200 ש"ח הוסתרו בין דפי העיתון

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

אשר תשמעו

פרשת ראה פותחת במילים: "ראה אנוכי נותן לפניכם… ברכה וקללה…" (דברים יב, כו). ויש להבין איך 'רואים' ברכה וקללה ח"ו, הרי את הברכה וח"ו להיפך, חשים או "שומעים", אבל בדרך כלל לא 'רואים'. מדוע אם כן משתמשת התורה בלשון של ראייה על כך? זאת ועוד יש להבין, מה שנאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום", הרי ברכה ולהיפך הם שכר ועונש על מעשינו, איזו נתינה יש בזה שהקב"ה אומר על כך: "נותן לפניכם היום", שכביכול באה לא לפי מעשיו של אדם אלא כמתנה?

רבים מהמפרשים שואלים גם על השוני שיש בין הברכה לקללה. שבעוד בברכה נאמר: "אשר תשמעו אל מצוות ה'…" בקללה נאמר: "אם לא תשמעו אל מצוות ה'…" מדוע בברכה אשר תשמעו בלשון של ביטחון, ובקללה אם לא תשמעו בלשון של ספק?

מספרים על איש שנהג לאחר התפילה לסעוד ארוחת בוקר טרם צאתו לעמל יומו כשעל שולחנו עיתון יומי. והנה בוקר אחד הוא מגלה בין דפי העיתון שטר של 200 שקלים. בתחילה חשב שזהו גימיק פרסומי של העיתון, אבל מצא שהשטר הוא אמיתי, חדש ומגוהץ. הוא החליט לנסות להשתמש בשטר בעת שערך קניית ערב במכולת השכונתית, ואכן המוכר לקח את השטר.

למחרת בבוקר שוב פותח את העיתון כשבליבו מהבהבת התקווה אולי ימצא שוב שטר כזה בעיתון? ואכן תקוותו לא נכזבה. בעמוד נח לו שטר של 200 שקלים.

לאחר 20 יום העיתון הגיע ללא השטר. גם לא בעמודים האחרים… הוא שאל את עצמו: 'אולי התבלבל מחלק העיתונים והניח את השטר בתיבה אחרת?' הוא ירד לתיבות הדואר, שם פגש את שכנו הקשיש מוציא עיתון מהתיבה שלו. הוא ביקש סליחה והוציא בעדינות את העיתון משכנו הזקן. הצצה חטופה בעיתון גילתה את השטר הצבעוני. הוא מלמל אי אלו מילות התנצלות, הניח את העיתון שהגיע לתיבתו ביד של הזקן וברח לדירתו.

השכנים כבר למדו אט אט, במשך שנתיים, שהשכן מהקומה השנייה הוא אדם נוח, טוב לב ולפי מראה השקיות שקונים הוא ומשפחתו- הוא גם אמיד. כל זה טוב ויפה עד שהוא חושב שלקחו לו את העיתון. ברגע שמגלה שהעיתון 'שלו' הוחלף, לא ניתן יהיה להכיר אותו. וכיון שהעיתונים זהים, הניחו לו השכנים מדי פעם להחליף איתם את העיתון.

באחד הבקרים, ליד התיבה, נפל העיתון מידו, הוא התכופף להרימו. נעל שחורה ומבריקה הונחה על העיתון ומנעה ממנו להרים אותו. הוא התקומם: "תזיז את הרגל שלך מהעיתון 'שלי'". אך מעליו נשמע הקול: "אכן, העיתון שלך, אתה משלם את דמי המנוי. אך השטר הוא לא שלך אלא "שלי". האם עלה בדעתך אי פעם להודות לי על הכסף שאתה מקבל ממני? שמת לב שלצד השטר היומי מופיעות לעיתים בקשות? קיימת אותן? ניסית לפחות לקיים אותן?

הנמשל לצידו: אנו מקבלים מדי יום את הנשמה בחזרה לגופנו. יש לנו גוף פעיל ואנו מבצעים עמו פעולות שונות. זהו חלק קטן מהשטר שבורא העולם מעניק לנו כל יום במתנה. כאשר חלילה חסר לנו משהו, אנו מתקוממים: זה שלי! לקחו לי! ובורא העולם לא מחפש חלילה לקחת, אדרבה הוא רוצה לתת עוד ועוד. אולם לצידם אומר: תקיים את בקשותיי. תודה לי שבראתיך. ואני מצדי אעניק לך ככל שרק תוכל לקבל.

זהו הביאור ללשון הפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום". בכל יום ויום אתה מקבל כל כך הרבה טוב. אתה חש ושומע, אולם גם תראה מי נותן לך את כל זה. שים לב לבקשות המצורפות לכל הטוב. עליך לזכור שלמעניק השטר יש זכות להחליט מה יעשו בו.

לפעמים כדי לעורר אותנו שהשפע מגיע מבורא עולם, וכדי שנתעורר לקיום מצוותיו, הקב"ה חוסם לפנינו דלת שעליה כתוב כיצד לצאת מן המיצר- 'משוך'. אין טעם לדחוף, להילחם ולהיאבק. רק לעצור, לקרוא את האותיות שוב ולפעול כדי לקבל שוב את הברכה. הדברים ההפוכים ח"ו באים מתוך מטרה שתראה את הדרך אשר תלך בה.

זו המתנה והנתינה שנתן לנו הקב"ה שנוכל לראות. אם נדע להשתמש בה אזי השפע לא יפסיק לרגע, והדלת לא תהיה חסומה. "את הברכה אשר תשמעו", הברכה הגדולה היא שנדע לשמוע. אם יודעים לשמוע ולקבל היא אינה נפסקת.

השארת תגובה