עם הוצאת המיטה, נרעשו הנוכחים: גופו נותר שלם

תיעוד מיוחד והיסטורי של עדי ראיה מעת כריית מקום מנוחתו ברומניה ועד הגעת הארון הקדוש לארה"ק ביום ג' חשוון תשכ"ט. מסע הלוויה בבני ברק ותל-אביב והוצאת הגוף הטהור בשלמותו מהארון

ההלוויה השניה של הצדיק משטפשט
ההלוויה השניה של הצדיק משטפשט
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

חמישים שנה חלפו עברו מאז יום ה' חשון תשכ"ט – היום שנחרט לעד בדברי ימי תולדות החסידות בארצה"ק בכלל ולחסידי בית רוז'ין בפרט, כיום היסטורי מיוחד שבו הגיע מרומניה ארונו הקדוש של הצדיק משטפנשט זכר צדיק לברכה במטרה להביאו לקבורה באדמת ארץ הקודש, כל מי שנכח במעמד המרטיט של הלוויה והקבורה בבית החיים נחלת יצחק מעיד כי אינו יכול לשכוח את אותן רגעים בהם פקד על הנוכחים פרץ של רגשי קודש מפעימים לאור הידיעה המסעירה שיצאה מחדר הטהרה כי גופו הטהור של רבנו הצדיק הקדוש נותר שלם כביום קבורתו, והידיעה הפלאית העצומה הפכה למוחשית כאשר דלת חדר-הטהרה נפתחה וגופו של הצדיק הקדוש והטהור הוצא על מיטת אלונקה רגילה של החברה-קדישא, כשחסידים ואנשי מעשה נדחקים סביב למיטה לזכות ולו רק לנגיעה בעלמא עדי הורדת הגוף הקדוש והטהור לחלקת הקבורה שהפכה לימים לחלקת אדמור"י וצדיקי בית רוז'ין.

ההחלטה המכריעה

עניין העלאת ארון הקודש החל עם התפוררות חיי הרוח של הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ועלייתן לארץ הקודש של המוני הפליטים. דרכי שטפנשט הפכו שוממות, ואורחותיה נעשו חרבות. מקום הציון ואהל הצדיק בבית העלמין של העיירה ששימשו כתחליף לחצר הצדיק במשך כשלושים וחמש שנה (תרצ"ג – תשכ"ט) נהפכה לזרה, ומיעוט הפוקדים את אוהל רבינו הק' גרם לכך שהמקום היה למשיסה וסכנת חורבן ופגיעה ריחפה על הקדושים אשר בארץ המה. ובעקבות החששות המעיקות הרבות נטלו על עצמם חסידי ויוצאי שטפנשט את היוזמה, ובהתייעצות עם גדולי הרבנים והאדמורי"ם הוחלט להעלות ארון הצדיק לארץ ישראל. וועדה מיוחדת הוקמה ע"מ להתעסק בכל התהליך המורכב של המבצע להעלאת הארון הק' לארץ הקודש עדי הבאתו לקבורה בבית העלמין בנחל יצחק בת"א. בראשות הוועדה ניצב הגאון החסיד רבי יוסף ברייאר זצ"ל רבה האחרון של העיר שטפנשט, שהיה בסוד הענינים עד הפרטים הקטנים למען כבודו האחרון של רבינו הק' זי"ע.

הוצאת הארון ברומניה

על עבודת הקודש של הוצאת הארון ממקום מנוחתו בעיר שטפנשט שברומניה הופקדו שליחים מיוחדים שהגיעו מארה"ק ביחד עם אנשי הח"ק של רומניה יחד עם הרב הראשי דאז ד"ר דוד משה רוזן ז"ל.

וכה כותב הרב דוד משה רוזן – הרב הכולל של רומניה, שנטל חלק פעיל בין העוסקים בהעלאת ארון הצדיק לארץ הקודש, את זכרונותיו, ומעלה את הרגשיו הרועשים והגועשים בקרבו בעת הוצאת הארון הק' ממקום מנחתו ברומניה בדרכו לארץ הקודש:

"שלהי תשרי תשכ"ט: ליד האוהל, שאכסן מה שנשאר עוד לשריד מהמעטה הארצי של נשמת הצדיק משטפנשט זצוק"ל, שם התאספנו גם עמדנו מתוך דומיית קודש, בזכרנו את האדמו"ר הקדוש. בטרם ניגשנו לקיים מצות התורה של "העלאת עצמותיו" לארה"ק, בה מצאו מנוח עצמות אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, עמדנו כולנו, אנשים ונשים וטף לאלפים, שהתכנסנו מהישובים הנידחים שבמולדובה למען לחלוק כבוד לזכרונות של זה שברכותיו ועצותיו שימשו תקופה של שבעים שנה כעמוד האור למגן ומחסה לאבותינו ואבות אבותינו.

