הר הבית: מה הצלנו ומה ירד לטמיון?

"אורוות שלמה" בהר הבית. איזה ממצאים הצליחו להציל ומה אבד לטמיון? ערב ימי בין המצרים, יצאה כתבת "כל ישראל" לעמוד מקרוב אחר סינון העפר שהושלך כדומן במורדותיו של נחל קידרון

חפירות בהר הבית
חפירות בהר הבית
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

עפר אדמה שאינו מתכלה לעולם צובר בחובו אוצרות וטומן בחובו סודות עתיקים בני אלפיים מחיים שהיו ואינם. ימים יפים של המוני בית ישראל עולים לרגל בקדושה וכוהנים המשתייכים לכ"ד משמרות, עסוקים בעבודת הקורבנות אצים יחפים בבגדי לבן.

כך על מנת למשש ולהתרגש מהיסטוריה בת אלפיים שנה הגענו לגבעת משואה בירושלים, כאן ניתן לחוש את רגבי העפר ושעון הזמן כמו קופץ לאחור לזמן בטרם גלינו מארצנו.  טונות העפר הגיעו לכאן בעקבות הרס מסיבי של הוואקף המוסלמי במתחם המכונה "אורוות שלמה" – מתחם תת קרקעי שנחרש על ידי שועלים שהלכו בו.

ההרס השיטתי החל באמצע שנות התשעים כניסיון לקביעת עובדות בשטח, תוך כדי רצון לסמן ריבונות ולהטות את המשא ומתן בין ישראל לאש”ף. ישנם גורמים ערבים שמספרים שהדבר נעשה בהמלצת נציגי הצד הישראלי. באותה העת החלה מגמה חדשה בהובלת אנשי דת מוסלמים ואנשי הרשות הפלסטינית, השוללת כל קשר היסטורי וזיקה של היהדות להר הבית, ואף שלילת עצם קיומו של בית המקדש במקום. למעשה בהר הבית מעולם לא בוצעו חפירות ארכיאולוגיות שיטתיות, וזאת בשל התנגדותו של הוואקף המוסלמי המנהל את המקום.  במידה והיו חופרים בצורה מסודרת היו מוצאים שכבות וכל ממצא היה משויך לנקודת זמן הנכונה.

לצערנו, לאחר מלחמת ששת הימים אם היה לישראל עוד סיכוי קטן לקחת סמכות כלשהיא בנעשה בהר הבית, בא משה דיין שר הביטחון והכריז כי הר הבית יישאר בניהולו של הוואקף המוסלמי. מאז ועד עתה ישנם לא פעם מתיחויות בהקשר של פיתוח ושימור המקום הקדוש לעם היהודי.

בין השנים 1999-1996 אנשי הוואקף, יחד עם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בישראל ביצעו פשע ארכיאולוגי בל יכופר  וחרשו והרסו באופן בלתי חוקי את מבנה התת -קרקעי גדול המכונה 'אורוות שלמה' שבפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית בכוונה להפכו למסגד ענק.

הארגונים האסלאמיים לא הססו וגייסו כלים כבדים כדי לחפור בור עצום ממדים עבור הכניסה הראשית למסגד. העבודות גרמו הרס רב לעתיקות ומידע ארכיאולוגי יקר ערך אבד. בנוסף לכך, שטח נרחב מצפון לאורוות שלמה שוטח בכלים כבדים ובמקום הוכשרה רחבה מרוצפת.

9,000 טון מהעפר היקר הזה הושלך כדומן על ידי ארבע מאות משאיות במורדות נחל קדרון (ומעט ממנו במקומות נוספים) המבצע של הוואקף גרם לתרעומת גדולה בארץ ובעולם. בדיעבד הוחלט לנסות לאסוף את שכבות העפר שכללו שרידי ממצאים מתקופות שונות על מנת לדלות מתוכו מה שאולי עוד נותר להציל… ומי יודע מה כבר נקבר לנצח תחת מכבש ההרס השיטתי?! אך לטובת קטני אמנה מסבירים החוקרים כי אף מהעפר הדל שנותר הצליחו לדלות ממצאים נדירים במינם.

