לא רק הגולם: סיפורים מהאגדות

קיר פלא המגן על הצדקנית מפני הבא להורגה, אוצר כספי בלום מתחת לגשר, וגולם כל יכול המגן על היהודים מפני הכומר הצורר – מה עוד צריך בשביל מיתוס יהודי שגם הגויים מאמינים בו?

בית הכנסת בוורמזיה
בית הכנסת בוורמזיה
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

קיר הפלא אשר בוורמיזא

כל המבקר בעיר וורמזיה (כיום וורמוס, בגרמניה)  על גדות נהר הריין, עיר שהייתה עיר ואם בישראל בימים עברו  וחלק משלושת הערים המרכזיות ביהדות אשכנז : קהילות שו"ם – שפירא (כיום שפייר)  וורמזיה ומגנצא (כיום מיינץ), לא מפספס את הביקור בקיר הפלא בוורמזיה ברובע היהודי העתיק של העיר, תייר יהודי או אפילו נוכרי מובל על עבר קיר שאינו עתיק כלל, ולכל היותר שחזור של קיר עתיק של אחד הבתים. זה הוא הקיר אשר עליו מסופר המעשייה הידוע על אמו של רש"י (שבכ"ט תמוז חל יום השנה לפטירתו) או על אמו של רבי יהודה החסיד (תלוי בגרסה) שכאשר הייתה מעוברת ועברה ליד בית הכנסת בעיר, בסמטה צרה, בא לקראתה פרש רשע רכוב על סוס ובא לדורסה. נעשה נס ונוצרה גומחה בקיר בית הכנסת והאישה נתחבה בו וניצלה באורח נס. והרשע עבר ולא הצליח לפגוע בה לרעה. ועד היום הקיר עם הגומחה ניצב על עמדו, לזכר אותו הנס, צפונית מזרחית לבית הכנסת. על מעשה זה כתב המשורר שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמזיה":

מִלְּבוֹא הַשּׁוּק עַד אֵם הָרְחוֹב

קוֹל-צִלְצוּל בָּא, קוֹל-הַלְמוּת תֹּף,

חֲצוֹצְרוֹת וּמְצִלְתָּיִם.

קוֹל-הָמוֹן בָּא, קוֹל הֲמוֹן-עָם,

בַּסָּךְ, בַּגְּדוּד, בַּשִּׁיר הָרָם,

בִּפְסִיעָה אַחַת אֶחָת.

הָרֶכֶב נָע אֶל שַׁעֲטוֹת סוּס,

הַלַּנְדְּסְקְנֶכְט זָע, אֲדֻמֵּי-סוּת,

צְרוֹר-נוֹצוֹת עַל הַכּוֹבָע.

יֵשׁ יִבְרֹק אוֹר וְטָס כַּסִּיס

עַל-פְּנֵי סוֹחֵרָה וְחֹד חֲנִית,

עַל גַּרְזֶן-אוֹן וָפָלֶד.

מַה-צַּר הָרְחוֹב בִּקְצֵה הָעִיר!

וּכְאֶבֶן אַחַת קִיר עַל קִיר,

כָּל דֶּרֶךְ לִנְטוֹת אָיִן.

בִּשְׁפַל הָרְחוֹב הוֹלֶכֶת אַט

עִבְרִיָּה, רַגְלָהּ כְּמוֹ בַּסַּד –

כִּי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

וּפִתְאֹם נָטָה, פִּתְאֹם סָר

הַגְּדוּד הַבָּא לָרְחוֹב הַצָּר,

הַדֻּכָּס עוֹבֵר בְּרֹאשׁוֹ.

הָאִשָּׁה נִרְתְּעָה אֶל הַצַּד,

בִּמְבוּכָה הִיא: אֵי תַצִּיב יָד,

עוֹד רֶגַע וְהִיא נִרְמָסֶת.

שָׁוְא תִּתְיַפֵּחַ, תִּשָּׂא קוֹל…

הַגְּדוּד הִנֵּהוּ – אַל חֲמֹל

עַל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה!

נִלְחָצָה הִיא בֵין קִיר וָקִיר,

הָאָדָם – עֵץ, וְהַכֹּתֶל – גִּיר,

אֵין רֶוַח וְהַצָּלָה!

