המבוקש ביותר בעולם: גרינלנד של אמריקה

מה מעניינת את אמריקה אדמת קרח ענק המונה רק 57,695 תושבים. איך אפשר לקנות מדינה, ומה מניע נשיאי ארה"ב לדורותיהם לספח את האי גרינלנד לארצות הברית. ומה הסיכויים שדנמרק תסכים למכור אותה

מראה מרהיב של האי גרינלנד
מראה מרהיב של האי גרינלנד
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

העיתון האמריקני וול סטריט ג'ורנל דיווח השבוע שהנשיא דונלד טראמפ מתעניין בקניית האי גרינלנד. אחרי הפרסום הגיעו גם התגובות: גרינלנד, אי הקרח הגדול בצפון, איננו למכירה. דנמרק, שגרינלנד שייכת לה, לא מתכוונת למכור וגם לא ממשלת האי בבירה NUUK. אבל החשיבות האסטרטגית של גרינלנד היא רבה, ויש עוד מתעניינים, כמו סין, למשל, שמשקיעה מאמצים רבים לחדור לאי.

DEFENSE NEWS דיווח כי ארה"ב איננה זקוקה לאי כולו, וממילא חלק ממנו שייך לה, שם נמצא בסיס המעקב האסטרטגי החשוב ביותר של הצבא. בחוף הצפון-מערבי של גרנלנד נמצא בסיס חיל האוויר THULE, שהוא הבסיס האמריקני הצפוני ביותר בעולם והיחיד שנמצא מעבר לחוג הארקטי.

סין כבר מזמן לוטשת עיניים אל גרינלנד, אי הקרח המרוחק. ב-2016 ניסתה חברה סינית לקנות נכס שעליו נמצא בסיס צבאי אמריקני, אולם ממשלת דנמרק בלמה את הסינים. ב-2018 הודיעה חברה סינית כי זכתה במכרז להקים בגרינלנד נמל תעופה, בחוזה של 560 מיליון דולר. וושינגטון וקופנהגן הביעו דאגה מהניסיון הסיני, שפירושו עלול היה להיות מטוסים צבאיים סיניים בגרינלנד. ממשלת ארה"ב ודנמרק הגיעו להסכם לבחור מועמד אחר במכרז, אך לכולם ברור שהסינים ימשיכו במאמציהם לחדור לגרינלנד.

דוברת הפנטגון, קולונל קרלה גליסון, אמרה על כך בלשון דיפלומטית: לארה"ב ולדנמרק יש היסטוריה של יחסים הדוקים, כולל קשרים בנושאי ביטחון והגנה ושתי המדינות פועלות יחדיו בנושאי ביטחון.

"טראמפ השתגע"

פוליטיקאים בכירים בדנמרק ובגרינלנד מיהרו ללעוג לרעיון. "אם זה נכון שהמחשבות האלה עוברות בראשו, זו ההוכחה הסופית שהוא השתגע. אני חייב לומר את זה כמו שהוא: הרעיון שדנמרק צריכה למכור 50,000 אזרחים לארצות הברית הוא מטורף לחלוטין", אמר סורן אספרסן. דובר מפלגת העם הדנית.

גלי החום האירופיים ששברו שיא הקיץ גרמו לדאגה לגרינלנד בקרב המדענים. אוויר חם ומים חמים יותר חוצבים בקרח בקצב מדאיג. לאחרונה טסו מדעני נאס"א מעל גרינלנד כדי לערוך בדיקות ולהבין מה קורה, בעוד חוקרים בשטח רשמו שינויים ראויים לציון.

לא רוצים למכור את גרינלנד

אולם עם הקרח הנמס, כמויות המתכות ומשאבי האנרגיה העצומים של האי – שטוענים כי הם כוללים עפרות ברזל, עופרת, אבץ, יהלומים, זהב, נחושת, אורניום ושמן – הופכים נגישים מתמיד. פוליטיקאים מקומיים רוצים לנצל את המשאבים הללו מתוך עניין להיות עצמאים לחלוטין מדנמרק. בהתחשב בכך שדנמרק עדיין תומכת כלכלית בגרינלנד עד כמחצית מהתקציב השנתי שלה, הערך הפוטנציאלי של משאבים אלה ברור.

