תעלומה: 9 גולשים נהרגו, האוהל שלם

תקרית מעבר דייטלוב, שהביאה למותם של תשעה גולשים בהרי אורל – שלא פוענח מעולם • הבריחה מאוהלים קרועים, חומר רדיו-אקטיבי מסתורי שנמצא תחת אמתחתם, והממצאים שלא מוכיחים כלום

האוהל של המטיילים בשלמותו
האוהל של המטיילים בשלמותו
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הסופה הלכה וגברה, והרוחות התערבלו זו בזו כשבלולי שלג רבי עוצמה. שתי דמויות שפופות נראו בשממה הערפילית כשהן לוחמות את דרכן נגד הרוח הסוערת והשלג הכבד במעלה גבעה בעצי אורן. השניים היו סטודנטים מהמכון הפוליטכני של סברדלובסק, בהר אורל על גבול סיביר, וכבר היו תששים מהליכה של שעות רבות. הקור שחדר לעצמותיהם, והסופה שלא חדלה לרגע לשרוק באזניהם. אור השמש הקלוש הלך והאפיל לקראת הדמדומים, אבל השניים בשארית כוחם היו נחושים להמשיך בדרכם, פסיעה אחר פסיעה. השלג הפך לגשם, שטף את פניהם מוכות הקור ודקר את עורם בסיכות של כפור, אבל השניים לא ויתרו, עוד היו להם דקות של אור שאותו היו נחושים לנצל. הם ידעו שהם נמצאים באזור סכנה, רחוקים מכל יישוב ומכל דרך סלולה, והדרך הלבנה תהפוך למסוכנת עוד יותר כאשר האפילה תכסה אותה. אולי לא יצליחו לשוב, אולי, אבל הם היו נחושים להמשיך למען החברות ולשם הידידות.

זה ימים מספר שהם מחפשים את המשלחת של תשעת חבריהם שנעלמו אי שם במורדות ההרים הקפואים הללו שבצפון הרי אורל. מזה שבועיים שאנשי המשלחת לא יצרו קשר וכל דקה חשובה. הדקות הללו אולי יכריעו בין חיים למוות.

הם המשיכו הלאה לעבר מדרון הר קלאטסאוקל, שפירוש שמו בשפת השבטים המקומיים הוא – הר המוות. שם מעורר חלחלה שבו זכה משום שמדרון ההר ריק וחשוף, דבר לא צומח עליו, לא שיח ולא עץ. כעת ניצב לפניהם, מכסה במרבד לבן של שלג בלתי נגוע. הם הציצו לעבר ההר במבט אחרון, רגע לפני שיסובבו את גבם ויפנו לאחור בייאוש. ואז הבחינו בו: היה זה כתם שחור ממש באמצע המדרון, גם מרחוק ניתן היה להבחין שצורתו כאל משולש. לא היה מדובר בעץ או בשיח פרא, אלא מבנה כלשהו מעשי ידי אדם. השניים הביטו בתקווה בכתם השחור. אולי זה הם? אולי זה האוהל של חבריהם הנעלמים. תהו לעצמם בשבב של משאלת לב.

הם נזקקו לחצי שעה של טיפוס בתוך השלג העמוק שעל המדרון ההרי כדי להתקרב לנקודה שמשכה את עיניהם, אך ככל שהתקרבו כך גדלה הצהלה בקרבם. אכם זה היה אוהל, האוהל הגדול של חבריהם אותו הכירו היטב. אבל ככל שהתקרבו יותר, כך הבחינו שאוהל עבר תקרית משונה.

האוהל היה קרוע בחתכים על די סכין, אך לא מבחוץ אלא מבפנים. הם פתחו את האוהל והציצו פנימה, אם היו להם עוד ספקות הם נעלמו כליל. באוהל נמצאו חפצים רבים, כולם של חבריהם. היו שם שימורים ומוצרי מזון, אמצעי בישול, סכינים, כלים וגרזן גדול. היו גם מפות ומצפנים, בגדים – הרבה בגדים, מעילים, כפפות, מכנסיים, חולצות, גרביים, ואפילו הנעליים שלהם. הכל היה בתוך האוהל, רק החברים עצמם לא היו שם. נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

כך החלה אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה. הפרשייה שהסעירה את ברית המועצות וחוקרים רבים ברחבי העולם.

