תזכורת: תינוק ברכב • התעוררות ציבורית

על פי נתוני ארגון "בטרם" למניעת היפגעות ילדים, מאז שנת 2008 מספר המקרים המדווחים של ילדים שנשכחו או נלכדו ברכב עומד על 801 ילדים. ב-76% מהמקרים הילדים היו מתחת לגיל שלוש ו-30 ממקרים אלו הסתיימו במוות

תינוק באוטו
תינוק באוטו
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

"תינוק באוטו, מהר מהר" – כך נשמעה השיחה שהתקבלה השבוע ביום שני בקו החירום של מגן דוד אדום (מד"א) עם מציאת התינוק שננעל ברכב במודיעין עילית, בטרם נקבע מותו. יהודה ורנר ז"ל, הוא התינוק בן החצי שנה שהתגורר עם משפחתו בלוד, ונפטר לאחר שנשכח ברכב סגור במודיעין עילית. הוא חולץ מהרכב כשמצבו קריטי, כשהוא מחוסר הכרה וסובל ממכת חום. צוות מד"א העניק לו טיפול רפואי בזירה ופינה אותו לבית החולים אסף הרופא תוך ביצוע פעולות החייאה, אך לבסוף נקבע מותו. מוכרת בחנות שבה שהתה אימו של התינוק סיפרה כי האם החלה בקניות בחנות מהשעה 10:00 בבוקר יום ב, "ואז בשעה 13:00 נשמעה תזכורת בטלפון והיא החלה לצעוק 'הילד שלי, הילד שלי'. רצתי איתה לאוטו ופתחנו אותו. הילד היה מחוסר הכרה, בלי דופק, מאוד יבש בפה וכולו לוהט. מיד הזמנו אמבולנס". עוד סיפרה המוכרת: "ניסיתי להרטיב אותו קצת, ואז הגיעו כוחות ההצלה. האם אמרה לי שאתמול הוא היה במעון ומחר היה צריך להיות במעון, והיום החליטה לעשות לו טיול כדי שיהיה עם אמא. היא אמרה 'אני לא אסלח לעצמי'".

"מדובר באירוע טראגי", סיפרו פרמדיק מד"א אורי גבריאל וחובש רפואת חירום שמואל מונק. "ראינו רכב עם דלתות פתוחות שמתוכו חולץ תינוק כבן חצי שנה לאחר ששהה ברכב סגור. אנשים במקום הכניסו את התינוק לתוך מבנה של בית כנסת סמוך והתחילו להעניק לו סיוע ראשוני. הוא היה מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה עם סימני מכת חום. הענקנו לו טיפול רפואי וביצענו בו פעולות החייאה מתקדמות ממושכות. צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיע במהירות ממשיך להיאבק על חייו".

על פי נתוני ארגון "בטרם" למניעת היפגעות ילדים, מאז שנת 2008 מספר המקרים המדווחים של ילדים שנשכחו או נלכדו ברכב עומד על 801 ילדים. ב-76% מהמקרים הילדים היו מתחת לגיל שלוש ו-30 ממקרים אלו הסתיימו במוות. אלפי מקרים נוספים לא מדווחים או לא מגיעים לכדי טיפול גורמים רפואיים. בשנת 2018 בלבד שלושה ילדים מצאו את מותם בעקבות שכחה במכונית. עד כה, בשנת 2019 לא מת אף ילד מהשארה או הילכדות ברכב והוא הילד הראשון בתקווה שאחרון.

מיכל בר-דורון, סמנכ"לית ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים: "אנו נמצאים בעיצומו של החופש הגדול, בו השגרה מופרת. מחקרים מראים כי שכחה ברכב מתרחשת בעיקר בתקופות של יציאה מהשגרה, כאשר ההורה מוטרד, עייף או דעתו מוסחת. במקרים אלו משתלט על ההורה 'הנהג האוטומטי' והוא עלול לשכוח את היקר לו מכול. חשוב להבין כי זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו, ולכן יש לאמץ הרגלי התנהגות בטוחה. בתום הנסיעה תמיד לוודא שלא נשאר ילד מאחור: להשאיר את התיק במושב האחורי, לשלוח תזכורות להורה השני בתום נסיעה או כל הרגל אחר שיגרום לכם לא לשכוח את הילדים".

יעד אישי שלי

שוחחנו עם ישראל אלמסי, מנכ"ל ידידים, שבאמתחתו ניסיון וידע רב בתחום.

כמה מקרי חילוץ כאלה אתה מכיר?

"קודם כל אזכיר נקודה כואבת, אך ניתן להצביע על מגמת שיפור מעודדת. בשנת 2016 נפטרו בקיץ 7 ילדים שנשכחו ברכב. בשנת 2017 נפטרו 3 ילדים שנשכחו בתוך רכב, בשנה שעברה נפטרו 2 נשמות טהורות, ואני מקווה ומתפלל שהאירוע הטראגי שחווינו השבוע במודיעין עילית, הוא האחרון להשנה בפרט ואחרון בכלל", הוא אומר ומוסיף במענה לשאלה איך בכלל מצא עצמו עוסק בתחום זה ש"הבנתי שזה מפעל החיים והיעד האישי שלי, גם להעלות את המודעות וגם להיות זה שבא ראשון לזירה ומחלץ את אותו פעוט שנשכח. בשנת 2017 חילצנו לא פחות מ-697 ילדים שננעלו ברכב, בשנת 2018 חילצנו 1,105 ילדים מתוך רכב, ומתחילת השנה הנוכחית חילצנו למעלה מ-783 ילדים שננעלו ברכבים".