וזו בדיוק הסיבה שדנמרק לא מתכוונת לשקול את הרעיון לשחרר את גרינלנד. זאת לצד העובדה שלמרות ההסתמכות הכלכלית על דנמרק, אוכלוסיית 56 אלף התושבים החיים בגרינלנד היא בעלת מידה רבה של אוטונומיה פוליטית.

"למרות הטעויות שנעשו בקשר עם גרינלנד לאורך השנים, הייתי מעז לטעון שמעולם לא היה עם יליד שעבר דרך לעצמאות בתנאים שלו, כפי שעשו הגרינלנדים. הייתי נזהר מאוד בלהסתכן בכך", אמר הפוליטיקאי הדני מרטין ליגארד ל"קופנהגן פוסט".

אי של קרח

ההיסטוריה של גרינלנד, האי הגדול ביותר בעולם, היא היסטוריה של חיים תחת תנאים ארקטיים קיצוניים: כיפת קרח מכסה כ-95 אחוז מהאי ומגבילה את הפעילות האנושית לאזורי החוף בלבד.

גרינלנד לא הייתה ידועה לאירופאים עד המאה ה-10, אז ויקינגים איסלנדים ונורווגים גילו אותה לראשונה. לפני גילוי זה התגוררו בה עמים ארקטיים במשך זמן רב, אולם נראה כי בזמן בואם של הוויקינגים היה כבר האי בלתי מיושב.

החל מהמאה ה-16 תבעה לעצמה ממלכת דנמרק-נורווגיה את השטח, אולם לאחר מאות שנים של נתק בין הגרינלנדים הנורדים למולדתם בסקנדינביה, היה חשש כי תושבי האי חזרו לאמונות פגניות. מסיבה זו נשלחה בשנת 1721 משלחת מיסיונרית שנועדה להחזיר את הנצרות לאי, אולם לאחר שהמשלחת גילתה כי אין זכר לצאצאי המתיישבים הנורדים הראשונים, החליטה דנמרק-נורווגיה להטביל את האוכלוסייה האינואיטית המקומית לנצרות, ולהקים מושבות מסחר לאורך החוף בשאיפתה להפוך לכוח קולוניאלי.

אדמתו של אריק האדום

האירופאי הראשון שראה את גרינלנד, ובכך היה האירופאי הראשון שראה את צפון אמריקה, היה ויקינגי בן המאה ה-10 לספירה בשם גונביורן אולפסון. במהלך מסעו מנורווגיה לאיסלנד הוא הוסט ממסלולו על ידי רוח חזקה, והעיד כי ראה מספר איים שלא היו ידועים קודם לכן. אלה היו האיים שממול לחוף גרינלנד. בשנות השמונים של המאה ה-10 הרפתקנים מאיסלנד ומנורווגיה גילו לראשונה את האי הראשי של גרינלנד, והתיישבו בחוף הדרום-מערבי שלו, שהיה לא מיושב.

השם "גרינלנד" (Grænland בנורדית עתיקה ובאיסלנדית, Grønland בדנית ובנורווגית) מקורו בהתיישבות זו והוא מיוחס למנהיג הוויקינגי אריק האדום. ישנן שתי עדויות כתובות לגבי מקור השם: ב"ספר האיסלנדים" (Íslendingabók), עבודה היסטורית העוסקת בהיסטוריה איסלנדית מוקדמת החל מהמאה ה-12, ובסאגה האיסלנדית מימי הביניים, הסאגה של אריק האדום, העוסקת בהתיישבות הנורדית בגרינלנד ובמיוחד בסיפורו של אריק האדום. שני המקורות מציינים כי אריק קרא לאי "גרינלנד" (ארץ ירוקה) כדי למשוך אליו מתיישבים.