יוצאים לטיול סקי

ביום ט"ז שבט תשי"ט התארגנה קבוצת מטיילי סקי מנוסים ליציאה למסע סקי, אותו הוביל איגור דייטלוב. רובם היו סטודנטים או בוגרים של המכון הפוליטכני של אורל, שנקרא כיום האוניברסיטה הפדרלית של אורל. כל חברי המשלחת היו חברי אגודת הספורט בעיר ובעלי ניסיון בטיפוס הרים, מסעות סקי וסיורים בתנאי מזג אויר קשים. מטרת המשלחת הייתה להגיע לאוטורטן, הר הממוקם 10 קילומטרים צפונית לאתר התקרית. דרך זו סווגה בחודש פברואר תחת קטגוריה 3, הקטגוריה הקשה ביותר. אזור ההר אוטורטן היה שממה ושכן הרחק מכל אזור יישוב. באזור חיו רק שבטים ילידים מבני ה'מנסי', שעל פי שפתם נקבעו שמות ההרים באזור.

הקבוצה הגיעה בעזרת הרכבת לאיבדל, עיר מרכזית במחוז הצפוני של סברדלובסק ב-25 בינואר. לאחר מכן הם עלו על משאית לויז'אי – היישוב המאוכלס האחרון בחלק צפוני זה. למחרת הם התחילו את צעדתם לעבר אוטורטן מויז'אי לעבר הר האוטורטן. ביום שלאחר מכן, אחד החברים במשלחת היה יורי יודין, גיאולוג שתפקידו היה לאסוף דגימות קרקע ומינרלים לצורך מחקר. הוא הצליח לאסוף דגימות של זהב ובברזל ואז החל לחוש ברע. הוא סבל כבר מילדות ממחלת שיגון קשה, ועתה החל לחוד שברע בברכיו ובידיו. הוא ניסה להמשיך עוד מעט אך אולץ לחזור מהמסע ולושב לעבר ויז'אי. תשעת האנשים הנותרים המשיכו במסע אל ההר, שדרך אליו הייתה מסומנת בעמודי אבן מסתוריים ומוזרים בני אלפי שנים. הם התקדמו לאיטם, מסתייעים במגלשותיהם לעבר הר אוטורטן.

החיפושים והתגליות

לפני שעזבו, דייטלוב הסכים שישלח מברק למועדון הספורט שלהם מיד כשהקבוצה תחזור לויז'אי. זה היה צפוי לקרות לא יאוחר מה-12 בפברואר, אך דייטלוב אמר ליודין, לפני שעזב את הקבוצה, שהוא מצפה שזה יקח זמן ארוך יותר. אחרי הכל אי אפשר לדעת כמה זמן מדויק יימשך המצסע, מאחר שהתנאים היו קשים. כשה-12 באותו חודש עבר ולא התקבל המברק, לא הייתה תגובה מיידית, שכן עיכובים של ימים בודדים היו נפוצים במשלחות מן הסוג הזה. התגובה החלה כאשר ב-20 בפברואר כמעט חודש אחרי לאחר צאתה של המשלחת דרשו קרובי המטיילים פעולת חילוץ, מה שגרם לראש המכון לשלוח את קבוצות ההצלה הראשונות, המורכבות בעיקרן מסטודנטים ומורים מתנדבים. לאחר מכן, הצבא והכוחות החמושים עורבו עם מסוקים, עליהם הוטל להצטרף לקבוצות החילוץ. המתנדבים הסתייעו ביודין ששרטט עבור את מסלול המשלחת. הם פנו לפי הכוונתו מויז'אי בדרכם להר אוטורטן ועקבו אחר דרכם של האנשי המשלחת, הקימו מחנה בסיס ושיגרו מחפשים לאיתור סימנים אחרי עקבותיהם הנעלמות.

