אין שופטים בירושלים, גם לא בטבריה

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של קובי להתגרות השר דרעי נעלם דום. בלם את פיו ולא הגיב בשום דרך לראש העיר הסורר – וראו זה פלא: הנשיאה השופטת חיות

רון קובי
רון קובי
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

גם שרידי מאמיני שלטון החוק שפשפו את עיניהם בתדהמה בצהרי שני האחרון. אחרוני המגנים בחירוף נפש על מגדל השן של עולם המשפט הישראלי בלעו את לשונם.

הדיון בעתירה שהגיש הליצן הטברייני, רון קובי, נגד זימונו לשימוע במשרד הפנים, לאחר שנכשל שוב ושוב בניסיונות להעביר את תקציב העירייה – הציג את השופטים (או לפחות שניים משלושת חברי ההרכב) ככלי ריק, כאנשים נחותים ובעלי אינטרסים אישיים וחישובים קטנוניים.

קצת הסבר. לפי הספר, ראש עיר שנכשל עד למועד יעד שמוקצב לו (כולל הארכה סבירה) בניסיונות להעביר תקציב – מזומן לשימוע במשרד הפנים, שבסופו צפויה לו הדחה ומשרד הפנים נוטל לידיו את ניהול העיר וממנה ועדה קרואה. לעיתים, לאחר שראש העיר עובר שימוע, יכול משרד הפנים להחליט כי המועצה שנבחרה היא 'מועצה לעומתית' ולהחליט להותיר את ראש העיר על כנו.

קובי, כמו שלושה ראשי ערים נוספים, נכשל בהעברת התקציב ובגיבוש קואליציה יציבה וזומן לשימוע. העתירה נועדה לעצור את ההליך, כשבבסיסה טענה מוזרה במיוחד – "חילוקי דעות אידיאולוגיים והשקפתיים עם השר דרעי".

במהלך הדיון עצמו ניסה קובי גם להיתלות בטיעון שממשלת מעבר מנועה מלנקוט צעדים שכאלה, ואין כאן המקום להאריך בהתפלפלות המשפטית. החלק החמור במיוחד הוא התבטאויות השופטים כאשר הגיעו לעסוק באותם "חילוקי דעות" שבין ראש העיר והשר.

וזאת יש להקדים, כי למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של קובי להתגרות בשר דרעי ולעורר עליו את חמתו בכל דרך אפשרית, למרות הניגוח המתמיד של הציבור החרדי והדתי בעירו, למרות הכרזתו על ריצה במפלגה עצמאית לכנסת שתפגע בכל דבר שבקדושה – נאלם השר דרעי דום. בלם את פיו ולא הגיב בשום דרך לראש העיר הסורר. למעט מילה אחת שצוטטה משר הפנים, לא פורסמה בשום מקום מתקפה או ביקורת של דרעי על קובי.

וראו זה פלא, הנשיאה השופטת חיות מציינת כי יש "טענה הנוגעת לניגוד עניינים אישי… מעוגנת באמירות בעייתיות שנאמרו על ידי השר ואיני רוצה לחזור עליהן כאן". גם השופט מזוז מציין כי "יש טענות ניגוד עניינים קשות".

שני השופטים ממהרים לתפוס צד, לאמץ את טענותיו של קובי ולהדגיש כי יש חילוקי דעות אידיאולוגיים בין השר לראש העיר ובעקבות כך ממליצים למדינה לחלץ את קובי ממצוקתו. בסופו של יום ניתנה למדינה ארכה להגיב על הטענות התמוהות ולהחליט האם היא מאמצת את המלצת בג"ץ.