ליד האוהל, שם ישבו וגם בכו בצוותא, בני ברית ושאינם בני ברית, כאילו אך תמול נאסף לו הצדיק, ולא לפני 35 שנים, כאילו לא היו אנשים באים בשנים אלא ילדים שנהיו ליתומים. "יתומים היינו אין אב" כמקונן נביא החורבן. בין הבאים היו רבים שלא באו למקום בפעם הראשונה, אלא מדי שנה בשנה באו, בעגלה רתומה לסוס או ברגל, למען לשפוך שיחם ליד האוהל הזה.

בדבר זה כבר קדמו להם אבותיהם. בכל יום טוב ויום טוב הם קיימו את מצוות "עליה לרגל", ב"עלותם" ל"חצר" האדמו"ר, אף שלאמיתו של דבר ירדו ממרומי הקרפטים לגדות נהר פרוט, בבחינת ירידה לצורך עלייה. כי ללכת ל"חצר" הרבי כמוהו כעלייה לרגל של אבותיהם לירושלים עיה"ק, למען להתאכסן בקרבת ה' בבית המקדש.

ביתו של הצדיק, החדר בו התבודד ימים ולילות עם בוראו, שימש להם לחסידים כ"מקומות הקדושים" שמצווה עליהם "לעלות" אליו למען להרגיש בטעמו האמיתי של החג. וליהנות מזיו השכינה.

זמן של שלושים וחמש שנים שימש האוהל שבריכתי בית העלמין בשטפנשט כתחליף ל"חצר" הרבי. האדמו"ר כבר לא היה בין החיים וקברו היה המקום שם התאספו חסידיו שנה בשנה, ביום היא"צ, להשתטח עליו.

…פתחנו את דלת האוהל. שום מצבת זיכרון לא נמצאה במקום, שום ציון לא יעיד על יחסו הרם, לא ישווה את גדלותו בתורה, חכמתו, את מעשיו הטובים. אף לא מצבת אבן פשוטה אין במקום. "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונן" (שקלים פ"ב).

מי שחושב, שהאוהל מבפנים היה ריק מכל דבר, אינו אלא טועה. להיפך, מלא היה עד לתיקרה, מלא וגדוש על לצפיפות, לא בזרי פרחים, אף לא בקישוטי שיש, אלא מלא, מלא עד כדי תל של פיסות נייר. לאלפים, לעשרות אלפים, מי יודע מספרם של אותם – לא לפניך, הייליגער רבי, למי אשפוך שיחי? מי יעלה בהר ה', הר זה של סבל יהודי המוביל למרומי כסא כבודו של ה'.

למראה ההר הזה, מתגלה לפני עיניך הרבי בכל הוד קדושתו. כשמו כן הוא, צדיק איש הצדק, זה שאליו פנו בצערם הנדכאים, זה שהקל על סבלם של הנרדפים, אשר הושיט נוחם למרי נפש וחובש פצעיהם של אלה שזכויותיהם האלמנטריות נרמסו ברגל. צדק, וצדיק, שני מושגים שהאחד מהם מורה על האידאה והשני על מי שדוגל בה.

בשטפנשט ופשקן, אדז'וד, ובאהוש, ערים זעירות לאין ספור, אנשים פשוטים אביונים ומנוצלים, נרדפים ונמבזים בצימאונם ל"צדק" הם יגעו ומצאו את ה"צדיק" האיש הדגול בצדק.

אכן, הר זה הוא המצבה הכי מתאימה לצדיק משטפנשט.

… נושאים אנו על כתפותינו את הארון. נזהרים אנו שלא יגעו בו רק שומרי שבת, חרדים ושומרי תורה ומצוות. מבין ההמון בוקע לו דרך איש אחד בעזרת מרפקיו. הוא מתעקש לשאת קצת על כתפיו את הארון, מכיון שלא הכרתיו, חפצתי לעצרו, אבל אני נרתע לאחורי, כשאני שומע את תחנוניו: אשתי חולה, תנו לי לשאת את ארון הצדיק, רק באופן זה יעזור לי ה'. רק אם הצדיק יתפלל בעדה.

