החופש הגדול – המשך

פרק ו' -בו נמשיך לדבר על החופש הגדול ועל התכנון הנכון שלו, כדי להפיק ממנו את מירב התועלת-

וולבו מכונית שנוסעת לבד06
וולבו מכונית שנוסעת לבד06
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בפרק שעבר דברנו על תכנון של טבלת פעילויות לחופש יחד עם הילדים. דברנו על כך שהשיח המשפחתי הזה מלמד אותם להביע את עצמם ואת רצונותיהם בצורה ברורה, ומלמד אותם גם לתכנן את הזמן ואת הכסף בצורה יעילה. יש גם את העניין של לראות את השני, שעליו נרחיב היום יותר, וכן את שלושת הנקודות הנוספות שטרם הרחבנו עליהם:

• גמישות פנימית לשינויים בתוכניות (פלאן בי)
• משמעת עצמית.
• שיעמום.

אך לפני שנתחיל איתם, ברצוני להוסיף עוד נקודה שקשורה ליכולת לראיית האחר. אני קוראת לה:
• משא ומתן. כשאני כותבת משא ומתן, אינני מתכוונת לניהול משא ומתן עסקי, אלא לכזה שאנחנו ממילא מנהלים עם הילדים כל כך הרבה פעמים במשך היום. נסו להרהר בסצנה הבאה:

"אמא, אני צריך 25 שקלים!"

"25 שקלים? בשביל מה?"

"יש לנו טיול, ואני רוצה לקנות ממתקים"

"בעשרים וחמישה שקלים? זה המון!"

"אבל אני רוצה לקנות גם את… וגם את… וזה לא יספיק לי"

"תראה, אני מסכימה להוציא בשביל ממתקים עד עשרה שקלים"

"מה?? אני לא אצליח לקנות בזה שום דבר! יהיו לי הכי פחות ממתקים מכל הכיתה!! לא רוצה!!!"

"תראה, זה הסכום שאני מקציבה כרגע, בא נראה מה אפשר לעשות?"

"אז אולי אני אוסיף מהכסף שלי?"

"אתה יכול להוסיף מהכסף שלך עוד חמישה שקלים, ואני גם מסכימה שתיקח ממתק אחד מהבית"

"טוב, נו, בסדר"

היה לנו כאן משא ומתן לכל דבר: לכל צד הייתה עמדה, היה רצון כלשהו, וכל אחד הביע את עמדתו והתפשר מעט כדי להתקדם לקראת השני וכך הגיעו שתי הצדדים, שבמקרה זה היו האמא והילד, לעמק השווה.

גם בתכנון הפעילויות עלינו להשתמש מעט בעמדה זו. במשפחה, באופן אוטומטי יש גילאים שונים, והפעילויות שמעניינות ומהנות כל גיל- שונות. לכן עלינו כהורים להיות אחראים לכך שהלוח ייצג באופן הגיוני את מגוון גילאי הילדים שלנו. אין זה אומר שעל הפעילות להיות שוויונית, אלא- הגיונית.

דבר ראשון, ישנן פעילויות שמהם נהנים מגוון הגילאים. כמו למשל- שיט, או ים, או פארק שבו מוצעים מתקנים לקטנטנים ומתחם שונה גם לגדולים שבחבורה. מקומות כאלו מומלצים מאד, ויש לבחור בכמה שיותר מהסוג הזה. אך מטבע הדברים, פעמים רבות יהיו מעוניינים שתי הצדדים בפעילות שמיועדת בצורה מאד ברורה לגיל מסוים. כמו למשל- טיול ג'יפים בשטח, או פינת ליטוף חיות.
במקרה כזה, יש לנו שתי אפשרויות: או לפצל את המשפחה באותו יום, או לתכנן זאת כך שבזמן ההמתנה תהיה תעסוקה מעניינת לקבוצה הממתינה. לדוגמא- בזמן שהקטנים נכנסו לפינת הליטוף, הגדולים מכינים להם משחק סימני דרך, או יוצאים לרכוש את האוכל לארוחת הצהריים, וכו'.

מה שכן, כשאנחנו מתכננים את הלוח, נזכור מראש לייצג את כל הגילאים. "תראו יוסי ומנחם, אתם רוצים סנפלינג, קברי צדיקים בצפון, טורנדו, וכדור פורח, גם אם נניח שנכניס זאת בשלושה ימים, מה עם הקטנים? אף אחת מהחוויות הללו לא מתאימה להם. בואו תבחרו בנוסף לקברי צדיקים עוד שתי אטרקציות, ונוסיף גם פעילות מהנה לקטנים" כך, תדונו בעניין, ולא תגיעו למצב ששתי ילדים ישבו באוטו בעיניים נוצצות, והשאר ייללו באכזבה ובשעמום.

