בריא ורע לו

מלי גרין מספרת את סיפורו של איש עם הרבה חלומות, שלא התגשמו מעולם, בגלל החרדה המשתקת שהשתלטה על חייו והובילה אותו להכרה שאוטוטו הוא עובר לעולם האמת

נווד זקן
נווד זקן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כבר כמה חודשים שאדם מבוגר, עליו תלויים תיקים ושקיות, נע ונד בין שני קצוות היבשת. שסוע וחצוי בין הרצון שלו לספק לנשמתו חיים שלווים ורגועים, לבין הבהלה שלו למה שמתחולל בתוך גופו.

מה רוצים ממני? אני לא מרגיש טוב.

בעוד כולם סביבו ממשיכים לחיות בקן חמים, שפעם גם הוא היה חלק ממנו, הוא ממשיך להתנייד ממקום למקום עם אוסף שקיות הניילון שלו, טומן שם תרופות ובגדים ומדי פעם נזכר כיצד גירש את עצמו מארץ האנשים הנורמלים. הוא כמעט ושכח איך פעם, ממש לא לפני הרבה זמן, חי בקופסה אחידה ומרובעת שנקראת "בית", קופסא שבה התגוררו כל החפצים והבגדים שלו תחת קורת גג אחת ולא נדדו כמו טרמיטים בין כל מיני בתים. יש משהו בגבולות הברורים והשבלוניים של ארבע קירות, תקרה ומגרות שבתוכם הרכוש, שגורם לאדם להרגיש שפוי ואנושי. נטוע. אחרי הכל, הוא איש בלי בית, ממש כמו היהודי הנודד וזו לא ברכה. במשהו הוא בטח אשם. הוא פשע, חטא איכשהו, כדי שאף מקום לא ירצה להפוך אותו לשלו.

ומה רוצים ממנו? הוא בסך הכל באמת לא הרגיש טוב. לבו סיבך אותו…

שנים שהיה ממהר בכל בוקר, בשעה שבע, לסניף קופת החולים, כדי להשיג את המספר הראשון או לפחות את המספר השני בתור. בשל המחלות הבלתי מזוהות שפוקדות אותו, הוא היה נאלץ להיעדר מעבודתו לעיתים קרובות ולא להתקדם בסולם הדרגות לפי כישרונותיו. יותר מכל הוא היה מתלונן שלבו משתגע ודופק בחוזקה. הוא איחר לעבודתו והתלונות לא פסקו, הוא התלונן על מצבו ומעסיקיו התלוננו עליו.

ואשתו והילדים שותקים. יום אחד, היה מבטיח להם, נאכל מה שנרצה וכמה שנרצה. יום אחד… ואשתו יודעת, ביום שהוא יגדע את סבב מחלותיו זה יקרה.

ובינתיים, נשאר להם רק לחלום על חיים אחרים.

חיי היומיום, קשיי הפרנסה וטרדות החיים, השכיחו עד מהרה את החלומות הטובים כהרף עין. רק בלילות הוא המשיך לחלום ובני משפחתו מחדרם הסמוך שמעו אותו נאנח על משכבו, כי לבו שוב הלם בעוז וחזהו כאב ורע לו, כי פחד שימות לפני עלות השחר.

החלומות – חלומות. המחלות – אמיתיות

"תפסיק לחלום ותתחיל לעשות", אשתו היתה מטיחה בו מפעם לפעם ואילו הוא היה חסר מנוח. היו לו חלומות גדולים. הוא הרגיש שהוא החוליה החזקה שבין הבית לבין העולם והוא שאף להתקדם בכל מחיר. הוא התחיל לחסוך. הוא חסך סכום ממשכורתו הקטנה והדביק גם את אשתו וילדיו בחלום על חיים קלים יותר, טובים יותר. הוא רצה לקחת אותם לנופים אחרים והכסף שחסך נועד להביא אותם לשם.