העמדתיו בתור על ידי. קומתו השחוחה מדאגות ועמל, כאילו התיישרה והועלתה, גם היא. אין עוד מן הצורך לשאול אותו: על כמה מתרי"ג מצוות הוא שומר. ראוי הוא שישא את הארון, כי אמונתו הנלהבת שקולה, אולי, כלמדנותם ואדיקותם של אחרים.

צועדים אנו בעקבות הארון, כשאנו אומרים את הפסוק בתהילים "צדק לפניו יהלך". כי באמת הצדק שם לדרך פעמיו לפני הצדיק משטפנשט, הצדק שהוא היה מייצגיו בין חסידיו. וברדת גופו הטהור באדמה הקדושה עתיקת היומין, אדמה זו הספוגה משנות אלפים חזון הצדק של הנביאים תהיה להן "עלייה" עלייה לשמים, למען לשאת לפני כסא הכבוד את אותו הר של פתקאות מלאות סבל ותלאות של צרכי עמך המרובין".

ויהי בנסוע הארון

התרגשות רבתית אחזה בציבור החסידים שהתאסף והמתין ליד שער היציאה של נמל התעופה בלוד, עם התקרבות הרכב שהוביל הארון הק' מהמטוס להעבירו לבני-ברק. הארון הקודש הורד מהמטוס על כתפי תלמידי ישיבות רוז'ין מירושלים ובני ברק, בנוכחותם של כ"ק מרנן האדמורי"ם לבית רוז'ין ורבנים חשובים מהם רבני יוצאי רומניה בראשם הגה"ח רבי יוסף ברייאר, מרן הגה"צ מוהר"ש טוביאס זצ"ל רבה של פיאטרא ניאמץ והמוני יוצאי רומניה וחסידים ואנשי מעשה. הארון הועמס על כלי רכב והוסע אל עבר ישיבת רוז'ין ברח' סוקולוב בבני ברק שם המתינו לבואו עשרות תלמידי הישיבה ועוד רבים מאנ"ש חסידי רוז'ין שקיימו "משמרות" שעסקו ואמירת תהילים ולימוד משניות מסביב לשעון במשך שתי היממות, עדי ההלוויה שנערכה ביום ראשון. במאמר מוסגר יצויין כי הרה"ח ר' מרדכי שטרנברג ע"ה שהיה מראשי ומנהלי ישיבת רוז'ין בב"ב עורר את העסקנים שלא לעכב את הקבורה עד יום ראשון, אולם בהתייעצות עם האדמורי"ם הוחלט כי יש להמתין עד יום ראשון בכדי שהמוני אחבנ"י יוצאי רומניה יוכלו לקחת חלק ולהשתתף בהלווית רבינו, באשר השתתפותם לבטח תעורר בהם נקודות פנימיות חבויות וכבויות ועי"ז יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

מספר אחד המשתתפים במסע העלאת הארון: "…בשנת תשכ"ט ביום ג' חשוון יומא דהילולא רבה דהה"ק מרוז'ין זיע"א הצטרפתי לקראת קבלת פני הארון ברכבו של כ"ק אדמו"ר מבוהוש זצוק"ל, לשדה התעופה לוד. בדבריו הפליא אדמו"ר מבאהוש שליט"א [זצ"ל] את גודל הענין שהביאו הארון הקדוש דווקא ביום ג' חשון. וכה התבטא: אדמו"ר אמר ששמע מחסיד אחד שהיה עוד אצל הרה"ק ר' מנחם נחום משטפנשט זי"ע.  שפעם אחת שאלו את הה"ק ר' מנחם נחום זי"ע אם כאן קשה להכנס לכבוד קודשו מה יהיה עוד בעלמא דקשוט, (כי חששו להכינס מלפניו מגודל יראת הכבוד שרחשו אליו). ענה להם הרבי שפעם היה יהודי בעיר סדיגורא יהודי פשוט שבפשוטים "אזא פראסטער איד איז דאס געווען אז ער האט נישט געוויסט אז דער היליגער רוז'ינער וואוינט אין סאדיגערע", (כזה פשוט הוא היה שאפילו לא ידע שבעירו גר הרוזינער), ואותו יהודי נפטר מעט לפני הרוז'ינער. אתא ג' חשון ואותו יהודי שכבר היה בעולם העליון ראה שיש רעש בעולם העליון, שאל מה הרעש, ענו לו שזה בגלל שתיכף עומד להגיע נשמת הרה"ק מרוז'ין שהיה גר בעיר סדיגורא והיום נסתלק מעולם הזה, ענה הלז בהשתוממות גם אנכי גרתי בעיר סדיגורה, ענו לו אם כן ניתן לך מקום בגן עדן, ונתנו לו מקום בגן עדן. בזכות שגר בעיר סדיגורא. ענה להם השטפנשטער: כשם שלא היה לו לאותו יהודי שייכות לאבי ולמרות זאת ניצל, אתם שיש לכם שייכות עמדי בעולם הזה, יהיה לכם גם שיכות עמדי גם בעולם העליון".

