גבולות וסמכות הורית בחופש הגדול

ילדי מוסקובה בגן הבוטני, צילום לוי נאזרוב (35)
ילדי מוסקובה בגן הבוטני, צילום לוי נאזרוב (35)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

החופש הגדול מזמן לפתחנו הזדמנות פז להיות זמן רב עם ילדינו, להכיר אותם טוב יותר, ולבסס את הקשר איתם. מאידך, ההזדמנות הזאת כוללת בתוכה גם אתגרים רבים, משום שהשעות הרבות המשותפות, מצריכות אותנו לשים יותר גבולות, ולא פעם אנחנו נדרשים להפעיל סמכות.

על מנת לעשות זאת מבלי ששני הדברים – חיזוק הקשר עם הילדים והצורך בשימת גבולות והפעלת סמכות – יעמדו בסתירה זה לזה, אני ממליץ להקפיד על הכללים הבאים:

ראשית, תמיד כדאי לשוחח עם הילד ולנסות להגיע איתו להבנות מוקדמות. לדוגמה: ילד יקבל בקלות רבה יותר את שעת השינה אם היא נקבעה איתו בשיחה משותפת, אבל יתקשה לקבל הכתבה שרירותית של ההורה.

השיחה הזאת צריכה להיות שיחה נעימה, כאשר ההורה מכתיב את גבולות הגיזרה, אבל מאפשר לילד להיות שותף מלא בדיון. בדוגמה שנתנו קודם לגבי שעת השינה, הנחת היסוד של השיחה תהיה שצריכה להיות שעה קבועה, אבל הילד יהיה שותף בקביעת השעה, כאשר ההורה ינסה לאפשר לו מרחב מסויים של בחירה. מניסיוני, ילדים לא יציעו שעות שאינן הגיוניות, וגם אם כן, ההורה יוכל בקלות לומר בחיוך 'זה נראה לי מאוחר מידי, בא תנסה להציע שעה הגיונית יותר'.

אם בכל זאת צריך להפעיל סמכות, חשוב שהיא תופעל באופן ענייני, כדי שהילד יבין שאנחנו מתעקשים על ביצוע כלל כלשהו לא משום שהוא הרגיז אותנו ועכשיו אנחנו נוקמים בו, אלא משום שהכלל חשוב בעיננו. באופן הזה, גם אם הוא לא כל כך יאהב את הכלל שקבענו, יהיה לו קל יותר לקבל אותו. ילדים מבינים שתפקידם של הורים לקבוע את הכללים בבית, אבל הם ממש לא אוהבים שההורים עושים את זה מתוך כעס או נקמנות.

במידה ואנחנו נתקלים במצב שבו הילד מסרב להוראה שלנו, גם כאן, אין צורך להתלהם ולצעוק. את הכעס כדאי להחליף בהוראה נחושה וברורה, שתגרום לילד להבין שאנחנו לא מתכוונים להיכנס לוויכוח. אמירה נחושה ושקטה נשמעת סמכותית בהרבה, מאמירה מתלהמת ועצבנית. במידת הצורך, ניתן לחזור על ההוראה מספר פעמים, עד שהילד מבין שאין לנו כוונה לוותר. במרבית המקרים לאחר מספר חזרות, שנאמרות בצורה שקטה ונחושה, הילד יקיים את ההוראה. צריך לזכור שמותר לו לומר 'אוף' תוך כדי הביצוע, כל עוד הוא מבצע.

חשוב להקפיד גם על עקביות בהוראות שלנו, משום שבמידה ואנחנו לא יציבים – לעתים עומדים על ביצוע ההוראה ולעתים לא – הילד לא לומד לקיים את ההוראות שלנו, והדברים יהיו נתונים לוויכוחים בלתי פוסקים. לא פעם יצא לי לראות הורים שנותנים הוראה לילדים בטון שאינו משתמע לשתי פנים, אבל כשהילד מתעלם, גם הם חוזרים לענייניהם, ולמעשה מלמדים את הילד שאין חובה להקשיב להוראותיהם.

על מנת שהבית לא יהפוך למחנה צבאי של פקודות וביצוע, חשוב לווסת את כמות ההוראות, ולהתמקד במספר כללים חשובים שעליהם אנחנו עומדים, ולגבי השאר נעדיף יותר את השיחה עם הילד ופחות את ההוראה הסמכותית.

את ההוראה שאנחנו נותנים, ניתן בצורה בהירה, שהילד יבין אותה היטב, ולא ברמזים. לדוגמה: במקום לומר 'אני רואה שאתם חושבים שיש כאן משרתת בבית הזה', עדיף להגיד פשוט במפורש, 'אני מבקשת שתקפידו לשים את הכלים בכיור אחרי הארוחה'. כך הילדים יבינו באופן ברור מה נדרש מהם.

והדבר החשוב ביותר – חשוב שהאווירה הכללית תהיה אווירה נעימה ושמחה, ולא אווירה של מלחמה בין ההורים לילדים. לשם כך, צריך להקפיד על מינון נכון בהפעלת הסמכות, וגם כאשר היא מופעלת – להפעיל אותה באופן יעיל, על פי הכללים שקבענו, ומבלי להתלהם ולצעוק.

עוד פיסקה – כדאי מאוד גם להקפיד על פעילויות רבות, משום שילדים משועממים מתנהגים בצורה הרבה פחות טובה מילדים עסוקים. קשה לצפות מילדים קטנים שיעסיקו את עצמם שעות כה רבות, ולכן חשוב לתכנן זאת.

אריה אשדת משמש כרכז התוכנית להנחיית הורים במרכז ינר

השארת תגובה