המדען שחוסל והמלך שכעס – המוסד

מסע מרתק בעקבות החיסולים הגדולים שמיוחסים למוסד הישראלי – מחיסולו של אבו ג'יהאד בתוניס ועד לחיסולו המהדהד של מוחמד אל מבחוח בדובאי שעורר סערה עולמית

אנשי הצללים
אנשי הצללים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

מאחורי כל חיסול עלום, של טרוריסט כזה או אחר, העיתונות הבינלאומית מפנה את האצבע לעבר המוסד הישראלי.

במרוצת השנים, קנה לעצמו המוסד שם של ארגון הביון מהטובים בעולם, שיחידת החיסול שלו, מסוגלת להגיע לכל נקודה על פני כדור הארץ ולחסל את האוביקט מבלי להותיר עקבות.

עם השנים, היו גם כמה כשלים כדוגמת ניסיון החיסול של חאלד משעל על אדמת ירדן, או החיסול של אל מבחוח בדובאי שאמנם חוסל אך משטרת דואבי הצליחה לפענח את החיסול ולייחס אותו לישראל.

המוסד, שחרט על סמלו את הפסוק ממשלי "באין תחבולות יפול עם, ותשועה ברוב יועץ", לא מפרסם ומודה בחיסולים ובפעולות שונות שיוחסו לו, גם עשרות שנים אחרי ביצוע הפעולה, כך שיש קושי רב להתחקות אחר פעולות הארגון. עם זאת, מפעם לפעם מתפרסמים בכלי התקשורת הזרה ואף בישראל פרטים שונים על מבצעי חיסול שרק ישראל יכלה להרוויח מהם. כמו כן, ניתן לשמוע את בכירי המוסד לשעבר משגרים רמזים מידי פעם וטווים את קצות החוט של פרשיות חיסול נועזות במדינות זרות, מה שמאשש, גם אם בפרסום לא רשמי, כי ידו הארוכה של המוסד עמדה מאחורי החיסול.

אחד ממבצעי החיסול של המוסד שקיבלו תהודה ברחבי העולם והעלו את קרנו של גוף המודיעין הישראלי, הוא מבצע "זעם האל", שמטרתו הייתה להרוג את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. המבצע שהחל בח' מרחשון התשל"ג, הסתיים בפועל רק כעבור כעשרים שנה, עם חיסולו של עאטף בסיסו בפריז, אחד ממארגני הטבח. אולם, למעשה המבצע הסתיים כעבור שנה, אחרי שיחידת "כידון" – יחידת הלוחמים של המוסד הפועלת תחת אגף המבצעים "קיסריה" – חיסלה את רוב מארגני הטבח.

מדובר במבצע חובק מדינות; פריז, רומא, ניקוסיה וביירות, כאשר סוכני הביון הישראלים מחסלים בשלל שיטות את המחבלים. השיטות האהבות על הסוכנים, ירי מטווח קצר באמצעות אקדחים מצוידים במשתקי קול והטמנת חומרי נפץ. במהלך המבצע נקט המוסד גם בלוחמה פסיכולוגית,  באמצעות שליחת רמזים מאיימים למיועדים לחיסול ופרסום מודעות אבל פיקטיביות בעיתון על שמם – בעודם בחיים.

ד"ר מחמוד המשארי, מספר 2 בארגון "ספטמבר השחור" ונציגו הרשמי של אש"ף בצרפת, נפצע קשות בעת שפצצה שהוטמנה בשולחנו התפוצצה כשענה לטלפון, בדרכו לבית החולים, שם מת מפצעיו, הספיק להאשים את "המוסד" בהתנקשות, כשאמר "איש מלבדם לא יכול היה לעשות זאת".

אבל לא הכל היה ורוד, מחבלי ספטמבר השחור ניסו לגמול לסוכני המוסד, והצליחו לירות ולהרוג את סוכן המוסד, ברוך כהן הי"ד, במארב במדריד. כהן, שפעל בשם בדוי בניסיון לגייס מודיע מארגון הטרור, נורה כשיצא מפגישה עם סוכן כפול.