כפי שהתברר למפרע, יומנים ומצלמות שנמצאו במחנה האחרון שלהם איפשרו מעקב אחרי דרכם עד ליום טרם התקרית. ב-31 בינואר הקבוצה הגיעה לקצה האזור ההררי והתחילה להיערך לטיפוס. הם הקימו מחנה אחזון קטן, הניחו בו כמה מחפציהם הכבדים ואת מגלשיהם, להם יזדקקו רק בדרכם חזור, החלו לטפס במעלה ההר. באזור מיוער הם אספו צידה לדרך וציוד שיכל לשמש אותם בדרכם חזרה. ביום שלאחר מכן (ה-1 בפברואר) המטיילים התחילו לנוע דרך המעבר. נראה שהם תיכננו לצלוח את המעבר ולהקים מחנה ללילה בצידו השני של ההר, אך רוח עזה עזה נשבה במעבר ובשל  מזג האוויר שהחל להחמיר וכלל סופות שלגים והרעה בתנאי הראות, הם איבדו את מקומם וחרגו בטעות מערבה, על המדרון החלקלק לכיוון החלק העליון של הר המוות. כאשר הם הבינו את טעותם, הקבוצה החליטה לעצור ולהקים מחנה על מדרון ההר, במקום לנוע קילומטר וחצי לכיוון השטח המיוער במורד ההר, שהיה מציע להם מקלט מפני פגעי הטבע. לא נראה שהם היו מודאגים במיוחד, ובין חפצי המשלחת שנשארו באוהל אותרה מצלמה ובה תמונות אחרונות של אנשי המשלחת מתמקמים בשלווה בתוך האוהל.

יודין, הניצול הבודד, הניח ש"דייטלוב ככל הנראה לא רצה לאבד את הגובה שצבר, או שהוא החליט להתאמן במחנאות על מדרונות הרים לכן הם החליטו לחנות על מדרון ההר הריק". אבל שם קרה משהו.

שני סטודנטים הצליחו להגיע ב-26 בפברואר לאוהל הקבוצה נטוש שניזוק קשות על הר המוות. תשעה עשרה יום לאחר היום המתוכנן לקבלת המברק, זמן יקר שהלך לאיבוד. מיכאל שרבין, הסטודנט שמצא את האוהל, אמר ש"האוהל היה חצי קרוע ומכוסה בשלג. הוא היה ריק, וכל פרטיהם האישיים של אנשי הקבוצה והנעליים שלהם הושארו מאחור". ואנשי המשלחת? נעלמו.

השניים חיפשו את חבריהם ולא מצאו זכר להם, הם לא ידעו לאן לפנות. הם הביטו מעלה ומטה, אך הכל היה מכוסה שלג לבן, והלילה כבר החשיך. הם הבינו שכעת הם זקוקים לעזרה והחליטו לשוב מיד למחנה הבסיס. לאחר מסע לילי ומסוכן הצליחו השניים לשוב למחנה הבסיס וסיפרו על הממצאים. למחרת עם אור בוקר, יצאו כמה מהמתנדבים בחזרה אל ההר ואל האוהל הקרוע והנטוש. הם חיפשו מסביב ואז הבחינו בעקבות קלים של רגליים יחפות בשלג המובילים במורד ההר אל קו עצים מיוער. אלו היו שמונה או תשעה זוגות של עקבות, נטולי נעליים, ואף גרביים, שהובילו חמש מאות מטרים במדרון אל העצים וטזנעלמו וכוסו בשלג, לא היה סימן וזכר לתשעת הסטודנטים.

המתנדבים נואשו, לא היו להם הציוד והיכולות לארגן מסע חיפוש גדול מזה. הם שידרו את הממצאים לאה לסולדבסק והזעיקו את כוחות המשטרה והצבא. לאחר יממה הגיעו למקום כוחות צבאיים בילויי מסוקים ואלו החלו במסע חיפושים נרחב אחר אנשי המשלחת.

