"לא עצוב מזה שאשתי נפטרה"

מרדכי רוט
מרדכי רוט
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

יוצא לי לשמוע הרבה סיפורים, חלקם עצובים יותר חלקם עצובים פחות. הסיפור הבא זה אחד מהסיפורים היותר עצובים שפגשתי – אבל הוא בין הסיפורים היותר מיוחדים – עם מסר מאוד גדול לחיים.

היה זה לפני כשנה, הלכתי לנחם יהודי שהכרתי שאשתו נפטרה השם ישמור מהמחלה הידועה. הגעתי ממש מאוחר באותו לילה, מעט לפני חצות.

ישבתי לפני אותו יהודי, יהודי בגיל 70 לערך, עיניו היו כבויות ועצובות מאוד.

ישבתי מולו והוא לא דיבר מילה, ראיתי לפניי אדם שבר כלי.  לאחר מספר דקות הוא אומר לי: "מרדכי, אני אשמח לדבר איתך בחדר הצדדי. הילדים שלי פה ולא הייתי רוצה שהם ישמעו מה שיש לי להגיד".

היה לו בית די גדול, עלינו לגג ביתו והתיישבתי מולו. הוא הסתכל בי שוב בעיניו העצובות ורק נאנח עמוקות. הסתכלתי על פניו ומעיניו ירדו דמעות הוא החל לבכות כזה בכי שטלטל את נשמתי. כשאני רק נזכר באותו בכי של אותו יהודי עיניי זולגות דמעות. היה זה בכי כזה עמוק שפשוט האדם בכה לפניי כעשרים דקות ללא הפסקה.

"זהו, פספסתי את החיים שלי", הוא רק אמר שוב ושוב, "איזה טיפש הייתי, רק עכשיו כשהיא נפטרה אני תופס איזה טיפש הייתי".

והוא התחיל לספר. "הייתי נשוי לאשתי זה חמישים שנה, לפני כחודש היה יום הנישואין ה־50 שלנו.

לפני כחצי שנה אשתי חלתה במחלה וכפי שאתה רואה היא נפטרה השבוע. אבל אתה יודע, וכאן הוא החל לבכות שוב, אתה יודע ממה אני הכי עצוב – אולי תחשוב שאני משוגע – אני לא עצוב מזה שאשתי נפטרה. אתה יודע ממה אני עצוב ושבור לרסיסים! שחמישים שנה היינו חיים יחד וחמישים שנה רבנו כל הזמן בינינו! ואתה יודע מה הכי עצוב לי שפשוט רבנו על כלום על שטויות. איזה טיפש הייתי הוא אמר שוב ושוב חמישים שנה רבתי איתה יחד. ואשתי הייתה צריכה למות בשביל שאני אבין בגיל 70 שאת כל חיי חייתי בטעות.

היינו רבים על זוטות כל הזמן. כל אחד היה נשאר עם האגו שלו ואף פעם לא ניסה ללכת לקראת השני. אשתי לא הייתה אישה רעה אני לא הייתי איש רע פשוט רבנו כל פעם על שטות אחרת. וכאשר אתה מתרגל לריב על כל דבר קטן אז זה כבר נהפך לחלק מהחיים שלך ואתה כבר לא יכול להפסיק. הוא הסתכל עמוקות לתוך עיניי, אתה יכול להבין מה אני מרגיש עכשיו, אני אדם בגיל שבעים ואני ככל הנראה לא הולך להתחתן שוב, הפסדתי חמישים שנה מהחיים שלי על כלום, ובפרט שאני יודע שעשיתי את זה לעצמי במו ידיי. כל שבת וערב שבת אני ואשתי היינו רבים, כל ערב חג וכל חג היינו רבים ובעצם מתי לא. אתה שואל עכשיו על מה רבנו? אז אני אגיד לך – רבנו על כלום. הוא המשיך לספר, הלכנו לפני שנים לייעוץ זוגי והוא אמר לנו אין לכם שום בעיה אתם רק צריכים להיות יותר קשובים לשני, לוותר לשני, לכבד יותר את השני אתם תעשו את זה ויהיו לכם חיים מאושרים. אבל לצערי לא הפנמנו את מה שהוא אמר והמשכנו לריב. פעם זה היה אני שהתרגזתי על כך שהיינו צריכים ללכת לחתונה ואשתי התלבשה מעל חצי שעה והיינו באיחור לחתונה, ופעם רבנו על זה שהגעתי מאוחר מבית הכנסת, לא זרמנו עם החיים. עכשיו שאני חושב על זה על מה רבנו, זה פשוט היה על כלום. מישהו זוכר בכלל את הדברים האלו היום?!

מריבות על דברים כל־כך חסרי משמעות ובלתי פרופורציונליים. לאיפה ניסע לחופש וכד', כל אחד לא היה מוכן לזרום ולוותר – וכשאתה מתנהג כך עשרות שנים, זה רק נהיה יותר ויותר גרוע.