בנוסף, הארגון נאלץ לעצור את המבצע לאחר שטעה בזיהויו של עלי חסן סלאמה, ראש הארגון, והרג בטעות את אחמד בושיקי, מלצר מרוקני, בעל מראה דומה לסלאמה. יתר על כן, כוחות המשטרה הנורווגית, שעל אדמתה בוצעה הירי, הצליחו לעצור את הסוכנים המעורבים, מה שגרם למבוכה רבה לישראל. רק כעבור 20 שנה הסכימה ישראל להביע צער על האירוע ולפצות את בנו של בושיקי ב-400 אלף דולר. ומה עם סלאמה? אל דאגה, כעבור 6 שנים הוא חוסל בבירות באמצעות פיצוץ מכונית תופת ליד מכוניתו, בעת שעשה את דרכו לאירוע משפחתי.

הצגת תכלית

חיסול נוסף שעורר תהודה רבה ברחבי העולם, אך את מרבית הקרדיט אליו קיבלו אנשי הצבא, הוא מבצע "הצגת תכלית", במהלכו חיסלו אנשי סיירת מטכ"ל את ח'ליל אל-וזיר, מי שזכה לכינוי "אבו גִ'האד". אל-וזיר, שכיהן כראש הזרוע הצבאית של אש"ף והיה אחראי לעשרות הרוגים ישראלים בפעילות טרור שונות, חוסל בביתו בתוניס בחול המועד פסח תשמ"ח, כאשר חיילי הסיירת בראשות בוגי יעלון פרצו לביתו, ניטרלו את השומרים וירו בו מטווח אפס.

את המבצע הנועז ניווטו סוכני המוסד שהתחזו לאזרחים לבנונים, השתכנו בקרבת ביתו של אבו גִ'האד במשך שבועות ארוכים ואספו מידע מודיעני מדויק. בנוסף, סוכני מוסד הם אלה שהביאו את חיילי הסיירת הישר מספינות השייטת שהביאו את החיילים לחוף בתוניס ועד לביתו של אבו גי'האד. כמו כן, אחד מסוכני המוסד ששהה במדינה, התקשר למשטרה המקומית והטעה את השוטרים, כשסיפר שראה את היורים נמלטים לכיוון מרכז העיר, מה שמנע מרדף משטרתי אחרי חיילי הסיירת שעשו את דרכם חזרה לספינות השייטת.

המדען המערבי שחוסל

בספרו "מלחמות הצללים", מביא הפרשן הצבאי יוסי מלמן את כללי הברזל של המוסד. "עבור המודיעין הישראלי, החיסול הוא האמצעי האחרון. לפני שנוקטים בו מנסים "להכפיל" את היעד ולהפוך אותו לסוכן שלך. שלב מקדים אחר יהיה להזהיר אותו או לאיים עליו, אך אם הוא אינו מפסיק את מעשיו ולא נרתע וממשיך בהם, רק אז ישקלו במוסד או באמ"ן אם לחסלו".

בספר מתאר מלמן כיצד נלחם המוסד במדענים מהמערב שגויסו לסייע למדינות ערב בתוכניות חימוש, מרביתם עזבו לאחר אזהרות שונות, שהחלו בדמות טלפונים מאיימים והסתיימו בפיצוץ המכונית או שריפת המשרד, אך מדען אחד שסירב להקשיב חוסל.

מדובר בג'ראלד בול, מהנדס קנדי שהתמחה בארטילריה ארוכת טווח. פרויקט חייו היה ניסיון לשיגור לוויין לחלל באמצעות שימוש בתותח-על. לשם ביצוע פרויקט זה חבר לשליט עיראק סדאם חוסיין ותכנן בעבור המשטר העיראקי תותחי על במסגרת "פרויקט בבל". בול נהרג מכדורי מתנקשים מחוץ לביתו בבריסל. המתנקשים, סוכני מוסד ע"פ פרסומים זרים, שכרו דירה בסמיכות לדירתו של בול תחת זהות מרוקנית, וביצעו את הירי באחת הפעמים בהם חזר מבגדאד לבריסל.

