נתניהו או גנץ: הפרוטה שחסרה ללירה

טקס חילופי רמטכל בני גנץ וגי אייזנקוט צילום חיים צח לעמ (3)
טקס חילופי רמטכל בני גנץ וגי אייזנקוט צילום חיים צח לעמ (3)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

סדר היום הפוליטי-ציבורי השתנה. מבלי משים, כנראה בכוונת מכונן.  השיח הפוליטי בשבוע האחרון חזר להיות ביטחוני. האיום הקיומי מהתעצמות האויב האיראני מעבר לגבולות, הפעולות הישראליות הנעשות להרחקת הסיכון, התוצאות שעלולות להתפתח מצפון ומדרום. בנוסף, זליגת ירי רקטי, בלוני נפץ ואיום על הגדר, על בסיס כמעט יומיומי מכיוון הרצועה. טוב מאד לליכוד-ימין. בבחירות הקודמות רוה"מ בנימין-נתניהו במסע 'חובק עולם', בידל עצמו כמנהיג עולמי! מול פוליטיקאים ועסקנים, לא כוחות. בדלית ברירה, סיסמת הבחירות של הגוש שמשמאל, 'רק לא ביבי'. אישי. לא ויכוח ענייני, וודאי לא מחלוקת על דרך ו-או שיטה, קפיטליזם מול סוציאליזם, שטחים תמורת שלום, כן או לא, למו"מ תחת טרור מתמשך. בסיטואציה שנוצרה כיום בפוליטיקה בישראל, כמעט כל אחד ואחד מהדמויות במרכז הפוליטי, יכול למצוא עצמו ב2 המפלגות המרכזיות, ליכוד, כחול-לבן, ו/או מפלגות הלוויין, למעט במפלגות הקיצון והערביים. הוויכוח הנוכחי לחלוטין אינו על דרך, אישי! מי-כן? ובעיקר מי-לא? ותו לא. לגופו של איש ולא לגופו של עניין. ללא תקדים במגרש הפוליטי.

העננה הפלילית שמרחפת מעל ראשו של רוה"מ בנימין נתניהו, מחזקת ומלכדת את תומכיו ומאגדת ממול את כל מי שלא! בהעדר ויכוח ענייני ומהותי, בכדי להצדיק את שינוי והחלפת האישים גנץ או נתניהו צריך או, לפסול-נתניהו. או לגמד-גנץ. מלחמה-אישית. אלו האג'נדות והקמפיינים של מערכת הבחירות הנוכחית. מועמד גוש הימין, פסול-אישית! או, מועמד גוש השמאל, גמד-פוליטית! ע"כ יהום הסער וע"כ נטושה המערכה. מזכירים נשכחות, חוזרים להיסטוריה, נזכרים בפליטות-פה, פעולות שכשלו, רעיונות שאבדו, כלום על העתיד, העבר נבחן בזכוכית מגדלת, האישים שמסביב משניים לחלוטין, התנהגויות העבר משליכות על העתיד הקרוב.

רוה"מ בנימין נתניהו, עם ניסיונו העשיר, כשרונותיו המגוונים, קשריו עם מנהיגי העולם, החברות האישית עם מנהיגי העולם טראמפ ופוטין, מתבלט כגוליבר בארץ הגמדים. העובדות לא משתנות. האפשרות היחידה לנצח ולהדיח את נתניהו, לקעקע את יושרו ויושרתו, לפגוע באמינותו ובטוהר כוונותיו. במדינות דמוקרטיות שהשלטון עומד לבחירה, שחיתות פוליטית ואישית מפילה ממשלות ומסלקת מנהיגים ללא קשר ליכולותיהם, פועלם והצלחתם.

גרירת הרגלים של היועמ"ש, ההיטפלות האישית של הפרקליטות, העובדה ששנים עוברות וכתבי אישום לא מוגשים. האג'נדה הברורה של רשויות החוק שלא מסתירות את עוינותם לגופי הימין, ולעקרון הפרדת הרשויות המתחייב, יצרה ניכור. חצי מהעם, 'בטוח' שגונבים לו את השלטון באמצעים 'חוקיים' אך לא דמוקרטיים. אמת או לא אמת, לא רלבנטי בעליל. זו ההרגשה והאמונה! במשטר חופשי ודמוקרטי זה אסון, משבר אמוני, הדורש התייחסות ושבירת כלים. משכך, ההתגייסות העממית האוטומטית של מרכיבי גוש הימין, מאחורי רוה"מ נתניהו, למרות הערפל שמעליו.

האופוזיציה מעוניינת ומנסה להכתיב סדר-יום של דיון בלתי פוסק ביושר ויושרה אישיים של רוה"מ וסביבותיו. עד השבוע זה הצליח. על עשרות-אלפי הקולות הניידים שבתווך, זה גורם משפיע ומכריע. הקולות של 'כולנו', קולות אורלי-לוי ומשה-פייגלין שלא עברו, מונחים על הדלפק, נכונים להשפעה. במציאות הפוליטית בישראל, כשהגושים כמעט שווים, בעזרתם ואיתם ניתן להעביר שלטון. לקואליציה ולרוה"מ אישית נוח להכתיב סדר יום מדיני/בטחוני/כלכלי, שם ניתן להוכיח הצלחות מוכחות.