"אתם תלמדו טוב, תעשו רצון אבינו שבשמיים ונגיע לארץ המובטחת, ארץ הנוחות". בימים בהם חש בטוב היתה יורדת עליו רוח תקווה ואופטימיות ולו רק למספר שעות. הוא חלם להתקדם, לקנות, לעסוק, להתעשר. רוב חלומותיו היו בחזקת דיבורים, הבל פה, אבל המחלות שלו היו אמיתיות.

הן היו אמיתיות עד כדי כך שהילדים שלו היו עוזרים לו לסחוב את שקיות הקניה כדי להקל עליו ולפעמים היו משתמשים בשתי עגלות שוק כדי שאבא שלהם לא יתאמץ ולא יתנשף וחלילה שלא ירגיש את דפיקות לבו. מדי פעם היה מזכיר להם כי הלב של אבא חלוש והם היו נעצרים ונותנים לו לנוח, מחכים בסבלנות, מקווים שאבא שלהם רק לא יתעייף, שלא יבגוד בו לבו, שלא יבגוד לבו בהם.

באמצע הקניות החגיגה היתה מושבתת, כי אבא מחוויר, מתנשף, עד שפעימות לבו חוזרות לקצב הנכון והילדים נושמים לרווחה, כאילו לבם פועם בתוך לבו.

אוי, הוא נזכר באותם ימים, באשתו ובילדיו, בזמן שהוא נע ונד, אף על פי שכולם נזהרו והוא נזהר כפליים. הניסיון המצטבר מלמד שאין אדם נמלט מגורלו.

אתה בריא, אין לך כלום

"ואיך הלב שלך?" שאל אותו הרופא בחיוך מתחת לשפם.

"ואיך הלב שלך?" שאלה אותו אשתו עם חיוך מתעקל בשפתיים.

"זה לא הלב. הפעם זה רציני ביותר", הוא לחש באימה לאחר שחזר מקופת חולים, שם קיבל דיאגנוזה מדויקת לגבי מצבו הקשה. ואז החל הסרט הרע.

"די, אתה בריא. אין לך כלום", אשתו איבדה את הסבלנות.

"אין לי כלום? איך את מרגישה את החולשה בצד שמאל של הגוף שלי? כאילו הרגל כבר לא תצליח לסחוב לי את הגוף? את יודעת היטב מה זה אומר… חיי קצרים. הכל עניין של זמן".

בלילה הוא נאנח. בבוקר הסתובב כהלום רעם בין שרשרת של רופאים.

"אתה לחוץ", מיהר לבשר לו המדקר הסיני ולדקור את כל גופו במחטים.

"אתה מרגיש יותר טוב, נכון?" הוא לא נתן לו אפילו מקום לפקפק באידיאולוגיה הסינית. בחדר סמוך ריחות עזים של צמחי מרפא והוא מלהטט בידיו וממלא את הבקבוקון בתריסר משקין שונים.

"שלוש פעמים ביום והכל כלא היה", בישר לו בעליזות.

"ומי אמר שהשרירים שלי לא נפגעו? והעצבים?" הוא המשיך להקשות.

"תשמע, אם אתה לחוץ וחושב שמשהו נורא באמת קורה, אולי בכל זאת תיגש לרופא מערבי לבדיקות", השיב לו הדוקר ולא הבין כי התשובה שלו ביטלה בזה הרגע את קסם צמחי המרפא, ובפעם הראשונה בחייו הוא פחד לגשת לקופת חולים.

חייב לברוח מהמוות

"תבדוק את הלב שוב", אומרים לו מכריו והוא התייצב אצל הקרדיולוג הבכיר, שבדק ובחן והקשיב.

"הלב שלך בסדר גמור", פסק. "בריא כמו שור. לא מראה שום סימן קלוש של בעיה".

והוא, לבו נפל בקרבו, לבו חשב להישבר. לראשונה בחייו התאכזב לשמוע כי פעימות לבו סדירות.

