להבין את פשר האריכות של ברכת המזון

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בפרשתנו אנו מצווים על ברכת המזון לאחר אכילת פת. וכך נאמר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י). סדר ברכת המזון הוא שלוש ברכות מהתורה, כמו ששנינו בגמרא (שם מח): "תנו רבנן סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, רביעית היא מדרבנן: הטוב והמטיב… רבי אומר ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזן… על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו ברכת בונה ירושלים, וכן הוא אומר: 'ההר הטוב הזה והלבנון'".

יש להבין את פשר האריכות של ברכת המזון. גם ההיגיון מחייב להגיד תודה לקב"ה על המזון והשביעה, אך מה ראו חז"ל להכניס לנוסח ההודיה את יציאת מצרים, ברית, תורה, ארץ ישראל ובניין ירושלים? מדוע כל ההיסטוריה של עם ישראל נכנסה לברכה זו?

התשובה טמונה במשל על בחור צעיר, בן תפנוקים להוריו שהגיע לגיל נערות וחפץ להצטרף למסע הרפתקני במיוחד בהרי המזרח. הוריו הזהירוהו שזה לא בשבילו, לא מתאים לאופיו המפונק. אך הוא אטם את אוזניו ויצא למסע עם קבוצת הרפתקנים מקצוענים למורת רוחם של הוריו. בתחילת המסע הכל התנהל למישרין, אך כשהחלו הקשיים, הוא לא חדל להתלונן ולהתמרמר עליהם. חבריו למסע הזהירו אותו שיפסיק עם קיטוריו, אך הוא בשלו. בשלב מסוים הוא נשבר והחליט להיפרד מהקבוצה ולחזור לאחוריו. בשל היותו חסר ניסיון הוא לא מצא את דרכו והסתבך ללא מוצא. עד שהגיע למצב שנגמר לו המזון והוא מצא עצמו בודד, רעב, צמא וקופא מקור. הוא קלט מאוחר מדי שחייו עלולים להסתיים, והוא התיישב על סלע מזדמן ופרץ בבכי של צער על טיפשותו ועל געגועיו להוריו.

מה שהוא לא ידע, שהקבוצה עדכנה את הוריו בטלפון הלוויני על פרידתו מהם. הוריו המודאגים יצאו לפעולה מיידית, הם יצרו קשר עם אנשי מקצוע והצלה באיזור, ושילמו להם סכומי כסף אדירים למען מטרה זו. הם שלחו מסוק לחפש את הבן, והנה ב"ה נמצא האיש. המסוק נחת קרוב למקומו, הדלתות נפתחו והוריו המודאגים רצו אל בנם והעלו אותו לבטן המסוק, שם קיבלו אותו בהתרגשות רבה. עם עלייתו למסוק הוא אכל מיד ארוחה חמה ומזינה שאמו הכינה לו. הוא החליף בגדיו והתרענן, ולאחר כמה ימי התאוששות החזירוהו לביתו בריא ושלם.

מה היה ניסוח התודה של הבחור להוריו: תודה על האוכל הטעים שאכלתי במסוק ועל הבגדים שהלבשתם אותי, או על הצלת חייו? ודאי על חייו! הלא את חייו הוא קיבל במתנה ועל הצלה זו הוא יהיה אסיר תודה כל חייו להוריו. כך גם אנו עם ישראל, התודה שלנו לבורא עולם היא תודה לא רק על הפרט, אלא על כל המכלול! יודעים אנו נכוחה שאלמלא יצאנו ממצרים, אלמלא כל הניסים ושרשרת החסדים שעשה עמנו הבורא בחמלתו, לא היינו כאן, ולא היינו זוכים לאכול כראוי כיהודי ועל כך אנחנו מודים.

על שלוש ברכות אלו תיקנו רבותינו שביבנה להוסיף ברכה רביעית בברכת המזון: "הטוב והמטיב" כנגד הרוגי ביתר, "דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תיקנו ביבנה הטוב והמטיב- הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה". כידוע נס זה המוזכר בגמרא הינו אחד משישה אירועים משמחים שהתרחשו בט"ו באב. ויש להתבונן מדוע תקנו חז"ל לציין נס זה לדורות דווקא בברכת המזון?

הרוגי ביתר נענשו משום שלא התאבלו על חורבן ירושלים, אך עם כל זאת שמר הקב"ה על גופם שמירה מיוחדת. שבע שנים ניצבו הגופות של הרוגי ביתר בתור גדר מסביב לכרם של אדריינוס הרשע- בחורף בלי הגנה מהגשמים ובקיץ בלי הגנה מהשמש הלוהטת, ולא שלט סירחון כלשהו בגופות ההרוגים. כסלע איתן הן ניצבות ועומדות מול איתני הטבע, כאילו מתגרות באדריינוס הרשע שהעמידם שם כדי להשפילם וצוחקים עליו: "לא אתה הוא זה שהעמיד אותנו פה, כי אם הקב"ה כדי להענישנו על עוונותינו, והוא זה ששומר עלינו שנזכה לבוא לקבר ישראל!", ועל כך תיקנו ברכה מיוחדת: "הטוב והמטיב"- הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה.

מבאר בעל ה"משך חכמה" זי"ע לפי זה את הקשר של נס זה לברכת המזון: "… אחר החורבן (הבית) חשבו כי קיומה (של האומה היהודית) בלתי אפשרית, ועתידה לכלות ולנדוד כצוענים, בלא תפארת אדם, כמו שראו כי בביתר לא נושעו ע"י מלכות בר כוכבא… לכן תיקנו הטוב והמטיב על כך שלא שלט סירחון בהרוגי ביתר. ומזה למדנו כי נאמנו דברי נביאינו ודברי אבותינו, אשר הנחילו לנו מורשה באמונת אומן על ההנהגה האלוקית בבניין ירושלים והארץ". כלומר: כדי שברכת הארץ וירושלים לא תשרה יאוש בלב עם ישראל שראה את ירושלים בחורבנה, לכן תיקנו את ברכת הטוב והמטיב, שכולה תקווה וביטחון. אמונה בקב"ה שהוא הטוב והמטיב, רועה ישראל והוא הבטיח ויקיים, שעוד יבואו זמנים של רווח והצלה לבית ישראל. גם זה מלמדנו ההסתכלות על המכלול ולא על רגע מסוים של חורבן.

סגולה נפלאה שכתב אחד מהראשונים ב"חינוך" (מצווה ת"ל): "כך מקובל אני מרבותיי ישמרם קל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו!" כי מי שיודע לומר תודה על המכלול ועל הפרט, ימשיך לו הקב"ה את השפע עד בלי די.

השארת תגובה