קנית שעון? החוכמה מול ילד שובב

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בילקוט שמעוני (תהלים רמז תרעז) מובא: "תנא רבי שמעון בר יוחאי: גיבורים הם הצדיקים, שהם יודעים לפתות את בוראם והיאך לקלס לבוראם".

עוד מובא במדרש (שם): "אמר רב אחא: הסוחרים הכושיים הללו יודעים לסבב את הפתחים, בתחילה הם אומרים: 'יש לכם מעט מים?'. מששתה הוא אומר: 'יש לכם בצל אחד'?', נותנין לו, אומר להם: 'בצל בלא פת נסיב לבא' [אכילת בצל ללא פת מזיקה ללב]. כך הצדיקים יודעים לרצות את בוראם, שנאמר: 'שפתי כהן ישמרו דעת' (מלאכי ב, ז), 'שפתי צדיק ידעון רצון' (משלי י, לב), אבל רשעים – 'ופי רשעים תהפוכות' (משלי שם), שאינם יודעים לרצות את בוראם".

משה רבנו ביקש מהקב"ה: "ה' אלקים… אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" – רק אעבור בארץ ואראנה, ומיד אצא.

אמר לו הקב"ה: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה, וראה בעיניך, כי לא תעבור את הירדן הזה" – מאחר והנך משתוקק לראות את הארץ הקדושה, תוכל לראותה, אך רק מראש הפסגה, בלי להיכנס לתוכה.

ולמה?

כי "הצדיקים יודעים לרצות את בוראם", וחזקה על משה רבנו שאם ייכנס לראותה – יבקש להישאר בה, וכבר גזר הקב"ה שלא ייכנס, כי לא טוב הדבר למשה רבנו ולעם ישראל כולו.

בדומה לכך ניתן לבאר את הפסוק בתהלים (פה, ח): "הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו". מבקשים אנו: רבונו של עולם, לא מגיע לנו לקבל את החסד, אבל רק תראה לנו אותו, בבקשה. ולאחר שהקב"ה מראה את החסדים, מבקשים שוב: "וישעך תיתן לנו", מאחר וכבר הראית לנו, אנא תן לנו את חסדיך וישעך.

חכמת רבי יהונתן אייבשיץ בילדותו

רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, נודע בחכמתו הגדולה ובחריפות שכלו כבר מעת שהיה ילד קטן. דא עקא, שכמעט כגודל חוכמתו היה גודל שובבותו.

יום אחד, כשהלך הילד יהונתן ברחוב, נטפל אליו גוי בריון והתחיל להכותו. להפתעתו של הגוי, הוציא הילד מטבע מכיסו, הושיט לו ואמר: "הנה, קח, זה מגיע לך. הייתי נותן לך יותר, אבל זה כל מה שיש לי".

"מה זה?" תמה הגוי. "אני הכיתי אותך ואתה נותן לי מתנה?"

השיבו הילד: "וכי אינך יודע? היום יום מיוחד אצלנו, היהודים. ביום הזה, אם גוי מכה יהודי, היהודי חייב לתת לגוי את כל הכסף שיש לו בכיסים".

הגוי התלהב. למה לו להציק לילד קטן, שממילא אין לו כסף לשלם על ההצקות? מוטב שילך למצוא יהודי עשיר כדי לקבל ממנו הרבה כסף!

מיד עזב את יהונתן הקטן לנפשו, והלך להמתין בסמוך לביתו של נשיא הקהילה היהודית, שהיה עשיר גדול ומקורב למלכות. כאשר יצא נשיא הקהילה מביתו, ניגש אליו הגוי והתחיל להכותו. צעק האיש צעקות איומות, ומיד מיהרו למקום שוטרים שתפסו את הגוי הבריון, והפליאו בו את מכותיהם.

כאשר ישב הגוי בתחנת המשטרה, כפות ואזוק, מצפה לגזר דינו, אמרו לו השוטרים הגויים: "שוטה שכמותך, לא מצאת יהודי אחר להכות, רק את נשיא הקהילה העשיר, המקושר לשלטון? למה עשית דבר כזה?"

סיפר להם הגוי את כל המעשה עם רבי יהונתן הקטן.

אמרו לו: "אה, הכית גם את הילד? גם על זה תיענש!"

כך, על ידי חכמת הדיבור הנפלאה שלו, נחלץ הילד יהונתן מצרה, וגם לימד את הגוי הרשע לקח, לבל יתעלל עוד בחסרי ישע.

איך לקבל את הפרס המובטח

כאמור, היה רבי יהונתן אייבשיץ שובב גדול בילדותו, ולבסוף נעשה מגדולי ישראל המופלגים.