גילויים מדאיגים

כאשר הגיעו אנשי הצבא, בליווי כלבים ומומחים, הם לא היו מלאי תקווה. אף על פי שמדובר באנשי משלחת מנוסים, המסלול שבו בחרו היה קשה מאוד, ותאונות על שבילי ההרים הן עניין של זמן. כל מה שהם ציפו זה למצוא גופות וממצאים ברורים על מנת לספק תשובות מוכחות. אך בפועל הממצאים בשטח היו שונים ומוזרים.

האוהל נקרע מבפנים. שמונה או תשעה זוגות של עקבות שהושארו על ידי אנשים שלבשו רק גרביים, נעל אחת או אפילו יחפים, הובילו לקצה של יער, לכיוון השני של המעבר, קילומטר וחצי מצפון-מזרח. למרות זאת, אחרי 500 מטרים, עקבות אלו כוסו בשלג. בקצה היער, מתחת לעץ ארז גדול, המחפשים מצאו שאריות של אש ולידם את שתי הגופות הראשונות – יורי קריבוניצ'נקו, בן ה23, ויורי דורושנקו, בן ה21. הם היו לבושים בצורה שמגביר את התעלומה: יחפות ולבושות בלבוש קל ואוורירי בלבד, באזור קפוא מתחת לשלושים מעלות מינוס! הענפים של העץ היו שבורים לגובה חמישה מטרים, מה שמרמז על ניסיון של אחד המטיילים לטפס ולחפש משהו, אולי את המחנה. בין עץ האלון והמחנה המחפשים מצאו שלוש גופות נוספות, ביניהם את זו של דייטלוב. גופות אלו נראו בתנוחות שמרמזות על כך שניסו לחזור לאוהל. הן נמצאו במרחקים של 300 מטרים, 480 מטרים ו-630 מטרים מהעץ.

הגופות נשלחו לבדיקה במכון לרפואה משפטית, והעלו ממצאים ברורים וחד משמעותיים כי הגופות מתו מהיפותרמיה – אובדן חום גוף. אין פלא שכך, שכן הטמפרטורות הנוכות, וללא מעילי פרווה ובגדים מחממים, שכן הגופות נמצאו לבושים בבגדים קלים בלבד. והרי לך תוצאת המוות. הסיפור לכאורה ברור. הם היו באוהל, וברחו ממנו עוד לפני שהספיקו ללבוש את מעיליהם, לאחר מכן ניסו לשוב לאוהל אך ללא הצלחה ובינתיים הבעירו מדורה ומתו מקור לאחר שזו כבתה. מה שנותר כתעלומה לא פתורה היתה הסיבה שהבריחה אותם מאוהל בכזו בהלה – ללא מעילים ונעליים.

חיפושים אחר המטיילים האחרים לקחו יותר מחודשיים. בסופו של דבר, הם נמצאו ב-4 במאי תחת ארבעה מטרים של שלג, במרחק של 75 מטרים מעץ הארז, עמוק יותר לכיוון היער. אנשים אלו היו לבושים יותר מהאחרים, וישנם סימנים שאלו שמתו ראשונים ככל-הנראה ויתרו על בגדיהם לטובת האחרים. אחד המטיילים לבש את הכובע ואת מעיל הפרווה של חברו, ורגלו של אחר הייתה עטופה בפיסה ממכנסי הצמר של השני. וכאן החלה העלילה להסתבך. מה שעורר תמיהות רבות היא העובדה ששלושה מהסיירים שנמצאו היו פצועים בצורה קשה. צבע גופם היה כתום, ועל ראשו של אחד מהם נראה שעבר תאונה קטלנית וספג חבלה חמורה, רגעים לפני מותו. גופתו של סמיון זולוטאריוב, הייתה נראית כמו נדרסה מרכב גדול שעלה עליה.