הסאגות מספרות כי אריק האדום הוגלה מאיסלנד בשל עבירה שביצע, לתקופה של שלוש שנים. הוא שט לגרינלנד, שם הוא חקר את אזור החוף ותבע לעצמו שטחים. הוא חזר לאיסלנד על מנת להביא מתיישבים נוספים לאי. לפי הסאגה האיסלנדית, המושבה הראשונה באי נוסדה בשנת 985 לספירה, כש-25 ספינות עזבו את איסלנד יחד עם אריק, מתוכן רק 14 הגיעו לגרינלנד. תאריך זה אומת על ידי תיארוך פחמן שנעשה על מספר שרידים שנותרו מההתיישבות הראשונה, שנקראה בראטאליד (Brattahlíð). הסאגות מספרות גם כי בשנת 1000 לספירה בנו של אריק, לייוו אייריקסון, עזב את המושבה והחל במסע מערבה, בו הוא גילה את וינלנד (ככל הנראה ניופאונדלנד של היום), ובכך הפך לאירופאי הראשון שדרך על אדמת אמריקה הצפונית.

אי שלם עם 65 אלף איש

המושבה בגרינלנד הגיעה לגודל של 5,000-3,000 איש והתחלקה לשתי התיישבויות עיקריות: ההתיישבות המערבית, הקטנה יותר, שגם הייתה צפונית יותר, שבה גרו כ-1,000 מתיישבים, וההתיישבות המזרחית שבה גרו שאר המתיישבים. באזור נמצאו שרידים של כ-600 חוות, 500 בהתיישבות המזרחית ו-95 במערבית. גודל המושבה מפליא, בהתחשב בעובדה שכלל אוכלוסיית גרינלנד כיום אינה עולה על 56,000 איש. המושבה ייצאה בעיקר שנהב, שהגיע מציד אריות ים וניבתנים, וכן חבלים, כבשים, ועורות כלבי ים ובקר. היא הסתמכה על אירופה (בעיקר איסלנד ונורבגיה) לכלי ברזל, עץ, מוצרי מזון וקשרים דתיים וחברתיים.

באותה תקופה האזורים הפנימיים של הפיורדים הגרינלנדיים הארוכים, שם הוקמו ההתיישבויות, היו שונים מאוד מהיום. חפירות ארכאולוגיות מראות כי היו באזור יערות שדר רבים ובהם עצים בגובה של 4-6 מטרים, והגבעות היו מוריקות ועשירות בצמחייה. כל זה הודות לתקופה החמה של ימי הביניים. עם הגעת הנורדים השתנתה הצמחייה כתוצאה מכריתת היערות לצורכי בנייה וחימום וכתוצאה ממרעה צאן אינטנסיבי. לאחר מספר מאות שנים של התיישבות, במאות ה-14 וה-15, החל האקלים להתקרר עם התחלת התקופה הנקראת עידן הקרח הקטן.

דעיכתה של ההתיישבות הנורדית

ישנן תאוריות רבות לגבי הסיבה לדעיכת ההתיישבות הנורדית בגרינלנד. חלק מהסיבות המוצעות הן נזק סביבתי, שינויי אקלים, סכסוכים עם האינואיטים, איבוד קשר עם אירופה, ועוד. ישנם היסטוריונים התומכים בתאוריה נוספת, הטוענת כי ההתיישבות בגרינלנד הייתה חזקה עד סופה, וכי היא נהרסה בעקבות התקפות מצד האינואיטים או התקפות מצד האירופאים, שלא תועדו. אולם ממצאים ארכאולוגיים נוטים לסתור תאוריה זו: המחסור בחפצים אישיים בחפירות של חוות עתיקות מרמז על התרוששות הדרגתית, וערמות אשפה באתרים אלו מרמזות על ירידה באיכות וכמות המזון.

