אבי יתומים: לזכרו של האדמו"ר מסקולען

מייסד חסידות סקולען רבי אליעזר זוסיא פורטגאל מסקולען זצוק"ל, שצלח את מוראות השואה ולאחר שניצל ממנה בעור שיניו, קומם את החסידות, קירב יהודים לאביהם שבשמים ודאג ליתומי השואה שנותרו ללא אב ואם לאחר המלחמה האיומה

רבי אליעזר זוסיא פרטיגול זצ''ל עם בנו רבי ישראל אברהם (חב''דפדיה)
רבי אליעזר זוסיא פרטיגול זצ''ל עם בנו רבי ישראל אברהם (חב''דפדיה)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

הרה"ק המפורסם, מקרב לבבות אחב"י לאביהם שבשמים, רבי אליעזר זוסיא פורטגאל מסקולען זצוק"ל, נולד בשנת תרנ"ח בעיירה סקולען שע"י גבול רוסיה ובסרביה שברומניה, לאביו הגה"צ רבי ישראל אברהם זצ"ל רבה של סקולען, שהיה תלמידו המובהק של הגאון רבי ישעי' שור אבד"ק יאס ובעמח"ס "כליל תפארת", אשר הסתופף בצל קדשו של הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זיע"א, ואח"כ אצל הרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא זיע"א ואצל רביה"ק בעל "אהבת שלום" זיע"א.

בהיותו תינוק, כאשר ביקר הרה"ק רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש זצ"ל בבית אביו, וראה את פני העולל, התבטא: "דאס איז קלוגע אויגן, שיינע אויגן! (יש לו עיניים חכמות, עיניים יפות!)" ואילו הרה"ק רבי אברהם מתתיהו משטפנשט זצ"ל התבטא כאשר בא לפניו העלם הצעיר: עוד יבואו ימים שיידחקו רבים אצל פתח ביתו לשחר פניו!

בשנת תרע"ה נתייתם מאביו, ובהיותו כבן י"ח בחרו בו בני הקהילה לממלא מקום אביו, בהסכמת ובעידוד גדולי צדיקי הדור.

בתקופת רבנותו בסקולען פעל הרה"ק גדולות ונצורות. הוא העמיד את הדת על תילה, ביצר את חומות השבת, החינוך והכשרות, כשהוא גם מכתת רגליו לפעולות צדקה וחסד רבות ומגוונות. שמעו של הרב הצעיר, המחולל מהפכה רוחנית בעירו, יצא לפניו לתהילה. באסיפת רבנים גדולה, קם הגאון רבי יהודה לייב צירלסון הי"ד מקישנוב והכריז: הנה יושב לו בסקולען רב צעיר, רב פעלים, אשר מבייש את כולנו בהישגיו הכבירים וכולנו יכולים ללמוד ממעשיו!

במלחמת ההשכלה

תקופה אחת השתוללה מלחמת תרבות קשה בסקולען, הרה"ק לחם נמרצות נגד רוחות ההשכלה שהשתוללו שם. בשמעו כי בני מרן הסב"ק בעל "אהבת ישראל" זיע"א הם רבנים דרשנים מופלגים העומדים בפרץ בענייני הדת, פנה אל רבינו – על-אף שלא הכירו אישית לפני כן – וביקשו שישלח את אחד הבנים לעירו, לחזק ולבצר את חומות היהדות.

לא חלף זמן רב והנה הגיע הרה"ק בעל "מקור ברוך" זיע"א לשבות בסקולען בשליחות אביו הקדוש. הרה"ק מסקולען הפליא מאוד את הדבר, ראשית כי עד אז מעולם לא היה לו קשר עם רבינו, ושנית – כי באותו שבוע היתה שמחת נישואין משפחתית בבית רבינו, ועכ"ז נענה רבינו לבקשתו מיד ושלח את בנו לשליחות חשובה זו.