פעם הוצרך אביו לצאת לכנס של רבנים שנערך בעיר מרוחקת, ועמד להיעדר מהבית זמן מה.

אמרה האם: "ומה יהיה עם יהונתן בזמן הזה? איך אוכל להסתדר עם מעלליו המרובים?"

"אל תדאגי", אמר לה האב, "אני אטפל בכך".

קרא ליהונתן ואמר לו: "אני צריך לנסוע לכנס חשוב, ואיעדר מהבית מספר ימים. אני מבקש ממך שתתנהג יפה ולא תצער את אמא בתעלולים ובהשתובבויות. ומאחר ואני יודע שקשה לך לפעמים להתגבר על יצר השובבות, אנסה לעזור לך על ידי פרס. אם אשמע בשובי שלא עוללת שום תעלולים – תקבל שעון יפה שאקנה בעיר הגדולה".

באותם ימים רק עשירים גדולים הרשו לעצמם לקנות שעון, ויהונתן הקטן התלהב מאד.

"אבל רק אם תתנהג יפה", הזכיר אביו.

"ודאי, אבא. אין שום ספק! מה לא עושים בשביל שעון?!"

ביום הראשון לאחר צאתו של האב מהבית, עמדה ההבטחה על השעון בראש מעייניו של יהונתן, ולא היו שום תעלולים. ביום השני הוא הצליח להתאפק כמעט כל הזמן, אבל ביום השלישי כבר השתובב הילד במרץ, והיום הרביעי היה מלא וגדוש תעלולים.

שב האב לביתו, ולאחר שדרש בשלום אשתו שאל: "היכן יהונתן?"

"עדיין לא שב מהמלמד".

"ואיך הוא התנהג?"

"מוטב שלא לשאול… הרבה הרפתקאות עברו עלי בגלל רעיונותיו ותעלוליו".

"על אף השעון שהבטחתי לו?"

"על אף השעון".

הגיע יהונתן הקטן הביתה, ומצא את אביו יושב לומד.

אביו חבקו ונשקו, אבל יהונתן ידע שאת השעון הוא לא יקבל.

פנה אל אביו ואמר: "מה שלומך, אבא? איך היה בכנס הרבנים? אמא כבר סיפרה לך, כנראה, איך התנהגתי. אני יודע, שלא מגיע לי בכלל לקבל את השעון. איך היו הדרשות? איפה דרשת?"

אחרי שאביו ענה על שאלותיו, הוסיף יהונתן הקטן ושאל: "היו שם שעונים יפים, בעיר הגדולה?"

"יפים מאד".

"וקנית שעון, למקרה שאתנהג יפה?"

"ודאי שקניתי".

"לא מגיע לי לקבל את השעון", אמר יהונתן. "אל תתן לי אותו. רק תראה לי איך השעון נראה".

האב הכניס את היד לכיס של המעיל, והוציא שעון.

"כמה הוא יפה, אבא! אני יכול להחזיק אותו רק לזמן קצר? לא מגיע לי לקבל אותו, בכלל לא, אבל רק לנסות אותו זמן קצר".

נתן לו האב את השעון.

"אבא, איזה שעון נהדר! אבא, אני מבטיח לך שאני אתנהג ממש נפלא. אבא, אני אעשה לך המון נחת. אבא, אתה רוצה שאני אגיד לך עכשיו מאה משניות בעל פה? אבא, בבקשה, תשאיר אצלי את השעון".

הביט האב על בנו באהבה ואמר: "טוב, קח לך את השעון, אבל כדאי מאד שמהיום תתחיל להתנהג כראוי".

כך הצליח הילד יהונתן לרצות ולפתות את אביו בדבריו, אך בסופו של דבר חינוך האב הצליח. הילד הקטן והשובב נעשה מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים, ראש ישיבה, רב ופוסק, ומקובל גדול, בקי בנגלה ובנסתר, ואף חיבר ספרים רבים, כולם עמוקים מאד. ואיך הגיע הילד השובב לכל זה? בזכות אביו, שהשכיל לנווטו לכיוון הנכון.

הטיפול בילד השובב

אגב, למדנו מכאן יסוד מאד חשוב בחינוך הבנים – יש לך ילד שובב גדול? הילד הזה יכול להיות תלמיד חכם עצום וגאון מופלג, אם רק תדע לטפל בו באופן הנכון.

אל תתייאש. אל תגיד: "אוי, הילד הזה הורס לי את החיים עם השובבות שלו…"

אדרבה, תנווט את השובבות שלו. טמונים בו כוחות טמירים, תכוון אותו למסלול שמתאים לו, והוא יעלה מעלה מעלה ויגיע להישגים גדולים ועצומים.

(מתוך הספר החדש 'משכני אחריך' דברים ח"א).

השארת תגובה