מִכֹּבֶד בַּרְזֶל כָּל סוּס שַׁח,

עַל הַפָּרָשִׁים בַּרְזֶל צַח:

הַקּוֹבַע וְהַסּוֹחֵרָה.

בִּידֵיהֶם בַּרְזֶל – הַחֲנִית,

וְהַלֵּב לֶב-בַּרְזֶל, לַהֲמִית

הַבַּרְזֶל בַּרְזֶל יָעַן.

וַיְהִי כִּי קָשָׁה לֵב הָאִישׁ,

וַיַּחְמֹל קִיר וְנִבְקַע חִישׁ,

וַתָּבוֹא בּוֹ הָאִשָּׁה.

הוֹי עִיר וֶרְמַיְזָה, עִיר הַנּוֹי!

הַקִּיר עוֹד בָּהּ, וְהַנִּקְרָה בוֹ.

הַבָּא שָׁם וִימַשְׁשֶׁנּוּ.

הַקִּיר עוֹדֶנּוּ, נִקְרָה בוֹ –

הוּא קִיר-הַפֶּלֶא בְּעִיר הַנּוֹי,

הֲרַת אַגָּדוֹת-פֶּלֶא.

כֹּה לִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד

בָּעִיר אָז פָּרְחוּ אָוֶן, שֹׁד,

מֶמְשֶׁלֶת פְּרִיצֵי-אָדָם.

מֶמְשֶׁלֶת-זָדוֹן וְגֶבֶר עָז…

וְלוּ קָרָה כַּדָּבָר בְּיָמֵינוּ – כִּי-אָז

לֹא תָזוּז מִמְּקוֹמָהּ גַּם-אָבֶן!

אגדה נחמדה אך כידוע האמת ההיסטורית שונה. רש"י נולד בטריוש אשר בצרפת ולא בעיר וורמייזא בגרמניה. יש שמצאו הסבר דחוק, כי הנס ארע בעיר וורמייזא בגרמניה – שם גרו הוריו של רש"י, אך בעקבות המעשה, הוריו של רש"י מהרו לעזוב את העיר ועברו לעיר טריוש בצפון צרפת פן יאשימו את האם במעשה כשפים. בבחרותו חזר רש"י לעיר וורמייזא למשך כעשר שנים ולמד שם בישיבה של רבי יעקב בן יקר  – ישיבה שייסד רבנו גרשום מאור הגולה, שנפטר בו ביום שנולד רש"י. לאחר מכן חזר שוב לטריוש. למעשה יש בית מדרש בעיר וורמייזא על שם רש"י, אך המקום נבנה שנים רבות לאחר פטירתו.

מעניין כי גם המבקרים בעיר טריוש (כיום טרואה) בצפון צרפת ייווכחו לגלות, הפלא ופלא, גם בעיירה הזאת יש זכר לנס – קיר פלא שמשמש מוקד תיירות לזכר המאורע. ואם תרצו לדעת את המיקום המדויק בעיירה טרואה, בקשו לבקר בתחילת סמטת החתולות שם בקיר אחד הבתים ישנו כמין שקע.  סיפור המעשה ידע גלגולים רבים מאז הופץ בכל קהילות ישראל. ישנם גרסאות המספרות את הסיפור אף על אמו של הרמב"ם – ועל אמו של הגר"א כאשר העיר בא ארע הנס משתנה בהתאם, קורדובה או ווילנה.  רבי יהושע מונדשטיין היסטוריון וחוקר חסידות חקר את שורשי האגדה לעומקם של הדברים. לראשונה התפרסם המעשה כשהוזכר בספר "מעשה ניסים" שליקט רבי יפתח יוסף יוזפא הלוי מנצפך המכונה "יוזפא השמש" מהעיר וורמייזא שהיה נאמן הקהילה ועורך הרשימות, הספר יצא לאור ב1670 על ידי בנו, וזו לשון הספר:

עוד מעשה שקרה לאמו של רבי יודא חסיד, בעת שהיתה מעוברת,  עמדה פעם אחת בסמטה צרה על יד בית הכנסת של נשים בוורמיישא, הנה בא לקראתה עגלון רשע עם סוסו ועגלתו והתנכל לה לדורסה. האשה דחקה עצמה אל קיר בית הכנסת, ונעשה לה נס והקיר נכפף, והאשה הצדקנית באה בו. והרשע עם עגלתו עברו שם מבלי לנגוע בה לרעה. ומזה אנו למדים גודל צדקתו של ר' יודא חסיד, שקרה לו נס גדול עוד לפני שיצא לאוויר העולם. ועד היום הזה עומדת החומה הכפופה, וכל הזרים הבאים (לוורמיישא) הולכים לראות את המקום אשר בו קרה הנס הגדול.