למרבה האירוניה המשטרה הבלגית חשבה תחילה שמדובר בטעות בזיהוי שביצעו מחבלים, שתכננו בכלל להרוג איש עסקים ישראלי שהתגורר באותו בניין של בול. רק מאוחר יותר, כשבנו של בול סיפר לחוקרים על כך שאביו קיבל במשך שבועות אחדים לפני הרצח איומים בטלפון, הם פנו לחקור כיוונים אחרים. בסופו של דבר, החקירה הגיעה למבוי סתום. המתנקשים היו מקצוענים שביצעו פעולה "נקייה" ולא הותירו אחריהם שום עקבות או ראיות כלשהן. למעשה, בול הוא האזרח המערבי הראשון, ובינתיים, לפי הידוע, גם האחרון שחוסל על ידי סוכני המוסד.

על סמך האינטואיציה

אחד ממקרי החיסול הזוכרים ביותר עד היום הוא חיסולו של פתחי א-שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה. במודיעין הישראלי הצטבר מידע רב על אישיותו, רעיונותיו וארגונו, אך שקאקי כמעט ולא יצא מדמשק, מה שמנע מסוכני המוסד להגיע אליו ולגבות את דמם של עשרות הישראלים שמתו בפיגועים שתכנן וארגן.

הפתח לחיסולו הגיע על סמך אינטואיציה בלבד. בסתיו תשנ"ו הזמין קדאפי, מנהיג לוב דאז, את אחד מהארגונים הפלסטינים לטריפולי ובקרב מנהיגי קבוצות אחרות שישבו בדמשק נפוצה ההערכה כי קדאפי עומד להעניק סיוע כספי נדיב לאותו מנהיג. קציני המודיעין של קיסריה העריכו, על סמך אינטואיציה בלבד, ללא שום מידע מבוסס, כי גם שקאקי יחפוץ לקבל נתח מעוגת התקציב הלובית. אם אכן תחושת בטן זו תתברר כנכונה, הרי שקאקי לא יוכל לטוס מדמשק לטריפולי, בשל עיצומים בינלאומיים שאסרו על קשרי תעופה עמה. הקשר היחיד של לוב עם המערב היה באמצעות מעבורות ממלטה. לכן, אם שקאקי ירצה להגיע ללוב, יהיה עליו לטוס לוולטה בירת מלטה, ומשם לעלות על מעבורת לטריפולי.

כעת, מה שנותר לקציני המוסד לעקוב אחרי רשימת הנוסעים מדמשק לוולטה. ואכן, האינטואיציה הוכיחה את עצמה. מאזינים של יחידת המודיעין 8200 יירטו שיחת טלפון בין דמשק לטריפולי, שבה נידונו פרטי נסיעתו של שקאקי.

בד' מרחשון אותה שנה עשה שקאקי חזרה את דרכו מלוב למלטה. שקאקי היה כל כך בטוח בעצמו שכמעט ולא נקט אמצעי זהירות. לא רק שהשתמש באותו דרכון לובי, בו עשה שימוש בעבר, הוא אף שכר חדר באותו מלון, בו שהה בעבר. למעשה, תחושת הביטחון שלו היתה כה רבה שלא היסס לעזוב את חדרו ולצאת למסע קניות. כאן נכנסו סוכני המוסד לפעולה.

לפי הפרסומים הזרים, צמד מתנקשים שהיו רכובים על אופנוע, התקרבו אל שקאקי בעת שיצא מחנות בעיר וצעד עם שקיות הקנייה בידו. אחד מלוחמי הכידון ירד מהאופנוע וירה שלושה כדורים בראשו. מייסד הג'יהאד האסלאמי התמוטט מיד, מה שנותר ללוחם השני לעשות, לרדת מהאופנוע לוודא הריגה, לאסוף את התרמילים ולהעלם. הפעולה הייתה כל כך מהירה ונקייה, שתוך 20 שניות לא היה זכר לצמד המתנקשים.