ייתכן שתצטרכו במהלך הטיול להזכיר להם כשישכחו:

"אבא, אוף, היה משעמם במתנפחים הטיפשיים והתינוקיים האלו, למה לקחתם אותי לשם? אני בן 11! זה לא מעניין אותי!"

"שימי היקר, אתה זוכר שאתמול עשינו טיול ג'יפים כמו שרצית, והיה לך כיף? היום עשינו פעילות שמתאימה לקטנים, כמו שדיברנו בבית, וכך כולם קבלו משהו נחמד שמתאים להם. ואל תשכח שגם היית בבנג'י!"

ייתכן ששימי ימשיך לעטות על פניו פרצוף ממורמר, אך אל לנו לקחת זאת ללב, זה יעבור לו. עלינו לזכור שתפקידנו הוא לפעול בשיקול דעת, ומתוך חשיבה על כל ההיבטים, ואם עשינו זאת. דיינו. איננו יכולים לרצות כל הזמן את כל הצדדים. ולפעמים, ישנם ילדים שמתקשים לעבד ולהתמודד עם רגשות של אכזבה, ולכן יאמרו משפטים כמו ' אייי! מה שווה הטיול הזה, הכל דפוק בגלל — וכאן ימצאו סיבה שולית כלשהי לכך שהנאתם נפגמה. הורים רבים מפרשים זאת ככפיות טובה, ומצב רוחם נעכר לנוכח חוסר ההערכה של הילד, ואף גומלת בליבם החלטה לא להשקיע יותר בדברים כאלו "אם הם לא יודעים להעריך, למה לי להתאמץ, להזיע, לשלם כסף ולעמוד בתורות בלתי נגמרים? אשב לי אפוא בבית, במזגן, ושיסתדרו לבד!"

אך האמת מעט שונה. דווקא כאן מגיע אחד המקומות החשובים שלנו כהורים בהכנת ילדינו לחיים, ללמד אותם לא לראות את החיים בשחור – לבן. ולא לבטל את ה'יש' גם אם היה מעט 'אין'. התגובה המועדפת במצב כזה, היא משהו כמו: 'שימי, אני מבין שהתעצבנת שעקפו אותך בתור, ובסוף לא נשארו קרטיבים. אבל אני לא מסכים שבגלל זה ה-כל לא היה שווה. בסך הכל היה נחמד ברב המתקנים, ובסוף הרווחתם במקום הקרטיב ארטיק בתחנת דלק, וגם המפעיל הרשה לכם במכוניות מתנגשות 10 דקות יותר מכולם בגלל התקלה. אני בטוח שעוד ניזכר בטיול הזה כחוויה גדולה עוד הרבה מאד זמן'

כאן החזרתם את הילד לפרופורציות וגם לימדתם אותו שאפשר ליהנות מרות האכזבה, ולראות את מה שהיה ולא לתת לחסר לצבוע את כל התמונה בשחור. דבר שמבוגרים רבים שלא למדו לעשות זאת, עושים באופו קבוע, וחבל.

• גמישות פנימית לשינויים בתוכניות (פלאן בי)

מה קורה, כשהתוכניות משתבשות, והטבלה המהוללת מתגלה כבלתי יעילה? או אפילו מאכזבת? לדוגמא תכננתם שביום שלישי, י"ב באב תשכימו קום ותיסעו לספארי. ההשכמה התגלתה יותר כקימה בעשר, ורק בשתים עשרה הצלחתם להתייצב בשעיר הספארי. אך שם קדם אתכם שומר רציני שהודיע שעקב עומס בלתי צפוי במבקרים, הכניסה לא תתאפשר? (הוא חילק איזה שובר לקפה ומאפה כפיצוי עלוב) מה עושים עכשיו? כל הדרך הכנתם את הקטנים לחוויה המיועדת, והסברתם להם מה יהיה, ואיך, מה עושים כשהתוכנית משתבשת, מכל סיבה שהיא?

