הקרב החדש: אהוד ברק & יעקב ליצמן

ליצמן מותח ביקורת מרומזת על חבריו מדגל התורה ומבהיר שלדעתו הפגישות עם חברי כחול-לבן מיותרות, כל עוד לפיד ממשיך להיות גלגל מרכזי באוטובוס של כחול-לבן

ליצמן ועמיר פרץ
ליצמן ועמיר פרץ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כשליצמן אומר לא, הוא גם מתכוון לזה. הלאו המוחלט לישיבה משותפת עם לפיד עמד במבחן הסיכון של התאבדות קולקטיבית והליכה לבחירות – שעלולות לגרום לחרדים להיקבר מחוץ לגדר הקואליציונית. חזית הסירוב נגד לפיד נמשכת אך ליצמן מסרב באותה נשימה לומר שלא יישב באותה ממשלה גם עם איווט ליברמן: "הוא זה שאומר שלא יישב אותנו", הוא הודף את השאלה ומזכיר לאיש שמילתו מילה את הבטחתו לחסל את הנייה בתוך שתי יממות: "מתי שהוא יקיים את מה שהוא הבטיח לגבי חיסול הנייה תוך 48 שעות, אני אתייחס להבטחות שלו נגד החרדים".

המשחק החרדי מול איווט נמשך. דרעי שהשיק שלשום את קמפיין ש"ס – כשבפיו אותו מסר של היצמדות לנתניהו שהניב דיבידנד נאה בפעם שעברה – חזר על המנטרה ולפיה: "איווט לא פגע לנו בכוס מים במשך שלושים שנה". המסר האחיד של חברי הכנסת הספרדים והאשכנזים – לא פוגע לעת עתה. הח"כים החרדים מנגבים את היריקה ומסבירים לכולם שאיווט נתן להם לשתות ממימיו במשך שלושים שנה. הם מנסים לחבק את איווט חזק עד שבנוקדים ישמעו את הקנאק, אולם הסקרים מוסיפים להאיר פנים לאיש מנוקדים.

ליצמן שמתבקש להתייחס לסקרים אומנם מזכיר שבעת הזאת, בבחירות האחרונות, סוקרו בבטחה שלוש מפלגות שראו את הספרה 8 – ולא מדובר בש"ס וביהדות התורה, אלא בגשר של אורלי לוי, זהות של פייגלין והימין החדש של בנט-שקד. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים, למרות שכמה מהמופסדים – מתעקשים להמשיך ולהמר על אותם קלפים.

אם הערכותיו של ליצמן יתממשו – ותוקם ממשלת 61 נטולת ליברמן – החרדים ימצאו עצמם על גג העולם. בינתיים הם מתנדנדים על קצה המעקה. הווטו המוחלט על לפיד מחייב מחשבה מחודשת לנוכח הדלתות שהולכות ונסגרות. הפרצוף האמיתי של ברק, הוסתר למשך כשבוע וחצי בצעיף עבה של פתרון יצירתי בחוק הגיוס, עד שפתח את פיו והחל לדבר על תח"צ בשבת ושינוי דרסטי ביחסי דת ומדינה.

"חרפה היא", אמר האיש שחרף נפשו בצעירותו אך גרם לבושה להסמיק מאז פשט גם את מדיו. בנאום היסטרי של חרפות וגידופים שכולו בושה וחרפה, תקף ברק בסופ"ש האחרון גם את סגן שר הבריאות ליצמן שלא נותר מצדו חייב ומאשים את ברק כי הוא נוקם בו על כך שתקע מקלות בגלגלי רפורמת הקנאביס. "סירבתי לאפשר לרופא משפחה רגיל להעניק מרשמים לקנאביס ושאלתי מהו הכבוד הגדול לעמוד בראש חברת סמים. ברק נפגע והוא מנסה להחזיר", מספר ליצמן. אז מי אמר שהפעילות המחקרית של ברק לוטה בערפל? אולי נכון יותר לומר: עולה בעשן.