תחילה הכריזו במלטה כי סוחר לובי, זהותו הבדויה של שקאקי, נרצח ורק בחלוף כמה ימים, אחרי שאנשי המוסד היו כבר בחוף מבטחים, התברר שהנרצח הוא מנהיגו של ארגון הג'יהאד האסלאמי. בספרו מתאר מלמן את החיסול; "ההחלטה לחסל את פתחי שקאקי היתה ההחלטה החשובה האחרונה של ראש הממשלה יצחק רבין, שכשבוע לאחר מכן נרצח בעצמו בידי מתנקש יהודי. אפשר שאם יגאל עמיר לא היה נתפס, היתה קהילת המודיעין של ישראל מגיעה למסקנה, שרצח רבין היה נקמה של הג'יהאד האסלאמי על חיסול מנהיגו".

רמטכ"ל החיזבאללה

כשעוברים על רשימת החיסולים המיוחסים למוסד, תופס לו מקום בולט במיוחד חיסולו של עימאד מורנייה, מי שהיה רמטכ"ל החיזבאללה ואחראי באופן ישיר למותם של מאות בני אדם. לא רק ישראל רדפה אחריו, גם ארצות הברית רצתה את ראשו, זאת בשל שורת פיגועים נגד מטרות אמריקאיות בביירות. ארה"ב, שהציבה את מורנייה ברשימת המבוקשים שלה יחד עם ראשי אל קאעידה, השיתה על ראשו פרס של 5 מיליון דולר, אך ללא הועיל.

במשך קרוב לעשרים שנה ניסה המוסד להגיע למורנייה בכל דרך, בין היתר גם באמצעות הריגת אחיו וחיסולו בהלווייתו, אך רמטכ"ל החיזבאללה, שעבר ניתוחים פלסטיים על מנת לשנות את זהותו, לא הגיע להלוויית אחיו. מה הוביל למידע שהביא בסוף לחיסולו, עד היום לא ניתן לדעת, אבל דבר אחד בטוח: האיש שהיה אחראי לכל כך הרבה דם קדושים וטהורים מת בחודש אדר תשס"ח בפיצוץ מטען זעיר שהותקן בתוך משענת הראש של כסאו ברכבו, בעת שיצא מביקור בבית ספר איראני בדמשק.

בארצות הברית מיהרו לברך על החיסול ודובר משרד החוץ האמריקני מסר כי "העולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו. הוא היה רוצח המונים וטרוריסט האחראי למותם של חפים מפשע רבים מספור". מנגד בישראל מיהרו להכחיש ומסרו כי הם דוחים את הפרסומים על מעורבות ישראל באירוע, מה שלא הפריע לחיזבאללה להבטיח נקמה ולנסות להוציא שורת פיגועים, שסוכלו גם הם על ידי סוכני המוסד. כעבור ארבע שנים יאשר ראש המל"ל לשעבר עוזי ארד כי ישראל אחראית לחיסולו של מורניה.

תשס"ח הייתה שנה טובה למוסד הישראלי, כך לכל הפחות על פי פרסומים זרים. בליל כ"ט תמוז אותה שנה, חדר צוות מיומן דרך הים בסמוך לעיר הנמל טרטוס שבסוריה, וירה למוות במוחמד סולימאן, כאשר זה ערך מסיבה וארוחת ערב בבית הנופש שלו בסמוך לים. סולימאן נפגע בראשו ובצווארו ומת מפצעיו, בעוד הצוות נמלט דרך הים.

סולימאן היה ידוע כגורם מקשר בין איראן לחיזבאללה, מטעם הממשל הסורי שביקש לסייע בחימוש ובאימונים לארגון הטרור בלבנון. כמו כן, הוא היה אחד האחראים לבנייתו של הכור הגרעיני בדיר-א-זור, שהופצץ על ידי ישראל לפי פרסומים זרים ב-2007, ולאבטחתו של המתקן. למרות הייחוס למוסד, מסמכים שדלפו בשנה שעברה מהסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי (ה-NSA) חשפו כי שייטת 13 היא זו שעומדת מאחורי החיסול.

