איווט עוד יבקש לשלול את אזרחותנו

ככל שזה יהיה תלוי בידיו הכבולות (מטאפורית, בינתיים), נתניהו ימסור את האקדח המשפטי אך ורק לידיים נאמנות ובטוחות. לשר כלבלבו (כלבבו, כלבבו) שניתן לסמוך על כך שברגע האמת ילחץ על ההדק ויירה ללב המטרה – ועדיף אחד כזה שיסביר בדיעבד שבכלל התכוון לפגוע ברצפה

אמיר אוחנה עם נתניהו
אמיר אוחנה עם נתניהו
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

את המידע קיבלה איילת שקד בעיצומה של חופשה קרירה מעבר לים. הגעתו לאוזניה בהחלט לא סייעה להעלות את הטמפרטורה ואת מדד הטמפרמנט בסביבתה. בצלאל סמוטריץ' באצילותו הידועה, כך נמסר לגברת שמחשבת את צעדיה, יצא מגדרו והבהיר כי הוא נכון לוותר למענה על תיק המשפטים. ויתור הרואי שכזה לא נראה במערכת הפוליטית מהיום בו ויתרה לבני להרצוג על הרוטציה לראשות הממשלה. אין כמו לוותר באבירות על מה שלא יהיה שלך ממילא.

סמוטריץ' שנגמל סופית מרעיון ההיאחזות במשרד המשפטים, לא אמר את שאמר אך ורק בגלל התאהבותו במשרד התחבורה, עתיר המשאבים ומרובה המסלולים. מי שמכיר את המשרד שהפך לאימתני עוד יותר בתקופות כהונותיו של הבולדוזר ישראל כץ, יודע שלא רק באספלט עסקינן אלא גם בג'ובים מרובים – ביבשה, באוויר ובים, בכבישים סלולים ובדרכי עפר. תנו לסמוטריץ' המוכשר קדנציה מלאה בתפקיד – ולאחריה המנגנון הדתי-לאומי שיודע לשורר למי שגמל עליו, יאמר את דברו בנוגע לזהות הרצויה של מי שיעמוד בראש המפלגה.

השר האחראי על מעברי הגבולות (עוד כר נרחב לג'ובים ולמינויים) בממשלת המעבר נהנה מכל רגע של כהונה זמנית במשרד, אך זו לא הסיבה היחידה שגרמה לו לשחרר את ההצהרה הנדיבה. לאוזניו של שר התחבורה הטרי טופטפו המסרים שהגיעו גם לאוזניה של שקד. כשהוא שקוע עד צוואר בצרות פליליות ופוליטיות – נתניהו שב והבהיר לאחרונה כי תיק המשפטים לא יעמוד למכירה או למסירה. סמוטריץ' למעשה, לא ויתר על מאומה.

"נתניהו לא יוותר על תיק המשפטים ויהי מה", הבהיר גורם בכיר בסביבתו של נתניהו הנחשב לכזה שמתמצא בצילומי מצב מעל ומתחת לפני השטח ועיניו חודרות וצופיות, כמו עין אלקטרונית של המכשול שהולך ומושלם בעוטף עזה. הרציונל לכך ברור ומתחדד דווקא בעת הזאת, כשהאופציות הולכות ואוזלות, כמו דלתות כבדות הנטרקות מאחורי הבא בשערי מצודה. אם במועד ניהול המשא-ומתן האחרון היו לנתניהו כמה כדורים בקנה – שהתגלו בדיעבד ככדורי סרק-סרק, הרי שבסבב הבא, ייוותר לו במקרה הטוב רק כדור אחד.

ככל שזה יהיה תלוי בידיו – הכבולות לאחרונה (מטאפורית, בינתיים), נתניהו ימסור את האקדח המשפטי אך ורק לידיים נאמנות ובטוחות. לשר כלבלבו (כלבבו, כלבבו) שניתן לסמוך על כך שברגע האמת ילחץ על ההדק ויירה ללב המטרה – ועדיף אחד כזה שיסביר בדיעבד שבכלל התכוון לפגוע ברצפה.