בסוף הסיפור ישנה הסתמכות על המובא בספר קדום יותר "שלשלת הקבלה" אך מי שיעיין בספר "שלשלת הקבלה" ימצא כי אין בספר אזכור לאישה הרה אלא לנס שהיה עם רבי יהודה החסיד עצמו:

"רבינו יהודה מפריסי הנקרא החסיד, שעשה הצוואות … וקבלתי מחכמי הדור, כי בלכת רבינו יהודה החסיד לכנסת, עבר קרון אחד מאחורי בית-הכנסת בהיותו שם, והקרון היה לוחצו מאד, ונעשה לו נס ויפתח הקיר את פיו ויקבלהו בתוכו וניצול. ועדיין נראה הרושם ההוא … וראיתי בקונטרס ישן, שזה הגאון נפטר בריגנספורק שנת ד'תתקע"ז."

החוקר אברהם עפשטיין בקונטרס על אביו של רבי יהודה החסיד, "רבי שמואל החסיד" כותב: כי אכן בדק וראה שיש חלל בקיר בית הכנסת של עזרת הנשים, אך בית הכנסת נבנה כאשר רבי יהודה החסיד היה כבר בא בימים. ומוסיף שאין שום הוכחה שרבי שמואל החסיד ובנו רבי יהודה החסיד נולדו ופעלו בוורמייזא.

ובמקום אחר כותב בעל הספר "חסידים ראשונים" על אודות האגדה, כי יתכן וקיר בית הכנסת נבנה בצורה כזאת דווקא, זכר לנס שארע במקום.

סיפור האגדה  כבר היה מסופר לפני כמאתיים שנה והחיד"א מצטט את הסיפור  בספרו "מעגל טוב השלום" תוך כדי שהוא רשום: "וכמדומה לי שמעשה זה הובא בשלשלת הקבלה. וכזאת וכזאת הם המדברים פלאי פלאות נעשו בק"ק זה לימים ראשונים, ונכתבו בספר מעשה נסים שלהם".

בספר "נפלאות הרבי" מובא כי גם הרבי מסוכוטשוב בעל ה'אבני נזר'  היה מספר סיפור זה.

ואם תרצו לחפור יותר לעומק תווכחו לגלות כי ישנם אף מקורות בתלמוד לסיפור האגדה, ומשם יתכן כי הסיפור התגלגל: גמרא במסכת ברכות (נד', א'):

"מר בריה דרבינא … (מאמוראי בבל) פעם אחת היה מהלך בשוק של מחוזא, התנפל עליו גמל משוגע (שפגיעתו רעה), נפלה חומת בית (שהיה סמוך לו) ונכנס לתוך הבית. (מפני הגמל)".

האוצר מתחת לגשר

סיפור חסידי מפורסם שמעניין להתחקות אחר עקבותיו הוא הסיפור המיוחס לרבי שמחה בונים מפשיסחה ובגרסה דומה לרבי נחמן מברסלב ולבעל שם טוב.

יהודי עני בשם ר' אייזיק חלם לילה אחד כי עליו לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן ימצא אוצר גדול ויתעשר.

החלום חזר ושנה עד שקם  ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר בעיר פראג, שם הבחין בו השומר הממונה. שאל אותו השומר: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה?  סיפר לו ר' אייזיק בתום לב, כיצד חלם כמה לילות ברציפות כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.

צחק השומר צחוק גדול ואמר לו: " מי מאמין בכלל לחלומות? הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקְרַקוֹב, וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת התנור והכיריים אמצא אוצר גדול. האם אפשר להאמין לחלומות? הלוא אין בהם ממש!."

חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את האוצר והתעשר. ר' בּוּנים מפְּשיסחָה, מוסיף מוסר השכל כי כדאי שכל חסיד צעיר ידע, כי כשיגיע אל הרבי  יגלה כי האוצר יגלה כי האוצר טמון  בביתו. וכשיבוא אל ביתו – שם יחפש ככל יכולתו, ואז ימצא. כפי שנאמר: 'יגעת ומצאת – תאמין'  ועוד נאמר: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד'. קרוב אליך הדבר – קרוב ממש!"