השערות פורחות באוויר

עכשיו כבר לא ניתן לומר שהם מתו מקור. משהו אחר קרה כאן. ההשערה הראשונה הייתה שאנשי 'מנסי' – השבטים המקומיים – תקפו את חברי הקבוצה. התקפה פתאומית יכולה להסביר מדוע המטיילים ברחו מאוהל בצורה חפוזה, הדבר היה יכול גם להסביר את צורת הפציעות הגופניות, אך החקירה הצביעה על כך שאופי מותם לא תמך בהשערה זו. אנשי בט מנסי הם אנשים רגועים ושלווים בדרך כלל, לא נמצאו עקבות רגליים בשום מקום זולת של המטיילים עצמם. והנזק שנגרם למטיילים עולה על היכולת של אדם להסב לזולתו.

השערות רבות העלו החוקרים במהלך החקירה היו שדבקו במסקנה שהם בבירור מתו מהיפותרמיה אבל למה? למה הם כל כך נבהלו שהם קרעו את האוהלים, למה הם רצו כל כך רחוק מהמחנה ולמה הם עשו זאת בעודם לבושים בלבוש קל? יש תיאוריות שאומרות שהם ברחו ממפולת שלגים ונאלצו לוותר על הציוד שלהם אבל אם זה היה המצב הם היו מתים בזמן קצר יותר מאשר הזמן שלקח להם להגיע למקום בו מצאו את גופותיהם. ומה קרה לשלג שקרס עליהם, במקרה הזה?

מפולת שלגים

חוקרים מסוימים החליטו שהגולשים קרעו את האוהלים שלהם מבפנים כדי להימלט ביעילות מפני סכנה שנשקפה להם. הם ברחו מהמקום, חלקם יחפים, תחת שלג כבד. אך מצד שני על הגופות לא נראו סימני ההיאבקות, שניים מהקורבנות היו עם חבלות בגולגולותיהם ובצלעותיהם וחלקם לא.

מאז המקרה, מסעירה התעלומה את מוחותיהם של חוקרים רבים ברוסיה ומחוצה לה, ומספר רב של תיאוריות שונות ומשונות פורחות באויר. ספרים נכתבו ותחקירים דוקומנטריים רבים נערכו על המקרה.

אחת התיאוריות הפופולאריות מדברות על כך, שהסטודנטים היו קרבן למתקפה של אסירים נמלטים מאחד הגולאגים הפזורים בהרי אורל. באותן שנים סיביר היתה עדיין ארץ גולאג, אסירים פוליטיים רבים אמנם שוחררו כבר בשנים הללו שלאחר מותו של סטאלין, אך פושעים פליליים רבים היו עדיין מאחורי סורג ובריח.

הרבה מחנות ריכוז קטנים היו מפוזרים בכל רחבי האזור. הכי קרוב היה מחנה בשם איוולג שנמצא במרחק של רק כמה קילומטרים מהאתר. לפי בדיקת הרשויות אמנם לא התרחשה בריחה מהמחנה בפרק זמן שבו אירעה הטרגדיה, אך זה לא אומר שבריחה כזו לא קרתה בעבר. ההיסטוריה יודעת לתת דוגמאות רבות כיצד אסירים נמלטים ומסתתרים במשך שנים לעיתים אפילו עשרות שנים. תוסיפו לחשבון שרבים מהאסירים הפוליטיים הגיעו היישר מחזיתות מלחמת העולם השנייה, סביר להניח שהאנשים האלה ידעו כיצד להרוג והיו יכולים לחשוש מכך שהתגלו על ידי הסטודנטים הצעירים. יתר על כן יורי יודין גילה פריט לבוש שאינו שייך לאף אחד מחברי הקבוצה מין סמרטוט בשם אומבטקי שעמו נוהגים לעטוף את הרגליים כדי לשמור על חומן. אלה היו בשימוש נרחב בקרב החיילים בשנות ה-40 ומאוחר יותר בין שבויי מחנות הריכוז של סטאלין. אף אחד לא יודע איך הגיע הסמרטוט הזה לזירת האירוע כפי שאף אחד אינו יודע כיצד הוא נעלם מחדר הראיות אבל זו עובדה.