מה הם למעשה מפעלי הפרויקט? עמותת "הקרן לקידום הארכיאולוגיה בישראל" הוקמה על ידי ד"ר גבריאל ברקאי וצחי דבירה. ביוזמתם רקם פרויקט סינון העפר עור וגידים, וברשותה ממצאים שנאספו במשך 13 שנות סינון. ד"ר גבריאל ברקאי התפרסם בזכות גילוי שבע מערות קבורה באזור של גיא בין הינום. למעשה, רוב המערות היו מרוקנות כתוצאה משוד קברים אך באופן יוצא דופן ומעורר השתאות במערה אחת לא "טיפלו" השודדים. הייתה זו מערה מחולקת באמצעה בתקרת ביניים, תקרת הביניים התמוטטה וכסתה על דרגש הקבורה. מתוך כך הסיקו השודדים כי המערה ריקה. גם פרופסור ברקאי היה משוכנע כי מדובר במערה ריקה עד שלפתע אחד הילדים שהתנדבו לעזור בחפירות במקום גילה שברי כדים ועצמות ולאחר חפירה זהירה התגלתה מערת קבורה של תשעים וחמשה נקברים כולל מנחות, תכשיטים, קדים וגם קמעות. כאשר הממצא המפתיע ביותר שאף זכה לתהודה עולמית היה שתי לוחיות כסף קטנות ומגולגלות, המתוארכות לשנת 600 לספירה. שלוש שנים חלפו בטרם הצליחו לגלות את התוכן הכתוב על גבי הלוחיות ולאחר שימוש באמצעים טכנולוגים מתקדמים ומבלי להזיק לטס הכסף התגלה כתובת של ברכת הכוהנים המסורתית. פריט זה מהווה את הכתובת המקראית הקדומה ביותר שהתגלה עד כה. כיום מוצג הפריט במוזאון ישראל.

לעומת זאת צחי דבירה התפרסם בזמנו בעקבות החשיפה כי הוואקף המוסלמי במסגרת עבודות שיקום שערך בהר הבית הצליח לאתר מספר ממצאים ארכיאולוגים משמעותיים אך החליט לא לחשוף לעולם את התגליות. צחי דבירה הוא זה שחשף זאת במקומו. בין התגליות: רצפת פסיפס ביזנטית שהייתה תחת השכבה הקדומה של מסגד אל אקצה מה שאולי יכול לתמוך בהשערה כי את המבנה בנו הביזנטיים ולא המוסלמים, בנוסף נחשפה מנהרת סתרים סמוך לכותל הדרומי ואף מקווה טהרה מתחת לחזית של מסגד אל- אקצה.

ב1970 בוצעה על ידי הוואקף חפירה נוספת ללא פיקוח ארכיאולוגי אחד הארכיאולוגים בשם זאב ייבין שביקר במקום גילה ואיתר קיר מסיבי קדום, לאחר שבוע הגיע שוב על מנת לתעד את הממצא החדש, אך להפתעתו הקיר נעלם. העלמות הבלתי מוסברת הגיעה עד לראש הממשלה גולדה מאיר אך ללא הועיל. והדבר נשמר בסוד כשמונה שנים עד אשר פורסם על ידי חוקר המקדש, אשר קאופמן.

אורוות שלמה

ובכן לא סוסים ולא יער. הצלבנים הם שהעניקו למקום את השם שלא בהכרח מעיד על סיפורו. החוקרים משערים כי האולם המכונה "אורוות שלמה" נבנה עוד בימיו של הורדוס בתקופת בית שני כאשר הרחיב את שטחו של הר הבית בכפלים וכדי להקל על הלחץ על החומות בצד הדרום – מזרחי של ההר. בטבורו של  המקום נמצאו שרידים של קשת גדולה ומשערים כי המקום היה חלק ממבנה מלכותי מפואר מוקף עמודים שעמד בצילה הדרומית של רחבת הר הבית וכונה "הסטיו המלכותי". המבנה נבנה במשך שמונה שנים והיה המבנה המפואר ביותר ברחבי העולם העתיק. הצלבנים ממסדר הטמפלרים – שנחשבו ליחידת העלית של הצבא הצלבני, הם  שטעו וחשבו כי מסגד אל אקצה הוא "מקדש שלמה" הפכו את האזור למקום קשירת סוסיהם ומכאן הגיע השם :"אורוות שלמה".

שורות האבנים במקום מורכבות מאבנים בעלי סיתות בשוליים – מה שמאפיין את הבניה ההרודיאנית בתקופת הורדוס. לא ברור האם האבנים הללו היו חלק בלתי נפרד מהמבנה בתקופת בית שני.  בעקבות חפירות שנעשו במקום על ידי המוסלמים התגלה שער מוסתת במקום שהיה מכוסה עפר. בעקבות זאת, חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן מציע כי לדעתו כל האזור הדרומי בו שוכן גם אולם אורוות שלמה לא היה מכוסה כלל וכוסה רק בתקופה הביזנטית או המוסלמית הקדומה. עדות נוספת לכך היא שרידי שער הכותל המזרחי של הר הבית בפינה הדרומית – הנמצא בגובה זהה לשער חולדה – בקרקעית של אורוות שלמה. עם זאת מדובר במקום שנמצא מעל הקרקעית של הכותל ויש צורך במדרגות להגיע אליו. מסקנת הרב, מכיוון שאין טעם ליצור שער שחציו מדרגות וחציו יהיה תת קרקעי עד המפלס העליון כנראה שהשער לא היה תת קרקעי והאזור לא היה מקורה. לעומת זאת קשת וילסון הוליכה בדרום למפלס בגובה הר הבית (בשטח לא מקורה) – והובילה לשטח צר מוגבה בדרך להר הבית.

