הערבים לשני המהלכים המשמעותיים ביותר שהוביל נתניהו בקדנציה הנוכחית. בפעם הראשונה בהסכמתם לפיזור הכנסת ובפעם השנייה בדיל על מינוי מבקר המדינה. אם בפעם השלישית הם יימנעו מהמלצה על מועמדו של ליברמן, בני גנץ, לראשות הממשלה – נתניהו יוכל לשלוח גלידת פיסטוק לאיימן עודה ולאחמד טיבי. הפעם, זה עוד עשוי להיות: ביבי וטיבי.
שאלתי השבוע את הרטמכ״ל לשעבר גבי אשכנזי האם הברית עם הערבים בנוגע לחוק המצלמות תחזיק מעמד גם אחרי הבחירות. ״אנחנו לא פוסלים את הציבור הערבי וגם לא את הנציגות הערבית״, הוא השיב, ״אך מתנים זאת בכך שיביעו הסכמה להיותה של ישראל יהודית ודמוקרטית״. משמעותה של אמירה מהסוג הזה היא כמעט כמו הזמנת החרדים לשבת בממשלה על בסיס המצע של יש עתיד.
סיפורי סבא
סבא שלו – מהצד החלבי ולא הבולגרי – היה רב. כרמטכ״ל, אשכנזי מעולם לא נתפס באמירה אנטי-חרדית וגם לא כמנכ״ל משרד הביטחון. ״אני לא נגד עולמה של תורה״, אומר לי גבי אשכנזי ומספר ברגש על המסורת מבית סבא – עד שלרגע הוא נראה כמי שיצטרף תכף ומיד לסרטון הסליחות של ש״ס. ״אנחנו מעריכים את החרדים וחושבים שהם צריכים להיות חלק מהחברה. לא אנחנו פסלנו אותם, וגם היום כשהם נצמדים לנתניהו אנחנו לא פוסלים אותם, אם יסכימו להצטרף על בסיס קווי היסוד שלנו״. מאז משל השועל והדגים של רבי עקיבא, לא נמצא נמשל כה מושלם להצעת השועל.
הזיגזג של בני גנץ בסוגיה החרדית כבר הותקף מכל זווית, אך במשפט אחד לא מגומגם מסמן גבי אשכנזי את הסיבה האמיתית להדרה. לא מדובר רק ביאיר לפיד ובכפיית עמדתו על שאר שותפיו, וגם לא במנדטים שעשו את דרכם מכחול-לבן לישראל ביתנו. לסקרים שהוצגו בפני הקוקפיט היה בהחלט משקל, אך אי אפשר להתעלם גם מהממד החמישי של תחושת ההשפלה שחווה גנץ, ואחראים לה גם כן כמה מחברי-הכנסת החרדים.
כמה מחברי הכנסת של אגודת ישראל מיהרו השבוע להפנות אצבע מאשימה לעברם של חבריהם מדגל התורה שפתחו ערוצי שיח ישירים מול בני גנץ. ״כדאי שיסתכלו במראה לפני שהם מאשימים אחרים״, אומר אחד מח״כי דגל התורה ברוח ימי הרחמים והסליחות בהם אפילו בנוסח אשכנז מכים על חטא – ורצוי על חזהו של האחר.
״אני לא אוהב את מה שעשה בני גנץ״, אומר חבר-הכנסת מדגל התורה, ״אבל לא יכול להשתחרר מהתחושה שגם לנו יש בזה חלק. ללכת עם נתניהו זה עניין אחד, ולזלזל בכל פנייה של גנץ זהו דבר אחר. כשהוא דיבר על דף ריק שיציג בפנינו, לעגנו לו וקשקשנו על הדף. הצגנו את המרדף שלו אחרינו כחולשה. עכשיו כשכל זה מתהפך עלינו, כדאי שנעשה חושבים גם עם עצמנו״. בינתיים לפחות, אלה האחרים שעושים חושבים עבורנו.