הרה"ק מסערט-ויזניץ דרש שם בפני הקהל דברים חוצבי להבות, והיות שדבריו התקבלו באהדה ועושו רושם רב, ביקשו הרה"ק להישאר שם שבת נוספת. מאז התחזק הקשר של הרה"ק מסוקלען עם בית ויז'ניץ. כעבור זמן ביקר אצל מרן הסב"ק, אשר התבטא עליו כי הוא "גבר דחיל חטאין"!

לאור הצלחת הרה"ק בסקולען, הזמינו אותו ראשי העיר הגדולה טשערנאוויץ, בירת בוקובינא שברומניה, לבוא לשכון כבוד בתוכם. הרה"ק אכן הצליח לפעול שם גדולות ונצורות, במיוחד בשדה החינוך. הוא חולל מהפכה אצל בני הנעורים בכוחו המיוחד לקרב את אחיו לאבינו שבשמים. בשנים ההן, עמד בקשר הדוק עם מרן בעל "דמשק אליעזר" זיע"א – ראש וראשון להפצת התורה והיהדות ברחבי בוקובינא – ואף שלח את בנו יחידו כ"ק האדמו"ר מסקולען שליט"א ללמוד בישיבת ויז'ניצא.

אבי יתומים

עם תום המלחמה, בשנת תש"ה, לאור תפיסת השלטון בבוקובינא ע"י הרוסים, עבר לבוקארעסט בירת רומניה. כאן פתח בפעולות עצומות לטובת יתומי השואה, וגידל בביתו מאות יתומים. באהבה ובסבלנות לאין קץ, בחמלה ובנועם, שקד לחנכם בדרכי אבות וניתב אותם לדרך התורה והחסידות, ובשעת הכושר הבריחם חוץ לגבול – לארצות המערב ולארץ הקודש.

הדאגה הכנה והעילאית של הצדיק לאותם ילדים, היתה כה עמוקה, עד שאמרו אודותיו: לרבי מסקולען שלוש מאות ילדים משלו, ו"ילד מאומץ" אחד… (כאשר הכוונה לבנו יחידו שליט"א).

מסופר, כי באחד מלילות החורף הקפואים, הבחין הרה"ק באחד הילדים היתומים שלנו בביתו כי קר לו מאוד. הלך ונטל בלאט את השמיכה מעל בנו, ויכסה בה את גופו של אותו ילד יתום. כיון שניטלה שמיכתו מעליו, מיד החל גופו להצטמרר ולרעוד מרוב קור שחדר עד לשד עצמותיו, ויקרא לאביו: אבא! קר לי! ניסה אביו להרגיעו במילים כי אותו ילד יתום הוא, ומצווה לרחם עליו. אך משחלף עוד זמן והקור המשיך לעשות את מלאכתו, שוב פנה לאביו וביקש: אבא! קר לי! ויאמר לו האב: אכן מבין אני וכואב את צערך, אבל ראה מה גדול מנת חלקך, כי אתה, לכל הפחות יש לך למי לצעוק "טאטע", ואילו לאותו ילד אין גם את זה!…

בשנת תש"ו, השתלטו הקומוניסטים גם על רומניה. מפעם לפעם הוזהר הרה"ק כי פעולותיו הם נגד רוחם, אך כאב רחום לא שת ליבו לשום דבר והתמסר, יחד עם מחברתו הרבנית הצדקת ע"ה, לחינוך וגידול "ילדיהם".

סיפר הגה"צ ר' שלמה זלמן הורוויץ זצ"ל אבד"ק פאטיק, שבאותה תקופה ניגש אליו הרה"ק ביום אחד, ואמר לו, שהיות שהוא מצאצאי הבעשטה"ק זיע"א, מבקשו להעתיר עליו היום רחמים מרובים. כאשר ראה הרב שהרה"ק עומד מולו בריא ושלם, תמה על דבריו. הסביר לו הרה"ק, שהיות שהיום תפסו משפחה יהודית אחת שביקשו להבריח את הגבול, ופשוט שח"ו יהא דינם למיתה, ובעבר כאשר אירעו מקרים כאלה הלך להשתדל עבורם אצל שר הצבא המקומי, ונשא חן בעיניו ובכל עת מילא בקשתו, אבל בפעם האחרונה אמר לו: אילולא ידעתי שאתה קומוניסט (כך היו הגויים מכנים אותו, כי ידעו שהוא חי בדחקות ומחלק את כל אשר לו) טוב וישר, כבר מזמן הייתי הורגך, אבל כעת אזהירך שלא תבוא לפני יותר, ובאם תבוא עוד פעם להתחנן על אחיך הפושעים וכדומה, ירה אירה בך בלי שום אמתלא. ולכן, היות שכעת נתפסה מחדש משפחה בענין זה, והוא חושש לגורלם והולך כעת להתחנן בעדם אצל הגנרל, ע"כ בקשתו שיואיל לעורר רחמים עבורו לבל יאונה לו כל רעה.

