18 שנים: הניצולים מאסון התאומים

עשרות סיפורי מופת על עובדי הבניין במגדלי התאומים שחייהם ניצלו ברגע האחרון, הודות ל"עיכוב" בהגעה לעבודה באותו בוקר או פגישה דחופה, הנחת תפילין, או טבילה במקווה, שדרשה את יציאתם הדחופה מהמשרד

מגדלי התאומים
מגדלי התאומים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בבוקר 11 בספטמבר 2001  חטפו טרוריסטים מארגון הטרור 'אל קאעידה' ארבעה מטוסי נוסעים, של טיסות פנימיות שהמריאו מנמלי תעופה בארצות הברית, כאשר מאות נוסעים על סיפונם. החוטפים, מצרים וסעודים, דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפנים פשוטים והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים את הטייסים. החוטפים, שעברו הכשרה בטיס, הפנה את המטוסים אל עבר יעדים הידועים כסמלי הכוח של אמריקה: מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בניו-יורק, מבנה הפנטגון וגבעת הקפיטול בוושינגטון.

בשעה 08:46 ב-11.9.2001 פגע המטוס הראשון במגדל הצפוני של בנייני התאומים, שקרס לאחר שעתיים. 17 דקות לאחר מכן, בשעה 9:03 בבוקר, התרסק המטוס השני אל תוך המגדל הדרומי. לאחר מכן פגע מטוס שלישי בבניין הפנטגון בוושינגטון.

מטוס רביעי חטוף התרסק בשדה פתוח בפנסילבניה, לאחר מאבק בין החטופים ובין הנוסעים. ככל הנראה המטוס היה בדרכו לאזור הבית הלבן. מהקלטת השמע של תא הטייס של טיסה זו, אפשר לשמוע את ניסיונות ההשתלטות של הנוסעים ואנשי הצוות על המטוס החטוף, לאחר שנפוצה השמועה על התרסקות שלושה מטוסים דומים שנחטפו באותו בוקר, דרך הטלפונים הניידים של הנוסעים. הנוסעים, שהבינו כי מטוסם הולך להתרסק אל תוך בנין המכיל אנשים רבים, ניסו לפתוח בכוח את דלת תא הטייס הנעולה, והמחבלים שהיו בפנים החליטו לרסק את המטוס מוקדם מהמתוכנן.

כמה נוסעים ואנשי צוות שהצליחו לערוך שיחות טלפון מהמטוס סיפקו מספר פרטים: שעל כל מטוס היו מספר חוטפים, ולא אחד, ושבתהליך ההשתלטות על המטוס החוטפים השתמשו בגז פלפל וגז מדמיע, ואף דקרו כמה אנשים.

במגדל הצפוני נלכדו 1,355 אנשים בנקודת הפגיעה או מעליה, ומצאו את מותם בשאיפת עשן, או שקפצו או נפלו מהמגדל על מנת לברוח מהלהבות והעשן, או שנמחצו בקריסה הסופית של המגדל.

במגדל הדרומי נהרגו 630 אנשים, כמעט מחצית מכמות ההרוגים במגדל הצפוני. הסיבה לכך היא שהמגדל הצפוני נפגע 17 דקות לפני המגדל הדרומי. עם הפגיעה במגדל הצפוני, החלו גם אנשי המגדל הדרומי להתפנות, ובכך הצילו את חייהם.

לפחות 200 אנשים נפלו או קפצו אל מותם מהמגדלים הבוערים; 411 עובדי שירותי החירום נהרגו כשניסו להציל אנשים לכודים ולהילחם בשריפות שהשתוללו באזור; 340 כבאים, 23 שוטרים ו-37 שוטרי תנועה נספו; 8 מגישי עזרה ראשונה, חובשים ופרמדקים נהרגו אף הם. 658 מההרוגים עבדו בחברת 'קאנטור פיצג'רלד', בנק השקעות ששכן בקומות 101–105 של המגדל הצפוני, הרבה יותר מכל חברה אחרת.

רק 1,600 מהקורבנות זוהו בוודאות; הכוחות הרפואיים אספו בסביבות 10,000 חלקי עצם ורקמות לא מזוהים מאתר הפיגוע וחלקי עצמות המשיכו להתגלות שנים רבות לאחר האסון.

תהליך זיהוי באמצעות DNA עדיין ממשיך בניסיון לזהות עוד הרוגים. נכון לשנת 2011, 1,631 קורבנות זוהו, בעוד ש-1,122 קורבנות עדיין לא זוהו, וחלקי גופותיהם נטמנו במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדל החדש שנבנו במקום.