לכו להצביע
נחזור לליברמן – שהטריל את המערכת כולה באנטי-חרדיות קשה. בחניון הכנסת פגש השבוע ח״כ יעקב אשר את אחד משרי הליכוד שלוחשים על אוזנו של רה״מ. ״אתם עושים טעות״, אמר אשר לליכודניק, ״אנחנו מחבקים את איווט חזק ומזכירים לכולם כמה הוא חבר שלנו, אבל אתם, במקום להיכנס בו חזיתית ולתקוף את החיבור בין איווט לערבים, מעדיפים לתקוף את ש״ס וימינה״. בערבו של יום הסתובב נתניהו בקניון מלחה כשהשר מעביר המסר נצמד כמאבטח מסור ולוחש לאוזנו. המסר עליו חזר נתניהו שוב ושוב בפני ההמון שפגש היה: ״איווט חבר לשמאל ולערבים״. אם הקמפיין יצליח, יעקב אשר עוד ידרוש תמלוגים.
חייבים לומר מילה טובה על התנהלות הנציגות החרדית בסבב הנוכחי. סרטוני הסליחות של ש״ס מנגנים על מיתרים עדינים. קמפיין הדיגיטל קליל ולא מאיים, שלטי ״ברכנו אבינו״ של יהדות התורה מעבירים משהו אחר, וגם מסע הפריפריה של מרן הגר״ח קנייבסקי משדר מסר של יהדות מקרבת. אנטי-תזה לכל מה שאיווט מנסה להדביק לנו בעל כורחנו. תשובה מאהבה לקמפיין נוטף שנאה.
פה ושם עולות לאוויר גם הברקות עצמאיות. סגן השר מאיר פרוש לא מצטער ולא מתנצל על סרטון ההפחדה נגד מערכת המשפט שפרסמה יהדות התורה. בסרטון שעלה לאוויר עצמאית, במודל סרטוני לפיד בכחול-לבן, פרוש מדבר לאחיו החרדים "ככה שהם יבינו" ומזהיר אותם מפני ההשתלטות של מערכת המשפט על אורחות החיים.
״לא אנחנו התחלנו״, אומר פרוש כשהוא נשאל אם לא הגזים בדבריו, ״הסרטון הזה בא אחרי פרשת האירועים בהפרדה. אחרי שיח מלא שנאה נגד הציבור החרדי. הקמפיין בציבור הכללי חשוב אבל בתוך הבית אין לנו את הלוקסוס להיראות יפי נפש. חשוב שהציבור החרדי יבין שמערכת הבחירות הזאת היא מערכה על הבית בכל המובנים. יש חשיבות למסרים שמפרסמת יהדות התורה בסרטונים וחשובה גם הפנייה של ש״ס לקהל המסורתי – אבל עם הבייס החרדי אי אפשר לשחק. יש פה תופעה שאינני זוכר כמותה. מפלגה שמתיימרת לתפוס את השלטון הופכת את החרדים והדתיים ללא לגיטימיים. מישהו מתוכנו חייב לקום ולזעוק: גוועלד״.
אפשר לאהוב את סגנונו של פרוש ואפשר גם לא לסבול את מכמני הלשון אך התוכן, רבותיי, משקף את המציאות כהווייתה. את הסבב הזה לא אנחנו התחלנו, גם אם תרמנו פה ושם ליצירת האווירה במשך הקדנציה האחרונה. מי שחרד לשימור החינוך החרדי, לגורל עולם הישיבות וללגיטימיות של אורחות חיינו כיהודים מאמינים בארץ הזאת צריך להתייצב מאחורי הפרגוד – עם או בלי מצלמות – ולתת את קולו לאחת משתי המפלגות החרדיות. לא רק מניין ה-61 של הגוש ייספר בערבו של יום – כאשר כל קול, כמו בעשרת ימי תשובה יטה את הכף – אלא גם מספרם של היהודים החרדים שייענו לקריאת: מי לה׳ אליי.