בגרסה הפחות ידועה, של רבי נחמן מברסלב, העשיר הוא אדם אלמוני והאוצר נמצא תחת הגשר בעיר וינה באוסטריה. מוסר ההשכל  שלכל אחד יש אוצר בתוכו – הנשמה היהודית והקשר הנצחי שלנו לה' ולתורתו. אלא שיש אנשים שאינם מודעים לאוצר הזה, או שאף פעם לא למדו להכירו, ולפעמים המסעות שלהם בשדות זרים, גורמים להם לשכוח את האוצר היהודי המיוחד בתוכם.

המסר השני העיקרי של הסיפור הוא שכדי להכיר את האוצר הנסתר, האדם צריך לנסוע להצדיק. כאשר "המחפש"  או "המבקש" מקבל את עצת הצדיק, אזי הוא יכול לגלות את האוצר בתוכו פנימה.

ומקובל לפי סיפור המעשה, בקרב חסידי פולין, כי אותו רבי אייזיק  הוא זה שבנה את בית הכנסת "איזיק שול" ב1644 בעיר קראקוב שניצב ופעיל על עמדו עד היום.

למעשה רבי אייזיק יעקלס (או בשמו הגוי יעקובוביץ – על שם אביו יעקב) היה גביר יהודי עשיר מאד שהגיע ממשפחה עשירה ומיוחסת ולא  נזקק כלל לאוצר מתחת לגשר בשביל לזכות בעושרו הרב. הגביר רבי אייזיק היה בנקאי עשיר שבעצת אשתו בריינדל (בת הגאון רבי ישראל יחיאל הכהן שרענצל – אביו של רבי אברהם שרענצל רפפורט מחבר שו"ת "איתן האזרחי" ) בנה את בית הכנסת המפואר "איזיק שול". הרב ד"ר יצחק אלפסי שחקר את סיפור האגדה, מוסיף כי למשפחתו של רבי אייזיק היה עושר אגדי, וכבר את אביו רבי יעקב היו מכנים "העשיר" (בוגמטי). במקורות היסטוריים מוזכר כי כבר בשנת 1573 הוא הלווה כספים למלך זיגמונט השני. רבי יעקב אף עמד בראש קהילה והיה אחד מאלה שקבעו תקנות בחודש אב שנ"ה. או לפי גרסה אחרת מדובר על רבי יעקב דר' משה עברלש שהיה גיסו של בעל "שארית יוסף" – רבי יוסף כ"ץ. בנו רבי יצחק – אייזק הרחיב את עסקי אביו. ארבעים שנה עמד בראש קהילה בקרקאוב ופעל רבות, הוא ובנו אחריו, למען בני הקהילה.  גם לסיפור האגדה הזה יש  מקורות בתלמוד הירושלמי ובמשנה. המקור התלמודי:

בא אדם לפני רבי יוסי בן חלפתא וסיפר לו שבחלומו ראה שעליו ללכת ל"קפדוקיה" – במשמעות של ל"קצה העולם" – ולמעשה אזור בצפון מזרח טורקיה. ושם ימצא את "מזלו" של אביו. שאל אותו רבי יוסי: האם אביך היה מעולם בקפדוקיה? ענה האיש: לא. אם כן, השיב רבי יוסי: לך עשרה צעדים בתוך ביתך ותמצא את האוצר תחת קצה קורת הגג. בארמית, זהו משחק מילים של קפדוקיה וקפא דקורא, וכן עשרה שריין (צעדים) ועושר – מזלו של אבי החולם. המדרש מסביר את משחק המלים בכך שכפא – הוא עשרים – בגימטרייה של האות כ"ף, או בשפה היוונית, ודוקיא – הוא קורה בשפה היוונית.

סיפור  דומה עם סוף שונה, מיוחס לבעל שם טוב ששמע את סיפורו של  חולם החלום ואת סיפורו של  השומר על הגשר וייעץ להם ללכת אחר חלומם, בשמעם זה את חלומו של זה. ואכן הם מוצאים את האוצר במקום המרוחק. אלא שכל אחד מהם בנפרד מחליט לשתף את השני באוצר. כשנפגשים ביניהם הם משיאים את בניהם זה לזה. גם סיפור זה שורשו בתלמוד בסיפור עם אלכסנדר מוקדון וארץ קצה.

