לפיד משתלח בחרדים, מכוון לנתניהו

צוות הקמפיין הרשמי של כחול-לבן, לא היה שותף להפקת הסרטון העצמאי. "אני יכול לומר לך בבירור שלפיד מדבר אך ורק בשם עצמו. ככל שזה יהיה תלוי בגנץ וביעלון, נעדיף את החרדים על פני איווט"

יאיר לפיד . צילום: אוהד האקר
יאיר לפיד . צילום: אוהד האקר

אלו היו תשעת הימים הטובים ביותר ליאיר לפיד – מאז גנב לו איווט ליברמן את ההצגה. סרטון לא מוצלח במיוחד שפרסם, הצליח לכבוש את סדר היום, באדיבות תגובת הרפלקס של חברי הכנסת החרדים. כמו במשל של רבי יהונתן אייבשיץ על החתול המאולף כמלצר, שנטש את הטס המוזהב ברגע שהבחין בעכבר, הם לא התאפקו והתנפלו בחמת זעם על העכבר הווירטואלי, כשהם נוטשים ושוכחים את כל הגינונים שהבטיחו לסגל לעצמם.

עבור מי מבני הישיבות שהמשיך להיות ספון גם השבוע בהיכלי התורה, מנותק מטלפונים ונטול אמצעי תקשורת, והוא קורא לראשונה בצאתו לבין הזמנים על ההתפתחויות (עוד נותרו בודדים שכאלה, באזור חיוג 03 בעיקר, שאינם מכבים את האור גם ביומו האחרון של הזמן), רצוי לתאר בקצרצרה את המאורעות.

הכל התחיל עם הפקת הסרטון "קבוצת הווטסאפ של נתניהו", שהעלה יאיר לפיד, כפרודיה ליצירת המקור "הצהרת הנאמנות של נתניהו". בסרטון הקצרצר נראית תכתובת קבוצתית, במתכונת שמוכרת למשתמשי האפליקציה הנוהגים היתר, בין נתניהו לשרידי שותפיו הטבעיים – החרדים ומפלגות הימין – המנסים מצידם למסחר את הצהרת הנאמנות. "רוצים שאני אחתום? תביאו טריליון שקל לישיבות", כותב כביכול דרעי בעוד ליצמן (כביכול, כביכול. לכאורה, לכאורה), מקפיץ את המחיר וכותב: "אני רוצה את כל הכסף שיש לישראל". מה נאמר ומה נדבר: ממש, סרטון בגוף האומה – בפרפרזה לאמירה הבלתי נשכחת של כבוד השרה מירי רגב.

ח"כי יהדות התורה וש"ס לא התאפקו ושלפו מהארסנל שהחליד את נשק יום הדין האייכלרי – עם תאריך תפוגה מימי תוכנית פופוליטיקה בה כיכבו הרב אייכלר ולפיד האב. שוב חזר הנרגון על אנטישמיות, דר-שטירמר, גבלס, נאציזם, טיטוס, אנטיוכוס, המן, עמלק ושאר צוררי ישראל שבגינם נבכה ונשב על הארץ בראשון הקרוב. אחרי שזעקו מרה, הגיע גם סרטון תגובה חרדי, מוצלח יותר מהמקורי של לפיד, שהיה למעשה הצעד ההסברתי הראשון (והאחרון כנראה, עד לתום בין הזמנים), של יהדות התורה במערכת הבחירות הנוכחית.

אפשר להבין לליבם של חברי יהדות התורה. אחרי שבועות ארוכים בהם נשמרת באדיקות זכות השתיקה, ולא (רק) בחדרי החקירה, כדי להימנע מלחזק את איווט אותו הם מכנים – לצרכי מגננה – חבר וידיד, הם מצאו סוף סוף את הכתובת עליה יוכלו לפרוק את זעמם בעסקת חבילה. כשמדובר בשם המשפחה לפיד – אין צורך במחשבה תחילה. הלשון מתגלגלת מאליה ומצליפה.

אי אפשר לומר מילה רעה גם על מהות התגובה – המוצדקת בעליל. הכסף היהודי היווה מוטיב מרכזי בכל היצירות האנטישמיות הקדומות. כמנצל שואה שלא חדל מלהזכיר את הרקע המשפחתי, וכמי שרק לאחרונה מתח ביקורת פומבית על נתניהו בסוגיית החוק הפולני – לפיד רק צריך להסתכל במראה ולראות בעיניו את נכונות ההשוואה, במלוא כיעורה.

העניין הוא, שבכביש העקלקל הזה – ואולי נכון יותר לומר לאור הסקרים, במורד החלקלק – בואכה בחירות, צריכים להיות חכמים ולא צודקים. ליאיר לפיד – השבוע הזה עשה רק טוב. שבועות ארוכים הוא מתנהל בתסכול כשהוא מסונדל על ידי הרמטכ"לים לשעבר שלא מסכימים עם הגישה של תקיפת החרדים, כפי שהגדיר זאת ח"כ יעקב מרגי.