נזק סביבתי

גרינלנד תמיד הייתה קרה יותר מאיסלנד או נורווגיה, ואדמתה הייתה תמיד פורייה פחות. אולם במשך זמן רב זרם הים החם יחסית במערב האי איפשר לנורדים לעבד אדמה כמעט כמו במולדתם. אולם בירוא היערות ורעית היתר ובנוסף לכך ניצול כבול לבניה ולשמוש כחומר בעירה הביא לניצול יתר של הקרקע. בדיקות פלינולוגיות שנערכו על צמחים מאובנים מוכיחות כי חל שינוי בהרכב הצמחייה מעצים לשיחים, עובדה שהגדילה את תלותם ביבוא עץ ופגעה בפוריות האדמה. בדיקות מגנטיות של חומרי שיקוע מראות שהמתיישבים היו צריכים להיאבק בסחף. עם הזמן הפכה האדמה לפחות ופחות מתאימה לחקלאות, והמתיישבים היו צריכים להסתמך בעיקר על רעייה וציד. אולם הם מעולם לא למדו לצוד או לדוג ברמה של האינואיטים.

שינויי אקלים

כדי לחקור את האפשרות של התקררות האקלים, מדענים קדחו לתוך כיפות הקרח בגרינלנד. דגימות שהוצאו ממעמקי הכיפות מרמזות כי התקופה החמה של ימי הביניים גרמה למזג אוויר מתון בגרינלנד, בערך מהמאה ה-9 ועד למאה ה-13 לספירה. אולם משנת 1300 לערך החל האקלים להתקרר, ועד שנת 1420 עידן הקרח הקטן הגיע לרמות גבוהות באי. חפירות של ערמות אשפה עתיקות מחוות נורדיות בגרינלנד וכן באיסלנד מראות את המעבר מעצמות פרות וחזירים לעצמות כבשים ועזים. ככל שהחורפים התארכו והקיצים התקצרו, למתיישבים היה פחות זמן לגדל חציר. דגימות שנלקחו מעצמות מבתי קברות אירופאיים בגרינלנד מאשרות כי הדיאטה הממוצעת של המתיישבים כללה בתקופה זו 80% חיות ימיות, בעוד שבתקופות קודמות היא כללה רק 20%.

סכסוך עם האינואיטים

אף על פי שגרינלנד לא הייתה מיושבת לפני הגעת הנורדים, לאחר מספר מאות שנים המתיישבים היו צריכים להתמודד עם שבטים אינואיטיים עוינים. ישנם מעט מאוד מקורות המרמזים על קשר בין שני העמים, אולם אלו המעטים הקיימים עוסקים במקרה של עוינות שיזמו האינואיטים נגד המתיישבים, בו נהרגו 18 אירופאים ושני ילדים נלקחו כעבדים. ראיות ארכאולוגיות מוכיחות מסחר בין העמים, אולם הן כוללות יותר חפצים נורדיים שנמצאו באתרים אינואיטיים בגרינלנד ובאיים הארקטיים של קנדה, ומעט מאוד חפצים אינואיטיים בהתיישבויות הנורדיות.

ניתוק הקשר עם אירופה

בתנאי מזג אוויר מתונים, ספינה הייתה יכולה לשוט את 1,400 הקילומטרים מאיסלנד להתיישבות המזרחית בשבועות מספר, והקשר הזה בין המתיישבים לאיסלנד או נורווגיה היה חשוב ביותר לצורכי מסחר. לא ידוע על טכניקות מיוחדות לבניית ספינות בגרינלנד, אולם ידוע כי היה חסר להם עץ לבנייה. לכן הם היו תלויים לגמרי בסוחרים איסלנדים בשביל עץ, ואולי הם אף ייבאו עץ מווינלנד. בעלי החוות וראשי ההתיישבויות שלטו במסחר: הם היו סוחרים עם הספינות הזרות ואז מוכרים את הסחורה לתושבי האי. הסחורה העיקרית באי הייתה חטי אריות ים, שהיו מצרך מבוקש באירופה כתחליף לחטי פילים, אותם היה קשה להשיג בשל המלחמה עם המוסלמים.