דקה אחר דקה

ה' שבט התש"ע מחמוד אל-מבחוח, מבכירי החמאס ומי שהיה מעורב אישית בחטיפתם וברציחתם של חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון, נמצא בחדרו בבית המלון "אל-בוסתאן רוטנה" בדובאי כשהוא שוכב במיטתו לבוש בפיג'מה וללא רוח חיים. מהר מאוד תחשוף משטרת דובאי כי מדובר בחיסול, זאת באמצעות רשת מצלמות אבטחה שהוצבו בעיר ובמלון, אך עד היום, 7 שנים אחרי, שום סוכן מוסד לא נתפס או נעצר, זאת למרות שתמונותיהם נחשפו במסיבות העיתונאים המתוקשרות של מפקד משטרת דובאי.

ועדת החקירה שהוקמה במדינה פירטה את החיסול דקה אחרי דקה. מבצע החיסול החל בליל ה' שבט 9 דקות לאחר חצות, עם הגעת שניים מצוות החיסול לדובאי, לאחד מהם דרכון גרמני עם השם מיכאל בודנהיימר, ולשני דרכון בריטי עם השם ג'יימס לאונרד קלארק. כעבור 20 דקות מגיעים שני לוחמים נוספים מצוות החיסול. השניים, שמגיעים מפריז, מצוידים בדרכונים איריים עם השמות גייל פוליארד וקווין דברון.

1 בלילה, החשודים עושים את דרכם לשני בתי מלון שונים בדובאי. לפי ועדת החקירה, הסוכנים לא עושים שיחות ביניהם ישירות, אלא התקשרו לאוסטריה, שם, על פי החשד, נמצא חדר הפיקוד. 02:30: אדם בעל דרכון צרפתי בשם פיטר אלווינגר מגיע לדובאי ונפגש עם חבר צוות נוסף. כעבור עשר דקות עוזבים השניים את שדה התעופה לכיוונים שונים, וכל אחד מהם מגיע לבית מלון אחר.

10:30 בבוקר, עשר שעות לפני שמבחוח נמצא מת בחדרו, מגיעים כמה מהסוכנים למרכז קניות בעיר. כעבור שעה הם נצפים עוזבים את המרכז, כשפוליארד נושאת בידיה מספר שקיות.

13:37 – בצהריים, דברון עוזב את המלון בו התאכסן ועובר למלון אחר, לשם הוא מגיע מחופש באמצעות פאה ומשקפיים. 2 בצהריים, במהלך השעה הבאה אלווינגר ופוליארד עוזבים את בית המלון שלהם וצוות המעקב הראשון מגיע למלון "אל-בוסתאן רוטנה", שם מבחוח עתיד לשהות. קצת אחרי השעה 3 מגיע מבחוח לבדו לדובאי, ומאותר על ידי אחד מחברי צוות המעקב עוד בשדה התעופה.

15:25- יעד החיסול מגיע למלון, כשלצידו, בלי שיבחין, שנים מחברי צוות המעקב כשהם לבושים בגדי ספורט ובידיהם מחבטי טניס. כעבור 5 דקות עולה מבחוח לחדר שזה עתה קיבל מפקיד הקבלה, "שחקני הטניס" הולכים בעקבותיו. אחד נראה מתבונן על דלת החדר – חדר 230 – ואילו השני נראה מדבר אל תוך פרק כף ידו, ככל הנראה על מנת לשדר לשאר החוליה את מספר החדר.

15:50 – אלווינגר, שמבקר במרכז עסקים בקרבת המלון, מרים טלפון לפקיד הקבלה ומזמין את חדר 237, שנמצא מול חדר 230. לאחר ההזמנה הוא מזמין טיסה למינכן דרך קטאר.

16:23 – מבחוח יוצא מבית המלון, ובמשך 30 הדקות הבאות מגיעים בהדרגה אלווינגר, פוליארד ודברון ונכנסים לחדר 237.