אפשרות אחרת מציעה על כך שהסטודנטים לא נהרגו בידי אסירים מהגולאג אלא על ידי סוהרים שטעו לחשוב שהם אסירים נמלטים אבל … כבר הוזכר אופי התקיפות היה כה חמור שהינו למעלה מכוח אנוש לאחר שארסנל האפשרויות האנושיות הגיע לתחתית עברו תופרי הספקולציות לדבר על כוחות על אנושיים.

אם הייתם שואלים את בני שבט המנסי אלו שהואשמו ראשונים, אלו היו משמיעים באוזניכם הסבר ברור ומובן ומאשימים את נק' – חיה מיתולוגית ענקים ושעירה, מין יצור שלג מפלצתי שחציו אדם וחציו דוב הנוהג לארוב לבני אדם ולחסלם זה מה שיכול להסביר לדעתם הפעלת הכוח העצום שנדרש כדי לגרום לפציעתם החמורה של שלושת הסטודנטים. תיאורה זו נפוצה בקרב אלה המתקדם בנזק שנגרם לגופות.

צללית מאיימת וכדור ברק

באחת התמונות שנמצאו במצלמת הקבוצה נראית אכן צללית של יצור צל שחור ואימתני העומד וצופה במצלם עם זאת המומחים מפקפקים וטוענים כי התמונה אינה אלא צללית של אחת משתתפי המסע כשהוא חבוש במעיל פרווה גדול. הצילום המטושטש ועיוותי אור גרמו לדמות להיראות גדולה אף מכפי שהיא. ראיה נוספת מציגים המתנגדים לתאורייה זו כי  לא נמצאו כל עקבות של חיה כלשהי באזור.

לסוגיה המוזרה והמשונה הזו הצטרפו גם מדענים שניסו להסביר את מה שקרה לקבוצה בתופעות טבע. אחד מהם נייגל אוונאס, מסביר את מה שקרה לקבוצה בתופעה נדירה הקרויה 'כדור ברק' – תופעה חשמלית אטמוספרית בלתי מוסברת, בה באמצע סופה מופיעים הבזקי ברק שמרחפים באוויר ואינם נעלמים לאחר שבריר שנייה כמו במקרה של ברק רגיל. "ייתכן הוא אומר שכדור ברק שכזה התקרב לאוהל והמיס את השלג, הוא איים לשרוף את האוהל שלהם והם נמלטו" תמונות של כדור אש שכזה התגלו במצלמות של אנשי הקבוצה. הקבוצה מיהרה אל קו העיר במרחק 1500 מטר והדליקה אש בזמן שהם חיכו שהברק ייעלם, בסופו שך דבר זה גרם לחשמול חלק מהקבוצה שנמלטו ממנו, וכתוצאה מכך לאפקט דומה לפיצוץ שגרם להטחתם אל הקרקע ובכך לפגיעות קשות.

מתקן נשק סודי

ועכשיו נפרט כמה אופציות נוספות על טבעיות או לפחות לא קונבנציונליות. אחת הטענות מתייחסת לכך שאזור אורל שימש במה לניסויים בכלי נשק רדיואקטיביים סודיים וירי רקטות מסוג לא ידוע למערב. הדבר יכול להסביר את הדיווחים על גילוי כמויות קטנות של קרינה על הגופות כמו גם את הצבע המוזר של הגופות.

ההסבר הזה נתמך בעדות של קבוצה אחרת ששהתה במרחק 50 ק"מ מאזור האסון לפיה ראו כדורים כתומים מוזרים שצפו בשמים ושמעו פיצוצים רחוקים.

כאמור כדורים כאלה גם נמצאו במצלמות של הקבוצה. ההשערה היא כי רעש גדול של פיצוץ מתקן סודי צבאי כלשהו גרם לקבוצה להימלט מהאוהל בבהלה. הקבוצה הראשונה מתה מקור בעת שניסתה לתפוס מחסה מפני הפיצוצים על ידי המתנה ליד קו העץ. הקבוצה השנייה שראתה מה שקרה לקבוצה הראשונה, החליטה לחזור לנסות לקחת את חפציהם מהאוהל ולהתכסות במעילים, אך נפלה קורבן להיפותרמיה עוד לפני שהצליחה להגיע לאוהל, ואילו הקבוצה השלישית התרחקה עוד יותר אל תוך היער. הם כבר היו לבושים מעט יותר טוב ומוגנים מהקור אבל נתפסו בהתפוצצות נוספת שהתרחשה שם ומתו מפצעיהם ומהדף הפצצה המסתורית.