סך ההרוגים שבמתקפות אלו הוא 2,996 אנשים נספו בהתקפות אלו. מספר זה כולל את נוסעי ארבעת המטוסים (227 האזרחים ו-19 הטרוריסטים), שמהם לא שרד איש. בין ההרוגים היו 5 אזרחי ישראל, וכ-270 עד 400 יהודים.

בעקבות הפיגועים השתנה היחס העולמי לטרור, ומדינות רבות חוקקו חוקים חדשים למלחמה בטרור, וכמו כן הרחיבו את סמכויותיהם, היקפם וציודם של כוחות אכיפת החוק. לאחר שנים של מצוד אותר בן לאדן וחוסל במאי 2011.

הריסת מגדלי התאומים הובילה לפגיעה עמוקה בכלכלת מנהטן, בד בבד עם השפעה משמעותית על השווקים העולמיים. ניקוי אזור מרכז הסחר העולמי מההרס הרב הושלם רק במאי 2002. גם הפנטגון שופץ בתוך כשנה.

ומה לגבי זהות של הרוגים יהודים בפיגוע? לפני כחמש שנים, סיפר הרב חיים ברוך גלוק, מי ששימש אז כמתאם היהדות החרדית הרשמית בין השלטונות האמריקניים והציבור היהודי בעניין הקורבנות, ואמר אז כי נכון להיום רק 1631 מכלל הקורבנות זוהו בוודאות.

הוא הוסיף כי "בין הקורבנות אנחנו יודעים על לפחות 18 יהודים שנהרגו, כמעט כולם זוהו בוודאות, אני מדגיש "כמעט כולם" כי יש עדיין משפחות יהודיות חרדיות שיקיריהן נהרגו באסון התאומים אבל הם שמרו על כך בסוד, ואפילו שכניהן הקרובים אינם יודעים על כך. נכון להיום יש לנו לפחות שלושה קורבנות שלא זוהו.

"במהלך השנים, מאז הפיגוע, נאספו בסביבות 10,000 חלקי עצם ורקמות לא מזוהים מאתר הפיגוע. חלקי עצמות המשיכו להתגלות עד לשנת 2006, בשנת 2010, צוות של אנתרופולוגים וארכיאולוגים חיפשו אחר שרידים אנושיים או חפצים אישיים בפארק פרש קילז, המזבלה העירונית אליה נלקחו הריסות הבניינים. הודות למאמץ הזה נמצאו עוד 72 חלקי גופות. תהליך זיהוי באמצעות DNA נמשך גם היום בניסיון לזהות עוד הרוגים. 1,122 (41%) קורבנות עדיין לא זוהו. חלקי גופותיהם צפויים להיטמן במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדלים החדשים העתידים להיבנות במקום‏".

לצד המוות והשכול של אלפי איש, הסתובבו עשרות סיפורי מופת על עובדי הבניין שחייהם ניצלו ברגע האחרון, הודות ל"עיכוב" בהגעה לעבודה באותו בוקר או פגישה דחופה, הנחת תפילין, או טבילה במקווה, שדרשה את יציאתם הדחופה מהמשרד.

איש עסקים, תושב ארה"ב, העוסק בפיתוח תוכנות למחשב, ביקר לפני כשמונה שנים בירושלים לצורך עסקיו. בצהרי היום נכנס התייר למסעדה ברחוב יפו בעיר, נעמד בקצה התור הארוך, שהיה אופייני לשעות הצהרים, והמתין לתורו, בחוסר סבלנות בולט. לפניו עמד יהודי ירושלמי ובהגיע תורו, פנה לעומד מאחוריו ואמר: "אני רואה שאתה ממהר מאוד, תוכל לגשת לפני בבקשה".

איש העסקים הודה על המחווה, הזמין כריך, ביקש לאורזו וכחץ מקשת יצא מהמסעדה, הוא הספיק לפסוע כמה צעדים מדלת המסעדה – ולפתע… פיצוץ עז החריד את הרחוב. מסעדת 'סבארו', המקום שיצא ממנו רק הרגע, "התרוממה באוויר" והייתה למאכלת אש.

הוא נעמד המום בקרן זווית כלא מאמין. חייו ניצלו בשבריר שנייה. "אילו אותו יהודי ירושלמי לא היה מציע לי את תורו, הרי שהייתי יכול להיות ממש ברגע זה בטבורה של המסעדה", מלמל לעצמו כלא מאמין.