המצב הכלכלי בישראל מצויין, מדיניות הקלות במיסים לצד רווחה כלכלית מוכחת. כמובן עם תיקונים והדגשים נדרשים, בפרט למערכת הבריאות והרווחה הסובלות מתת תקצוב. כשבעיית הדיור הלא פתירה מרחפת ומטילה צל כבד. הבעיה, האטה כלל עולמית שבמוקדם או מאוחר תגיע ותורגש גם בישראל. בנק-ישראל ומדיניות ממשלתית מפוכחת ומפוקחת ע"י בעלי מקצוע, מיתנו את ההשפעות ההאטה העולמית על המשק הישראלי. זרימת הון מסיבית פנימה, ייצוא ההייטק, המוח-הישראלי, לכל העולם, ייצוא שהחליף את יצוא התפוזים והיהלומים ההיסטורי. גילוי מאגרי הגז, הייצוא הביטחוני והמדעי ביססו את כלכלת ישראל והפכו את המטבע הישראלי לחזק-בעולם.

רוה"מ לא מפסיק לנופף בהצלחות הכלכליות ומצב המשק. בבחירות הקודמות נתניהו טיבל זאת בפגישות מדיניות עם מנהיגי העולם, בחודש שקדם לבחירות לכנסת ה21. זה לא הספיק לליכוד ולימין לקואליציה. בגידת איווט-ליברמן ואיבוד מאות אלפי הקולות שלא הגיעו לאחוז החסימה, לגוש הימין, השאירו את הגוש על 60 מנדטים בלבד. 'הפרוטה שחסרה ללירה'. לנתניהו אין מה לחדש במגרש המדיני והכלכלי. אדרבא בכלכלה יש נסיגה וגרעון תקציבי גדול שהוסתר עד לאחר הבחירות, לא קריטי אך לא אופק ורוד.

בכדי לנסות ולשנות את המציאות  הפוליטית, צריך גוש ימין של 61 מנדטים. רוה"מ מאמין שזה ניתן ואפשרי. לצורך כך נתניהו אינו חוסך במאמצים להבטיח את מיקסום קולות הימין. נתניהו חוזר ונפגש עם ראש 'זהות' משה-פייגלין בכדי לשכנעו לפרוש מהמירוץ, תוך קריאה לאוהדיו לתמוך בליכוד. ההבטחות ימומשו עם ההצלחה. מגעים מתנהלים גם עם עוצמה יהודית. איתם הרבה יותר קשה, בגלל הריחוק והפגיעה האישית שהם חשים. האם בעתיד הקרוב נראה 'הזרמת' קולות, שתבטיח לבן גביר וחבריו את צליחת אחוז-החסימה המאיים. ספק גדול.

השינוי האיטי אך המתמיד בנושא הביטחוני בגבולות, עוזר לראש הממשלה במאמציו לשנות את סדר-היום הפוליטי. מבקריו ובראשם אהוד-ברק שעבר כל רסן ואיבד את הכבוד עצמי, ברק גם מינה עצמו וולונטרית לדובר השמאל הקיצון, מאשים את רוה"מ שהוא זה שעורר ומעצים את המתיחות הנוכחית. מפלגת שלושת הרמטכ"לים וכתב במחנה-אחד, נותנים גיבוי ואמון לצמרת הביטחונית, המטכ"ל והעומד בראשו שעושים את כל הנדרש ומתבקש. סדר יום ביטחוני לא טוב לכחול-לבן, וודאי לא לישראל ביתנו. העם נוטה להתלכד סביב ההנהגה המוכרת והמנוסה בעיתות לחץ ביטחוני.

דווקא למחנה-הדמוקרטי השינוי בסדר היום, יכול להעביר מנדט ואולי שתיים מהשוליים השמאליים של כחול-לבן. כשהוויכוח והדיון הינו מדיני/ביטחוני ולא אישי, 'רק לא נתניהו', ישנם שיחזרו הביתה שמאלה שמאלה. כשעל השולחן סדר יום ביטחוני בלבד, מפלגת-העבודה בשיתוף אורלי-לוי בעלת האוריינטציה הסוציאלית-חברתית , בסכנת העלמות  מהמפה. למפלגות הדתיות-חרדיות זה משנה בשוליים.

רוה"מ בנימין נתניהו נקרא 'הקוסם'. נתניהו מומחה-מוכח בבחירות ובניצול ויצירת הזדמנויות למהפך. בתחילת המערכה הנוכחית הוא נראה עייף, אנמי וכבוי. נתניהו השאיר את הבמה לאחרים והסתפק בתגובות פושרות. הוא לא ניהל את סדר-היום. האם רוה"מ בנימין נתניהו תיכנן מראש והכתיב את המהפך ושינוי סדר היום הציבורי? האם העיתוי נבחר בקפידא, לא מוקדם ולא מאוחר מדי? שאלות שישאלו. באם נתניהו ינצח וירכיב קואליציה, זה יהיה מאוחר מדי, בניתוח שלאחר מעשה. בשטח ברור שהשינוי קורה וישפיע על גודל הגושים. מפת המנדטים עוד תעבור שינויים קוסמטיים ויותר. שלושה שבועות לפני יום-הבוחר הכל אפשרי ונזיל.

הבעיה בהעמדת הנושא הביטחוני במרכז הדיון וההוויה בבחירות הקרבות, יכולת השליטה על האירועים. לא אתה המוביל והמכוון. אתה בידי אחרים, לאו דווקא שפויים ולא קונבנציונליים בעליל. רקטה שסוטה, רחפן שלא מגיע ליעדו, הפצצה שיוצאת משליטה והמזרח התיכון בוער. זו סכנה שחייבת להיות מחושבת מראש. באם רוה"מ תיכנן ולפחות עזר לאירועים להגיע לנקודה הנוכחית, הוא היה חייב לקחת זאת בחשבון. סדר-יום ביטחוני קובע ומשנה חלוקת מנדטים, ומשכך שלטון.

השארת תגובה