תופעת ברק שמתרסק אל סלעי אחוז החסימה, היא האחרונה שבבעיות עמן מתמודדים החרדים. מילה אצלו מעולם לא נחצבה בסלע. ב-99 הוא עלה על אותו גל אנטי-חרדי וכשהגיע לחוף מבטחים הביא להקמת ועדת טל ולביטוח מעמדה של רשת מעיין החינוך של ש"ס. שלושת הלאווים שמרחפים באוויר הם הבעיה המרכזית: החרדים מסרבים לשבת עם לפיד, בכחול-לבן מטילים וטו על נתניהו ואיווט מכריז מעל כל במה על הדרת החרדים. קשה לראות אריתמטית איך מוקמת ממשלה מבלי שאחת משלוש הצלעות הופכת את הלאו להן.

ליצמן מותח ביקורת מרומזת על חבריו מדגל התורה ומבהיר שלדעתו הפגישות עם חברי כחול-לבן מיותרות, כל עוד לפיד ממשיך להיות גלגל מרכזי באוטובוס של כחול-לבן. מי שנחשף לזרמים התת-קרקעיים, לחוקרים ולמדליפים מאחורי הקלעים – מבין שהחיבור בין לפיד לגנץ תלוי על בלימה. יום אחרי הבחירות – איש מהם לא יצטער במידה ותיכפה עליו היפרדות שתאפשר לו לחבור לקואליציית אחדות. גנץ אומנם הזכיר השבוע את איווט כאופציה ראשונה לחבירה עתידית, אך התקווה החרדית היא שאם הרע מכל יקרה והימין יימצא מתחת לאחוז החסינות של ה-61, גם גנץ יעדיף חבירה למפלגות החרדיות שנחשבות לשותפות יציבות, מאשר לאיווט מפרק הממשלות.

ליצמן מצדו מבהיר שכל אופציה של חבירה עתידית – במידה והימין לא ישיג 61, חייבת להתחיל בהקמת ממשלה נטולת לפיד. במערכת שמלאה באומרי לאו, מי שיתמיד בסירובו עוד עלול למצוא את עצמו יושב בדד באופוזיציה – כפי שמצאה עצמה הסרבנית הנצחית שלי יחמוביץ', בת ברית נושנה של ליצמן, שעמדה במילתה ומעולם לא המירה את כיסאה.

בין צהר ליצהר

אי אפשר לזלזל בדרך שעשתה שקד ממיקומה כח"כית שמאיישת את הספסלים האחוריים ברשימת הבית היהודי ב-2013 ועד הלום. עמידתה של אישה שאינה דתייה בראש רשימה ציונית-דתית היא תקדים מעניין ובפרט לנוכח היותה היו"רית היחידה המכהנת בראשות מפלגה. עם לכתן ללא עת של שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, ציפי לבני ותמר זנדברג נותרה רק שקד לבדה, כיושבת-ראש רשימה.

חובת ההוכחה עוד לפניה. במגזינים ובמוספי סופהשבוע היא קיבלה במה של כוכבת ראשית אך בבחירות מועד א' נוכחנו לדעת שזה לא ממש השפיע על הקוראים שהותירו אותה מתחת לאחוז החסימה. אם תצליח לעמוד במבחן במועד ב', היא תזכה בכל הקופה. אם תיכשל גם הפעם – תיאלץ לפנות את הבמה. אם בטרם תיגש לבחינה המכרעת, גם תצליח לאחד תחתיה את  הגוש החרד"לי ולעמוד בראש המחנה כי אז נדע שמדובר בסנסציה. נכון להיום היא הועמדה בראש מחנה צהר של הציונות הדתית. נחיה ונראה אם הגוש המזוהה עם יצהר יצהיר גם הוא אמונים ליו"רית החדשה.

שקד השכילה לעסוק בענייני משרדה והצליחה לחזור בשלום מהמקום ממנו אף שר משפטים חי – עדיין לא חזר. קודמיה שניסו לחדור את חומות המבצר המשפטי מצאו עצמם כמי שמושלכים מראש החומה בריסוק איברים. צחי הנגבי, חיים רמון ואפילו משפטן צח ונקי כפיים כדניאל פרידמן – החלו את הקריירה עם תרועה רמה וסיימו בקול ענות חלושה. שקד – היא היחידה שצלחה את המשימה והיא מתוגמלת על כך בדעת הקהל ובאהדת ההמון.