את העליה המתמדת בכמות החילוצים ניתן לזקוף למודעות הרבה שארגון ידידים הצליח להטמיע בקרב ההורים שמתקשרים ישירות למוקד ידידים. "חשוב לציין", הוא מוסיף בהטעמה, "ב-99% מהמקרים לא מדובר בילדים שנשכחים, אלא מה שקורה היום, זה שבשל הנעילות האוטומטיות, אין מודעות לכך שהרכב עלול להינעל במהירות. הנהגים לא יודעים שאם הם לא פותחים את דלת הנהג ובעת שחוגרים את התינוק מאחור מניחים את המפתח על המושב, מסיימים לחגור, סוגרים את הדלת, בעת הסגירה נעילת הרכב נדרכת וחוסר האונים משתלט – הופס הרכב ננעל. היום אנחנו 16,000 מתנדבים ומתנדבות כן ירבו, מכל הגילאים המינים והמגזרים והמטרה היא באמת להגיע לזה שלכל אחת מהם תהיה ערכת פריצה כדי להיות שם ברגעים האלה".

איך בכלל אנשים שוכחים את הילדים שלהם? אפשר לדון בכלל אנשים כאלה?

"תראה, אני חייב להגיד לך משהו: זה יכול לקרות לכל אחד. לי אישית יש חבר טוב, חבר ילדות אבא ל-4 ילדים, אדם רציני מאוד שאני מכיר אותו אישית ששכח את הילד שלו ברכב ולצערי הוא נפטר. הוא באמת אמר לי בשעה שביקשתי הסבר 'לי אין לי הסבר אני פשוט לא יכול לענות אני לא זוכר מה היה בכלל באותו בוקר, היה לי בלאק אאוט, אני לא יודע להגיד, פשוט לקחתי את הבת הגדולה לפני ותמיד אני לוקח אותו ראשון ומסיים את סיבוב עם הילדה הגדולה ומה שקרה זה ששמתי את הילדה הגדולה לפני וכאילו נסעתי הביתה ושכחתי לשים אותו'. העונש שההורה מקבל זה עונש לכל החיים.  אי אפשר לתאר אותו. ראינו גם מנהל בית ספר ששכח את הילד שלו ברכב שנה שעברה – אנשי חינוך, אנשים נורמטיביים, אנשים בעלי משפחות ולאו דווקא מהמגזר החרדי או הדתי ששכחו את הילד שלהם ברכב והגיעו לאסון הטרגי הזה, שאי אפשר בכלל לתאר אותו. מה שאני אומר שזה יכול לקרוא לכל אחד שאף אחד לא יגיד 'לי זה לא יקרה' אלף עיניים תמיד לפקוח עוד ועוד עיניים כי זה יכול לקרוא לכל אחד".

הרשויות עושות משהו בשביל למנוע את זה?

"אני באופן אישי לא מכיר, אבל יש את ווייז ששמו התראה על ילד ברכב, ואנחנו רואים שיש ערנות יותר גבוהה. לדוגמא בשנה שעברה בבית וגן בזכות עובר אורח-אדם ערני ראה ילד בתוך רכב בשעה 9 בבוקר, והקפיץ את המתנדבים שלנו שבאו ופתחו את הרכב. לקח לאתר את האבא 15 דקות נוספות. זאת אומרת שאם לא היה את אותו האדם העירני ששם לב לילד בתוך הרכב, מסתבר מאוד שהייתה לנו עוד טרגדיה. זה מעיד על סוג של ערנות מצד האנשים. גם השבוע במודיעין עילית מי שראה את הילד היה עובר אורח. לצערנו הוא ראה את הילד מאוחר מידי".

אתה מדגיש שמעבר לערנות ההורים גם אנחנו כעוברי אורח צריכים להיות ערניים לנושא?

"נכון מאוד לחלוטין. יש ירידה משמעותית. זאת אומרת אם בקיץ לפני שלוש היו שבעה ילדים, לפני שנתיים שלושה ילדים ובשנה שעברה שניים, שזאת ירידה דרסטית ואנחנו נמשיך להעלות מודעות כדי שהמקרה הבא לא יקרה".

איזה פתרונות יש חוץ מוויז, כי הרעיונות כמו לשים תיק מאחורה מחזיקים בערך יום וחצי?

"הפתרון הכי טוב מבחינתנו זאת המודעות. זאת אומרת לשנן כל הזמן כל הזמן מה, איפה, כמה, למה. אני יש לי תזכורת בטלפון כל יום בשעה 8:30, שזו השעה שאני בדרך כלל נוהג לשים את הילדים, יש לי את השעון שמצלצל ואני צריך להשתיק אותו. זה מציק לי אבל אני יודע שזה מבחינתי מבטיח לי שכל הילדים שלי נמצאים במקומות הלימוד כי כמו שאמרתי זה יכול לקרות לכל אחד". אלמסי מבקש לציין לשבח את רכזי הציוד הארציים, את אנשי אגף הדוברות והמדיה את מנהלי הסניפים ו16,000 המתנדבים, שבעבודה משותפת הצליחו להעלות מודעות, ולהגיע לכל אירוע בכל זמן ובכל נקודה על המפה.

שלעולם לא נדע טרגדיות מהסוג הזה ובשביל להקדים רפואה למכה, תוכלו לחפש במרחבי הרשת ותמצאו פתרונות יצירתיים לנושא זה פרי מחשבתם של המוח הישראלי שמיהר לפתח את הנושא. אומנם זה בתשלום וככל שעולה איכות הבטיחות, כך גם המחיר. אבל תחשבו כאילו מדובר בחייהם של ילדיכם.

השארת תגובה