קלות הדעת בה אימצו השופטים את העמדה הקרובה לליבם, ללא ראיות וטענות של ממש, מהווה גם סיכון תקדימי משפטי. תארו לעצמכם מאן דהוא בכל משרד ממשלתי שהוראת השר הממונה לא תמצא חן בעיניו, מעתה הוא יכול לתקוף את השר בתקשורת, ואז לרוץ ולעתור לבג"ץ נגד השר והחלטתו בתואנה שיש ביניהם "מחלוקות אידיאולוגיות". כראיה, יוכל לצטט את עצמו…

והנה לנו דוגמה הפוכה ומעניינת, שתציב דילמה של ממש בפני שופטי בג"ץ. מה יעשו אם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שתקף בעבר בפומבי את נציגי הפרקליטות המטפלים בעניינו, יטען כי מעתה יש בינו ובינם "חילוקי דעות אידיאולוגיים" המייצרים ניגוד עניינים חמור שימנע מהם לעסוק בחקירותיו? האם גם אז יאמץ בג"ץ את העמדה הזו? קשה להאמין.

שלם קטן מסך חלקיו

כמו לפני הבחירות האחרונות, גם הפעם מוצא הימין את עצמו במבוכה עד הרגע האחרון ממש. נכון לשעת כתיבת השורות פרץ, סמוטריץ', בנט ושקד מצאו כבר את הדרך לריצה משותפת, ואילו עוצמה יהודית וחוג תימהוני במקצת שמכנה את עצמו 'נעם' נותרו לעת עתה מחוץ לאיחוד ומאיימים לרוץ בנפרד.

למעשה, דווקא כלפי ראש הממשלה נתניהו נטען כי העדיף הפעם ריצה נפרדת של הימין, בדיוק במתכונת של הבחירות האחרונות. הנחת העבודה של נתניהו גורסת ככל הנראה כי בשיפורים מזעריים (דוגמת הצבת שקד בראש הימין החדש) ניתן היה לתקן את הטעות ולעבור הפעם את אחוז החסימה בשתי מפלגות בנפרד. איחוד, לפי אותה גירסה, עשוי להבריח קולות ליברליים וחילונים רבים שהרשו לעצמם לתמוך בשקד ובנט אך יתקשו להצביע עבור פרץ וסמוטריץ.

בעבר, וגם לפני הבחירות האחרונות, היו מי שניסו לגלגל יוזמה מוזרה גם במגזר החרדי פנימה, לאחד את יהדות התורה וש"ס. בטענה כי מפלגה שתשדר אחדות תמשוך אליה יותר מצביעים ותהווה מכפלת כוח לקול החרדי.

זו טענה מוזרה הן בבחינה הגיונית והן בבחינה עובדתית. במישור ההגיוני, סביר יותר להניח כי ככל שהמפלגה ספציפית וממוקדת יותר בקהל יעד מסוים – היא תמשוך יותר קולות ותקל על מצביעים פוטנציאליים להזדהות עם הסחורה. ככל שתיטשטש דמותה באיחוד מעורפל, יימלטו ממנה מצביעים. גם ריבוי האמוציות שנובע מריבוי מפלגות דוחף יותר מצביעים לקלפי.

במישור העובדתי, הוכח לא אחת כי איחוד פוגע דרסטית בכוחן של המפלגות המתאחדות. אמנם זהו דבר שקשה לשקלל במדויק, מאחר ולעיתים מפלגה שהייתה בתנופה בלאו הכי – תרשום גידול במספר המנדטים למרות האיחוד… אך די ברצף בולט של הדוגמאות הבאות כדי להיווכח עד כמה בלתי משתלם יכול להיות חיבור כזה.

בכנסת החמישית היו לחירות ולמפלגה הליברלית 17 מנדטים כל אחת, איחוד גח"ל בכנסת השישית דרדר אותן ל26 מנדטים בסך הכל. באותה כנסת התאחדו מפא"י (45), מפ"ם (8) ורפ"י (10) למערך, ואיבדו שבעה מ63 המנדטים המשותפים. בכנסת ה-18 מנו סיעות הליכוד וישראל ביתנו יחד 42 מנדטים (27 ו15 בהתאמה), איחודן למסגרת של 'הליכוד ביתנו' לא עלה יפה, ובכנסת ה-19 קיבלה הרשימה המשותפת 31 מנדטים בלבד.