"אני חייב למצוא את האיש ויהי מה", החליט באותו רגע. את שמו כמובן שלא ידע. האם הוא ברשימת ההרוגים או הפצועים? היה מוקדם לדעת. לאחר מחשבה, החליט האיש כי יסובב בכל בתי החולים בהם מאושפזים הפצועים, יעבור ממיטה למיטה, מתוך תקווה כי מיטיבו אכן חי ויוכל להודות לו.

המאמצים אכן נשאו פרי. בבית החולים 'הדסה עין כרם' מצא מיודעינו את האדם שהציל את חייו, כשהוא סובל מכוויות קשות בכל חלקי גופו, ובני משפחתו סובבים את מיטתו. לאחר שגולל בפניהם את 'נס ההצלה' של אביהם, בזכות התור במסעדה, הוציא מכיסו את 'כרטיס הביקור' שלו, הגיש למשפחה והתנצל: "אני חייב לחזור היום לארצות הברית. אני חב לאביכם את חיי. כל בקשה או עזרה כספית הקשורה לאביכם, הריני עומד ומוכן לפניכם".

חלף כחודש ימים. איש העסקים האמריקני מקבל טלפון. על הקו בנו של הירושלמי. הוא סיפר כי אביו עבר בארץ כמה ניתוחים להצלת חייו, ובשלב זה חייב לעבור ניתוח נוסף בבוסטון. הבן ביקש עזרה כספית במימון הניתוח, סיוע בבירוקרטיה, וליווי שפה בארץ זרה.

בשמחה ובמאור פנים על כך שנקרתה בדרכו הזדמנות לעזור למצילו הביע נכונות מלאה לעמוד לימין המשפחה, פתח את כיסו וליבו, וביום המיועד לנחיתת המשפחה יצא מביתו להקביל פניהם בנמל התעופה 'קנדי'.

היום – 11.9.01; השעה – 7.30 בבוקר. במקום לצאת למשרדיו הממוקמים בקומה ה-84 ב'מגדלי התאומים', יצא האיש בחדווה להקביל את פניהם של אורחיו מארץ-ישראל. ואז, בעודו עושה את דרכו עם אורחיו, פיצוץ עז החריד את שמי ניו-יורק, ובפיגוע הטרור קרס המגדל בו היה אמור להימצא ממש באותם רגעים, אילולא היה יוצא לגמול טובה תחת טובה.

בעוד פחות משלושים ימים נתחנן על נפשנו ונבקש חיים. גזר דיננו ייכתב מי באש, מי במים, מי יחיה ומי ימות, חושבני שאחרי הסיפור הזה – כל מילה נוספת מיותרת.

בזכות התפילין

הנה לפניכם סיפור השגחה. יהודי צעיר מוסר נפשו על מצוות תפילין, גם אם על פניו הוא הולך להפסיד כסף גדול. העיקר לעשות רצון השם, לפני רצונו האישי. רבבה של אנשים, בתוכם גם יהודים, קיבלו את חייהם בזכות תפילין של דיווד מילר, וליתר דיוק, בזכות מסירות נפשו לא לאבד מצווה יקרה זו.  איך, קראו בעצמכם, ותיווכחו.

דיוויד מילר (שם בדוי) הוא איש עסקים חרדי, צעיר, אשר נאלץ מעת לעת לטוס ברחבי ארצות הברית לפגישת עסקים. מלבד מזוודת המסמכים שלו ותיק כלי רחצה, הוא החזיק צמוד ללב את תיק התפילין שלו, העטוף בקטיפה כחולה, שעליה רקום באותיות זהב D.M.

דיוויד מקפיד לא להפסיד אף תפילה במניין, שלא לדבר על מסירותו לומר קריאת שמע בזמנה. באותו יום היה אמור דיויד לטוס במטוסה של חברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד להרוויח סכום נכבד. שש שעות טיסה הפרידו בינו לבין העסקה.

הוא המתין בטרמינל לאיתות לעלות למטוס. האיתות הגיע, ודיוויד חמוש במזוודות המסמכים בידו השמאלית ובידו הימנית תיק התפילין. הוא נכנס בזריזות למנהרה המובילה לכבש המטוס. לפתע צלצל הפלאפון בכיס חולצתו. דיוויד נעצר, על הצג הופיע שמה של אשתו. "כן רבקה", השיב, והניח את תיק התפילין על כסא עץ שניצב בצד. הוא איזן ויישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד.