לאחר חורבן בית המקדש בשנות ה-70 לספירה בתקופה הביזנטית מאמינים כי נבנה במקום מקדש רומי פגאני על פי הוראתו של הקיסר אדריאנוס. לאחר מאתיים שנה נהרס המקדש הפגני ברעידת אדמה וכעבור שלוש מאות שנה בתקופת השלטון המוסלמי הגיע השליט עומר ושאל בעצת ידידו – יהודי שהתאסלם היכן להקים את המסגד? היהודי המומר הציע להקים זאת על בסיס בית המקדש היהודי הקדום על בסיס אבן השתייה וכשהפנים לכיוון מכה. עומר לא קיבל את עצתו והקים את בית תפילה המוסלמי  "מסגד עומר" כשפניו מופנות לעיר הקדושה לאיסלאם – מכה, בקצה הדרום מזרחי של ההר ואין לבלבל בינו לבין כיפת הסלע שבנויה על פי המסורת על אבן השתייה. כיפת הסלע למעשה לא נועדה לשמש כלל כמסגד. (למרות שהיום מתקיימים לעיתים תפילות במקום ולעיתים משמש כעזרת נשים ) יש חוקרים המשערים כי מטרת השליט בבניה של המסגד היית למנוע או לדלל את עליית המוסלמים למכה. בתקופה מאוחרת יותר הגיעו הצלבנים וכבשו את ירושלים, או אז הפך אזור הר הבית למקום מוזנח ומכוסה אשפה במטרה לבזות את המקום המקודש ליהודים. ואילו השליטים המוסלמים שהגיעו אחריהם הלכו ובנו עוד ועוד מבנים הקדושים לאיסלאם.

סינון עפר – חוויה מאובקת

פרויקט סינון העפר קיים מ-2004 ועבר ממקום למקום עד שהגיע לגבעת משואה אם תתאמצו תוכלו לגלות את הר הבית נשקף מאחד התצפיות. במגרש הרחב (מתחם שאמור לעבור שדרוג כך לפי הארכיאולוגים באתר)  הנה כבר נערמו להם כבר דליים עם עפר ושברי אבנים מחכים לגואל. כל דלי מרוקן לתוך תבנית ועליה רשת, על האבנים ועפר מתיזים מים- שיטה שהתגלתה כעוזרת לזיהוי הממצאים הקטנים שיכולים בקלות להיבלע. ולאחר מכן פעולת המיון. לא פשוט למצוא ממצאים שווי ערך, יש לזכור כי טרקטור אימתני עבר במקום והרס כל ממצא בגודל סביר, הממצאים היחידים ששרדו צריכים להיות בגודל קטנטן של כמה סנטימטרים. למרות זאת מספרים לנו כי השיא היה מציאת 4 מטבעות מימי קדם  בדלי אחד!

בין הממצאים המעניינים שאותרו ישנם  ממצאים מבית ראשון: חרסים, ראשי חץ של הצבא הבבלי וראשי חץ קדומים אף יותר, חותם מעוטר בצורת שני בעלי חיים שהיה קשור בחוט לצוואר או לזרוע "כחותם על לבך כחותם על זרועך." החותם היה סמל אשר הודפס על מכתב בדיו או בשעווה. על מנת לפתוח את המכתב היה צריך לשבור את הסמל, וכך היה סימן הכר שהמכתב לא נפתח בידי זרים וכי שולח המכתב או בעל החותמת.

בנוסף נמצאו שברי חרס בצורת אוזניים, ושבר נוסף של חרס בצורת רגליים של בעל חיים. האם הפריט היה שבור או שמא שנבר במסגרת חפירות הוואקף, זאת שאלה מעניינת.

בתקופת בית שני התחילו כבר להנפיק מטבעות וכך נמצאו מטבעות מתקופת החשמונאים ואגריפס. בין השאר נמצאה לה מטבע קטנה ונדירה שהוטבעה בירושלים עצמה, בשנה הראשונה למרד נגד הרומאים ועליה חקוק כי זו היא מטבע מחצית השקל. סך כול המטבעות שאותרו במסגרת סינון העפר הוא 3,500 אלך מטבעות עתיקים מתחילת התקופה הפרסית שאז החלו להנפיק מטבעות ועד לתקופה העות'מאנית. חמשה מטבעות מעניינים נוספים נמצאו מהתקופה הקדומה שבה עולי הרגל היו נוהגים להמיר את התרומות והמעשרות במטבעות כסף. שלושה מטבעות שלמים ושני מטבעות שחוקים ועליהם חקוק כתב עברי קדום: " יהד" המטבעות אם שאלתם, בגודל זעיר של 7 מ"מ בלבד. מדובר במטבעות הראשונות שהוטבעו ביהודה שהייתה בתקופת האימפריה הפרסית שלאחר גלות בבל, ראשות עצמאית. המטבעות מעוצבות כשעליהם מתנוסס סמל של תנשמת בדומה למטבע הנפוץ באותה תקופה "האובול האתונאי" המטבעות מסמלות בין השאר את תקופת המעבר בין סחר החליפין בסחורות ומתכות יקרות לפי משקל לשיטת המטבעות המקובלת עד ימינו.