דוגמאות קרובות יותר לציבור שלנו ניתן למצוא בכנסת ה12, אז קיבלו אגודת ישראל ודגל התורה שבעה מנדטים בריצה נפרדת. בכנסת ה-13 התרסקה יהדות התורה המאוחדת לארבעה מנדטים בלבד. מקרה בולט נוסף הוא הבחירות לירושלים, כאשר בבחירות הקודמות קיבלה רשימת יהדות התורה המאוחדת 8 נציגים בלבד, ובריצה נפרדת בבחירות האחרונות קיבלו שתי הסיעות 9 (ולולי חתימה לא נכונה על הסכם עודפים, הייתה התוצאה 10).

אז נכון, ישנן גם דוגמאות הפוכות, כמו איחוד הרשימות הערביות מהכנסת ה-19 ל-20 שהעלה את כוחן מ11 מנדטים ל13, או כמו איחוד מפ"ם ור"צ עם חלק משינוי שרשם 'רווח' של שני מנדטים, ועדיין, ברוב המקרים הוכח כי השלם קטן מסך חלקיו.

מה בכל זאת מניע חיבורים כאלה? מדוע הליכוד 'בלע' את כולנו של כחלון ולמה דגל ואגודה אינן רצות בנפרד במישור הארצי? הסיבה הפשוטה והמרכזית היא חשש מאי העברת אחוז החסימה. עדיף לוותר על ציפור אחת על העץ בדמות מנדט נוסף, ולא לאבד ארבע ציפורים וודאיות שירדו לטמיון.

מבוא לתשיעי

וכאן אנחנו מגיעים לסיפורה העגום של 'עוצמה יהודית'. על פניו כוח אלקטורלי שאי אפשר להתעלם ממנו. בבחירות 2013 קיבלה המפלגה 66,775 קולות שלא צלחו את אחוז החסימה. בבחירות 2015 חברה עוצמה ל'יחד' של אלי ישי והשתיים קיבלו יחד 125,158 קול, ששוב לא הספיקו אל מול חומת אחוז החסימה.

על פניו, הלקח נלמד ובבחירות האחרונות חברה המפלגה ל'איחוד מפלגות הימין'. אלא שבחינת התוצאה מלמדת ש'עוצמה' לא סיפקה את הסחורה ומצביעיה לא הגיעו בהמוניהם.

להערכתי, רבים ממצביעי 'עוצמה יהודית' תומכים בה בשל הזדהות עם הקו האידיאולוגי שהיא מובילה, קיצוניות ימנית ללא פשרות. ברגע שהעמדות הללו נבלעות באיחוד מסוג כלשהו (גם אם בלוק טכני בלבד) מרבית המצביעים מתפוגגים. חלקם חיפשו מפלגת טרנד חילופית ונחתו בחיקו של פייגלין, אחרים נותרו ללא בית טבעי או נקלטו במפלגה אחרת שהתאימה לדעתם לדעותיהם.

ספק גדול אם יש פתרון של ממש לסוגיה שכזו מלבד הורדת אחוז החסימה. דבר אחד בטוח, מיצובה של איילת שקד בראש מפלגת הימין תגרום לכך שגם במקרה של שילוב 'עוצמה יהודית', יהיו מצביעים פוטנציאליים רבים שלא יחושו בנוח להצביע עבור מפלגה שאישה חילונית ניצבת בראשה. למצביעים הללו צריכים ויכולים לפנות ביהדות התורה. אולי מהם יבוא המנדט התשיעי.