אני לא יכול להכיל את המחשבה הזו איזה טיפש הייתי. אם קצת הייתי מוותר, קצת הייתי מבליג, קצת הייתי יותר מכבד, קצת הייתי יותר זורם עם החיים ועם אשתי ולא עושה סיפור מכל דבר, קצת הייתי עושה עבודת המידות עם עצמי וקצת הייתי יותר מאמין שהכול משמיים, איזה חיים טובים היו לנו.

לפני שבועיים כשעוד אשתי הייתה בהכרה ישבתי לידה בחדרה בבית החולים הסתכלתי לתוך עיניה  ואמרתי לה רק מילה אחת 'סליחה' על כל השנים האלו, היא גם הסתכלה עליי וגם ביקשה סליחה על כל השנים האלו ושנינו פרצנו יחד בבכי זמן רב. ממש געוואלד השם ירחם".

אני שואל אתכם  מה אפשר להגיד לכזה אדם שנשמתו פצועה אוי כמה צער יש לאותו אדם. אפשר בכלל לאחות כזה לב שבור? יש סיפורים שאי אפשר להגדיר כאב של דם תחת הכתב.

ישנם אנשים שיש להם בעיות בשלום בית \ או ח"ו מתגרשים – הם חושבים שהם מתגרשים בגלל חוסר התאמה קשה, או סתם בעיות של אחד מהשני.

אבל אני שוב ושוב רואה: הרבה מהבעיות הן רק בגלל זוטות – בגלל חוסר רצון לוותר, לשתוק, להבליג, לעבוד על המידות. לאדם קשה לעמוד מול המראה של עצמו ולתקן \ לעבוד את עבודת המידות שלו. הוא פשוט לא יודע איך להתמודד בחיים.

כמובן חשוב לי להדגיש שישנם מקרים וישנם מקרים וכל מקרה הוא לגופו, אבל אני מדבר על הרבה מקרים של מריבות שהן פשוט על זוטות.

אותו  יהודי אמר לי באותו לילה: "אני יודע שאתה לא יועץ זוגי אתה רק מטפל רגשי אבל אני יודע שאתה נחשף להרבה סיפורים עם בעיות בזוגיות, תספר להם את הסיפור שלי ותגיד לאותם אנשים שמתמודדים עם זוגיות ורבים על שטויות, תפסיקו לריב על שטויות אתם מפסידים את החיים שלכם גם בעולם הזה וגם בעולם העליון אני כבר הפסדתי את החיים האלו תגיד לאנשים שלא יעשו את השטות שאני עשיתי. אני מתחנן בפניך הוא אמר לי, או יותר נכון זעק, לתוך שעת הליל המאוחרת, תפרסם כמה שיותר את הדברים הללו, הלוואי וזה יעזור להציל נפשות מישראל".

פעם אמר לי רב מאוד גדול יהודי צדיק אמיתי: "האמן לי, מי שיש לו שלום בית יש לו גן עדן בעולם הזה וגן עדן בעולם העליון". בעזרת השם שנזכה.

שבוע טוב לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: machon.rot@gmail.com

3 תגובות
  1. כמה ילדותי……

  2. כמה נכון. מתווכחים ורבים על שטויות. ואח"כ כבר מאוחר גם לבקש סליחה. עצוב מאוד.

  3. השעה כמעט חצות ואני יושב במשרד לא כי אני עובד אלא,כי אין לי מה לעשות. אני גרוש עם ילדים.כבר כמה שנים.לסביבה שלי אני אומר(גם לעצמי) שאין ולא יהיה סיכוי לחזרה .זה כבר אבוד,זה כבר חיים קודמים….ואז אני נתקל בסיפור הזה ומרגיש כמה שהוא דומה לי …פעם כשהייתי בצבא חבר אמר לי שהדבר שהוא הכי פוחד ממנו זה להסתכל לאחור ולהגיד פיספסתי…ככ הרבה שנים חשבתי על זה,ניסיתי להיות נאמן לעצמי רק כדי לא להיות אדם שמסכם את חיו בפיספוס..ואתם יודעים מה? זה לא עזר,למרות המודעות,פיספסתי.פיספסתי אשה שהייתה לי אמא ורעיה רק שאני לא הייתי בשבילה חבר ובעל.קשה להודות בזה,לא רק כי זה נכון אלא,שזה בועט לך בחזה ומתעצם כאשר אתה לא מוצא זוגיות ועוד יותר כשהיא כן.זה קשה כי אתה מרגיש טיפש כפוי טובה .מספיקה רק לידה אחת של ילדך כדי שכל חייך תאמר לה תודה. ועל זה אמרו חזל….אתם כבר יודעים מה. נכון אני לא בן 70. אבל גם לא ילד.אני כמעט במחצית הדרך ואני מקווה שמשמיים תינתן לי הזדמנות נוספת לזוגיות שאאסוף אותה כמרגליות…ישועות בקרוב… בו"ה

השארת תגובה