מי שהשתלט ללפיד על המשבצת וגם זוכה לעת עתה, לפי הסקרים, בכל קופת השרצים של שנאת החרדים – זהו איווט ליברמן. איווט אינו רק היחיד שזיהה אלא היה למעשה היחיד שתכנן וידע ולפיכך הגיע למערכת הבחירות עם קמפיין מוכן לפרסום מיידי, עם נרטיב קליט ושלטי תעמולה ארסיים – בה בשעה שהאחרים קיפלו את הדגלים. אלא שגם איווט מצא עצמו בשבועיים האחרונים כמי שמאבד את השליטה בסדר היום. קמפיין האיחוד משמאל ומימין הסיט את הפוקוס מיחסי דת ומדינה, לראשונה מאז פיזור הכנסת וההליכה לבחירות חדשות. בא לפיד השבוע, ובמחי סרטון דל תקציב, גנב מן הגנב את ההצגה והוכיח שהוא היה ונותר הקמפיינר הטוב בתחום של שנאת חרדים.

הבעיה החרדית

חברי הכנסת החרדים, וביניהם גם אלה מדגל התורה שישבו לפגישות חשאיות (לכאורה, לכאורה) עם בכירי כחול-לבן, שאלו עצמם השבוע האם מדובר במשחק של חייל טוב ואזרח רע, או שמא במחלוקת אמיתית שניצחת וניצתת בין ראשי המפלגה. הספק המשיך לנקר אחרי שגנץ גינה במשתמע את סרטון ההסתה, בעוד בוגי יעלון כיוון את מדקרות מילותיו, ולא בפעם הראשונה, ישירות לכיוונו של יאיר לפיד.

מי שמודע למתרחש מאחורי הקלעים של המפלגה מרובת הצבעים והצבועים יודע שהתשובה ברורה. הבעיה החרדית, היא לא יותר מאשר אנקדוטה לעומת המריבות התכופות שמתגלעות כמעט בכל נושא ונושא. לפיד אישית, נתפס על ידי כמה מראשי המפלגה כמי שסימן על גבם מטרה ומסביבתו מדליפים נגדם חומרים משחירים, בדיוק כפי שנרמז בסרטון התגובה של יהדות התורה. לפיד, יש לומר, מכחיש זאת בתוקף ולזכותו ייאמר שההתנהלות הפומבית המביכה של כמה מהקודקודים – מאפשרת גישה לחומרים מביכים גם ללא מדליפים מקצועיים. על כך מן הסתם עוד ידובר במורד הדרך לבחירות, אם כי לא בהכרח בעיתונות החרדית הכתובה שעודה מקפידה על נקיות הלשון.

לגופה של 'הבעיה החרדית' הרי שצוות הקמפיין הרשמי של כחול-לבן, נטול 'כל אנשי הקמפיין' של לפיד מהסיבוב הקודם, לא היה שותף להפקת הסרטון העצמאי. "אני יכול לומר לך בבירור שלפיד מדבר אך ורק בשם עצמו. ככל שזה יהיה תלוי בגנץ וביעלון, נעדיף את החרדים על פני איווט", אומר בשיחה סגורה בכיר בכחול-לבן, בשיח שמשקף את הקיטוב שבין ראשי מפלגת-הכלאיים, התלויים זה בזה כיום אך ורק לצורך מימוש חלום הדחת נתניהו.

דברים ברוח זו השמיע בעבר גם משה יעלון בביקורו במערכת קו עיתונות, כשהזכיר את התפטרותו מהממשלה ומהליכוד על רקע הדחתו ממשרד הביטחון ומינויו של איווט – שאת שמו ואת שם מפלגתו בוגי מוסיף לשאת כסמל לשחיתות שלטונית. לא מדובר רק במשקעים פוליטיים אלא בפוליטיקלי-קורקט עכשווי. אין עתיד לממשלה שמתבססת על מפרק הממשלות הסדרתי איווט ליברמן. עם החרדים לעומת זאת – דמי השכירות ידועים מראש, וכך גם תקופת החוזה.

אלמלא קמפיין הגוועלד של חברי-הכנסת החרדים, הסרטון של לפיד היה זוכה לכל היותר לכמה אלפי צפיות של גולשים משועממים. תגובת החרדים – החזירה ליאיר את החיוך של טומי. על התנהלות ח"כינו האמיצים עד לשבוע זה, ולא עד בכלל, ניתן להעניק להם צל"ש. הם יצאו מגדרם ושמרו על איפוק ואחריות, מתוך הבנה שהקצנת השיח – אולי תזרז עוד כמה מצביעים חרדים ותגרום להם להשכים קום ולהצביע ב-8 בבוקר ולא ב-8 בערב, אך לחבר'ה בצד השני שמתלבטים אם להישאר בבית, היא תגרום לנהור לקלפיות בכמויות.

