מחדרה לירושלים: גשר רחב מאוד

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

א.

פרשת השבוע 'שופטים', נפתחת באחת מעמודי היסוד של התנהלות חברתית תקינה. התורה אומרת: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". חלק מהתנהלות חברתית נכונה, היא היכולת לגדור גדרים, לחוקק חוקים, ולהקים מערכת שיודעת לאכוף אותם ולהשליט סדר. המשנה באבות אומרת: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". הערבות לקיומה של חברה אנושית, זו מלכות עם מערכת חוקים ומשפטים.

השאלה הראשונה המזדקרת ועולה, היא השינוי של התורה. במקום לכתוב שוטרים ושופטים, כתבה התורה שופטים ושוטרים. לכאורה תחילה ישנם שוטרים האוכפים ומעמידים לדין, ורק לאחר מכן השופטים העושים דין. ישנם תשובות רבות לדבר. התשובה הפשוטה היא, ששופטים אין הכוונה למערכת המשפט אלא למערכת המחוקקת. תחילה יש לחוקק את החוקים, (תקנות, גדרים, סיגים – תורה שבע"פ) ולאחר מכן למסד את החוקים הללו הלכה למעשה באמצעות ה'שוטרים'.

למעשה, אנו יכולים ללמוד מכך את סדר ההירארכיה הנכונה והאמיתית. מערכת הצדק היא הגורם העליון בראש ובראשונה. לא ייתכן, למשל, ששוטר יקח את החוק לידיים. גם השוטר צריך לפעול בגבולות החוק. בכדי שהשוטרים ימלאו את חובתם נאמנה, יש להקים תחילה מערכת משפט הוגנת. אם מערכת המשפט תהיה מספיק הגונה, גם השוטרים שיפעלו בגזירתם, יהיו נאמנים והגונים.

התורה, אשר היא מערכת החוקים האמיתית והאבסולוטית אשר לעולם לא משתנית, קובעת את החוקים, כמו גם נותנת את הסמכות בידי החכמים, לקבוע את מערכת הצדק בצורה ברורה ומתוקנת, כך שכתוצאה מ"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", יגיע ההמשך ה לא פחות חשוב: "ושפטו את העם משפט צדק".

ב.

לפעמים נחמד להתרפק על ההיסטוריה. אני נזכר שהגעתי לגור בעיר חדרה. הדירה הראשונה שלי, הרחוב הראשון שלי, בית המדרש הראשון שבו למדתי. היסטוריה. אך יש משהו אחד באותה היסטוריה שהייתי מוותר עליה. התחבורה. זוכרים כיצד היינו נוסעים לירושלים לפני 15-20 שנה? אז כך. לצאת לכביש 4 לקח רבע שעה (רמזור עדיין לא היה מוצב בצומת ביאליק\כביש 4…), לאחר מכן נסיעה לצומת בית ליד. המתנה בפקקים במשך כרבע שעה. ממשיכים בנסיעה עם כל הצמתים והפקקים של כביש 4, שהגרוע בהם הוא צומת רעננה. לאחר מכן לקבל החלטה אם לעלות לכביש 1 או ל443 שהיה אז מסוכן ומפותל. בקיצור, לאחר כשעתיים נסיעה היינו מגיעים עייפים ורצוצים לעיר הבירה.

זכורני שאחד הדיונים הראשונים בהם השתתפתי כשנכנסתי לכהן במועצת העיר, היה על נושא התחבורה. ראש העיר דאז ישראל סדן, אמר בדיון דבר שהיה נשמע לי הזוי. "בעוד כעשר שנים, הנסיעה מחדרה לירושלים תארך כשעה". זה כמו שתגידו לי כעת שנסיעה מישראל לאוסטרליה תקח שעתיים. משהו הזוי.

