פרק ה': החופש הגדול

ובו ידובר על: איך להצליח ליהנות וגם לרוות נחת, כשכל המשפחה חופשת יחד

סנפלינג1
סנפלינג1

ר. אינדורסקי שלום רב,

אני בדרך כלל לא מהטיפוסים ששולחים מכתבים לעיתונים או למקומות ציבוריים כלשהם.

אבל מאד אהבתי את מה שכתבת על השבת, ואולי תהיי הכתובת לעזור לי.

אני נואשת. יש לי חמישה ילדים בין הגילאים 13- 2 והחופש המתקרב של הבנים מעביר בי צמרמורות. הבנות עוד בקיטנה, שאוטוטו מסתיימת, והנה כבר הבנים מצטרפים אליהם. כל שנה זה סיוט מחדש- מה עושים? לאיפה יוצאים? הבוקר מתחיל מאוחר, עד שעות הצהריים המאוחרות מתדיינים בצעקות על מה יהיה היום, כל אחד פוסל את התכניות של השני בזלזול, והמריבות עד לב השמים. הבית מבולגן, אוכלים שטויות, ובסוף אני יוצאת איתם ומרשה להם הרבה יותר ממה שתכננתי, העיקר שנצא ולא נשב בבית ונרד מהפסים לגמרי. הבי עיצה לחופש שפוי! (אם זה אפשרי בכלל…)

החותמת בייאוש, ש. י. פתח תקווה.

חופש

יש הורים שרק מלשמוע את המילה הזו, סומרות שערותיהם, וקצב הלב מאיץ את מהירותו. מיני התקף חרדה. מה עושים, איך מתמרנים, איך גורמים לכך שהחופש יעבור בשפיות בלי נזקים גדולים מדי, בלי מריבות ותלונות, ובלי חור בכיס ובראש?

שרה יקרה, קוראים וקוראות חשובים:

לפני שננסה לענות על כל השאלות הללו, בואו נעצור שנייה וננסה להתבונן מה תפקידנו כהורים מול הילדים בכל העניין הזה, שנקרא חופש. האם אנו הופכים למשך חודשיים/ שלוש שבועות/ שבועיים (כל אחד לפי תקופת החופש הנהוגה במוסדות אליהם הוא משתייך) לרכזים חברתיים שתפקידם להעסיק את הילדים בכל רגע נתון? האם אנו רק הורים, שמתפקידנו לדאוג לשלומו, בטחונו ומזונו של הילד, וכל נושא התעסוקה וההנאה קשור אליו בלבד? איפה בדיוק אנחנו ממוקמים?

כמובן, שאין תשובה גורפת לשאלה הזו, ומשנה מאד האם ילדינו הם בגילאי הגן, או בגילאי העשרה. כך או כך, אין ספק שהאמת נמצאת איפשהו באמצע, ותפקידנו האמיתי כהורים הוא להכין את ילדינו לחיים. וביכולתנו לנצל את ההזדמנות הזו, של החופש הגדול, בכדי ללמד אותם דבר או שניים על החיים.

נחלק זאת לכמה נושאים:

• יכולת הבעה עצמית, תוך כדי ראיית האחר.

• תכנון וניהול- משאבי זמן וכסף.

• גמישות פנימית לשינויים בתוכניות (פלאן בי)

• משמעת עצמית.

• שעמום.

דבר ראשון, בבואנו לשוחח על החופש הגדול עם ילדינו, עלינו לאמץ בתוכנו גישה חיובית, קלילה וזורמת. אל לנו לפעול ממקום של פחד, חשש או ראיית שחורות (הולך להיות קטסטרופה, הם יריבו כמו בשנה שעברה, והכל ייהרס, הלוואי שכבר יעבור החופש הנורא הזה!!) עלינו להבין שהילד מרגיש מהי התחושה הפנימית שמתוכה פועל ההורה, ואם עובר אליו שדר שההורה מאויים ממנו או חסר כוחות ויכולת להתמודדות, הוא מאמץ מודל שגוי לפיו כשיש התמודדות בורחים, או מחכים שהיא תעבור. ואילו הורה שמחייך מול קושי ושואל את עצמו 'בא נראה איך עוברים זאת יחד ואפילו נהנים' מלמד את ילדיו להיות יעילים, להתמודד בלי פחד, ואפילו למצוא מעלות בכל דבר.