ריבועי פספס שיש מרהיבים שהתגלו והיו לחידה שנפתרה אך ורק בזכות עובדת שהייתה אף מתמטיקאית בהכשרתה, ועלתה על כך כי מדובר בריצוף ייחודי של צורות גאומטריות כגון משולש, מרובע וכדומה המשלימים האחד את השני במשחק צבעים יפהפה. משערים כי זו היא דוגמת הריצוף החיצונית של הר הבית  המתאימה גם לתיאור של יוסף בן מתתיהו . תימוכין לכך למצוא גם בארמון הורדוס ביריחו על פי דוגמת הטיח שנותרה במקום. וזה מה שנאמר אף במשנה על עבודת הכהן הגדול "יוצא ועומד על רובד רביעי שבהיכל", מפרש הברטנורא כי זאת השורה הרביעית של אבני הריצוף.

ואפילו קוביות משחק זערוריות אותרו בין הפסולת והעפר. 1.5 סנטימטר זה הוא  הגודל של אחד מקוביות המשחק היותר גדולות שנמצאו במסגרת החפירות. מה  שמלמד שתופעת המשחק בקובייה הייתה רווחת שמא בשל כך חז"ל יצאו נגד מנהג זה כמה פעמים.

וגם תכשיטים לא חסר: חרוזים פזורים, טבעות ואפילו חותם של קאדי/ שופט מוסלמי מפורסם מהתקופה הטורקית.

אז קדימה לעבודה הפשלנו שרוולים. את העפר בדלי שלנו החלנו למיין בחשק רב וכך זכינו למצוא עצם עוף, שרידי רעפים מודרניים, שברי זכוכית (שארכיאולוג שאותו שאלנו סבר כי לא מדובר בזכוכית עתיקה), וסתם חלוקי בטון שנקלעו בטעות. אף תגלית מעוררת סערה. (אך ליתר בטחון שמרנו כמה חרסים בפינה לבדיקה חוזרת של ארכיאולוג מומחה…)

ממצאים מסקרנים

אחרי עבודת מחקר מאומצת על הממצאים שאותרו ונמצאו – נותרו עוד כמה ממצאים שהארכיאולוגים לא הצליחו לפענח את מטרתם ועד היום נותרו כחידה.

הראשונה: אבן צור עטופה בעופרת. אחד הארכיאולוגים העלה כרעיון שאולי אבן זו שימשה כסכין לביצוע ברית מילה בעת העתיקה – אך הרעיון נזנח די מהר, סבירות גבוהה יותר שמדובר במצת.

בצורתה דומה אבן הצור למצת צור שמוכר כי היה בשימוש עד המאה ה-19 – והורכב בבריחי אקדחים ורובים – עיטור המעטפת נעשה ביד אומן כך שמאמינים כי היה בשימוש כמצת צור בשימוש אישי.

בנוסף התגלתה אבן חרס הנושאת עליה כיתוב חקוק של המילה "קלע" האם הכוונה לכף הקלע? האם מדובר באבן עם כתובת קבלית? ולאיזה תקופה שייכת  האבן? עוד חידה שממתינה לגואל.

כלי זעיר קטן שהתגלה, עם חלק עליון שקוע כנראה לקליטת נוזל יקר כבושם. על הכלי יש עיטור של ידיים מושתות עיטור שמוכר גם מאומנות המזרח הקדום החוקרים נוטים לתארך את הפריט לתקופת בית ראשון. ההשערה  שעלתה בקרב החוקרים כי כנראה מדובר בכלי תמרוקים או איפור.

אבן מעניינת ועליה חרוט כוכב מסביבו נקודות ומעגל חותם – ממצא זה גם ימשיך להעסיק את החוקרים, הסברה הרווחת היא שמודבר בסוג של חותמת אבן שהייתה בשימוש נרחב בתקופת ימי בית ראשון. אך מה משמעות הסמל של הכוכב? האם מדובר במשמעות אסטרולוגית? לא לחוקרים פתרונים.

"יהי רצון מלפניך… מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו במהרה ותגדל כבודו".

השארת תגובה