מעניין מאד שסיפור אגדה דומה התגלגל אף למקורות לא יהודיים בעליל, והוא מככב בסיפורי המעשיות "אלף לילה ולילה"… יש שמסבירים זאת בכך שאחד הכותבים של "אלף לילה ולילה" הוא למעשה יהודי שהתאסלם בשם: ואהב איבן מונאביה.

עלילות הגולם מפראג

כולנו גדלנו על סיפורי הגולם מפראג שהיה משיב מלחמה שערה לכומר הרשע תדיאוש, שחרש  מזימות ועלילות כנגד הקהילה היהודית בפראג שעמדה תדיר בפחד מפני גירוש. את הגולם על פי סיפור המעשה יצר המהר"ל בסיוע חתנו שהיו גם תלמידו הקרוב, על פי שימוש בשמות קודש. הגולם ראה, שמע והבין אך לדבר לא ידע, והיה ידוע כרפה בשכלו. שמו נקרא יוסף או בחיבה יוסל'ה. המהר"ל היה היחיד שיכל להפעיל את הגולם וזאת באמצעות פיסת קלף עם שם קדוש שהניח תחת לשונו. כל יום שישי היה המהר"ל מוציא מהגולם את רוח החיים שבו שלא ייווצר מצב של חילול שבת, ובשבת אחת ארע לפתע ששכח! הגולם חילל את השבת וסיכן את חיי התושבים הגויים בעיר. מיהר המהר"ל לרדוף אחר הגולם וכאשר הוציא ממנו את רוח החיה אשר בו, התנפץ הגולם לרסיסים. או על פי גרסה אחרת, בעת שהסתיימו עלילות הדם, הוציא המהר"ל את פיסת הקלף מפיו של הגולם, והגולם חזר להיות גל של אבנים. על פי המסורת הגולם קבור בעליית הגג האפלולית והמסתורית בבית הכנסת "אלטנוישול" בפראג הקיים עד עצם היום הזה.

היה, או לא היה גולם? על כך נשתברו קולמוסים רבים. דמותו של הגולם מפראג, ועלילות גבורתו  השתרשו במהלך השנים אצל יהודים וגויים כאחד. סיפורים על גולם שנוצר בידי אדם היו קיימים במסורת היהודית עוד לפני תקופת המהר"ל. המעניין הוא שבתקופתו של המהר"ל במאה ה-16, חי אף רבי אליהו בעל שם מחלם , שאף עליו מעידים שיצר גולם על פי ספר יצירה , וזאת מפי חכם צבי אשכנזי – שהיה בנה או נכדתה של נינתו,  ובנו של חכם צבי אשכנזי – רבי יעקב עמדין – היעב"ץ שגם כותב על כך ומציין כי רבי אליהו בעל שם, רשם על מצחו של הגולם את המילה אמת – חותמו של הקב"ה, ואחד משמותיו של הקב"ה. והגולם היה הולך בפקודת הרב ועושה פלאי פלאות עד אשר חשש הרב כי כוחו ילך ויתעצם ויחריב חלילה את העולם ומחק את האות א' ממצחו כך שנותרה המילה "מת" והגולם שב אל עפרו. (מכאן שורש הפתגם "הגולם קם על יוצרו.")  וכן מסופר בשם רבי חיים מוולוז'ין כי שמע מפי הגאון מוילנה, כי בהיותו ילד קטן התחיל ליצור גולם על פי ספר היצירה, אך לפתע, ראה דמות מעל ראשו והבין כי משמיים לא רוצים שימשיך בכך בשל גילו הצעיר.