כששמע הרב את הדברים, רצה להניא את הרה"ק מללכת, ואמר לו: מי התיר לרבי לעמוד על נפשו ולהכניס עצמו בסכנת נפשות? הלא "וחי בהם" כתיב, ומאי חזית וכו'? השיב לו הרה"ק, הלא המשפחה הנתפסת הם בחזקת סכנה ודאית, ואני רק בספק סכנה, כי אולי אשא חן לפניו, וע"כ עלי ללכת. חיל ורעדה אחזו את הרב מפאטיק בשומעו זאת, ולא היה יכול לענות לו דבר. אבל מרוב דאגתו לגורל הרה"ק, התפלל כל אותו יום בבכיות עצומות להשי"ת שיצליח את דרך הרבי. לפנות ערב פגש את הרה"ק בא מהגנרל שמח וטוב לב. כאשר שאלו מה נעשה בדינך, השיב לו בשמחה עצומה: כאשר באתי, דחף אותי מעל כל המדרגות, אבל ב"ה את בקשתי מילא סוף כל סוף… והוסיף הרב מפאטיק בספרו את המעשה, שדברים כאלה אירעו אצל הרה"ק יום יום!

משך השנים נעצר הרה"ק יחד עם יבלחט"א בנו האדמו"ר שליט"א והושמו במאסר. למרות העינויים הנוראים, החזיקו האב ובנו מעמד ומיאנו לדבר סרה על אחרים.

ועתה נביא יריעה מיוחדת אודות סיפור הצלתו מגיא הבכא מידי הצוררים.

תבוא לפניך אנקת אסיר

בשנת תשט"ז פרצה התקוממות בהונגריה נגד המשטר הקומוניסטי. שוחרי החירות לחמו קרבות גדולות נגד הממשלה, אבל מלחמתם הייתה אבודה, כי רוסיה שלחה חיל גדול עם טנקים ודיכאו את המרד באכזריות רוסית טיפוסית.

אחד מתוצאות המרד הייתה השפעה רעה כל מדינות הקומוניסטיות הסמוכות להונגריה, ובפרט על רומניה. אף קודם לכן הייתה רומניה מדינה דיקטטורית. אבל לרגל המרש ההונגרי חששו רודני המדינה שגם עליהם יבוא רוח החירות והממשלה תיפול לכן נקטו באמצעי חמורים נגד כ זיק של דמוקרטיה. עשרות רבות של רבנים, שוחטים, מלמדי תינוקות ושאר כלי קודש הושלכו לבתי הסוהר וכן ראשי משפחות רבות נאסרו ועונו ונידונו למאסר של שנים רבות.

בימי הרת עולם זו היתה עבודתו של רבי אליעזר זוסיא פורטגאל זצוק"ל הרבי מסקולען, קשה פי כמה, כי אנשי הצנזורה פתחו כל מכתביו והיה אי אפשר לפנות ליהדות העולמית ולהרעיש נגד מלכות הרשעה, וכן גיוס כספים לצורכי פדיון שבויים להחזקת משפחות של היושבים בבתי הכלא נעצרו כמעט כליל.