השיחה הסתיימה, דיוויד עלה בזריזות לכבש, נכנס למעבה המטוס ותפש כסא בצד הימני. הוא הביט בשעונו והבחין כיצד דלת המטוס נסגרת, אחרי הנוסע האחרון שעלה.

"להדק חגורות" – ביקש הקברניט.

דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כמו תמיד. "איפה שכחתי אותו" הרהר. ואז נזכר, התיק מונח לא רחוק מכאן. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער, פנה לדיילת וביקש "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי במנהרה המובילה למטוס. זה בקושי 150 מטר מכאן. הדיילת השיבה לו בנימוס אמריקני: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוקדק. הדלת כבר סגורה".

דיוויד לא ויתר, והוא הרים את קולו. "אני מבקש לשוחח עם הטייס. זה פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי מצוות תפילין". נוסעי המטוס הצטרפו אף הם למקהלה: "תנו לו לרדת, ביג דיל תוך דקה וחצי הוא חוזר עם התפילין".

הטייס התעקש: "סליחה אדוני, אתה לא ממונה פה על לוח הזמנים, ועם כל הכבוד לתפילין שלך, לחברתנו יש כללים וחוקים. ואנחנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה".

מילר הצעיר לא ויתר. הוויכוח עלה לטונים גבוהים, גם אם נשמרו כללי הכבוד ההדדי. זה נמשך דקות ארוכות. "יכולתי כבר לצאת ולחזור", זעק דיוויד, "נפלתם פה על הראש?"

בשלב מסוים הטייס נכנע. והודיע לנוסע הבעייתי: "ידידי אני פותח לך את הדלת, רוץ לתפילין שלך, אבל לא כדאי לך לחזור. אני נועל את הדלת וטס. גוד-באיי. להתראות".

דיוויד ניסה לשכנע שהוא כבר חוזר, שיחוס ויחמול עליו. הוא פרץ מן המטוס ושעט לעבר המנהרה, לקראת סופה היה מונח תיק התפילין על אותו כיסא. הוא פנה בריצה חזרה לעבר המטוס. אך מאוחר מדי. מנועי הסילון הרעישו ובתאוצה קלה החלה ציפור הברזל בשעטה לקראת מעופה. הבעת אכזבה ניכרה על פניו. העסקה בסכנה.

טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה המקורי. מחבלי "אל-קעידה" השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק.

על פי התוכניות המדוקדקות והגאוניות של רוצחי בן לאדן, היו אמורים שני המטוסים להיכנס במגדלי התאומים בעת ובעונה אחת. באותה שנייה ממש – כך תוכנן – יפגעו מטוסי הנוסעים במגדלי הענק, ויגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה בממדים דמיוניים, מה שאמור היה להפוך לפיגוע קטלני פי כמה וכמה. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים. 18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס.

ח"י דקות בדיוק. באותן 18 דקות מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני, שעדיין ניצב על תילו, אלפי בני אדם. דקות אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה. רבבת בני אדם ניצלו מן התופת האימתנית ובתוכם לא מעט יהודים.

סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: לאבא שלי הרה"ק מלעלוב זצוק"ל (רבי אלתר אלעזר מנחם בידרמן) הגיע יהודי מארה"ב (שאני מכירו אישית ושמעתי הסיפור ממנו) שהיה צריך לישועה מסויימת בחודש אלול, אבי ביקש ממנו שיקבל על עצמו קבלה אחת והיא שילך כל יום למקווה, ובזכות זאת הבטיחו שייוושע בגוף ובנפש ברוחניות וגשמיות.

היהודי הנ"ל משרדו שכן בבנייני התאומים, וביום האסון, היתה לו פגישה בשעה 9:00, וכשהגיעה הרכבת, הוא נזכר שלא הלך למקווה, מלחמת יצרים התחוללה בליבו של היהודי, מצד אח דלא להפר את הקבלה שקיבל, ומצד השני, העבודה.. בסופו של עניין הוא סב על עקבותיו, ועל ידי זה ניצל מאסון בנייני התאומים. ואף נהפך לעשיר גדול.

 "הקומות נפלו אחת על השנייה"

וגם זה קרה ב-2001. קפטן ג'יי ג'ונאס, כבאי מכוחות הכבאות וההצלה של ניו יורק, כבר צבר 22 שנות ותק כשנקרא לטפל בפצועי המגדל הצפוני, באסון התאומים.