מוקדם יותר בתקופת התלמוד,  יש אזכורים ליצירת דמות של גולם על פי ספר היצירה. במסכת סנהדרין מסופר על רב אבא, שיצר גולם על ידי צירופי אותיות ושלח אותו אל חברו רבי זירא. פנה אליו רב זירא בדברים אך הגולם לא ענה כיוון שלא חונן בכוח דיבור. הבין רבי זירא מה טיבו ואמר לו: "אם מן החבורה אתה – כלומר, אם נבראת על ידי אחד מן החכמים – חזור לעפרך!" מיד נטלה נשמת הגולם והוא חזר לעפרו. ואף על האבן עזרא מוזכרת מעשיה כי יצר גולם ולאחר שהציגו בפני חברו רבי יעקב תם – ציווה האחרון על הגולם לחזור לעפרו. אגדות דומות מוזכרות במגילת אחימעץ – אותה כתב שנים רבות לפני הולדת המהר"ל  אחימעץ בן פלטיאל. במגילה מוזכר כי שם ה' היה נרשם על גבי קלף ומושם בפיו של הגולם או שהצמידו לזרעו, וכאשר היו הצדיק מוציא את הקלף היה ניטלת רוח החיים מן הגולם.

כך או כך, האגדות שהלכו והתפשטו במדינות אירופה הלכו ונקשרו דווקא למהר"ל ונשכחו הסיפורים על יוצרי הגולם האחרים. כולל האגדות שסופרו תחילה על רבי אליהו רבה של חלם. כיצד זה יתכן שלא המהר"ל ולא תלמידיו או אחדים מבני דורו מזכירים זאת בכתביהם? לעומת זאת בן דורו של המהר"ל, רבי ידידיה וייל – תלמידו של רבי יהונתן אייבשיץ בנו של בעל "הקרבן נתנאל" מזכיר את הגולם שיצר רבי אליהו בעל שם וגולם נוסף שיצר רבי אביגדור קרא מפראג? למעשה, רק לאחר 200 שנה התחילו להופיע סיפורים המזכירים את הגולם מפראג ומציינים את המהר"ל כמי שיצר אותו. מי שפרסם את המעשה בקרב המון העם היה רבי יודל רוזנברג שחיבר את הספר "נפלאות המהר"ל" ובו לכאורה עדות מחתנו של המהר"ל. הרב רוזנברג טען כי הסיפור נמכר לו ככתב יד על ידי סוחר עתיקות, אך חוקרים שבדקו את כתב היד קבעו כי מדובר בזיוף. ביניהם יהודי בשם מנחם מנדל אקשטיין שפרסם כי מדובר בזיוף – עשר שנים לאחר שיצא הספר "נפלאות המהר"ל". המחבר אקשטיין שהציג את כל הסתירות בסיפור אף מוסיף סיפור הלצה, על אותו אחד שביקש משמש בית הכנסת "אלטנוישול" לעלות לעליית הגג לראות את שרידי הגולם, לאחר שהשמש נעתר לבקשתו עלה לעליית הגג ולא מצא דבר. הסביר לו השמש כי אם ישנו גולם בעליית הגג  – זה הוא בעצמו שהאמין לכל המעשייה.

העלילה המסתורית המשיכה להיות לוטה  בערפל שנים רבות. עד אשר לפני שנתיים, שלוש נוצרה הזדמנות פז לחפש בעליית הגג הישנה בבית הכנסת "אלטנוישול" בפראג את שרידי הגולם במסגרת שיפוצים שנערכו  בעליית הגג המסתורית. אך מפח נפש, בעליית הגג של בית הכנסת לא נמצא זכר לשרידים של גולם.  יחד עם זאת, המאמינים כי האגדה אמת לאמיתה טוענים  כי שיפוצים בשנים קודמות, שנערכו בשנת תרמ"ד, מחקו את זכרו של הגולם שהיה מוטמן במקום. ויודעי דבר מספרים על קצין נאצי שעלה לעליית הגג לבדוק האם באמת הגולם מוטמן במקום ולא הוציא את שנתו. גם למעשיה זאת לא נמצא בסיס, מלבד ביקורו של הפרוטקטור ריינהרד היידריך בשנת 1942 – שתקופה קצרה לאחר מכן נרצח. רוב החוקרים כיום בדעה כי הגולם לא היה ולא נברא אלא משל היה. לעומת זאת הרבי מלווביטיש החזיק בדעה כי המעשה עם הגולם, היה גם היה. עובדה כי סיפור האגדה היה מפורסם בקרב יהודים וגויים כאחד, עוד לפני שהועלה על הכתב, זאת הוכחה לכך שלא מדובר בבדותה. והוא אף הביא בשמו של האדמו"ר הקודם של חב"ד הרב יוסף יצחק שסיפר שעלה לעליית הגג בבית הכנסת והוא לשם שינוי הצליח להבחין בשרידי הגולם המסתורי.

השארת תגובה