8 תגובות
  1. וגם אין כתבים בירושלים
    כשנתקלתי, במקרה, בכתבה הזאת, תפסתי את הראש ולא האמנתי למראה עיניי.
    איזו התנהלות מקולקלת וצינית. מה שנמכר ביותר בכתבה שלכם הוא שאתם כותבים לציבור של מטומטמים,מאוד לפחות מתייחסים אליו כאל כזה, אחרת -מדוע אתם כותבים לאנשים מה לחשוב וממלאים את הכתבה ביותר תיאורים מעובדות? דבר בסיסי ביותר בעיתונות הוא להציג דיעה כדיעה וידיעה חדשותית כידיעה חדשותית. מעולם לא נתקלתי בכתבה כל כך מביכה באופן הבולט שבו כתיבה של דיעה מתיימרת להציג עצמה כידיעה חדשותית. ממש בונים על זה שלקהל שלכם אין טיפת יכולת לקריאה ביקורתית, מה?! אולי בצדק, הרי אחת התלונות הרווחות על דרעי וש"ס הוא שהם מטפחים בורות, כי היא מביאה להם הרבה קולות וכיוון שקל לשלוט בה. דוגמה לתאוות השליטה הזו היא האופן שבו אתם מקבלים תגובות- מעניין שהתגובות לא מפורסמות ברבים לצד הכתבה ושהמגיבים נדרשים להשאיר את המייל שלהם, מה שמזכיר משטרים חשוכים ברוסיה, למשל. נו…ברור שתגובתי לא תפורסם…לא שיש סיבה אמיתית להסתיר אותה, אלא הפחד האובססיה שלכם שיושמעו דעות שונות וחוסר היכולתקבל ביקורת.
    ואגב, האין אתם פונים לציבור שצועק כנגד לשון הרע? מה זה לקרוא לראש עיר ליצן, ועוד בכתבה שבה מוזכר דרעי?! ראש העיר טבריה אולי לא מקובל עליכם. מי יודע, אולי הוא אפילו "ליצן" , אבל לליצן הזה לפחות אין עבר פלילי חמור כזה של כבוד השר המהולל. ואולי מעשה מובהק של ליצנות הוא לשים אדם שישב בכלא כשר הפנים של המדינה. מסתבר שהתפקיד לא מצריך תעודת יושר, וזה לכשעצמו כבר אומר משהו. זאת כתבה ברמה כל כך בזויה ונמוכה, שיכולתי לכתוב על המניפולציות המתאמצות שיש בכל משפט ומשפט בתוכה. מדהימה חוסר האחריות הציבורית וחוסר המוסריות שעומדות מאחוריה.
    פשוט שטיפת מח קלאסית ובוטה ותעמולה זולה ממש!!! כנראה שלכתוב לקוראים עם דעה עצמאית היכולת סינון -גדולה עליכם

  2. לא יאומן שהאיש הדוחה הזה הוא ראש עיר בישראל

  3. ראש העיר אולי נתפס בעיני ציבור כליצן,אך המאבק שלו צודק, העיר טבריה שהייתה עיר שוקקת.חיים והומה תיירים,נראית היום כעיר עזובה יותר ויותר חרדים עברו להתגורר בה והם בכל דרך מנסים להפוך את העיר לחרדית,הגיע בזמן שהציבור החרדי הבוחר להכנס לגיטאות ולהסתגר יקיים את חייו,ובאותה מידה יאפשר לציבור החילוני להתנהל על פי רצונו והמשמעות החזרת הטיילת.לפעילות והחזרת התיירות לעיר,לטבריהניש המון מה להציע לתייר.אף שאני די חלוקה על האופן בו מתנהל ראש הכייר ,אני מחזקת את מהלכיו,מקווה שעוד ראשי ערים ילכו בעקבותיו.

  4. ממש לא להאמין שליצן כזה קיבל אישור מהשופטים איזה שופטים אלה

  5. ממש לא יאומן ליצן קיבל אישור מבית המשפט או לנו

  6. אימוץ האלימות של רון קובי והשארתו בתפקיד היא פשיטת רגל מוסרית וגרוע מכך,היא מעידה על הטיית המשפט ופגיעה בצדק.השופטים איבדו את הדרך.

  7. מדובר על השופטים ועל הבסיס לפסיקתם .בקושי מתאים לילדים קטנים.
    בושה .הרפש עולה למעלה

  8. הכתבה מנוסחת עם אותם ליקויים עליהם הכתב מלין.

השארת תגובה