הלילה שלפני הקבורה

הארון הובא להיכל ישיבת רוז'ין ברחוב סוקולוב בבני ברק, ואני ואחי הה"ג ר' שלמה טוביאס [הרב דיאס ומולדובה] נשלחנו לשמור על הארון ולומר תהילים כל אותו הלילה ועד להלוויה שתיערך ביום א', שהינו שם עד לאחר שבת קודש והגיעו רבים לומר תהילים ולהדליק נרות לכבוד הצדיק שהביאו מרומניה, היה אתנו גם רבי הערשל שכטר שהיה שו"ב בניאמץ רומניה. אבי מו"ר שליט"א [זצ"ל] – הגה"צ אבד"ק פיאטרא ניאמץ, הגיע בערב ש"ק בנסיעה מעירו הרצליה לומר התהילים על יד הארון, כדרכו היה קורא התהילים בהשתפכות הנפש שעות ארוכות והתארך הדבר עד סמוך ממש לכניסת השבת, תכף איך שיצא את הישיבה לכיוון תחנת האוטובוסים עצר לידו האוטובוס שהיה ריק מנוסעים, ונסע ישירות להרצליה, אאמו"ר סיפר אז שהיה נראה שהוא נשלח מן שמיא במיוחד כדי שיספיק להגיע הביתה מבעוד מועד.

(הרה"ג רבי מנחם מנדל טוביאס שליט"א רבה של קהילת "דרכי שמואל")

מסע הלוויה

במסע הלוויה הענק רב המשתתפים שיצא מישיבת רוז'ין במיקומה דאז ברח' סוקולוב (כיום ת"ת ערלוי) בשעה 10.30 בבוקר יום ראשון נראו מלבד ציבור חסידים ואנשי מעשה אנ"ש חסידי רוז'ין גם ציבור תורני ענק מסלתה ומשמנה של בני היהדות החרדית, כאשר בראשות הלוויה צעדו אדמורי"ם, ראשי-ישיבות, רבנים, ראשי בתי-הדין ואלפי בני ישיבות ואברכי הכוללים תופשי תורה, שבאו לקחת חלק ולהשתתף ב"אשכבתיה דרביה" של אחד מצדיקי הדור הקודם פועל הישועות בקרב הארץ שהפיח רוח תורה ויראת שמים בקרב המוני יהדות רומניה בדורות האחרונים שלפני השואה, הרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל בשמעו את דבר ההלויה ביטל כל תכניותיו לאותו היום והשתתף באשכבתיה דרבי מהחל ועד גמירא.

מספר אחד המשתתפים בזכרונותיו ממסע הלוויה:

"המעמד הזה היה מרגש ביותר, כשאלפי יהודים יוצאי שטפנשט והסביבה, שפעו סיפורים מכלי ראשון שבדידם הוה עובדא, כשנסעתי משם לבית העלמין הצטרפתי ליהודי שהיה מרוגש כולו מעצם המעמד, שאלתיו האם זוכר הוא את הרבי "וואס הייסט זוכר" (מה פירוש זוכר), הוא הגביה עלי את קולו "א וואדע" – בוודאי, וסיפר: אמי הייתה אלמנה, ונכנסתי עמה להתברך אצל הרבי, הרבי שאל מי המפרנס בבית, ועניתי אני המפרנס, הרבי שאל אותי : "די האסט אינזינען" – האם אתה חושב על האמא מספיק, כך שאל כמה פעמים, עד שהדבר נכנס לי בעצמות, "די האסט אינזינען". כמה פעמים היית אצל הרבי, שאלתי, והיהודי ענה לי פעם אחת בלבד, אותה פעם עליה סיפרתי לך כעת, אבל זכר המעמד הלזה נחרט כל כך עמוק בזיכרוני עד שאני מרגיש קשר רגשי עמוק לרבי משטפנשט, הסיפורים זרמו כאן ללא הרף".