עכשיו הוא נאלץ לחטט בשאר איברי הגוף. הוא בטוח שיש לו משהו.

רופא משפחה, הכתובת המוכרת הבאה. בפנים חיוורות הוא התיישב מול הרופא, שהקשיב ברצינות, ובדק ביסודיות ונענע בידיו ורשם לו חמישים בדיקות דם שונות. "רוב הסיכויים שהכל בסדר", פטר אותו.

"רוב הסיכויים, משמע עדיין נותרו מספר סיכויים שיש משהו לא בסדר איתי.

אני מרגיש שמשהו לא בסדר איתי. אני יודע". החולשה בשרירים תקפה אותו שוב והוא כבר לא ראה את ילדיו, גם לא את חובותיו. הוא רק ראה את המוות אורב לו בכל צומת אפשרית. הוא חייב לברוח מהמוות.

"סע לים המלח. השמש, המלח, ירפאו לך כל שריר וכל עצב". הוא הקשיב לרופא הבא בדמות הבוס שלו. והוא נסע לים המוות והמוות נסע בעקבותיו. הוא כמעט ויכול היה להישבע כי כנפיו השחורות העיבו על השמש החמה ששלחה קרניים לכל כיוון.

"צריך לשלם חשבון חשמל. גם גז", הזכירה לו אשתו והוא שמע אותה כמו בערפל.

מה זה משנה, חשמל, חשבונות, גז שינותק, כשהמוות בעקבותיו? הוא שלף את המזומנים מהחיסכון, כדי למצוא מרפא אצל פרופסור שמחיר עלות פגישה אצלו זהה לחשבון החשמל והגז שלו גם יחד.

"לכאורה כל הסימנים החיצוניים מעידים על בריאות תקינה", אמר לו הפרופסור בפנים של פרופסור.

"לכאורה?!"

"ברור. אין אני יכול להבטיח לך כי ברגע זה ממש, לא תתחיל חלילה מחלה לקנן בגופך, כשם שאיני יכול להבטיח לעצמי שמחלה אינה מקננת גם בגופי. לכן נערוך בדיקות נוספות". הן לא העלו דבר.

"אז מה הפרופסור מציע?" הוא שאל.

"תנוח כמה ימים ונראה. אם החולשה בשרירים תעבור לך, נדע שזה רק הלחץ המשפיע על גוף האדם".

"אבל דוקטור אני לא לחוץ", סינן בין שיניו. הוא יצא עם הדיאגנוזה השלישית לאותו יום, כשלבו חזק, אך שריריו חלשים.

הוא נודד והמוות נודד בעקבותיו.

"אבא, תכין איתי שיעורי בית", הבן שלו ביקש.

"עזוב שיעורי בית, חבל לבזבז את הזמן היקר שעוד נותר לי לחיות לצדך, כדי להכין איתך שיעורי בית. בוא ונעשה משהו אחר".

הוא היה רציני. רציני מאוד. לראשונה הבין עד כמה התנהג מגוחך. הוא שם לב שאף אחד סביבו אינו מתרגש מהמחלה החדשה שקפצה עליו.

"פטר והזאב…" מלמל לעצמו בצער, מדמיין כיצד ינפח את נשמתו וברגעיו האחרונים בני משפחתו הקרובים לא יהיו לצדו, שכן הם ימשיכו להקשיב לפעימות הלב הקודמות שלו, אלו שליוו אותם כל שנות ילדותם.

הפחד הנורא מילא את לבו. הוא חש שהוא עייף ממשא החיים. הוא רק רצה להפסיק את הזמזום הטורדני שמילא את אוזניו ואת חלל בטנו, רק לא לשמוע את הקולות, קולות המחלה שאינם מרפים.

גם ההסבר המלומד וההגיוני שנתנה לו אשתו לא פייס אותו ולא הניח את דעתו.