חוקרים רבים מאמינים כי המונופול הנורווגי על המסחר תרם לסיום הקשר והמסחר בין אירופה לגרינלנד. למרות הנתק, הנצרות וכן מנהגים אירופאיים רבים נשארו דומיננטיים בקרב המתיישבים במשך המאות ה-14 וה-15.

כשל הסתגלות

ג'ארד דיימונד בספרו 'התמוטטות' מוסיף את חוסר נכונותם של הנורדים לאמץ שיטות, מנהגים ואורח חיים של תושבי האזור הארקטי (האינואיטים) כדי לשרוד. את חוסר הנכונות הזו הוא מייחס לרצונם לשמור על תרבותם האירופית והבוז שרכשו לאינואטים שראו בהם פראים. דוגמאות לכך הן גידול בקר, הימנעות מצריכת דגים (כעולה מבדיקות עצמות באזורי הפסולת וחקר שרידי עצמות השלדים שנמצאו), ניצול שומן כדלק, שיטות שיט ודיג ולבוש.

בשנת 1536 ממלכות דנמרק ונורווגיה אוחדו רשמית, וגרינלנד החלה להיחשב כמדינת חסות דנית יותר מאשר נורווגית. למרות ניתוק הקשר עם המושבה, המלך הדני המשיך לטעון לריבונות על האי, ובשנות השישים של המאה ה-17 דנמרק אפילו הוסיפה דמות של דוב קוטב לשלט האצולה שלה. באותה התקופה עגנו בגרינלנד ספינות אנגליות, הולנדיות וגרמניות במהלך ציד לווייתנים, והבאים אף עיבדו שם לעיתים את הלווייתנים, אולם לא יוסדה שום התיישבות קבועה.

בשנת 1814, עם היפרדותה של נורווגיה מדנמרק בעקבות מלחמות נפוליאון, מושבות הממלכה מעבר לים נשארו תחת שלטון דני. במאה ה-19 החלה התעניינות מרובה באזור הארקטי, בעיקר מצד חוקרי קוטב ומדענים. באותו הזמן המושבות הדניות בגרינלנד התרחבו, ויותר ויותר אינואיטים המירו את דתם לנצרות. החוק הדני, עם זאת, הוחל רק על המתיישבים הדנים. בשנת 1861 פורסם כתב העת הראשון בשפה הגרינלנדית. בתחילת המאה ה-19 היה צפון האי כמעט בלתי מיושב, ורק קבוצות ציד מזדמנות ישבו בו. אולם באותה התקופה החלו להתיישב באזור משפחות אינואיטיות מקנדה, בעוד שמזרח האי התרוקן מתושבים בשל הרעה בתנאים באזור.

בתחילת המאה ה-20 החלו חוקרים אמריקאים, ובכללם החוקר רוברט פירי, לחקור את האזורים הצפוניים של גרינלנד. פירי היה הראשון שגילה כי גרינלנד הוא בעצם אי והוא מיפה את החופים הצפוניים שלו. גילויים אלו נחשבו לבסיס לתביעה אמריקאית על האזור, אולם ארצות הברית ויתרה על כל תביעה עתידית על גרינלנד לטובת דנמרק עם רכישתם של איי הבתולה בשנת 1917.

חשיבות אסטרטגית – מדינת חסות

את היחסים הביטחוניים בין ארצות הברית לגרינלנד הוביל לראשונה אסקה ברון, מושל גרינלנד באותה התקופה שהכריז על גרינלנד כמדינה עצמאית, והחל במאמצים לקבל הגנה מארצות הברית. ב-9 באפריל 1941 חתם השגריר הדני בארצות הברית, בניגוד להוראות ממשלתו, על הסכם עם ממשלת ארצות הברית, שהפך את גרינלנד למעין מדינת חסות של ארצות הברית, ולפיו יורשו כוחותיה המזוינים להקים בסיסים באי. מכיוון שהממשל הדני התקשה לשלוט על האי בתקופת המלחמה, ובשל ייצוא מוצלח, בעיקר של קריאוליט, החלה גרינלנד ליהנות ממעמד עצמאי למדי, והאספקה אל האי הובטחה על ידי ארצות הברית וקנדה. גרינלאנד שימשה במהלך מלחמת העולם השנייה תחנת אספקה ותדלוק בדרך בין ארצות הברית ובריטניה.

