"כי לא ידעתי" // הרב שמואל רבינוביץ

דברי הגות ומוסר לפרשת השבוע – פרשת בלק

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

בלעם אומר אל מלאך ה': "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך". וביאר בספר חסידים: שחטאו של בלעם היה: "כי לא ידעתי". איך יתכן שהוא רואה את שינוי הבריאה שסביבו ואינו מבין כי הקב"ה מדבר אליו באמצעות זה שהוא מכה את אתונו? וזה היה חטאו.
(מספרים שהרה"ק רבי בונים מפרשיסחא אמר פעם אמרה זו מעצמו בסעודת היום של שבת קודש פרשת בלק, והנה לאחר הסעודה התנמנם קמעא ולפתע ננער וביקש ממשמשו שיביא ספר חסידים. ולשאלת המשמש היכן לפתוח את הספר? השיב הרבי רבי בונים כי יפתחנו היכן שהוא ויקרא ממנו, והנה נפתח בדיוק באמרה נפלאה זו. אמר הרבי ר' בונים, כי עתה נודע הדבר , לפי שבעת שהתנמנם נגלה אליו רבינו יהודה החסיד מחבר ספר חסידים ושאלהו מפני מה אינו לומד בספרו ולא ידע מה רצונו ממנו. ועתה כאשר נפתח באותו מקום בדיוק, הבין שרצה לומר לו שנתכוון על דברים אלו).

הרה"ק רבי צבי הירש מזדיטשוב זצ"ל שיום ההילולא שלו חל בי"א תמוז אומר בספרו "עטרת צבי" על מאמר הגמרא בערכין שיסורין הם אפילו אם התכוון להוציא מטבע קטנה ועלתה לו מטבע גדולה או שנהפכה חלוקו. ואמרו שם בגמרא, שאם עברו עליו ארבעים יום בלא ייסורים, כבר קיבל עולמו בחייו. אך אם אתייסר אפילו מעט באותם ייסורים קלים המוזכרים בגמרא, די כדי שלא יאכל חלקו לעולם הבא בחייו.

וביאר בשם הבעש"ט את דיוק לשון הגמרא ששואלת עד היכן 'תכלית' ייסורים. כי כאשר הקב"ה מכה את האדם, אין זה כדי לייסרו ולהרע לו, אלא כדי לעוררו. ולפיכך אם האדם מתעורר מייסורים קלים כאלו שעלתה לו מטבע שלא התכוונן אליה, כי אז הגיע אל "תכלית" הייסורים ודי לו בזה. אבל הנוהג כבלעם "כי לא ידעתי" – ואינו מבין כלל כל רמז הנשלח אליו מלמעלה כי אז עלול לרדת לאבדון.

הגר"י נויברט זצ"ל בהקדמה לספרו הנודע 'שמירת שבת כהלכתה' מספר איך הגיע להוציא את ספרו אשר זכה כי יגיע לכל בית בישראל: "שנתיים וחצי רצופות, שהינו בבונקר בתקופת השואה ללא שום דבר. היו לנו שם רק 2 ספרים, גמרא כתובות ומשנה ברורה חלק ג'. וכך שנתיים וחצי למדנו רק הלכות שבת. נאסר עלינו להתקרב לחלונות, לא היה שם איש מלבדנו. החורף האירופאי חתך את בשרנו. על תפילה בציבור כלל לא היה על מה לדבר. מה שנותר לנו זה לשבת וללמוד בספרי הקודש שהיו שם.

"נשארתי באמסטרדם אבל ציפיתי כל העת לצאת כדי להגיע לארץ ישראל. באביב תש"ו התארגנה קבוצת עולים בלתי ליגאליים. הגבולות היו עדיין סגורים בשל תוצאות המלחמה, נאלצנו לעבור אותם במסווה של חיילים אמריקניים כשאנו לבושים במדים שלהם, וכך חצינו גבולות עד שהגענו אחרי שבועות ארוכים לעיר הנמל מרסיי בצרפת".

כשהגיעה אנייה להפלגה לארץ ישראל, הורו לנו לעלות על האנייה בשבת. הדבר ציער אותי במיוחד, לאחר שכל שנות המלחמה הצלחנו לשמור מצוות עד כמה שאפשר, ובמיוחד שמירת שבת קודש, איך יתכן שדווקא עכשיו עם החירות עלי לחלל את השבת?

"מצבי היה עגום, והיה נראה בעיני כסכנת נפשות, להישאר במקום זר בלי כסף, בלי אוכל, בלי כל רכוש. בלית ברירה נאלצתי לעלות על האנייה. הדבר נחרט בי למשך שנים רבות כשנתברר לי לאחר זמן כי זה לא היה אלא מעשה תרמית של מחללי שבת שרצו שאנו הקבוצה הדתית נחלל את השבת". וממשיך לתאר הגר"י נויברט כי הנסיעה באותה אנייה היתה נוראה ואיומה, "נסענו 3 שבועות באניית דייגים טורקית, בתנאים קשים, חום יוקד ומעט אוכל. לכל אורך הדרך נפטרו אנשים, והיה צורך להוריד את הגופות לים, כדי למנוע התפשטות מחלות".

כשהגענו לחוף הארץ נתפסנו מיד על ידי האנגלים. ברוך ה' שנותרתי בחיים אחרי הנסיעה הזאת. אך מכל התלאות, מה שזכור וכואב יותר מכול, היה: אותו חילול שבת אחת.

ואמנם כן, אותו חילול השבת שנגרם בשגגה, הוא אשר הוביל לחיזוק שמירת שבתות הרבה, וכפי שאמרו חז"ל: ' מוטב שיחלל שבת אחת כדי לשמור הרבה שבתות". כפי שהוא סיפר על קבלתו לחבר את הספר 'שמירת שבת כהלכתה' שזכה לתהודה נרחבת: "כאשר היה עליי לעלות על האנייה ולחלל שבת, מפני החשש לפיקוח נפש, קיבלתי על עצמי שאם הקב"ה יזכה אותי ואגיע אל המנוחה ואל הנחלה – אעשה משהו עבור השבת. וכך עלה הרעיון חיבור ספר 'שמירת שבת'. היה זה אחרי הולדת בני בכורי, נתתי אל לבי שאין ספר מקיף האוסף בתוכו את כל הלכות שבת על בוריין בשפה ברורה ושווה לכל נפש כדי לענות על השאלות הרבות המתעוררות בכל שבת".

זה הלקח מפרשתנו, אם שמים לב על כל מה שקורה אתנו הרי שלא רק שיוקל עלינו בייסורים, ולא נסבול ייסורים קשים ח"ו, אלא אף נזכה לגדולות ונצורות. וזהו מוסר השכל שלמדנו מחטאו של בלעם אשר חטאו הגדול היה – לא ידעתי – חוסר תשומת לב.

השארת תגובה