לב איבנוב, החוקר הראשי של התקרית התראיין לאחר שנים לעיתון קזחי קטן ואמר "כי חשדתי אז וכעת אני בטוח שהיו לעצמים בשמים קשר ישיר למותה של הקבוצה", עוד הוסיף "כי למעשה צמרות העצים היו שרופים, מה שהוכיח שמשהו פגע ביער מלמעלה". אך הצנזורה והסודיות בברית המועצות אילצו אותו לנטוש את קו החקירה הזה במהירות. איבנוב אף הלך צעד נוסף ודיבר על עב"מים ושאר ירקות. התיאוריה הזו מסבירה מדוע השלטונות מיהרו כל כך לסגור את התיק ולטשטש את עקבותיו.

עם זאת, למרות הנטייה לאמץ אץ התיאוריה, הפגיעות שספגו חברי הקבוצה השלישית היו חייבות גם להשאיר את רישומן על העצים ועל הסביבה ולא רק על בני האדם. סימן כזה, לפחות כפי שידוע כרגע, לא התגלה.

כך גם למרות רמת הקרינה שהתגלתה, היא לא נמצאה פזורה על שטח רחב, רק בבגדי ההרוגים. מה שלא מתאים לתרחיש של פיצוץ גרעיני, שאמור לפזר קרינה על פני שטח נתון ולא רק על בני אדם. עם זאת יש להודות שהתרחיש של פגיעה מנשק סודי קסם לרבים מאוד והפך במעט לגרסה הרשמית. אחרי הכל, אם הנשק סודי ואינך יודע מה תכונותיו, גם אינך יכול לדבר על איך וכיצד הוא פוגע בקורבנותיו. טיעון כמעט בלתי מנוצח בכל תעלומה.

הק.ג.ב. מעורב?

מה שמוזר בכל הסיפור הזה הוא שככל שהתגלו פרטים נוספים כל הלכה העלילה והסתבכה. קחו למשל את החידה שאופפת את המשתתף במסע ששמו סמיון אלכסנדר זולוטארוב, הוא האיש שנפגע הכי קשה בתקרית ואשר כמעט ונמחץ כולו באופן מחריד. הוא בניגוד למשתתפים האחרים, לא היה סטודנט אלא רווק בן 37, יליד מינסק שהתגלגל איכשהו לסברדלובסק, ושימש מדריך בבסיס טיולים אחר. הלה שהצטרף לקבוצה ברגע האחרון שירת שנים ארוכות בנ.ק.ו.ד. – שירות הביטחון החשאי הסובייטי שקדם לק.ג.ב. העניין באישיותו של האיש סוכן הנקוו"ד מצטרף לעובדה שכמה מההרוגים היו מרצים לפיזיקה גרעינית, אחד מהם אף עבד במכון גרעיני סודי באזור.

הארכיונים של המכון הפוליטכני של אורל חשפו פרטים חדשים על מטייל נוסף ששמו אלכסנדר קולבטוב. לפני שהועבר למחלקה לפיסיקה – טכנית במכון כמרצה, הוא עבד במוסקבה כעוזר במעבדה במתקן מדעי סודי ביותר ששמו: 'ת.ד. 3394'. מאבקי הגרעין היו באותו תקופה נושא רגיש ביותר במסגרת המלחמה הקרה בין המעצמות והעובדה הזו הביאה לשורה של קונספירציות בהן מעורבים שירותי ביון רוסיים ואמריקאים.