לאחר ששיננו לעצמנו שיהיה בסדר, והפעם נעבוד נכון, אנו מזמנים את בני המשפחה הבוגרים יותר, אלו שמסוגלים כבר להביע את עצמם ולזכור מה היה בשנה שעברה, לאסיפה משפחתית חגיגית. (מגיל 5, 6 אפשר כבר להשתתף) על השולחן מחכים לילדים כיבוד קל, דפים ריקים, וגם גליון בריסטול ומכשירי כתיבה.

• יכולת הבעה עצמית:

ההורים מסבירים לילדים שהם רוצים לדבר על החופש, אך לפני כן, חשוב להם שכל ילד יכתוב בדף שלפניו (בשביל הקטנים מישהו אחר כותב את מה שהם אומרים) בשתי טורים שונים,

1- דברים שמאד היה רוצה שיהיו בחופש הקרוב.

2- דברים שאינו מעוניין שיעשו או יחזרו עליהם מסיבות שונות (לא אוהב, פוחד, יש לו נסיון לא נעים מכך, וכו')
לאחר שהדפים של כולם מלאים, מזמינים אותם להשמיע את מה שכתבו, ומתחילים מהקטן לגדול. בינתיים, אחד הגדולים או אחד ההורים, כותב את כל החוויות החיוביות שבהם מעוניינים, ומה שחוזר על עצמו, מסמן לידו כוכב. הדף יכול להיראות כך:

טרמפולינה

טיול גיפים * * *

לינה באוהל בשטח * *

פינת חי *

טיסה לחול * * * *

סנפלינג* *

ליסוע לסבתא נתניה

מנגל * * *

ים * *

שיט בננות בכינרת * * * *

וכן הלאה (במשפחה זו מן הסתם יש שלושה או ארבעה ילדים בוגרים וילד קטן יותר, לפי החוויות ומספר הכוכביות…).

כעת מגיע תפקידכם כהורים, לסנן את מה שלא נראה לכם, ולעשות את העבודה העדינה של ההסבר ותמרון בין הרצונות הרבים והשונים. עשיתם פה דבר חשוב מאד: לימדתם את הילדים לדבר על מה שחשוב להם, לספר מה היו רוצים, ומה לא היה להם נעים. אין זה אומר שכעת עליכם למלא את כל משאלותיהם, ממש לא. אם לדוגמא, שתי הגדולים ביקשו טיסה לחול ומבחינתכם זה לא בא בחשבון מבחינה תקציבית או חינוכית, כמובן שלא תאפשרו זאת, אך עצם הדיבור והאפשרות להביע את רצונם זה בשחרור ובפתיחות, יש לכך ערך עצום בעבורם. הם ביטאו את רצונם, אבא ואמא שמעו, הקשיבו, והסבירו למה זה לא יוכל לקרות (אנחנו לא יוצאים מהארץ בלי סיבה, כרגע התקציב לא מאפשר, אולי כשתגדלו) הם למדו לנהל שיח בריא ולבטא את עצמם בלי שהטונים יעלו מאף אחד מהצדדים. ייתכן שיהיו ילדים שתוכנית כזו עלולה לגרום להם לתסכול, כי יבינו בטעות שכעת הולכים לבצע את כל משאלותיהם, ולכן חשוב להבהיר כבר בתחילת התרגיל: "ילדים, כל מה שאנחנו הולכים לכתוב, בשתי העמודות, זה רק כדי שנשוחח על כך ונבדוק זאת יחד, אנחנו לא מתחייבים בכלל שמה שתכתבו יוכל באמת להתבצע, אך חשוב לנו לשמוע קודם הכל. לכן כתבו בלי לחשוש, אנחנו כבר נסנן אחר כך" הקדמה כזו חשובה מאד בשביל ההבנה שזהו רק תרגיל ולא תכנית לביצוע.