"אתה מסרב להכיר בזה שאתה בריא!" היא צעקה בייאוש. הוא ניסה שוב ושוב לומר לה שהבריאות אינה בשליטתו וכי אלה שנחשבים בריאים ונורמליים ואינם נשברים אף פעם, הם חסרי לב.

הוא נפרד מן העולם בקרוב ועדיין לא ביקר בקברות אבותיו באירופה. בהחלטה של רגע, ארז את חפציו, פתח את קופת החיסכון שמטרתה להוציא את משפחתו מן הקושי אל החלום ויצא אל הדרך.

"אני חייב את המסע הזה", פייס את אשתו וילדיו.

כך מצא את עצמו, יהודי נודד באירופה ובהמשך גם בעולם. והמוות נדד בעקבותיו. הוא לא הצליח להשאיר אותו מאחור.

המזומנים אזלו ותחושת ההתפצלות גרמה לו לעלות על המטוס ולחזור הביתה.

במעט השנים שנותרו לו, כך החליט, הוא ינסה לתקן את מעשיו. החרדה אמנם לופתת את מרכז בקרת העשייה במוח, אבל הוא ינסה וילדיו ואשתו לצדו.

לצאת מעבדות לחירות נפשית

והצוואה? שוב הפחד הנורא הזה שמשתק כל שריר בגוף והחולשה הנוראית תוקפת אותו. "נו, די, אין לך מה להוריש…" מגחכת אשתו וממריצה אותו שיחזור לעבודתו הסדירה.

"אין לי עבודה", הוא מפחד לספר לה כי התפטר מעבודתו, שכן ימיו קצרים. הוא חזר עם שקיות של בגדים וערמות של חרדות. אשתו וילדיו הבוגרים ממשיכים בשגרת חייהם. גם הוא. בין מירוק לחרדה, בין ניסיון לתשובה להבנה מה תכליתו של האדם, הוא מצא את עצמו אצל אדם המטפל בנפש.

"אני יוצא מדעתי", הוא חשף בפניו את הקלף האמיתי. "כולם מסביב טוענים שאין לי כלום ואני מרגיש את החולשה הפנימית בחצי מהגוף שלי והסרט הרע מתחיל בראש, סרט שנגמר בחושך, בעזיבה מן העולם.

"הוצאת את הקדוש ברוך הוא מהחיים שלך", אמר לו הבן אדם גלוי הראש. המילים נשמעו מוזר, כשהם יצאו מפיו של אדם שנראה רחוק מכל סממן רוחני.

"אתה טובע בחרדות, שוכח מציאות של אלוקים שצריך להתחבר אליו כדי לשרוד. ראיתי כבר הכל ואנשים לא מאמינים מספיק, הרעו לעצמם כמו שאיש לא יכל היה להרע להם. אתה צריך להחזיר את הקדוש ברוך הוא לחיים שלך", הוא חזר ואמר.

המטפל בדק ומישש וטיפל בחוליות התפוסות ובעיקר בראש התפוס.

"הראש שלך תפוס במקומות הלא נכונים. אתה בריא כמו שור, אבל אתה עובד עבודה זרה. הראש שלך מסתובב במקומות זרים. אתה צריך לצאת מהחרדות בטיפול רגשי עמוק ואז תחזור הביתה, תחזור לעצמך, תתחיל לעבוד את הקב"ה, מתוך חירות פנימית ולא מתוך עבדות". את זה היה עוד יותר מוזר לשמוע יוצא מפיו של אדם גלוי ראש.

"בזבזתי את כל כספי כדי לעבוד את המחשבות הזרות שלי", הוא מלמל בדרך הביתה, שם חיכו לו עשרות תוצאות הבדיקות שחזרו מן המעבדות. הכל תקין. הכל תקין. ברוך השם. יעזור השם הלאה בדרכו. משק כנפיו של מלאך המוות הנפרד ממוחו נשמע כמו מזמור שיר לתודה.

השארת תגובה