הגרמנים ניסו מספר פעמים להקים תחנות מטאורולוגיות על החוף המזרחי של גרינלנד על מנת להשיג מידע מטאורולוגי שהיה יכול לסייע להם לחזות את מזג האוויר באירופה. בין הפטרולים הגרינלנדים לפולשים הגרמנים התרחשו מספר התכתשויות, שהסתיימו לבסוף בנסיגה גרמנית סופית מגרינלנד. מידע מטאורולוגי שנאסף בגרינלנד על ידי כוחות הברית עזר בתכנון הפלישה לנורמנדי ב-1944.

בסיס קבוע

במהלך המלחמה הקרה הייתה לגרינלנד חשיבות אסטרטגית בשל שליטתה על חלק מהמעבר בין הנמלים הצפוניים של ברית המועצות אל האוקיינוס האטלנטי, וכן בשל מיקומה המתאים לשמש לצפייה בשימוש בטילים בליסטים בין-יבשתיים. ארצות הברית התעניינה מאוד באי, אך דנמרק דרשה לחדש את ריבונותה ולבטל את ההסכם שנחתם ב-1941. בשנת 1951 נחתם הסכם חדש בין ארצות הברית לדנמרק, לפיו בסיס חיל האוויר האמריקאי בצפון-מערב האי יהפוך לבסיס קבוע ולא למדינת חסות. בשנת 1953 מספר משפחות אינואיטיות סולקו מבתיהן על ידי ממשלת דנמרק, על מנת לפנות מקום להתרחבות של הבסיס. בשל כך היה הבסיס מקור לחיכוכים בין הממשלה הדנית לתושבים הגרינלנדים. שיא המתיחות הגיע בשנת 1968 כאשר מטוס אמריקאי מסוג B-52, שנשא ארבע פצצות מימן, התרסק ליד הבסיס וגרם לדליפת כמויות גדולות של פלוטוניום. אף על פי שרוב הפלוטוניום נאסף, התושבים המקומיים עדיין מספרים על בעלי חיים שאירעו בהם עיוותים בשל הדליפה הרדיואקטיבית.

מיקום מצוין לריגול אחרי הרוסים

בבסיס THULE האמריקני בגרינלנד מוצב להק התראת החלל ה-12, יחידה נבחרת של קצינים, חיילים ומומחים המספקים בכל שעות היום והלילה, בכל ימות השנה, התראות של טילים, לוויינים, חלליות ושאר גורמי שמיים, כשהם מפעילים את המכ"ם הגדול בעולם – AN/FPS-132. המכ"ם הזה נותן תמונת מצב בת 240 מעלות, ומיקומם האסטרטגי של גרינלנד ושל הבסיס נותנים מבט מצוין אל האוקיינוס הארקטי ואל החוף הצפוני של רוסיה, אתר מעולה למעקב אחר טילים בליסטיים בין-יבשתיים ולוויינים החגים סביב כדור הארץ.

בבסיס THULE נמצאים גם נמל המים העמוק הצפוני ביותר של ארה"ב ונמל תעופה השייך למשרד ההגנה האמריקני. במקרה של סכסוך – אלו העיניים הקדמיות ביותר של הפנטגון אל חלק זה של העולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר כיבוש דנמרק על ידי גרמניה ב-1940, נשארה גרינלנד מנותקת מאירופה. בריטניה הצהירה שלא תכנס לאי, אלא אם יתברר שגרמניה הנאצית מתכוונת להיכנס אליה. במקרה כזה, הצהיר שגריר בריטניה בוושינגטון תוכל בריטניה בקלות לגרש את הגרמנים מגרינלנד. נשיא ארצות הברית הבהיר אז שגרינלנד שייכת לחצי המערבי של כדור הארץ וקורדל הול פירש שחלה על גרינלנד דוקטרינת מונרו הקובעת שארצות הברית לא תסבול כיבוש גרמני של האי.

