דם חרדי אינו הפקר

מי שלא הכין את בני גנץ להופעות מוקפדות ומהודקות, מי שלא מנע ממנו נאומים וראיונות מיותרים ומי שחסך את שבטו ולא הריץ את מועמדו ללימודי משחק ונאום בסיסיים – הוא זה שאחראי למצבו הנוכחי

כחול לבן
כחול לבן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בני גנץ הוא איש יקר, כזה שזכור כרמטכ"ל מוצלח, אדם שמשדר חוסן ויכולות (גם אם לא בתחום העסקי), ואולי הוא לגמרי מסוגל להיות כאן ראש ממשלה.

גם הביטחוניסטים שלידו הם אנשים ראויים, פגשתי בחודשים האחרונים את בוגי יעלון וגבי אשכנזי. שניהם מרשימים, מדויקים, יודעים היטב מהו היעד והיכן המטרה.

ובכל זאת, אני משוכנע שכחול לבן לא נמצאת על מסלול ההצלחה, רחוק מזה. לדעתי רק נס יעזור לה לשחזר את 35 המנדטים מהסיבוב האחרון ורק סדרה של ניסים תושיב אותה על כס השלטון.

יש לכך כמה וכמה סיבות, חלקן אובייקטיביות ובלתי ניתנות לשינוי, כמו הזהות הימנית המובהקת של רוב המצביעים היהודים בארץ או החיבור התמוה ללפיד.

אבל יש שתי סיבות מקצועיות, שנעוצות בהתנהלות כושלת של מפלגה. האחת היא חוסר קילריות והשנייה היא חוסר כריזמה.

נתניהו, בכל מערכת בה התמודד ובדגש על העשור האחרון, הוא קילר מובנה. מרגע שהוא מזהה שהקרב נכנס לישורת האחרונה, הוא לא יבחל בשום תרגיל, כזה שרשום בספר וכזה שאיש לא יעז לרשום, כדי לנצח. ככה מתמודדים.

בכחול לבן נלחמים בכפפות של משי ובטעם מעודן. התגובות של המפלגה פושרות, המתקפות על נתניהו ממוחזרות ולא ממוקדות. ניכר לעין שאף אחד לא בחן שם באמת מה מפריע לבוחר הישראלי (רמז: לא שוחד, לא תיקי חקירה ולא שמפניה ורודה). וככה לא מנצחים.

בעידן המודרני, בכל מדינה מערבית, מטראמפ האמריקני ועד ולודימיר זלנסקי היהודי-אוקראיני, מנצח מועמד שעובר מסך. לא כזה ששורד נאום בקושי או מגמגם בדיליי, אלא זה שנותן הופעה מרשימה ובוטחת.

נכון, הציבור החרדי אינו נחשף להופעות הפוליטיקאים, אך הוא גם אינו זה שמכריע בין כחול לבן לליכוד. הבוחרים שמכריעים – מושפעים היטב מהנעשה על המסך.

ושוב, נבחן את ההבדלים: נתניהו הוא חיית מסך, מי שהביוגרפים שלו מקפידים לספר בהרחבה על שיעורים מיוחדים שלקח כדי להתמקצע בזוויות צילום, פניה נכונה לקהל, הרמת הטון במידה ודיבור ממלכתי עם קריצות לקהלי יעד שונים – נחשב היום לאחד הנואמים הפוליטיים הכריזמטיים בעולם. נאומיו בקונגרס או באו"ם זוכים להבלטות וסיקור מיוחד ברוב כלי התקשורת המובילים בעולם, ראיונותיו הניתנים במשורה לתקשורת הישראלית שווים את משקלם בזהב. בכל אחד שזורות כותרות, האינטונציות מדויקות, בית ספר לתקשורת כפשוטו.

לא יפה ללעוג לאדם על גמגום קל בשידור מארה"ב, על ספירה לא נכונה של אפסים בנאום מוקרא מהטלפרומפטר או נאום ניצחון נלעג. כל אדם שאינו איש תקשורת מקצועי ונאלץ להופיע ערב אחר ערב באירועים וראיונות – ייפול מפעם לפעם.

אבל בסופו של דבר הנזק נעשה, ומי שלא הכין את בני גנץ להופעות מוקפדות ומהודקות, מי שלא מנע ממנו נאומים וראיונות מיותרים ומי שחסך את שבטו ולא הריץ את מועמדו ללימודי משחק ונאום בסיסיים – הוא זה שאחראי למצבו הנוכחי, העגום מאוד בעיניי.

יש עוד למעלה מחודשיים לבחירות והכל כמובן יכול להשתנות, אבל אם תשאלו אותי, במגמה הנוכחית, נתניהו והליכוד צפויים להגדיל את כוחם, וכחול לבן צפויה להידרדר ולאבד מכוחה.

והנה הסתיים לו מקטע שלם של ניתוח פוליטי מבלי להזכיר אפילו פעם אחת את אהוד חולץ הפקקים ברק.

כליא ברק

ברק הוא הברומטר של הבחירות. ההשפעה שלו על השיח עצומה. הוא מגיע מנוסה וחד, תוקף את נתניהו בבטן הרכה, משתמש בגימיקים שרק ראש הממשלה הפגין עד כה ומנוסה גם ב'משחק מלוכלך'.

ברק הוא למעשה הדמות האידיאלית ביותר שמחנה השמאל מרכז היה יכול להציב מול נתניהו. היחיד שיכל לשמר את השיח של כן ביבי לא ביבי, היחיד שיכול להוציא שוב מאסות של מצביעים למפלגת כלאיים שאך זה אתמול נוסדה.