בהמשך מסע הלוויה שיצא מבני ברק הגיע הארון לרחבת בית הכנסת הגדול ברח' אלנבי בתל-אביב שם המתינו בדממה אלפים רבים המוני מלווים מכל גווני הקשת ובעיקר יוצאי רומניה, בהם רבים שעוד זכו להתברך מפ"ק של רבינו זי"ע, גל של התרגשות רבה וחרדת קודש אפף את ההמונים הללו שבאו מכל רחבי הארץ לחלוק כבוד אחרון לצדיק הקדוש ששכן בקרבם בארץ מוצאם והרעיף עליהם ישועות וברכות, כאשר בלבבות פנימה מתעוררים נצוצות כבויים של רגשי קודש: הנה החל מהיום שוב הם יזכו לקרבתו ויוכלו להתפלל על קברו לצפות לישועתו כמימים ימימה.

התרגשות רבתית במבואות נחלת יצחק

עם הגעת רכב החברה-קדישא ובו ארונו הק' של רבינו זי"ע לפאתי מבואות בית העלמין בנחלת יצחק שוב חזר על עצמו המראה המרגש ומרהיב העין, של אלפים ורבבות שעומדים בדומיה וממתינים בהתרגשות לבואו של ארונו של הצדיק, כשמעיני רבים זולגים דמעות, והם נושאים ידים ומנשקים מרחוק את ארונו של הצדיק שחולף על פניהם.

שלם כביום הסתלקותו

עם הבאת הארון לבית הטהרה התעורר דיון רועש אם לפתוח את הארון ולנוציא המיטה ולקוברו כמנהג ארץ ישראל, או דלמא לקברו עם הארון כמות שהוא.

באותן רגעים מסעירים עמד מחוץ לחדר-הטהרה, הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל רבה של בני ברק – מגדולי חסידי מקורביו של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע – והוא נקרא פנימה בדחיפות ע"י האדמורי"ם זי"ע שיורה ויפסוק כדת מה לעשות בשאלת הוצאת המיטה או הארון, עם הכנסו של רבה של בני ברק לחדר שררה במקום חרדת אלוקים והוא ניגש בדחילו ורחימו לארון הקדוש והורה לשואלים כי יושיטו יד אל פנים הארון, רעד חלף בנוכחים למראה הגוף השלם וברגע קל הביע דעתו כי יוציאו את הצדיק מארון הקבורה ויניחוהו על גבי מיטה רגילה כמנהג ארץ ישראל. עם הוצאת המיטה לקהל נרעשו הנוכחים לנוכח העובדה הפלאית, שגופו הטהור של רבינו הצדיק הקדוש נותר שלם כביום הסתלקותו, ולא שלטה בו הרימה. וקוים בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה.

"ישבו שם כל אדמור"י בית רוז'ין שהיו אז בארץ ישראל, הרה"ק ר' שלמה'ניו מסאדיגורא והרה"ק ר' יצחק מבוהוש-תל אביב, ועוד צדיקים, וכן ישבו שם כמה רבנים חשובים, הגאונים הרב אהרנברג מתל אביב, הגר"י לנדא גאב"ד בני ברק ועוד רבנים גדולים. אחד מהרבנים הציע שיעשו כמה חורים בתחתית הארון וכך יקברוהו ויצאו לפי כל השיטות. אבל הגר"י לנדא התנגד לדבר, ולאחר דיון ארוך הוחלט שיפתחו את הארון מלמעלה, ואחד יכניס את ידו לבדוק מה שלום גופו הטהור, פתחו את הארון, ובקשו שיבא אחד להכניס את ידו, אבל איש לא העיז לעשות כן, עד שאחד מהאדמורי"ם נענה ואמר להגר"י לנדא, אתם רב, וזה שייך לרב, ואז ראו גודל האמונת צדיקים של הרב לנדא, שמאחר שצוו עליו כך, מיד נענה ואמר; 'חזקו עלי דבריכם', מאחר שמצווים עלי הנני מקיים.

את המתח שהיה באויר, אי אפשר לתאר. הגר"י לנדא שכבר היה אדם לא צעיר הכניס את ידו לתוך הארון, והכניסו מתון מתון, וראו עליו גודל הפחד והאימה, עד שהגיע למקום הצדיק בעצמו, ואז הוציא את ידו ואמר, פתחו את הארון והוציאו אותו! ושמעתי איך שהגר"י אומר לאחד האדמורי"ם, היה נדמה לי שהוא עדיין חם, כאילו רק עכשיו היה יציאת הנשמה!!!