גם כאן זו הזדמנות פז ללמידה. וכמו תמיד, תכנון מקדים מונע בעיות. כבר כשיושבים על התוכנית וממלאים את הטבלה, עלינו להכין פלאן בי- תוכנית מגירה למקרה של שיבוש. איזשהו אתר באותו אזור, מרכז מבקרים שלא צריך להזמין אליו מקום ולשלם מראש, משהו שאפשר להגיע אליו מרגע לרגע כשיש צורך בכך. אנחנו אוספים את הילדים, ומדברים איתם. :"תראו ילדים, אי אפשר כרגע להיכנס לספארי, וזה מאד מאכזב, כי ממש רצינו להיות שם היום" -תנו להם לעכל את האכזבה ואת השינוי בתוכניות. "יש אפשרות שנעשה משהו אחר במקום" ייתכן מאד שתיתקלו בתגובות קשות מהילדים או מחלקם, בפרט אם יש ביניהם כאלו שיש להם קושי עם שינויים ומאד חשוב להם סדר, וידיעה מראש של כל דבר. תנו להם לפרוק את תסכולם, ושאלו אותם מה הם מציעים. היו במקום שלו, הם לא נגדכם. קשה להם, וזה נורמלי וטבעי מאד. ייתכן שאחרי שתתנו להם עשר דקות, רבע שעה, לפרוק תסכול, ולנאום כמה מנהלי הספארי הם אנשים לא הוגנים בעליל, פתאום יהיה לה איזשהו רעיון. הקשיבו לו והחמיאו להם המון על היכולת להתגייס לשינוי ולהתאים את עצמם לשטח. המשיכו להחמיא גם בערב, כשתחזרו מהפארק שהתברר בסוף כלא פחות מוצלח (בדיוק הייתה שם הופעה של קוסם, והיה מרתק!) וגם יום למחרת.

• משמעת עצמית

מה קורה אחרי שסיימנו למלא את הטבלה, והחופשה מתחילה? האם כל היום סובב רק סביב הנאות וריגושים? ממש לא. עלינו לדאוג שיומם של ילדינו יהיה עם סדר יום ברור, עם כללים וגבולות ברורים (אמנם ייתכן שנרופף מעט את הזמנים בהתאם לחופשה, אך לא ננטוש אותם לגמרי) ועם תוכן רוחני לא פחות מזה הגשמי. בלוח הפעילות, בכתב ברור ומודגש, אנחנו מוסיפים את הכללים שלנו שנראים בערך כך: -קימה- לא יאוחר משעה X (תלוי בכם, ומה יש לכם בבית, בנים? בנות? אילו גילאים ובאיזה טמפרמנט? וכן, בתכנית היומית)

ארוחת בוקר משותפת- כדאי מאד להקפיד על כך, היום נראה אחרת כשמקפידים שכולם יאכלו בשעה שאחרי הקימה, התלבשות, תפילה. לא משנה אם זה נעשה ברכב תוך כדי נסיעה, בחניון בעצירת ביניים, או סביב שולחן המטבח.
סדרי הבית ותפקידים- אל תוותרו עליהם, הם נותנים לילדים תחושת החזקה ובטחון, וגם עוזרים שביתכם ייראה אנושי ושפוי, ולא מערת שדים😊, למרות שהילדים ירצו לדלג על כך, וגם אתם אולי תרצו לוותר להם, דעו שההתנהגות בבית ומידת המתח תלויה הרבה גם בכך. כל בית והכללים שלו. אם יהיה לילדים ברור שלא יוצאים מהבית לני שכל אחד בצע את תפקידיו והחדרים מסודרים למופת, תתפלאו כמה מהר הם יבצעו זאת על מנת לצאת במהירות ולהספיק כמה שיותר.

לימוד/ התנדבות או כל פרויקט קבוע של הילד– אפשר לשנות את המסגרת, אך לא את התוכן. לאחר שסיכמתם עם כל אחד מהו הזמן שמקובל על שתיכם שיקציב ללימוד יומי (לא מדובר על בחורים בוגרים, אלא על ילדים קטנים יותר, שעדיין צריכים את העידוד והדחיפה לכך מצד ההורים) ניתן לעשות זאת אולי במקום אחר, בצורה שונה, אך אל תוותרו. להיפך ציינו בספוק את העובדה שהצלחתם באותו יום 'לדחוף' גם את היציאה וגם את הלימוד/ איסוף מוצרי המזון לארגון החסד/ התנדבות עם הקשיש שבאחריותכם.
התנהגות בין אחים- מטבע הדברים, כשאנחנו נמצאים יותר זמן יחד באותם ארבע אמות, ואין מסגרת מסודרת, הדבר מזמן יותר מריבות וחיכוכים בין האחים. תמרצו אותם בדרך שמקובלת עליכם על מנת להימנע מכך כמה שיותר. ערכו מבצע בו בסוף כל יום, כל ילד מגיש לכם פתק ובו מפורטות כמה שיותר התנהגויות יפות של האח / אחות. על כל דבר טוב שמצא על אחיו /אחותו, הוא צובר נקודה שתתורגם בסוף החופשה לאיזשהו צ'ופר. כך, מבטם של הילדים יהיה ממוקד בטוב, בחיובי, מומלץ ביותר!