יחסים בינלאומיים, שטח שבעבר טופל על ידי הממשל הדני, תלוי עכשיו כמעט לגמרי בשלטון המקומי. לאחר עזיבת האיחוד האירופי, גרינלנד חתמה אתו על הסכם מיוחד, וכן נכנסה לארגונים קטנים יותר עם איסלנד ואיי פארו וכן עם אוכלוסיות אינואיטיות בקנדה ורוסיה. ב-1996 הייתה גרינלנד לאחת המייסדות של המועצה הארקטית, המטפלת בעיקר בעניינים סביבתיים באזור הצפוני.

כמה עובדות מעניינות שלא ידעתם על האי גרינלנד:

  1. גרינלנד היא האי הגדול ביותר בעולם. כ-84% משטח האי מכוסה קרח.
  2. החלק הצפוני ביותר של גרינלנד לא מכוסה על ידי קרחון משום שהאוויר באזור זה יבש מדי מכדי שיווצר שלג, שהכרחי ליצירתו ולשימורו של קרחון. אם כל הקרח שבגרינלנד יימס לגמרי הוא יהפוך לארכיפלג. אף על פי שמבחינה גאוגרפית שייכת גרינלנד ליבשת צפון אמריקה, מהבחינה הפוליטית והתרבותית היא משתייכת ליבשת אירופה.
  3. נאוק – עיר הבירה של גרינלנד. הבירה הצפונית בעולם, נמצאת בדרום חופה המערבי של גרינלנד. בשנת 2016 התגלו באזור נאוק, בחגורת האבן הירוקה של איסואה, בעקבות הפשרת שלגים, סטרומטוליטים בני 3.8 מיליארד שנים – המאובנים העתיקים ביותר שהתגלו בכדור הארץ, בהפרש של מאות מיליוני שנים מהמאובנים העתיקים ביותר שעליהם נודע לפני כן. מהגילוי של סטרומטוליטים מורכבים בחגורת האבן הירוקה של איסואה, סטרומטוליטים שנוצרו מהצטברות שכבות של ביופילם בשלב כה מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ, עולה האפשרות שהחיים התפתחו לראשונה על כדור הארץ לפני למעלה מ-4 מיליארד שנים.
  4. קאנק היא העיר הצפונית ביותר בגרינלנד, ומספר קילומטרים צפונית לה שוכן סיאורלפוק שהוא היישוב הצפוני ביותר על פני כדור הארץ.
  5. פיורדים – עמקים הנוצרים על ידי קרחון יבשתי או רעש אדמה מצויים לכל אורך חופי גרינלנד. במזרחו של האי משתרע הפיורד הארוך בתבל, קנגרטיטיווק, שאורכו 350 ק"מ. הפיורדים מאופיינים בדרך כלל בשוליים תלולים אשר ממשיכים מתחת לפני הים.
  6. אוניברסיטת גרינלנד הממוקמת בעיר נואוק היא האוניברסיטה היחידה בגרינלנד. היא הוקמה בשנת 1987. רוב הקורסים הם בשפה הדנית ומיעוטם בגרינלנדית. באוניברסיטה לומדים כ-200 תלמידים, רובם תושבי נואוק, ו-14 מרצים. הכמות המצומצמת של סטודנטים באוניברסיטה היא בגלל מדיניות הממשלה המאפשרת לימודים אקדמאים בחינם בכל מקום באירופה וצפון אמריקה. בספריית האוניברסיטה 18,000 ספרים.
תגובה אחת
  1. סעיף 3 אינו מתאים לאתר חרדי זאת טעות שאסור שתקרה

השארת תגובה