(מתוך דברי הרה"צ ר' מאיר שלום מקאלשין שליט"א – הילולא תשע"ה על מסע הלויה בארץ ישראל)

"אני זכיתי להשתתף במסע הלויה של רבינו כשהביאו את ארונו לארץ ישראל, שהביאוהו בארון, וכך היה מסע הלויה עד לחדר הטהרה בבית החיים נחלת יצחק, וזכיתי להיות מנושאי הארון הק', לאחר מכן הכניסהו לחדר הטהרה שם ישבו אדמור"י בית רוז'ין וגדולי הרבנים, וכשיצאו מחדר הטהרה היה רבינו נמצא על מיטה על אלונקא, וזכיתי להיות מנושאי הארון, והרגשנו את הבשר, וגם ראו את הצורה שהיה נראה כמו נפטר שנפטר לפני כמה שעות וכך היה גם הקבורה, והכל היו בהתפעלות עצומה, כיצד יתכן הדבר שלאחר קרוב לארבעים שנה מהסתלקותו היה כאילו נסתלק זה עתה".

(מתוך דברי הגה"צ המקובל ר' אביש ציינווירט שליט"א – הילולא תשע"ו על מסע הלויה בארץ ישראל)

עם כותבנו את סדר הדברים, נעתיק לשם חיבת הקודש ראיון נדיר עם עם הרה"ח ר' יצחק סלמון שליט"א מב"ב נאמן ביתם של אדמור"י בית רוז'ין, שזכה לגלות את גופו הטהור בשלמותו – לראשונה. יחד עם הרה"ח ר' שמעלקא ערבליך שליט"א מחשובי חסידי באיאן בירושלים. הראיון כפי שהוקלט מילה במילה.

מתי היה הרגע שהבנתם שהשטפנשטער נותר שלם ממש?

הרה"ח ר' שמעלקא ערבליך: עמדתי מחוץ לחדר הטהרה, כשלפתע נפתח החלון של החדר ומשם ראיתי את הרב סלמון שמכריז כי האדמורי"ם מבקשים לשוחח עם הרב לנדא.

הרה"ח ר' יצחק סלמון שליט"א: זכורני ממה שהיה בחדר הטהרה בנחלת יצחק, אני זכיתי להיות בתוך החדר יחד עם הצדיקים, ואמרו לי ללכת לשאול את הגר"י לנדא גאב"ד בני ברק האם לפתוח את הארון או לא, והגר"י לנדא הורה לפתוח, אני הייתי השליח להביא את הוראתו לאדמורי"ם, שאמר שיעשו חורים בקרקעית הארון, ולעשות הקבורה באופן זה כמנהג ארץ ישראל.

מוסיף הרב ערבליך: כעבור דקות ספורות שוב ניגש ר' יצחק לחלון וביקש מהרב לנדא שימחל על כבודו, שהאדמורי"ם מבקשים שתיכף יכנס, ואכן הוא נכנס, וכעבור כמה דקות יצא, והיה נראה חיור כקיר רועד כל כולו, ולא ידענו מה קרה, ותוך כמה דקות יצאה מחדר הטהרה אלונקה שנישאה על ידי האנשים, וראו צורה של גוף אדם, ראו צורה של ראש ושל גוף מכוסה בטלית.

ממשיך הרב ערבליך לספר: עמדתי אז בסמיכות להגה"צ רבי אליהו דיין מחשובי חסידי סאדיגורה ומקורבי ה"אביר יעקב", [הגאון החסיד ר' אליהו שלזינגר שהיה נקרא בפי כל "רבי אליהו דיין", שימש כדיין בתל אביב, ומקודם היה רב בטשרנוביץ, ת"ח עצום הוציא לאור כמה ספרים, ובשנותיו האחרונות היה גר בבני ברק].

וכשראה רבי אליהו את מיטת הרבי יוצאת מחדר הטהרה התחיל לצעוק בקולות וברקים, דאס איז דאס?! דאס איז דאס?! דאס איז דאס?! הזהו גופו הטהור?! וכל גופו אחז רעדה, והוצרכו העומדים לידו להחזיק בו שלא יפול.

איזה צדיקים מבית רוז'ין היו בתוך החדר הטהרה?

הרב יצחק סלמון: הרה"ק ר' שלמה'ניו מסאדיגורא שאותו ליוותי, הרה"ק מסאדיגורה ה"כנסת מרדכי", הרה"ק מבוהוש. גם ה"אמרי חיים" השתתף במסע הלוויה. וכמדומה שבבני ברק השתתף גם הגאון הסטייפלער בעל ה"קהילות יעקב".

