הרבי הורה לאברך: תפסיק לצום

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

ידוע פירושו של השל"ה הק' ורבים נוספים כי פרשה זו, הנקראת בפתחו של חודש אלול, באה ללמדנו כי חובת האדם לשים לעצמו שערים בראשו. בעיניים, באוזניים, באפו ובפיו – שבעה שערים, למען יראה רק מה שראוי לראות, ישמע רק מה שצריך לשמוע, ויריח מה שמותר להריח, וכמובן ידבר רק מה שצריך לדבר. ולא בכדי נאמר "תתן לך", דבר שלא מודגש במצוות אחרות, כי התורה רומזת ששופטים ושוטרים אינה מצווה רק לציבור ולעיר, אלא לכל אחד ואחד שייתן לעצמו "שופטים ושוטרים", למען לא יחטא.

מסופר על ר' הרשל, עשיר העיירה קלינקוביץ שזכה לקחת את בחיר עולם הישיבות לחתן עבור בתו ולא היה מאושר ממנו. שכן שמו של הבחור התפרסם בכל הסביבה כתלמיד חכם מופלג ובעל שאיפות גדולות.

האברך הטרי, לא הכזיב את התקוות הרבות שנתלו בו. מבוקר עד ערב ישב בבית המדרש של העיירה כשדאגות העולם הזה לא טורדות אותו אף כמלוא נימה. את שלושת ארוחותיו סעד בבית חותנו העשיר שקיבל על עצמו מראש לדאוג לכל צרכו ומחסורו. אולם החתן חש כי שפע הגשמיות מונע ממנו להתעלות כפי שהיה חפץ והיה שרוי בעצבות. החותן שהבחין בדכדוך מיהר להשפיע עליו עוד שפע מכל טוב, מבלי לדעת כי הוא רק מחמיר את הבעיה.

משראה האברך כמה צער גורם לו השפע הגשמי גמלה החלטה בליבו שיצום מערב שבת לערב שבת. כחלוף השבועות והחודשים גופו של האברך הלך ונחלש, פניו כחשו והאפירו, שניו השחירו כפחם, אבל החיוך לא מש מפיו.

החותן, ר' הרשל עיניו הולכות וכלות. חס וחלילה, אין לו שום התנגדות להתעלותו הרוחנית של חתנו, אבל חושש הוא שמא יפגע הדבר בבריאותו. לא הועילו כל התחנונים והשידולים לחדול, או לפחות למתן מעט את קצב הצומות והתעניות. האברך לא ניאות לסגת מהדרך שסיגל לעצמו.

ר' הרשל המודאג ראה שדבר לו יעזור מלבד פניה לרבו הקדוש הרבי ר' יצחק ה'פחד יצחק' מבאיאן זי"ע, שגם חתנו נמנה על חסידיו.  הרבי שמע את הדברים והבטיח כי בפעם הבאה שהחתן יגיע לחצר הרבי – הוא יקרא לו וישוחח עמו בנושא. ואכן החתן הגיע לרבי לאחר מספר ימים ונקרא אל חדרו של הרבי.

הרבי סיפר לאברך: בעיירה אחת חיו שני משולחים שמזה שנים התרימו את יהודי הגולה לטובת עניי ארץ ישראל. חיים ויעקב. חלוקת העבודה בין השניים ברורה. כל אחד מהם מופקד על עיר אחת גדולה הנמצאת תחת חסותו. אחת לתקופה יוצאים שניהם לדרך, למסע גיוס כספים. בנקודה מסוימת, באמצע הדרך הם נפרדים איש מאחיו, כל אחד מהם פונה לעיר 'שלו', כשהם מסכמים ביניהם לשוב ולהיפגש בתאריך מוסכם ולחזור יחד לעיר מגוריהם.

כששבו ונפגשו לאחר כמה ימים היה "חיים" תשוש ועייף ואילו "יעקב" רגוע ומחויך. פנה חיים לידידו וביקש ממנו הסבר לרוגע והנינוחות שלו.

הסביר לו יעקב: "אני פועל על פי אסטרטגיה. בתחילה אני פונה לרובע העשירים, שם אני משקיע את מיטב כוחותיי, דורש ומתחנן, מבקש ומפציר. ורק אחר כך אני פונה לסיבוב מהיר בין בתי העניים".

צליל של זלזול בקע מפיו של חיים: "וכי חכמה להוציא כסף ממי שיש לו? וכי העניים פטורים ממצות צדקה? אני משקיע עבודה בעניים האלו, מכתת את רגליי, מתמקח, מתווכח, ולפעמים אפילו מתחנן כאביון בפתח. את כל שבידי אעשה כדי לחלץ מידיהם כמה 'קופיקות' לצדקה. רק אחרי שמיציתי עד תום עם כיסיהם השחוקים של העניים, רק אז מרשה אני לעצמי לנשום קמעא ולפנות אל העשירון העליון בעיר. הם פותחים בקלות את ארנקם, איתם אני לא מתווכח ולא מתמקח, פשוט אומר 'תודה' וממשיך אל העשיר הבא".

יעקב שומע את הדברים ומתאמץ שלא לצחוק. "תסלח לי, אבל אין בדבריך אפילו טיפת היגיון. העניים האלו שאתה משקיע בהם כל כך הרבה מאמץ, הם בלאו הכי אינם יכולים לתרום יותר מכמה פרוטות עלובות, חבל מראש על המאמץ. מוטב להשקיע את הכוח בבעלי ההון שיש סיכוי ממשי לחלץ מידיהם סכומים נכבדים. פלא שאתה נראה כך אחרי ימי עבודה שכאלו?"…

הרבי ה'פחד יצחק' סיים את סיפורו – משלו, הישיר פניו אל האברך המצומק וקרא לעברו: "הצומות שסיגלת לעצמך לאחרונה, למה הם דומים? להתנהגותו של חיים… כמוהו גם אתה, במקום לפנות אל ה'עשירים' שבגופך, לבעלי היכולת, כלומר ל'אוזניים' למנוע מהם מלשמוע דברים אסורים, ל'עיניים' לשמור עליהם מכל משמר לא לראות מראות אסורים, ל'פה' שיקמץ בדיבור חולין. במקום לפנות אליהם פנית אל העני שבקרבך, אל הקיבה…"

חידד הצדיק את לקחו, "הגוף המדולדל והחלש שלך, גם אם יצליח לתרום לך מעט מחלבו ודמו, גם אז תהיה זו מנחת עני, כבשת רש, האם נכון להתחיל עמו ראשון?… כלום מבין אתה את גודל טעותך? הרי על הדרך פגעת גם בכוחותיך ללימוד התורה ועבודת ה'".

"כלך לך אל העשירים שבך", שב הרבי וכפל את דבריו. "דרוש מהם בכל הכוח, תבע מהם את המקסימום שניתן לתבוע והנח במטותא לעניים, חדל מהצומות והתעניות הפוגעים בגופך, רק כך תזכה להתעלות בדרך הרצויה"…  גם אנו עלינו לפנות בעת הזו אל העשירים שבנו, הלא הם השערים שבגופנו ולתבוע מהם קדושה וטהרה.

יה"ר שנזכה גם אנו לשמור על כל שערינו, נשים בהם "שופטים ושוטרים" ונזכה ל"כל אשר ה' אלוקיך נותן לך", ולשנה טובה ומתוקה.

השארת תגובה