18:30: שני "צוותי חיסול" עושים את דרכם למלון, כעבור שעה יעזוב אלווינגר, שהזמין את חדר 237, את המדינה לקטאר ומשם בטיסת המשך למינכן.

20:00 צוות החיסול מנסה להיכנס לחדר 230 באמצעות תכנות מחדש של המנעול האלקטרוני של הדלת. במקביל, נראה דברון מתקרב לאורח אחר שצועד במסדרון, ככל הנראה לאותת לשאר הצוות שיפסיקו את ניסיונות הפריצה.

כעבור 20 דקות מגיע מבחוח לבית המלון, כאן ועדת החקירה לא ידעה להגיד אם הצוות חיכה למבחוח בחדרו או שפרץ רק לאחר מכן. דבר אחד ברור: פוליארד ודברון נראים מתצפתים על המסדרון בזמן שצוות החיסול מבצע את עבודתו. במסקנות ועדת החקירה מציינים, כי להערכתם החיסול התבצע במהלך 22 דקות.

20:46 – הסוכנים הראשונים עוזבים את המלון, כעבור 9 דקות לא נותר איש באזור. פוליארד ודברון עוזבים את דובאי בטיסה לפאריס. שאר חברי הצוות, עוזבים ב-12 השעות הבאות, ליעדים הבאים: הונג קונג, פרנקפורט ודרום אפריקה.

רק ב-1:30 בלילה יגלה צוות המלון את מבחוח מת במיטתו, כשדלת החדר נעולה מבפנים. מה שגרם לרופאים לקבוע כי מדובר במוות טבעי כתוצאה מעליית לחץ דם במוח, אבל חקירה משטרתית הובילה לחשיפת סיפור החיסול, כולל תמונותיהם של "שחקני הטניס". כאמור, עד היום, איש לא נתפס.

כעבור כשנתיים וחצי פורצת קבוצת אנשים לביתו של כמאל רנאג'ה, מחליפו של אל מבחוח, בדמשק. הקבוצה יורה ברנאג'ה למוות ולוקחת מסמכים סודיים מביתו. גורמים פלסטיניים האשימו כי המוסד אחראי לחיסול. מנגד, באופוזיציה הסורית טענו כי דווקא המשטר הוא זה שעומד מאחורי החיסול, אחרי שלטענתם רנאג'ה עסק לא רק בהברחות נשק לרצועה, אלא גם לידי מורדים סוריים.

מדעני הגרעין על הכוונת

כ"ו טבת תש"ע, פיצוץ מחריד את צפון טהרן. עם פיזור העשן מתברר – אופנוע ממולכד שהופעל באמצעות שלט רחוק הביא למותו של המדען מסעוד עלי מוחמדי, מבכירי התכנית הגרעינית האיראנית, פרופסור לפיזיקה גרעינית ומרצה באוניברסיטת טהרן. באיראן מיהרו להאשים את "הישות הציונית" כמי שעומדת מאחורי החיסול. כעבור כשנתיים נתלה בטהרן מג'יד ג'מאלי פאשי, אזרח איראני בן 24. פאשי הואשם ואף הודה, לפי הפרסומים באיראן, כי פעל בשירות המוסד הישראלי ואף היה מעורב בחיסולו של מוחמדי.

כעבור כשנה, אופנוענים מצמידים מטען חבלה למכוניתו של מג'יד שהריארי בעת שזה היה בנסיעה. שהריארי, פיזיקאי איראני, פרופסור בפקולטה להנדסת גרעין באוניברסיטת שהיד בהשתי והמדען הבכיר ביותר בתוכנית הגרעין האיראנית, נהרג בפיצוץ. אשתו של שהריארי שהייתה עימו ברכב נפצעה קשה.

באותו יום, כחלוף שעה קלה בלבד, מתקרבים אופנוענים למכוניתו של פריידון עבאסי-דוואני, בכיר בתכנית הגרעין האיראנית, ומצמידים לו בצורה דומה מטען חבלה. דוואני מספיק לפתוח את הדלת ולהימלט, כך שלמזלו הוא רק נפצע בפיצוץ. כעבור מספר חודשים הוא ימונה לראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן.