אך חלפו להם כמה שנים טובות, ואכן— הלא יאומן קרה. נסיעה לירושלים כיום אורכת כשעה. [לא אספר לכם שבעיתות לחץ, אני עושה את הדרך גם בפחות מכך…]

אז מה בכל זאת אני למד מהדרך לירושלים שהתקצרה? אשתף אתכם בתחושה שעלתה לי מכך, מה הוא בעצם ההבדל בין מצב התחבורה שהיה בעבר, לבין המצב כיום? האם העיר חדרה התקרבה לירושלים? או שמא ירושלים היא זו שהתקרבה לחדרה? כמובן שהתשובה לשתי השאלות היא שלילית… אז מה בכל אופן קרה במשך השנים? פשוט מאוד, נסללה דרך ישרה, שאינה חוצה ערים, ישובים, צמתים, רמזורים, פקקים, נסלל כביש "חוצה ישראל", במסלול הכי ישר, כמה ישר ככה פשוט…

במחשבה שניה למדתי מכך מסר עצום ואקטואלי לימים אלו, הימים בהם אנו עוברים משלושת שבועות האבלות על חורבן הבית, לשבעת שבועות מלאות נטפי נחמה וציפיה לגאולה. עם ישראל צועד לו כבר במשך דורות על גבי דורות בנווה התלאות, במסלול ייסורים וגלויות קשות, צמתים קשים, פקקים, ומה לא…

פעמים אנו שואלים את עצמינו: כיצד נזכה לכל זה? האם נזכה לראות בעינינו בהתגשמות החלום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים?

הבה נתבונן בעצם במה שהובטח לנו, חזון הנביאים, הבטחת הקב"ה לעמו ישראל שהגאולה בא תבוא, "פתאום יבוא האדון אל היכלו"! כיצד? מתי? אין אנו יודעים. אך הדרך הזו אינה בלתי אפשרות, להפך, הדרך הזו שנסללת בעבורנו, גם אם אנו לא רואים אותה כעת, היא הדרך הישרה, היא הדרך העוקפת את מסלול הצרות והייסורים. כאשר היא תבוא, נעמוד כולנו ונשתומם, כיצד סבלנו כל כך הרבה במשך השנים, הכל ייהפך כמו חלום, "בשוב ה' את שיבת ציון – היינו כחולמים"!

ג.

אך גם מה"חלום" הגשמי של קיצורי הדרכים והכבישים הנסללים במרץ בעירנו בימים אלו, ניתן להפיק לקח אקטואלי לימים אלו – טרום בחירות. ראשית אני חייב להעלות רשמים מפתיחת פרויקט "דרך שמיר" המחבר את שכונת גבעת אולגה המערבית לעיר חדרה, עוד חלום שמתגשם….

גשר אולגה היחיד הצר והלחוץ ברוב שעות היממה הורחב לפחות בחלקו המזרחי ויאפשר זרימת תנועה סבירה יותר ממזרח למערב וההפך.

אני עוד זוכר את האירוע שהתרחש בשעתו, במעמד פתיחת הכביש המחבר את חדרה לכביש 9 החדש בואכה כביש 6.

כפי שכתבתי, כשדיברו שהדרך לירושלים תקח כשעה, זה היה חלום באספמיה. אך השנים חלפו, הוקם כביש 6, הוקם כביש 9, והוקם אף כביש המחבר בין חדרה [בית אליעזר] לכביש 6.

כאמור, השיטה לקיצור הדרך היא סלילת דרך ישרה, עוקפת מהמורות ופקקים, אך כדי להגיע אל הדרך הסלולה, אל ה"כביש החוצה" אנו זקוקים ל"גשרים" שיאפשרו לנו להגיע אל הדרך הקצרה המיוחלת.

כדי להגיע אל הדרך הישרה והסלולה, צריכים אנו לטרוח למצוא ולבנות גשרים בין אדם לחברו, למצוא את המכנה המשותף שלנו כיהודים, כבניו של הקב"ה, ולא לעסוק בפילוגים ובתככים.

אני חושב שבאווירת הימים הללו, חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, זה המקום לדעת לבנות את הגשר הנכון ולהשתמש בו. לבנות גשר בין השגרה לבין החגים, מאווירת החופשה, לאווירת הימים הנוראים ותקיעות השופר. זה הזמן לאחדות הלבבות שבכוחה אנו יכולים לקבל עול מלכות שמים לקראת ימי ראש השנה ויום הכיפורים הממשמשים ובאים. "ויהי בישורון מלך – יחד שבטי ישראל".

שבוע טוב ומבורך.

השארת תגובה