הרב שמעלקא ערבליך: אני זוכר שבעת שהוליכו את המיטה עד הציון שנחפר, היה שם תדהמה גדולה, ולא ידעו כיצד לעכל את הדברים, כולם עמדו שם בתדהמה. ושם שמעתי שהרה"ח ר' ישראל פרידמן ז"ל, ועוד אחד מיוצאי רומניה פתחו את הארון, שכאשר באה התשובה של הרב לנדא לעשות חורים בארון, באותו רגע פתחו את הארון, כך שכבר לא היה מה לשאול, וספרו שאחד הכניס את הידים ואמר שנראה כמי שעכשיו נסתלק, ואז נכנס הרב לנדא וגם הוא הכניס את ידו ועל פי זה הורה את הוראתו, ולכן יצא כשכולו רועד.

הרב יצחק סלמון: אני זוכר שבשעת פתיחת הארון היה שם דוחק גדול, והתחיל דין ודברים בין האדמורי"ם מי יתחיל לבצע את הוראת הרב לנדא, ואני הכנסתי את ידי לתוך הארון, במקום הרגליים, והרגשתי הרגשה של מי שנוגע בבשר ממש ולא בעצמות, ואחזני רעדה והוצאתי את היד, – עובדא זו נשארה חקוקה בעצמותי עד היום – ואז כשפתחו את הארון ראו את צורת גופו הקדוש בבירור שהיה שלם ממש.

איך התבצעה הקבורה בפועל?

הרב ערבליך: סדר הקבורה במקומות אלו הוא, שמכניסים את האלונקא בפנים החפירה של הקבר ואז שומטים ומוציאים את האלונקא, והגוף נשאר בקבר, אבל במקרה של רבינו משטפנשט לא עשו כך, אלא אחד אחז בגופו הטהור והוציאו את האלונקא, והכניסוהו לציון בידים, ועשו הקבורה כמנהג ירושלים, שאיש החברא קדישא עומד בתוך הבור וכך מכניסים את הנפטר, אמנם איני זוכר מי היה האיש.

הרב סלמון: ר' יוסל וקסמן היה איש חברה קדישא, והוא היה בפנים הקבר וקיבל לידיו את השטפנעשטער.

כששוחחנו על עצם ההחלטה להעלאת הארון הק' שאלנו מי החליט להביאו לארץ הקודש?

הרב יצחק סלמון: ההחלטה על העלאת ארון הקודש היה של הגה"ח ר' יוסף ברייאר שהיה הרב של העיר שטפנשט וכ"ק האדמו"ר מקוידינוב רבי שלום זילברפרב, ואדמור"י בית רוז'ין הסכימו עמהם.

הרב אברהם יעקב סלמון מוסיף: כמו כן מספרים שהרה"צ ר' מרדכי פרנקל מבוטושאן דיבר עם האדמו"ר ה'בית ישראל' כשפגש בו בעיר חיפה, על כך שעולי רומניה צריכים רבי, וה"בית ישראל" נתן את הסכמתו להעלאת השטפנשטער מרומניה לישראל.

הרב יצחק סלמון: ואכן בכל השנים ביומא דהילולא של הרה"ק משטפנשט כשהיה שם הרה"ק מבוהוש, כיבד הרה"ק את הרה"צ ר' מרדכי פרנקל מבוטושאן באמירת הקדיש ביומא דהילולא כאות הוקרה על מאמציו בענין העלאת הרבי משטפנשט לארץ.

הרב ערבליך: אני זכיתי להשתתף בהלוויה הן בישיבה ברח' סוקולוב והן בבית החיים, הארון הגיע לשדה התעופה כמה ימים קודם לכן, ומסע הלוויה התקיים ביום ראשון מישיבת רוז'ין שברח' סוקולוב. זכורני את אמירת הקדיש ברוז'ינער ישיבה אמר הרה"ק הכנסת מרדכי, ואמר קדיש דתכלתא, ולא קדיש הרגיל, ואמר את הקדיש מתוך סידור עתיק, והרה"ק ר' שלמה'ניו הביט על הדבר כדבר פלא.

פרטים מרתקים אודות מסע הלוויה, מתוך שיחה עם ח"כ לשעבר הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס הי"ו – משב"ק כ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויזניץ זצ"ל.