דמוקרטיה מזויפת

הממשלה, שכלפי חוץ רצתה תמיד לתת את הרושם של משטר דמוקרטית, ובפרט בנוגע ליהודי מדינתם', הביאה לפרקים אנשים חשובים ובעלי השפעה מחוץ לארץ כדי להראות להם את " החיים הטובים" של יהודי המדינה. כמובן, אורחים אלו באו על חשבון המדינה ובכל מקום בואם התלוו אליהם אנשי הבולשת וכל שיחתם עם יהודי המקום התקיימו בנוכחותם. יהודי המקום כולם הודו ושבחו את המדינה כאילו היא גן עדן עלי אדמות, מפחד עונש המאסר.

אחד מהאורחים הדגולים האלה היה רבה הראשי של מדינת שבדיה בשם ד"ר יעקב דוד (קורט) וילהלם. הוא אמנם היה מסורתי אבל מודרני קיצוני שאת חינוכו קיבל באוניברסיטאות החשובות שבעולם. הוא התחבר עם אצילים ואנשי רוח שברחבי תבל והשפעתו הייתה גדולה מאוד.

את השבוע הראשון בילה דר. וילהלם כאורך הרשמי של הממשלה  ואת השבוע השני, כאורחה של הקהילה היהודית בבוקארסט. הקהילה ערכה לכבודו מלווה מלכה חגיגי, ובין הקרואים היו כל רבני רומניה שאמנם ידעו ברורות שהיא רק מסווה אחת גדולה וששום דברי אמת לא ישמעו בה. אבל כולם ידעו שמרה תהיה אחריתם אם יעדרו.

תכף עם צאת השבת נחפזו כל הקרואים, בכללם כל הרבנים החרדים לעולם, חוץ מאדמו"ר מסקולען שלא היה מוכן לוותר על תוספת שבת הנהוג אצלו. לפחות כשעתיים אחרי צאת הכוכבים.

סוף כל סוף הגיע הרב, עם בואו, נעמד כל הקהל לקראתו ועולם כאחד קמו ממקומותיהם לכבודו והרבי נתכבד לשבת על ידו של הרב הראשי של מדינת רומניה, הרב ד"ר רוזן האורח השוודי התפלא מאוד על הכבוד הרב שחולקים לרב חרדי איש קצר הקומה  החובש שטרימל ישן נושן לראשו. מה שהוא לא הבין, זה שהרב היהודי הוא היהודי הנערץ ביותר בכל המדינה וכולם פה אחד עונים אחריו: מקודש מקודש.

הנואמים כולם דברו תהילות ותשבחות לממשלה על פעולותיה הגדולים לטובת העם הרומני בכלל, ולעם ישראל בפרט. אחרי הנואמים כיבד ד"ר רוזן את הרבי מסקולען בזמירות לכבוד מלווה מלכה. הרבי התחיל לנגן את ניגונו הידוע שלימים יתפרסם בכל רחבי תבל, " תבוא לפניך אנקת אסיר", ניגון מלא השתפכות הנפש, ניגון המבטא את תקוות יושבי חושך וצלמוות ליום שחרורם. הרבי שר את ניגונו זה בהתרגשות גדולה, ובליווי בכיות עצומות על שבר בת עמו.

מתנת שמים

והיה מורגל בפיו: כאשר המוח מתפלץ מרוב ייסורים, עד שצריכים להניח עליו מטלית לחה כדי שלא לאבד את צלילות הדעת, ואז מזמן ה' שיר בפי – זוהי מתנת-שמים!

כנראה, שמאמרם ז"ל " דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" חלים גם על ניגון. הרב משבדיה התרגש מאד מן דביקותו של הניגון המיוחד הזה ותפס את הרמז על בוריה, שהרבי רצה למסור לו אודות המצב העגום של היהודים היושבים בבתי הכלא  הרומניים. בעיקר התפעל מאישיותו האצילית של הרבי ומפקחותו לדעת להעביר את המסר הדרוש מבלי שהשלטונות יבחינו וירגישו שמעבירים מידע שלילי אודות התנהגותם הרשעית.