ההתנהגות של החברים החרדים מרשימה במיוחד, בהשוואה להתנהלותם הבלתי אחראית בעליל של חבורת החר"דלים שלא משתלטת על הסוגרים. אי אפשר להבין איך איש פיקח כמו שר התחבורה סמוטריץ', המשיך גם השבוע להפיץ את חזון "מדינת ההלכה" – בעוד נאום מיותר ובלתי מוסבר. מישהו בימין המאוחד צריך לשבת איתו לשיחה ולבקש ממנו, בשם גוש הימין המתפורר, להמיר את הצהרותיו כאן ועכשיו. למען השפיות והרוגע וכדי לשמור על הסיכויים ההולכים וקטנים להרכבת ממשלה על טהרת הגוש, נותר רק לקוות שמכאן ועד לבחירות החברים החרדים יהיו לראש ולא לזנב – כשקו הקמפיין המקורי שהובילו, יישמר ולא יישבר.

תורתו נאמנותם

הצהרת בלפור עליה הוחתמו כל שרי וח"כי הליכוד כמי שכפאם עד (מדינה) היא עוד הוכחה לאובדן השליטה של ראש-הממשלה על קביעת סדר היום במערכת הבחירות הנוכחית. מרגע ההכרזה על פיזור הכנסת – נתניהו לא הצליח לנכס לעצמו את סדר היום, ולו לשעה אחת תמימה. אובדן שליטה כזה, לא נראה כאן מאז מערכת הבחירות ב-99'. איך זה נגמר בסוף – כולם יודעים.

גם אשף קרבות פוליטיים כנתניהו לא חווה קרב-רב שכזה כאשר כל אויביו, ולא רק מחוץ אלא גם מבית, קמים עליו לכלותו. שקד החילונית – שעם מעט היגיון בשיגעון של בלפור הייתה משובצת בליכוד ונמנית על חותמי הנאמנות השבוע – מאגפת אותו מימין ומתייצבת בראש המחנה האמוני, נחושה לעצור את המשתה הגדול המסורתי. "הפעם לא ניתן לו לשתות לנו את המנדטים בקשית", היא אמרה לי השבוע. ליברמן שמכיר אותו טוב מכולם משתמש בכל חולשותיו – כמו בן זוג במערכת גירושין שמתעלל נפשית בצד השני כדי לנכס לעצמו משמורת ונכסים. הוא הופיע מבושם באולפנים במוצ"ש, שלף את הסיכה מעניבתו ותקע אותה ברקתו של רה"מ כשהבהיר כי יפנה לחבריו בליכוד ויבקש מהם להמליץ על מועמד אחר לראשות-הממשלה.

הצהרת הנאמנות עליה הוחתמו בתגובה חברי-הכנסת מהליכוד, מי בהודעה ומי במצמוץ, מי בארץ ומי בחו"ל, מי בעבודה ומי בחופשה, ביבשה, באוויר ובים – מעידה על גודל הפאניקה לנוכח גלי הצונאמי של הסקרים. באף סקר שהתפרסם מאז הוכרזו הבחירות – נתניהו אינו צולח את משוכת ה-61. מי שהתמחה במשך כל השנים במכירת הבטחות חסרות כיסוי למינויים ותפקידים, מוצא עצמו בעת דמדומים, מייחל לחתימתם של כל אותם מאוכזבים אותם הונה והשפיל. החותמים ברינה, לא יהססו להשיב לו כגמולו ולהראות לו בתורו, מה שוויה של חתימה כפויה.

החתימה הלא טובה הזאת, כמוה כהודעה לתקשורת של ההנהלה והשחקנים על הגיבוי שהם נותנים למאמן אחרי הפסד של סדרת משחקים – שמתבררת תמיד בדיעבד כפרומו להליך הפיטורים. לאחד מחברי-הכנסת החרדים, החתימה הזאת הזכירה חתימת תמיכה רבנית מהעת האחרונה שהתנוססה בראש אחד מהיומונים המפלגתיים הנאמנים.

"משחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו", אמרו חז"ל במסכת סוטה. ההיסטוריה הזאת היא ההיסטריה העכשווית של נתניהו – מאז החריב איווט את הבית שהחזיק תחת קורת גג אחת, חרדים, חרדלים ועולים מחבר העמים. הפרסום מאתמול (בהארץ) על כוונת הנשיא לבקש מנציגי המפלגות לסמן מועמד ראשון ושני – להרכבת ממשלה, מטריל עוד יותר את סביבתו הקרובה של נתניהו שרואה את רובי, כשהחותם גדעון מציץ מאחורי גבו – בכיף.

נתניהו טרם אמר את המילה האחרונה וכבר הוכיח בעבר למספידיו – שהוא יודע להיחלץ מהקבר ולהסתער עם תכריכים על לשכת ראש-הממשלה. בשביל ביבי ובעיקר עבור הנאמנים היחידים שאינם זקוקים להחתמה – ומדובר כמובן בחרדים שתורתו (של ביבי) נאמנותם – צריך לקוות שגם הפעם הבלתי ייאמן יקרה, וקללת תשעת הימים תיהפך לברכה. אחרי שכרכנו את גורלנו בגורלו, כמעט כל אלטרנטיבה אחרת, תשלול גם מאיתנו את זכות החתימה.

 

השארת תגובה