בבוקרו של אותו יום עוד הספיק לאכול ארוחת בוקר בנחת, והתכונן לחילוף משמרת של הצוות התורן – עם הצוות שלו. "פתאום שמענו קול רעש מחריד", הוא משחזר. "זה היה ב-8:46 בבוקר. שמענו את הרעש ואז הבנו שמטוס פגע בבנייני התאומים".

באותו רגע, העולם התפצל לשניים – מה שהיה לפני האסון, ומה שנותר לאחריו. "כשהגענו למקום ראינו שני חורים ענקיים שנפערו בצדי המגדל הצפוני, ואש גדולה עם עשן שחור יצאה מהם. זה היה מטורף לראות את זה, ובאותה נקודה – שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי. גם לא 22 שנות ותק של טיפול באירועים גדולים ומשמעותיים", סיפר ג'ונאס.

בזמן שסגן המפקד פיט היידן החל לחלק את הצוות לפי משימות, נשמע לפתע פיצוץ שני בעוצמות בל יתוארו. "לא ידענו מה זה, עד שמישהו רץ לעברנו ואמר שהמגדל השני נפגע גם כן, שהיה עוד מטוס. באותו רגע היה ברור לנו שלא מדובר בתאונה אלא בפיגוע". ג'ונאס, ביחד עם הצוות שלו, טיפס במעלה המדרגות של המגדל הצפוני, בקצב מטורף שאפשר עצירה רק אחרי עשר קומות בכל פעם, וגם אז רק כדי להסדיר נשימה וללגום מעט מים.

"כשהגענו לקומה 27 הרגשנו איך שהמגדל הדרומי קורס, והקומות נפלו אחת על השנייה. אז הבנתי שהגיע הזמן לצאת משם, כי אנחנו עלולים שלא לשרוד את היום הזה". כשאמר את זה, לא היה לג'ונאס מושג שמכל חברי הצוות שלו – הוא היחידי שישרוד את האסון הנוראי, ויצא מהמגדל הבוער בחיים.

בשלב מסוים, כשסכנת חיים אמיתית ריחפה מעל ראשם, התחילו חברי הצוות לרוץ למטה עם פחד גדול בלבם: "חיכינו לבום גדול או לחתיכת בטון ענקית שתקרוס עלינו ותהרוג אותנו, אבל זה לא קרה", מספר ג'ונאס. מה שכן קרה הוא שהקומה הרביעית של הבניין הפכה פתאום לקומת קרקע, כשכל הקומות הראשונות פשוט נבלעו באדמה.

ואז, בתוך עננת האבק והפיח שהסתירה מהם את פתח המילוט – אירע נס. "קרן אור חדרה מבעד לגרם המדרגות, והאור הזה עזר לנו להבחין במסלול היציאה", הוא משחזר בהתרגשות את הנס האדיר. "קשרנו את אחד הכבאים לחבל, ושלחנו אותו קדימה לכבאי אחר שראינו בהמשך האור. כשזה הצליח, חילצנו את עצמנו ואת כל מי שהיה בסביבה שלנו, והצלחנו לצאת משם בחיים – אבל לא לפני שראינו איך 110 קומות קורסות בזו אחר זו מאחורינו", סיכם.

 "הסיבה שניצלה היא אמונתה באל"

ג'יין פוטר, שהצליחה להימלט כשירדה 81 קומות בריצה במדרגות, חזרה אחרי הרבה שנים למקום האירוע. בעקבות האסון התקרבה לדת, והיא משוכנעת כי הסיבה שניצלה היא אמונתה באל. היא אף כתבה ספר, "סיפור הישרדות של אהבה, תקווה והחלמה", שנתח מהכנסותיו מוקדש לקרנות למען הפצועים ומשפחות ההרוגים.

גם חייו של וויליאם רודריגז, שעבד כשרת במדרגות המגדלים והציל את חייהם של עשרות באותו יום, השתנו לעד באותו היום. הוא מקדיש כיום את חייו לפעילות למען הניצולים, ולמאבק על זכויות מהגרים. "אני סובל מרגשות האשמה של הניצול", הוא מספר. "למה אני שרדתי וחבריי לא?. זה הפך להיות הכוח המניע מאחורי מה שאני עושה היום בתור פעיל. הבנתי שאני חייב להיות הקול של אלו שמתו".

השארת תגובה