• ניהול משאבי זמן ותקציב:

לאחר שסיננתם מן התוכנית את כל מה שלא רלוונטי, נשארתם עם מספר פעילויות שהגיוניות לכיסכם ולמצב המשפחתי. נוטלים את דף הבריסטול הגדול, ומשרטטים בו את טבלת ימי החופשה, כולל שבתות. שורה לשבוע.

עכשיו, בודקים בלוח השנה המשפחתי או בכל מקום אחר מהן התוכניות שכבר נקבעו בתאריכים מסוימים. אולי יש לכם שמחה משפחתית ביום השלישי לחופשה? כותבים זאת בבריסטול בתאריך המתאים. אולי קבעתם תור לטיפול שיניים לאחד הילדים? גם זה נרשם, וכך ממלאים קודם את כל החובות החשובות הללו, כדי לא להיתקל אחר כך באי -נעימות.

עכשיו מתחילים לתכנן, אולי יום אחד נצא בבוקר לסבתא נתניה, הבנים ילכו לים, הבנות לפארק ובערב נכין מנגל, למחרת הבנות ילכו לים בבוקר מוקדם, ובצהריים ניסע הביתה? בודקים את האפשרויות, מרימים טלפונים, ואם זה מסתדר עם הימים והאנשים מתחילים למלא את הטבלה.

יום ראשון- נסיעה לנתניה, בנים -ים, בנות פארק- בערב- מנגל.

יום שני- בנות ים, בנים- תפילה, לימוד יומי ומשחקי קופסא וחידות עם סבא. צהריים- הביתה בשמחה רבה.

כך מתחילים לאט לאט למלא את הטבלה, אם יש צורך בהזמנת מקומות במרכזי מבקרים, עושים זאת כעת, כשעדיין יש תורים פנויים, ואנשים שעונים בסבלנות בטלפון…

תוך כדי מילוי הטבלה, יש לנו הזדמנות פז לשוחח עם הילדים על הנושא הכספי. אם יש פעילויות שחורגות מהתקציב, נעלה זאת לדיון: לדוגמה, הגענו למסקנה שהכי טוב ללון בצפון אחרי הטיול כדי לעשות את השיט בכינרת מוקדם בבוקר. איפה לנים? מה האפשרויות? יש כאלו שיזמינו ציר, אך לא לכולם זה מתאים. אולי נחליף דירה עם מישהו מוכר המצפון שישמח לבוא לירושלים או למרכז ליומיים? (יש גם מאגרים מיוחדים לכאלו מטרות) אולי באמת נישן בשטח באוהל במתחם שמיועד לכך תמורת סכום נמוך?) וכן הלאה.

לימדנו את הילדים לא לוותר על רצונותיהם, מבלי לחרוג מהתקציב. לאורך כל השיחה עליכם להיות שלמים עם עצמכם שאתם ההורים והסמכות בידכם. אינכם עובדים אצל החיוך של הילד. בכל משפה יש את המתלונן הקבוע, שהכל לא טוב לו והוא לעולם לא מרוצה ("מה היה שווה כל הטיול, אני קבלתי ארטיק שוקו וניל וכולם קבלו שוקו בננה..") עליכם להסביר לו באדיבות ובענייניות שאתם משתדלים לדאוג לחוויה משפחתית מהנה עבור כולם, אך אף פעם לא יהיה מצב שבו כולם יצאו מרוצים באותה רמה. אתם מסכימים לשמוע מה שיש לו לומר ולהתחשב ברצונותיו במידת האפשר. אם הוא בוחר להתלונן- זו הבחירה שלו, וחבל, כי יכל גם לבחור ליהנות עם כולם.

בשבוע הבא נמשיך ונסביר איך עוזרים לילדים לפתח בתוכם גמישות פנימית למול שינויים פתאומיים, (דוגמה אישית, דוגמה אישית!!!) משמעת עצמית, ומהי עמדתנו מול שעמום.

שבת שלום קסומה לכולם!

לכל שאלה ניתן לפנות במייל שכתובתו: [email protected]
כותבת המדור הינה מטפלת רגשית (M.A.) בהבעה ויצירה

השארת תגובה