משך השבוע ביקר דר. ווילהלם אצל הרבי כמה פעמים. השפעת הרבי על האורח היתה עצומה, והרבי גם חיזק אותו בעניין מצבו, ודירבן אותו להתעלות במעלות התורה והיראה. כשעזב ד"ר ווילהלם את בוקראסט התבטא בפני מארחו, הרב ד"ר רוזן, שסוף סוף מצא מצא את שאהבה נפשו – רבי אמיתי – ושהוא מחשיב את הרבי מסקולען כרבו, ולא עוד אלא שמכתבו להרב רוזן הוא כותב אודות האדמור מסקולען, שמאז הכירו בוקראסט " נפשו קשורה בנפשו".

"וממש היה כפסע ביני לבין המוות"…

עברו כמה שנים והמצב ברומניה התדרדר עד כדי כך שבשנת תשי"ט נעצרו הרבי ובנו ונאסרו לזמן ממושך ועונו בעוינים נוראים. מכל חלקי העולם נעשו השתדלויות כדי לשחרר אותם, אולם, ללא הועיל. קשיחות ליבם של אנשי המשטר לא ידעה גבול, וחיי הרבי ובנו יחידיו היו בסכנה ממשית וקריטית.

בספר "שם ושארית ישראל" שהוציא בנו של הרב פורטוגל מקובצים דברי תורה של סבו, הרב ישראל אברהם. בספר מובא בקצרה על תקופת המאסר: "וממש היה כפסע ביני לבין המות, כי לא היה דרך הטבע להנצל מהם, ובדרך נס ממש נצלנו ממוות לחיים".

"במשך השנים שלאחר מכן, הרבנית תיארה את מראהו של הרבי זצוק"ל. הוציאו לו את השיניים, הורידו לו את הזקן והפאות, הנעליים לא נכנסו לרגליו, משום שהם היו נפוחות מאד", סיפרה הרבנית מסקולען.

"בזמן שהותו בשבי היכו אותו ה'נאצים' ימ"ש במכות נמרצות, בגלל שניסו להוציא ממנו מידע על שכנו, והוא לא פצה את פיו.

"בשלב מסויים, כאשר הרבי הרגיש שכלו כוחותיו, הרים הרבי את ידיו כלפי מעלה, ובשארית כוחותיו צעק: 'יש לי בקשה אחת, שתקברו אותי בקבר ישראל'. כשראו ה'נאצים' ימ"ש את עקשנותו של הרבי, הם עזבו אותו לנפשו".

אותה שנה ביקר כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים בלונדון. בין פגישותיו הרבים בענייני ציבור נפגש עם ר' אהרן גודמן נשיא צעירי אגודת ישראל דאנגליה שהיה עסקן נמרץ ולוחם מלחמת ה' בעזות יתירה. הרבי מסאטמאר ביקשו שיפעיל את כל כח השפעתו לטובת שחרורו של הרבי מסקולען. בהטעימו, שחשבונות כספיים לא יעמדו לו בדרך וכי יש לו אצלו צ'יק פתוח על כל צורכי העניין.

ההשגחה המופלאה

ר' אהרן ענה שהוא ורעיו כבר עשו כל השתדלויות האפשריות בעניין, והעיכוב לא היה כספי בכלל, אלא קשיחות ליבם של אנשי המשטר הקומוניסטי ברומניה. הוא הדגיש שלפי דעתו, אין בעניין שום מבוא, כי האיש היחידי בעולם שיוכל להשפיע על ממשלת רומניה הוא מר דוד הומרשלד, מזכיר האו"ם. אולם דא עקא, שעסקני לונדון אין להם גישה אליו. אמנם, יש למר הומרשלד ידיד יהודי שקרוב מאוד אל ליבו ושגם למד איתו באוניברסיטה ושמו הרב קורט וילהלם, רבה הראשי של מדינת שבדיה, "אולם מטבעו, הוסיף העסקן, הוא איש קר ובפרט בנוגע לחרדים".

הרבי מסאטמאר שמע בהתעניינות את חוות דעתו של ר' אהרן, אולם טען, שלמרות הכל צריכים להשתדל אצל ד"ר וילהלם ולהסביר לו את אישיותו היוצאת מן הכלל של הרבי מסקולען, והתמסרותו המופלגת בעד יתומי השואה ולכל מרי לבב, אולי יתרכך לבו ויפנה אל מיודעו באומות המאוחדת.