באותו יום ה' חשון תשכ"ט הייתי אמור להתלוות לאדמו"ר ה"אמרי חיים" מויזניץ לטיול היומי לכיוון ההרים, שכן הרבי סבל באותה תקופה מקוצר נשימה, והיה צריך לשאוף אויר צח כעצת הרופא. הנהג הקבוע של הרבי היה הרה"ח ר' שמואל דסקל ז"ל, שהיה מסיע את הרבי למקומות שונים כפי הצורך. באותו בוקר הגיע ר' שמואל דסקל מוקדם מהרגלו וסיפר לרבי על הלווייתו של האדמו"ר משטפנשט הנערכת כעת בבני ברק. הרבי התרגש מאוד לשמוע שהעלו את נכדו של הסב"ק מרוז'ין לארץ הקודש, והביע את רצונו המידי לבטל את הטיול הרפואי ולהשתתף בהלווייתו של אותו צדיק.

כיון שכך, מיד שינינו את התכנית ונסענו הישר לכיוון רחוב סוקולוב בב"ב, שם שכנה באותם ימים ישיבת רוז'ין, משם יצא מסע הלוויה לכיוון ביהכנ"ס הגדול ברחוב אלנבי בת"א. הרבי הגיע למקום הלוויה, ויחד עם האדמורי"ם והרבנים צעד בראש המוני החסידים בהלוויה מיוחדת זאת, ממקום ההלוויה המשיכה הפמליה לת"א. הרבי מויז'ניץ ביקש את האדמו"ר ה"כנסת מרדכי" מסדיגורה זצ"ל והאדמו"ר רבי יצחק מבוהוש זצ"ל שיצטרפו לרכבו לנסיעה לת"א, בדרך הפליגו הצדיקים בזיכרונות מהעבר ובסיפורי צדיקים,

בתחילה התעניין הרבי מויז'ניץ למה קוברים את הצדיק בבית העלמין "נחלת יצחק" שבת"א, "אני" סיפר הרבי מויז'ניץ, הבאתי את אבי ה"אהבת ישראל" לב"ב, ע"י הקריה שהקמתי, וזה בחינה של "הושיבו ישיבה על קברו". אבל את הצדיק משטפנשט למה לא קוברים בטבריה, על יד קרוב משפחתו הנכד האחר של הרה"ק מרוז'ין רבי ישראל מהוסיאטין, או בהר הזיתים בירושלים, האדמו"ר ה"כנסת מרדכי" ענה לרבי מויזניץ, כשם שבחיי חיותו היה גר הצדיק בעיירה שטפנשט, בבחינת בתוך עמי אנכי יושב, כך גם לאחר פטירתו ראוי שיטמן במקום שכל המוני חסידיו, ומכירי זכרו יוכלו לפקוד את קברו בנקל, במרכז הארץ תל אביב.

אחר הפליגו הצדיקים בסיפורי צדיקים אודות הנפטר הגדול, האדמו"ר מבוהוש פנה לנוכחים ברכב ושאל, אם הם יודעים שהצדיק משטפנשט למד את הא' ב' מפי זקינו הרה"ק מרוז'ין זיע"א, והוסיף שבעת שלימדו הסבא את הא' ב' הגיע לאות י', שאלו הסבא, "התדע מה זו אות יו"ד, והילד מתתיהו ענה "יוד זה הסבא שהוא יהודי גדול, אולם אני רק יהודי קטן". ענה לו הסבא הרה"ק מרוז'ין "גם אתה תהיה יהודי גדול". הצדיקים מסדיגורה וויזניץ השיבו שלא שמעו את העובדה הזו, והפליאו את משמעותה, האדמו"ר מבוהוש הוסיף לומר "אם לא שמעתם עד עתה את העובדה הזו עכשיו תשמעו זאת ממני".

בינתיים הגיעו הצדיקים לביהכ"נ הגדול באלנבי בת"א, שם המתינו קהל אלפים מבני יהדות רומניה, שליוו בהתרגשות את ארון הצדיק עד לבית העלמין נחלת יצחק בת"א, כשהרבי מויזניץ משתתף בהלוויה עד אחר הוטמן גופו הטהור באדמת ארץ הקודש, כל העת שיבח הרבי מויז'ניץ את היוזמים להעלאת עצמות הצדיק ארצה. דבר שהוא עצמו עודד והמריץ לכל הצאצאים של הצדיקים הטמונים בחו"ל, וכפי האמור גם הוא עצמו הביא את אבותיו ובני משפחתו לקבורה בארץ הקודש.

(התודה והברכה למכון 'תורת אמת – שטפנשט' בראשות הרה"ג אברהם יעקב סלמון שליט"א רב קהל שטפנשט על עזרתם המרובה להכנת הכתבה).

השארת תגובה