כ"א תמוז התשע"א, אלמונים הרכובים על אופנועים התקרבו לעבר דריוש רזאי נג'אד, מדען גרעיני איראני, בעת שהיה בסמוך לביתו יחד עם אשתו. האלמונים פתחו בירי לעבר המדען וזה נהרג במקום. אשתו של נג'אד נפצעה מהירי והובהלה לבית החולים.

מסע חיסולי מדעני הגרעין לא הסתיים וכעבור כחצי שנה שני רוכבי אופנוע התקרבו למכונית הפז'ו 405 של  מוסטפה אחמדי רושן, מדען גרעין איראני, והצמידו לה מטען חבלה ממוגנט. רושן מת במקום ואילו מאבטחו נפצע קשה, הובהל לבית החולים ושם מת מפצעיו. העיתון הבריטי 'סאנדיי טיימס' תיאר את השתלשלות האירועים שהובילו לחיסול והגדיר את הפעולה ככזו "שיכולה לצאת לאקרנים בתור סרט ריגול".

גורם ביטחוני ישראלי שהתראיין לעיתון הסביר, "מה שנראה בסרטי ריגול כמבצע פשוט ומהיר הוא תוצאה של עבודה קשה, חודשים רבים של איסוף מודיעין וצוות מאומן היטב". הוא הוסיף כי "יש אפס סובלנות לטעויות. מטבע הדברים, כל כישלון מסכן לא רק את חייהם של הסוכנים אלא עשוי להפוך גם לסקנדל בינלאומי".

באותו החודש, מתו בצרוף מקרים מאוד מוזר ארבעה קצינים איראנים כתוצאה משבץ מוחי והתקפי לב. וופא עפאריאן, בן 52 בלבד, היה מפקד בכיר במשמרות המהפכה והראשון למות ממחלה. מיד אחריו נפטר עבאס מהרי משבץ מוחי. ימים ספורים לאחר מכן נפטרו אחמד סיאפזאדה ומנסור טורקאן מהתקף לב. כל הארבעה היו בכירים במשמרות המהפכה ומעורבים בתוכנית הגרעין.

אותו החודש היה מאוד קטלני באיראן ובכ"ז טבת שוב חזרו האופנוענים. בהתנקשות חוסל קצין צבא, רזא עלי פימאני וחייל נוסף נפצע. יש לציין כי שיטת האופנוענים נחשבת, לפי כלי תקשורת בעולם לפחות, לחביבה על המוסד. כעבור שנה, שוב בשיטת האופנועים, נורה מוג'טבה אחמדי, ראש מערך הסייבר האיראני.

המלך הירדני זעם

אבל לא רק הצלחות רשם המוסד, אלא גם כישלנות. אחד הכישלונות הגדולים הוא פרשת ניסיון חיסולו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס. בכ"ה בתמוז תשנ"ז מתפוצצים 2 מחבלים מתאבדים בשוק 'מחנה יהודה' בירושלים וגורמים למותם של 16 בני אדם ופציעתם של כמה עשרות. ארגון החמאס נוטל על עצמו את האחריות לפיגוע וראש הממשלה דאז (והיום) בנימין נתניהו מחליט כי יש לחסל אישיות בכירה בארגון. במוסד הציעו לנתניהו מספר שמות והאיש שנבחר הוא משעל, שחי באותה תקופה בירדן.

אלא שבשל הוראתו של ראש הממשלה הקודם יצחק רבין שלא לפעול בירדן, בגלל הסכם השלום שנחתם בין המדינות באותן שנים, לא היה למוסד מודיעין טוב במדינה והוא נאלץ ליצור מודיעין מאפס בלוח זמנים מוגבל. במוסד הכריעו על חיסול באמצעות רעל, זאת משום מחשבה לגרום בכך לחיסול שקט. התכנית – שני סוכנים יתקרבו על משעל בעת שהוא עושה את דרכו למשרדו בעמאן, סוכן אחד יפתח פחית קולה מנוערת והשני, בחסות רעש התסיסה, יטיף כמה טיפות של רעל קטלני על עורפו של משאל.