לרוע מזלו, הסיכוי שנראה אותו בראש רשימת כחול לבן קלוש (אך כפי שחשוב לסייג, בישראל הכל יכול לקרות) ולכן גם הסיכוי שנראה כאן ראש ממשלה מהשמאל כמעט בלתי קיים.

מאידך, כניסתו של ברק במתכונת הנוכחית של מפלגת נישה נוספת בשמאל, משחקת דווקא לידיהם של ראש הממשלה ושל הסיעות החרדיות.

נתניהו יכול לנשום לרווחה ממה נפשך: אם ברק לא יעבור את אחוז החסימה כפי שחלק מהסקרים מספרים – יאבד גוש השמאל כמה מנדטים חיוניים, ואם יעבור – שוב הוא עשוי להתגלות כפרטנר לממשלה בראשות נתניהו, כפי שכבר נהג בעבר.

ברק המשופשף לעולם לא יעשה את השגיאות של הטירון אבי גבאי שנצמד בצדקנות להבטחתו מלפני הבחירות שלא להצטרף לנתניהו, ברק גם לא טיפש לסכן הישגים אפשריים בבחירות נוספות כמעשה איווט. אם יוצע לו תיק הביטחון ועוד קצת תופינים – הוא יחמם את כיסאות העור הממשלתיים עוד לפני שרפי פרץ יספיק לזעוק (ה)מרה.

לחרדים כניסתו של ברק באה כמים קרים על נפש עייפה, בעיקר מהתמודדות מול החבר-אויב איווט.

הקלף היחיד ששיחק לידיו של ליברמן בתחילת מערכת הבחירות היה מאבקי דת ומדינה. הצבתם בראש סדר היום של הבחירות בישרה רעות למפלגות החרדיות והדתיות, ברק גאל אותם.

מרגע שהופיע, ולאחר שהספיק למסמס את חוק הגיוס, החזיר ברק את הדיונים לשגרה. כלומר, כן ביבי לא ביבי. רק טעויות ממש גסות של הנציגות החרדית והדתית עשויות להציף שוב מפעם לפעם נושאי דת ומדינה בראש סולם העדיפויות של הבוחרים. לטובתם ולטובתנו הבה נקווה שהם יימנעו מכך.

קוביריוז

חצי שנה של שיתוק, עימותים פנימיים וקרע מתרחב והולך בין התושבים כשראש העיר מנצח על מקהלת ההסתה, זה המחיר ששילמה טבריה על בחירתו של ליצן (כי אין ביטוי עברי מוצלח יותר לתאר את התנהלות האיש) לראשות העיר, כזה שבא וניצל סיטואציה של פיצול בקולות יריביו ו'עקץ' את הראשות.

למזלם של הנציגים החרדים על שפת הכינרת, רון קובי הוא יריב אידיאלי, כמעט בהזמנה. את רוב התחמושת נגדו סיפק הוא עצמו, והתנהלותו הילדותית (גם במהלך הניסיונות הכושלים לאשר את תקציב העירייה) הייתה בעוכריו.

ראש עיר שמכבר את עצמו מעט יותר, דוגמה שאמה הכהן הרמת גני, עוד עשוי להאכיל מרורים את הנציגים החרדים בעירו. עם קובי זה כבר לא יקרה. כעת נותר לקוות ששר הפנים אריה דרעי ישלים את הליך הדחתו של קובי כראוי וימנה במקומו אנשי מקצוע לשקם את ההריסות שהותיר אחריו, ויפה שעה אחת קודם.

למזלו של הציבור החרדי, קובי ושאמה הם היוצאים מהכלל. בסך הכל, בשתי הערים בהן יש ריכוזים משמעותיים של חרדים שסבלו בעשור האחרון מנחת זרועו של ראש העיר – ירושלים וחיפה – הוחלפו ברקת ויהב בליאון ועינת קאליש.

די לראות את הבניה בקצב הולך וגובר בירושלים, בניצוחו של מ"מ ראה"ע ויו"ר ועדת תכנון ובניה אליעזר ראוכברגר, את השקט התעשייתי בחיפה אחרי שנות מלחמה בכל מוסד שריח דת נדף ממנו, כדי להבין כמה משמעותי היה כל קול למפלגות החרדיות ומועמדיהן.

גם עתה, בבחירות הקרובות, אף שעבור רבים מהמצביעים מדובר בביקור רביעי בקלפי בשנה האחרונה, אסור לוותר על אף קול. כדי להימנע מעימותים משפטיים דוגמת זה שחוותה יהדות התורה מול הליכוד על המנדט השמיני – עלינו להבטיח את מיצוי הקול החרדי באופן מוחלט. כוחנו בהצבעתנו.

סיפור מדמם

כפי שחזרתי וכתבתי במהלך הזמן שחלף מאז ליל ל"ג בעומר האחרון, לא ניתן להניח לסיפור ההכאה הבריונית והאלימה של משטרת ישראל כלפי אותו נער מיוחד, שדימם ונעצר על לא עוול בכפו, בניגוד גמור לשקרים שהפיצה המשטרה לאחר האירוע.

בעצלתיים נפתחה חקירת מח"ש והוגשו התלונות הנדרשות, משל מדובר בתחקיר אירוע בסדר גודל של מבצע צבאי – ולא היא. העובדות ידועות, שמות השוטרים האלימים ידועים, האירוע כולו תועד וצולם מכמה זוויות ואינו מותיר שום מקום לספק.

נבהיר זאת שוב, שום מסקנה אחרת לא תתקבל בציבור החרדי מלבד הדחה של כל השוטרים המכים לצמיתות ובאופן מוחלט. דם חרדי אינו הפקר.

השארת תגובה