רק שלא יתפללו רעבים – זה מסוכן

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

על הפסוק: "והצילו העדה את הרוצח… והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדול וכו' (לה. כה). נאמר במסכת מכות (י"א) שאמותיהם הרחמניות של הכהנים גדולים, היו מכתתות רגליהן לערי המקלט ומספקות מחיה וכסות לרוצחים.

מדוע היו צריכים אמהות של כהן גדול לספק מחיה ומלבושים לרוצחים הרי גם אם עשו זאת בשוגג, נאמר על הפסוק בפרשת משפטים "והאלוקים אינה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" (שמות כ"א, י"ג). ומפרש רש"י: ולמה תצא זאת מלפניו, הוא שאמר דוד, כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע (שמואל-א כד, יג), ומשל הקדמוני היא התורה, שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם, והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע, והאלוקים אינה לידו, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג?

ומסבירים, שהן חששו שמא הרוצחים בהיותם משתוקקים לצאת לחופשי, יתפללו בסתר לבם למותו של הכהן הגדול, כדי שיותר להם להשתחרר מכבליהם. על כן טרחו ליצור להם תנאים נאותים בערי המקלט, וכשלרוצחים יוטב השהות בהם, לא יתפללו על בניהם שילכו לעולמם בטרם עת.

שאל הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, ומה יועילו המזון והמים שסיפקו להם אימותיהם של כהנים גדולים, וכי אז אכן יתרצה וישב אותו 'רוצח בשוגג' כל ימי חייו בגלות ולא יתפלל לצאת משם? האם מנת בשר הטובה ביותר יכולה להפחית מהרצון לצאת מהגלות שבעיר המקלט חזרה לבית ולחיק המשפחה?

השיב הגר"ז סורוצקין, שיש כאן לימוד עד כמה גדול כח התפילה שבאה דווקא מעומק הלב. אמנם אותם הרוצחים הנמצאים בערי המקלט ימשיכו להתפלל לצאת לחופשי ואף במחיר של מות הכהן הגדול. אך זאת ידעו אימהותיהם של הכהנים שכל זמן שאותם רוצחים בשוגג יתפללו מתוך רעב, יהיו אלו תפילות מעומק הלב שירקיעו שחקים, אבל אחרי שיקבלו מים ומזון, הם כבר לא יהיו כל כך לחוצים ומורעבים, ואזי התפילה לא תהיה מעומקא דליבא כל כך, כך שהחשש מפני תפילותיהם יקטן. כי כאשר יהודי מתפלל מעומקא דליבא תפילה זו נענית מיד גם אם הוא רוצח בשוגג,   ובכך ישנה סכנה נוראה לכהן הגדול. אך כאשר התפילה היא לא כל כך מעומק הלב היא לא תתקבל. וזה היה ה'טריק' של אותן אימותיהם של כהנים גדולים.

עוד שמעתי ליישב, כי התפילה על מות הכהן הגדול לאחר קבלת המזון והמים שסיפקו להם אמותיהם של הכהן הגדול הינה כפיות טובה, ותפילה שבאה מתוך זה לא תועיל. ללמדנו עד כמה כוחה של הכרת הטוב.

ה'פני יהושע' מעיר הערה מעניינת בענין זה. שלכאורה מדוע דווקא אמותיהם הקשישות של הכהנים הוצרכו לכתת רגליהן בעצמן, בכדי לרצות את הרוצחים ולהסיח דעתם, ולא נשות הכהנים או ילדיהם, האם נשותיהן לא רצו בחיי בעליהן כמו שהאם רצתה בחיי בנה?

ומשיב, שחז"ל הם שקבעו את הדברים ולא בכדי. כי עלה בליבם שמא כל חסרי הבית, אשר לא מוצאים מחסה יגיעו לערי המקלט ויטענו כי אף הם רצחו נפש בשגגה, ושלא כדין ייכנסו לעיר מקלט על מנת לקבל קורת גג, אוכל ומלבושים מנשות הכהן הגדול. על כן נתנו חז"ל את התפקיד לידי אימותיהן הקשישות של הכהנים, בכדי שחסרי הבית יחששו שמא תמות היא לפני בנה הכהן – צעיר הימים כפי טבע העולם, ומיני אז יפסק מקור מחייתם, כאשר הם עדיין יאלצו מתוקף ענישת הרוצח להישאר עוד שנים רבות עד מות הכהן הגדול בערי המקלט ללא מחיה הוגנת.

למדנו גם בפרשה זו שחז"ל בחנו כל דבר על מנת לעשות את הטוב ביותר. אך בצד זה מנעו ניצול של רמאים את טוב הלב והחשש של בני משפחת הכהן הגדול.

השארת תגובה