שרשרת כשלים הובילה לכך שמשעל יסובב את הראש ברגע הלא נכון ויקלוט את המזרק, מה שיגרום לו לרוץ לעבר רכבו ולנהגו להוביל אותו במהירות לבית החולים. בנוסף, פעיל חמאס שהיה עד לניסיון החיסול פתח במרדף אחרי רכב המילוט של הסוכנים, טעות של הנהג הובילה לכך שבמקום להבריח את הסוכנים מהאזור הוא הוריד אותם בסמוך למקום האירוע. פעיל החמאס שרדף אחריהם ניסה להתעמת עם הסוכנים הנמלטים. הסוכנים הצליחו לגבור על הפעיל, אבל בינתיים אספסוף מקומי התאסף סביבם והמשטרה הירדנית נאלצה להתערב.

הסוכנים ניסו להזדהות במשטרה הירדנית כתיירים קנדים, אך קונסול קנדה בעמאן שהוזעק לתחנה קבע נחרצות כי הם לא קנדים. לבינתיים שאר הסוכנים נמלטו לשגרירות הישראלית. המלך הירדני רתח מזעם על ניסיון החיסול בשטחו ואיים לנתק את היחסים עם ישראל ולשגר יחידות עילית של צבאו שיפרצו לשגרירות. נתניהו הורה לראש המוסד דאז דני יתום לנסוע לירדן ולהיפגש עם המלך.  חוסיין הבהיר כי אם משעל ימות מהרעל הוא יאלץ לגזור עונש מוות על הסוכנים העצורים, בתמורה הציע יתום עסקה לפיה ישראל תעביר לירדן את הנוגדן לרעל והסוכנים יורשו לחזור לישראל. אבל זה לא הספיק, וישראל נאלצה לשחרר את השייח' אחמד יאסין, מנהיג החמאס, וכ-70 אסירים פלסטינים נוספים ורק אז הסוכנים הורשו לחזור לישראל.

כאמור, לא ברור ואין אישור רשמי על אלו פעולות המוסד אחראי, אך דבר אחד בטוח: המיתוס של המוסד יותר חזק מחיסול כזה או אחר. עם זאת, מעניין לקרוא את התייחסותם של מחברי הספר 'המוסד; המבצעים הגדולים', לפרסומים הזרים אודות החיסולים השונים, "כמי שניתחו את פעולות המוסד, את שיטותיו ואת מטרות המבצעים הללו, הגענו למסקנה שהמקורות הזרים צודקים והמוסד הוא הגוף היחיד שמסוגל היה להוציא לפועל פעולות כה מתוחכמות וכה נועזות".

מיתוס המוסד הצליח להוביל לכך, שלעתים קרובות יוחסו לאנשיו יכולת די מפתיעה. כך לדוגמה, בעקבות אירוע בו תקף כריש תיירים בקרבת החוף בחצי האי סיני במצרים, אמר מושל מחוז דרום סיני "שאין לפסול את האפשרות שהמוסד שיגר את הכריש, כדי לתקוף תיירים המבלים בשרם א-שייח'". בשנת 2011 הוחזק נשר שעף מכיוון ישראל ונחת בערב הסעודית בידי כוחות הביטחון הסעודיים בחשד שמכשיר הניווט הלווייני שהוצמד לרגלו הוא מכשיר ריגול של המוסד. שנתיים לאחר מכן, הועלו בטורקיה חשדות דומים כלפי בז שטובע בישראל. העיתון וושינגטון פוסט ניסה להסביר את תפוצת תאוריות הקשר האלה לגבי "המוסד" בכך ש"המבצעים החשאיים האמיתיים של ישראל הם פנטסטיים כמעט כמו הפנטזיות האלה. ואכן, נראה שמדובר בסרט עלילתי מותח.

השארת תגובה