זהותו של סוכן הק.ג.ב. היוותה נושא לשורה נוספת של תיאוריות עד שהובילה לוויכוחים על זהותו האמיתית. בשלהי ניסן שנה שעברה, יזמו עיתנואים של העיתון הרוסי 'קומסומולסקאיה פרבדה' את הוצאת שרידיו של סמיון זולוארב מקרבו. הללו עסקו רבות בפרשה, זזרקו תיאוריות לכל עבר שבהן הוא כיכב ורצו לבחון פעם אחת ולתמיד איך וכיצד הוא נפגע והאם אמנם נפגע פגיעות כ"כ קשות ובלתי סבירות כפיש נטען בדו"ח הראשון שלפני שישים שנה.

השרידים נלקחו לבדיקה מחודשת, וגם לפי התוצאות של הטכנולוגיה בת ימינו זוהה פגיעה אנושה וחמור במיוחד, ואלו בלתי מתקבלות שנעשו בידי אנוש. ודומות יותר אדם שנפגע ממכונית. והיה נתון מדהים: העיתונאים ערכו בדיקות די.אן.איי. של הגופה, והתוצאות הדהימו את כולם: ניתוח הדנ"א של האיש הוצא מקברו לא גילה שום קשר לדנ"א של קרובי משפחה חיים של משפחתו של זולוארב!  הגופה שנמצאה היא ככל הנראה של מישהו אחר.

והחידה רק הולכת וגוברת? מיהו האיש בכלל?

סופו של דבר שהשלטונות הסובייטים קבעו כי "כוח בלתי מוכר" גרם למותם, ובעקבות האירוע חסמו גישה של מטיילים והרפתקנים לאזור בשלוש השנים שלאחר מכן.

חידוש החקירה

בעת האחרונה הופצה ידיעה בעולם החוקרים והסקרנים כי רוסיה חידשה את חקירת "התעלומה הגדולה בעולם" שישים שנה אחרי מותם המסתורי של תשעה סטודנטים בטיול בסיביר חודשה החקירה בהסבר כי: "המשפחות מבקשות את האמת".

כבר 60 שנה שלא ברור מה גרם למותם של תשעה סטודנטים רוסים, שיצאו לטייל בהרי אורל המושלגים. כעת החליטה רוסיה לחדש את החקירה, ולפתור את התעלומה אחת ולתמיד.

החקירה שנפתחה בעקבות "תקרית מעבר דייטלוב" נסגרה אחרי שלושה חודשים. היא נסגרה אחרי שהחוקרים הסובייטיים קבעו שהחבורה לא נרצחה, אך לא סיפקו הסבר חלופי למותם. החקירה הזאת נותרה מסווגת עד שנות השבעים.

בתחילת החודש החליטו הרשויות במחוז סברדלובסק לחדש את החקירה, ולפתור את "התעלומה הגדולה ביותר בעולם". בהודעה על חידוש החקירה מסרו הרשויות ברוסיה: "קרובי המשפחה, התקשורת והציבור עדיין מבקשים לגלות את האמת, ואנחנו לא מסתירים את החשש שהסתירו מהם משהו".

אלכסנדר קורנוי, מלשכת התובע הכללי ברוסיה, אמר כי שרידי הגופות ייבדקו, אך פסל אפשרות של רצח. הוא אמר כי פגיעות הראש היו כתוצאה מקיפאון של הגופות ושנראה שהחבורה מתה בנסיבות טבעיות. "אין ראייה אחת שמצביעה על פלילים. זאת הייתה מפולת שלגים, שלג כבד או הוריקן", אמר. במסגרת החקירה יגיע בחודש הבא צוות גדול של מומחים וחוקרים לזירה שבה נמצאו הגופות ב-1959.

האם רוסיה מתכוונת שוב להתל במשפחות ההרוגים? איננו יודעים. אך לחזור לאזור פשע כעבור שישים שנה לא בהכרח יעיל. ואינו עשוי להוביל לתוצאות חדשות. יותר מסתבר כי משהו הרבה יותר עמוק מונח בסיפור הטראגי. ואת מה שקרה לא בטח שנדע אי פעם.

השארת תגובה