• שעמום

מה קורה כשמגיע יום 'יבש' יותר, שבו אין יציאה או תכנית מסעירה כלשהי? מהי עמדתנו לגבי שעמום? האם מדובר באסון? האם זה הגיוני להשתעמם, או שעלינו בכל מחיר למצוא תעסוקה לילד ולמלא את זמנו בצפיפות? ובכן, לשעמום יש יתרונות מסוימים, בתנאי שהוא בגבול ההיגיון. כלומר, לא ניתן לילד בן חמש להיות בחוסר מעש מאז שהוא קם ועד השינה. אך בהחלט לא יקרה כלום אם תהיה לו פה ושם שעה פנויה בה עליו להתעסק בכוחות עצמו עם צעצועים או חומרי יצירה.

כשיש לנו סדר יום ברור ומובנה, הכולל קימה, ארוחות, ושעת שינה הגיונית, ניתן להציע לילדים מספר אופציות שיבחרו ביניהם. אך גם אם הם בוחרים לא להעסיק את עצמם, ולהתלונן על שיעמום, נזכור שזו הבחירה שלהם, ואל נמהר להציע הצעות ולמלא את החסר.

"אמא! משעמם לי!! מה אני אעשה?"

"מה אתה רוצה לעשות?"

"לא יודע"

"תחשוב, אתה יודע מה יש בבית, מה תרצה לעשות עכשיו? יש לך עכשיו שעתיים עד הארוחה שבהם אתה צריך להעסיק את עצמך"
ילד ששומע תשובה כזו, ורואה שאמו לא ממהרת להילחץ ולגייס לו תעוקה מן הגורן ומן היקב, מבין שהאחריות עליו, ועד מהרה הוא יפתיע אתכם עם רעיונות. כל עוד הם בגבול הסביר, קבלו אותם, וחזקו בתוכו את תחושת האחריות של על זמנו הפנוי, ואת תחושת הערך העצמי שלו כתוצאה נכך שבחר בעצמו בפעילות והסתדר לבד.

"טוב, מצאתי, אני יכול להזמין חבר, או לעשות בריכת בקבוקים בחדר ילדים"

"שתיהם נשמעים לי רעיונות מצויינים, מה תבחר?"

"אולי אקרא לחבר, ויחד נכין את הבריכה"

המשיכו לשאול שאלות מתעניינות, כדי לעזור לו לטוות את התכנית.

"מה דרוש לצורך הכנת בריכת בקבוקים?"

"צריך לדפוק בכל הבתים בבניין, ולאסוף בקבוקים ריקים"

"אהה. ובכן, נראה לי שעכשיו לא כולם נמצאים, אבל אתה בהחלט יכול לנסות, זו שעה שאפשר לדפוק בה בבתים."

ייתכן שהוא יחזור אליכם כדי למצוא פתרון לבעיה שצצה. אל תמהרו לתת לו. עזרו לו לחשוב בעצמו. רק אם הוא באמת לא מסתדר, רמזו על הפתרון, כך שיחוש שהוא הגיע אליו.

"אמא, מצאתי רק עשרים בקבוקים! זה לא מספיק!!"

"אוי! מה אפשר לעשות??"

"אני יודע! פשוט נקטין את השטח של הבריכה, או שנוסיף גם את הכדורים שלנו!"

"זה נשמע מעולה! בהצלחה! אני כבר מכינה את המצלמה!"

זכרו תמיד: ילדים הם המראה שלנו, מה שנשדר אליה, נראה חזרה. אם נשדר אימון, נראה יכולת, אם נשדר הערכה, נראה כבוד, אם נשדר אהבה, נראה חיבה, אם נשדר ידידות, נראה שלום.

שתהיה המון הצלחה, ושבוע קסום!

בשבוע הבא, אם לא נזכה לביאת גואל צדק, נדון בנושא האבלות על החורבן.

לכל שאלה או בקשה, ניתן לפנות במייל regesh100@gmail.com סודיות מובטחת. (גם אם שאלתכם תיבחר ותפורסם- פרטיכם ישונו אם תבקשו זאת)

כותבת המדור היא מטפלת רגשית בהבעה ויצירה M.A).) ומתמחית בטיפול בילדים ובהדרכת הורים.

השארת תגובה