אוהבים זה לזה

בן ציון נורדמן
בן ציון נורדמן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

במאמרי האחרון של ערב תשעה באב כתבתי אודות אהבת חינם כתשובה לשנאת חינם. תיניתי בקולי כי אין באמת במקורות היהדות מושג של 'אהבת חינם', וכי אהבת ישראל אינה אהבה של חינם. בתגובה, קיבלתי תגובות רבות ואחלוק כמה מהן עם קוראיי הנאמנים, ויישר כוח לכל מי שהעיר והאיר את עיניי.

אבי שושלת מודז'יץ רבי יחזקאל מקוזמיר אמר כי "כמו שחורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם, כן לתקן זה צריך אהבת חינם, שכל אחד מישראל יאהב את חבירו בחינם". האדמו"ר מויז'ניץ בעל ה'אהבת ישראל' אף הוא אמר "מוטב שאכשל מאה פעמים באהבת ישראל חינם מאשר פעם אחת בשנאת ישראל חינם".

אולי נסכם את המסר העולה מבירור הענין, במילותיו של הראשון לציון רבי אליהו בקשי דורון (בספרו בנים אב ח"ג סימן עח, (ותודתי לקוראים הנאמנים שכיוונו אותי לדבריו הנפלאים): מקובלת מימרא ידועה המיוחסת לגדולים שאת עון שנאת חינם. והדברים אומרים דרשני. שנאה שאינה מוצדקת היא שנאת חינם, אולם מה היא 'אהבת חינם', וכי יש אהבה בחינם ללא סיבה וללא הצדקה? הלא כל אהבה לזולת מצוה היא, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', כל אדם באשר הוא אדם חביב הוא כלשון המשנה 'חביב אדם שנברא בצלם', ואם ישראל הוא חיבה יתירה נודעת לו, א"כ האהבה לכל אדם מישראל אינה בחינם, שהרי חביב הוא שנברא בצלם, ובנו של הקב"ה הוא! ואם יש מקום להגדרה 'אהבת חינם' יש לפרשה באהבה מבלי כל תמורה או חשבון, אלא כאהבת הבורא לברואיו שכולו חסד חסד ורחמים. אני שמח שמתוך דבריי בשבוע שעבר זכינו יחד להגיע להגדרת הדברים באופן הראוי, ושוב תודה לקוראיי הנאמנים שמתוך אהבה ואחווה העמידוני על האמת…

במשנה (תענית פרק ד' משנה ח') שנינו כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". ט"ו באב הוא יום של ריבוי אהבה בעם ישראל. דווקא מתוך החורבן, הרמץ והאפר שהקיפו אותנו בשבועות האחרונים של ימי בין המצרים ותשעת הימים, יש לנו עכשיו את ההזדמנות לתקן: אהבת ישראל, וכפי שהמשנה מפרטת שכל בנות ישראל יוצאות בבגד לבן ופשוט "שלא לבייש את מי שאין לו", לתת לכל אחד ואחד מכל מעמד חברתי שהוא – את ההרגשה הטובה והנעימה.

בפרשה אנו קוראים את הפסוקים של "שמע ישראל" אותם אנו אומרים בכל יום: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אמרו גדולי המוסר כי לכל אדם יש אהבה בלב, השאלה היא לאן הוא מנתב את זה. יש חמדה בלתי רצויה עליה מזהירה התורה, ולעומתה יש אהבה טובה, אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. לא בכדי ימים אלו של חמישה עשר באב פותחים את עונת החתונות, זהו הזמן בו מבקשים שהאהבה תנווט לכיוונים חיובים ורצויים.

***

ישנו מקרה מזעזע שקרה השבוע ולא בפעם ראשונה. הסיפור של הצעיר ששימש כמנהל ארכיב גנזך באגף רישוי ופיקוח בעיריית ירושלים אשר סיים את חייו בנסיבות טראגיות עקב חשדות עליו, הוא סיפור קשה מנשוא.

לא ניכנס במסגרת זו לפרטי הפרשה והחשדות – אם ישנם כאלו בכלל או שיתבררו בסופו של דבר כעורבא פרח וכבר היו דברים לעולמים – אבל כן ברצוני להתייחס לקלות שבפרסום וההרשעה בעיני הבריות. משעה שהמשטרה שמה אזיקים על ידיו של החשוד הוא הופך באחת למורשע, ולך תוכיח שלא עשית את זה.

במדינת חוק עוצרים אנשים חשודים – זה לגיטימי ומתבקש. אבל במדינת חוק החשוד הוא עדיין רק בגדר 'חשוד' ולא 'שפוט'. וצריך לזכור זאת, למעלה מ-60 אחוז מהתיקים בישראל נסגרים בסופו של דבר ללא כתב אישום. זה אומר דרשני ומבקש זהירות רבה מכל הכותבים והמפיצים למיניהם.

איך ניתן לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה? אם התקשורת פמפמה את מעצר הבכירים בחברת מוריה ובכך העניקה לגיטימציה למערכת המשפט ודה לגיטימציה לחשודים. עולמו של מנהל הגנזך בן ה-37 חשך עליו. ממקום מכובד ואציל הפך באחת לחשוד בפלילים, לקומבינטור מסוכן לבריות ולפרחח האזוק המוצא מפתח ביתו כאחרון העבריינים בבוקרו של יום ירושלמי.

וכמה אנשים הולכים לכלא ומתמודדים בגבורה על שמם הטוב ולא שמים קץ לחייהם?! גם מי שלא מאבד את עצמו, פעמים רבות מאבד טעם בחייו, מאבד מוטיבציה ומסתגר בדיכאון. האם מותר לנו כאזרחים לשפוט בקלילות לפי ראות עינינו ולפי שמוע אוזנינו?

בפרשה שלנו אנחנו קוראים אודות ערי המקלט שמשה רבינו הכין עבור הרוצחים בשגגה. גם מי שחטא, שגה, מעד, הוא עדיין בן אדם ויש להכין לו בית, עיר, מושב, שיוכל להתקיים בו ולא יוכלו להרע ולהציק לו. זהו מסר מפרשתנו הנוגע לנו בחיים היומיומיים.

אנשים רגילים לומר כי העולם מתחלק לשניים, אלו שרואים בכל דבר טוב עד שמישהו מוכיח להם שלילי, ואלו שרואים בכל דבר את השלילי עד שמישהו מוכיח להם חיובי וטוב. בימים אלו בואו נאמץ את הראייה החיובית ואת ההסתכלות הטובה על בני אדם, נלמד להגן על הזולת, לראות באופן חיובי את טובתם וללמוד עליהם זכות.

וכך היה מתפלל רבי אלימלך מליז'נסק: "אדרבה, תן בליבנו, שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם". לכל אדם יש מעלות והן ייחודיות רק לו. הפסיפס של האנושות נבראה שאנשים משלימים זה את זה, כמו פאזל. לכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה כי "כל ישראל ערבים זה לזה". כל אחד מביא עמו מטען חיובי לעולם, וצריך רק למצוא את זה ולהתחבר לטוב שבו.

ונסיים בדבריו של הראשון לציון שהובאו בתחילת הדברים: המצוה 'ואהבת לרעך כמוך' הוגדרה כ'כלל גדול בתורה', ויש ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את המצוות שבין אדם לחבירו. ובפרט בימינו אלה יש להתחזק בהלכות אלה ביתר שאת וביתר עוז!

שבוע טוב – שבוע נחמה ושמחה.

השארת תגובה