צריך לומר מילה טובה על נפתלי בנט שלא נאחז בכיסאו, ולא נהג כמעשה הרברפי פרץ, שאינו חדל מלהצהיר על צניעות – אך מכוון בעיקר לצניעותם של חבריו להנהגה. אם במפד"ל החדשה היו לומדים מלקחי המפלגה הספרדית החרדית – הם היו נמנעים מלהעמיד בראשם רב על-פני פוליטיקאי. מהרב יעקב יוסף והרב יוסף עזרן זצ"ל ועד לרבנים פרץ ואמסלם (להבדיל, להבדיל – ושניהם יחתמו על החציצה), ש"ס שבעה מרורים מכהונתם של הרבנים ברשימתה שהסתיימה תמיד בפחי נפש לכל הצדדים. רק הגר"י מאיה יכול לומר על עצמו שנכנס בשלום ויצא בשלום – היישר למועצת החכמים, מבלי לנטוש את תנועת האם בסכסוך מר.

בתוך שבועיים מאז נכנס לכהונתו, הצליח הרב פרץ לעורר סערות מיותרות כביכול רוטור פעיל צמוד כל העת לחופת ההנהגה שאופפת אותו. המסקנה העצובה היא שמה שמתאים לאווירת בתי הכנסת לא עובד בלשון המעטה, בהגיעם של הרבנים הנכבדים לדוכן הכנסת. את מה שהבינו מזמן במפלגות החרדיות, מבינים כיום בדיעבד בקרב הכיפות הסרוגות. אם איילת שקד תמצא עצמה לבסוף בראש תנועה מורחבת של הציונות הדתית, ההמרה הזאת, בין יושב-ראש ליושבת-ראש, תיזקף בין השאר לכבוד הרב שקדם לה בראש המפלגה ובתקופת כהונתו הקצרצרה לא הותיר חותם מכובד יתר על המידה.

פרץ של תקווה

ליברמן באלמנט שלו. שלטי החוצות באיילון מצהירים על הפיכת ישראל לנורמלית, בסגנון הקמפיין של טראמפ – אך ההטרלה שולטת בכל פינה. כמו מהמר שהולך לו קלף משוגע – ליברמן מגדיל את ההימור משבוע לשבוע. אחרי שהצהיר על ממשלה ללא חרדים הוא קרא השבוע להדרת הנציגות החרדית גם מוועדת הכספים. גפני הוא יו"ר ועדה שזוכה לשבחים מכל המערכת הפוליטית ודברים ברוח זו אף שמענו בעבר גם מפיו של איווט עצמו בטקס הפשרת שטח האש באלעד. איך אמר בוגי יעלון? אצל ליברמן מילה זו מילה, אך כל יום והמילה שלו.

נקודת האור של השבוע מגיעה דווקא ממחנה השמאל שמוצא עצמו מפורד ומפוזר בין שלוש מפלגות קטנות שמתמודדות עם אחוז חסימה אימתני. החבירה של יו"ר העבודה עמיר פרץ לאורלי לוי – תוך הבטחה כי לא יצרף מפלגה נוספת לרשימה המשותפת, היא למעשה כיפת הברזל של פרץ מפני חבירה עתידית לברק. אם טילים לא יפלו לפרץ בחצר האחורית כאשר במקביל מחנה הסירוב של מרצ לצירופו של ברק לא יישבר, ואם נתניהו ימשיך להלום בברק כדי לאלץ אותו להישאר על המגרש – כי אז יש סבירות לא רעה שאחת משלוש הרשימות לא תעבור את אחוז החסימה.

הטקסטים שמשמיע יו"ר העבודה הנבחר, ולפיהם אינו שולל ישיבה עם נתניהו טרם הגשת כתב אישום, מאפשרים לחלום על קונסטלציה של ממשלת אחדות עם העבודה ללא איווט וללא לפיד. קשה לראות איך נתניהו יוכל לחיות עם תנאי מתלה של התפטרות במקרה של הגשת כתב אישום, אולם מרחב החסינות ממילא הולך ונסגר – הן לנוכח הסקרים והן לאור לוח הזמנים של השימוע והגשת כתב האישום הצפויה. ליצמן שכרת בשעתו ברית עם בנט ושקד עוד עשוי למצוא נחמה דווקא אצל פרץ – לא הרברפי מאיחוד הימין, אלא דווקא עמיר מהעבודה.

 

השארת תגובה