ר' אהרן צלצל תיכף למעונו של ד"ר וילהלם בשבדיה אולם נענה שכעת הוא לא נמצא במדינה מאחר שנסע לאנגליה וכי הוא נמצא במלון מסוים בעיר הבירה. בשמעו את זאת, נראה בעיני ר' אהרן ניצני ישועה, שבהשגחה פרטית נמצא האיש כעת בעירו, לונדון. הוא התקשר למלון ולמזלו השיג את ד"ר ווילהלם על הקו והם קבעו פגישה עוד לאותו היום.

השניים נפגשו, ור' אהרן הסביר לו שהוא בא בעניין רגיש מאד, היות ורב חשוב וצדיק בשם פורטוגאל (שם משפחתו של הרבי מסקולען) ביחד עם בנו יחדיו נאסרו על ידי שלטונות רומניה על לא עוול בכפם, ומרוב עינויים הם נמצאים במצב של סכנה לחייהם. ר' אהרן לא הספיק להרצות את דבריו, וד"ר ווילהלם פרץ בבכי נוראות. "אוי ואבוי לי ממה שאוזני שומעים" פכר את כפיו שוב ושוב, "הלא הוא הרבי שלי, צדיק תמים שעצם מציאותו היא קידוש שמו יתברך".

בתי משפט עצמאיים…

הרב השבדי צלצל מיד למשרד החוץ הרומני בבקשה לקבל אשרת כניבה למדינה. לשאלתם לתכלית נסיעתו, ענה בתמימות שהוא רוצה לבקר ברומניה בנוגע לתיקו של הרב פורטוגאל. בקשתו נדחתה ברוגזה. "הלא פורטוגאל נאסר בעניין פליל, ובתי המשפט הרומניים הם עצמאיים ולא נתונים ללחצים מן החוץ כמו בתי המשפט בארצות המערב.".

כשהבחין הרב השבדי שבאופן זה לא יצליח דרכו, על כן החליט לפעול בעקיפין. הוא טילפן לבני ביתו להודיע שלא יחזור כעת לביתו, אלא יסע לניו יורק כי הוא צרך לסדר שם איזה עניין דחוף. בהגיעו לניו יורק הך תיכף לבית ידיו מנוער, מר דוד הומרשלד מזכיר האו"ם. הוא תיאר בפניו את אצילות נפשו וטוהר ליבו של הרבי מסקולען כאחד מבחירי האנושיות, ושיתכן וכל תכלית עלייתו לרום מעלת משרתו כמזכיר האו"ם היא אך ורק בשביל עניין נשגב זה. וכמאמר מרדכי לאסתר "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

מר הומרשלד שוכנע והתרצה לפעול בעניין. הוא שלח תזכיר לממשלת רומניה בלחצים עזים לשחרר את הרב פורטוגאל ובנו. כעבור זמן מה וממשלת רומניה לא ענתה בחיוב, הטריח הומרשלד את עצמו ונסע במיוחד לרומניה להשתדל אישית למענם. בעת ובעונה לחץ גם נשיא ארה"ב אייזנהואור על ממשלת רומניה, ומצד יהדות אמריקה נשלח על ידי קהל עדת יראים הזמנה אל הרבי לבא לאמריקה כדי לשרת כרב בית כנסת, וממילא נחשב עזיבתו את רומניה כחיונית בשביל קהילה גדולה של כאלף חברים.

ושומע כל תפילות עמו בית ישראל ריחם על עמו ונענה לתפילתם והרבי ובנו שוחררו. לו ולמשפחתו ניתנו וויזות ובר"ח ניסן תש"כ עזבו לחלוטין את אדמת רומניה, כשהרבי אומר ליהודים שבאו להיפרד ממנו בדמעות: "אינני נוסע מפה בשביל עצמי – למענכם אני נוסע!". באותו בוקר, חיבר הרה"ק את לחנו על מילות הכתוב: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו". ועזבו את ארץ הדמים בדרכם לאנטוורפן, כדי להגיע לידם הסופי, אמריקה.

השארת תגובה