במוצאי הבחירות הרגיש נתניהו על גג העולם הפוליטי ואולם המשפט. הוא ראה בעיני רוחו איך פסקת ההתגברות עוברת כמו סכין בשרית בחמאה – ואצל ביבי כידוע אין בכך כל סתירה. גם לחרדים שמסתופפים מזה שנים סביב שולחנו זה מעולם לא הפריע להצטרף אליו בהגיע מנת הקינוחים. מכל חגיגת הבשר-חלב הזאת, נותרה לבסוף רק הסכין לבדה.

הגלידה והגילדה

מגלידת הפיסטוק שביבי קיבל מהבוחר הישראלי, נותרה בידיו לבסוף עיסה דביקה ונמסה של שלולית עכורה. ההליכה המאולצת לבחירות נפלה על נתניהו כמו פטיש חמישה קילו על הראש. ביבי היה הראשון שזיהה את השפעת המהלך על גורלו המשפטי. הוא הבין שגם אם יעלה בידיו לעשות את הבלתי אפשרי ולהרכיב ממשלת 61 נטולת איווט, הוא יגיע למועד הרכבת הממשלה הבאה בזמן פציעות, כשהוא משומע ועומד מול היועמ"ש, עם כתב אישום שאו-טו-טו מוגש ועם הלשון בחוץ.

נתניהו מבין טוב מכולם שעל מנת להביס את הגילדה המשפטית בקרב חייו – הוא זקוק למרווח נשימה שהתקצר משמעותית עם פיזור הכנסת, שעה קלה אחרי כינוסה. רגע נפילת הפטיש היה כשנתניהו ישב עם אבי גבאי, מנוחתו הפוליטית עדן, והציע לתת בידיו למשמר את תיק המשפטים. באותם רגעים דומה היה שביבי נואש ממהלך חקיקתי ורצונו האחד והיחיד הוא להגיע לאולם המשפט כשהוא מוקף במאבטחי השב"כ. בכף-סופית ולא בסמך.

בשבועות האחרונים עוד שגה נתניהו בדמיון ביטול הקדמת הבחירות. גם הרעיון הזה נקבר בסל המחזור הפוליטי אליו הושלכו אבי גבאי וטל רוסו, רמוסים ודחוסים. הטירון הפוליטי, רב-אלוף (במיל') בני גנץ למד מהטעויות של ראשי העבודה לשעבר הרצוג וגבאי וסירב להצטרף לפוטו-אפ של פגישה משותפת עם נתניהו ואדלשטיין. רק זה מה שחסר לו להיצלב בראש המהדורות ולגמגם עצמו שלא-לדעת בעוד מופע אימים של יו-יו-יו, בניסיון פתטי להסביר לצופים מדוע נפל בפח שטמן נתניהו לקודמיו. לחזית הסירוב של ראשי כחול-לבן, הצטרפו כל ראשי האופוזיציה – בסוג של אחדות שנדיר למצוא דוגמתה בצד הימני של המתרס.

ביבי של התקופה האחרונה נראה כמי שאיבד את רוח הלחימה. ברק הולם בו בארסיות בכל מדיה אפשרית ונתניהו רק מפטיר מילה או שתיים על הרודן הקטן. גם אלת המזל ששכנה קבע בבלפור עד לאחרונה, נעלמה כלא הייתה. האתיופים שמזוהים אלקטורלית עם נתניהו מבעירים את הרחובות. האילתים שהצביעו לו בהמוניהם חשים כמי שהושלכו בלי מצנח ממעוף הציפור.

האיש שהמציא את המעבר הפוליטי ממגננה להתקפה – מוצא עצמו כמי שלא מפסיק לגונן על שערו (השער המחורר, כמו השיער המפורץ). איפה נתניהו ונאום החמוצים שהזכיר את הפאתוס של בגין בנאום הצ'חצ'חים. רק לפני חודשיים הוא ריסק באגרוף אחד את לפיד וגנץ, אשכנזי ויעלון יחדיו, הציג אותם בגמגומם ותפס אותם בשמאלנותם, אז איך זה שלפתע לשונו נאלמה דומיה? לאנשים שמלווים את האיש מזה שני עשורים, ולא רק למאבטח לשעבר שהפך למתנקש בהווה, ביבי מודל 2019 מזכיר את נתניהו של 99' באותו עימות זכור לשמצה עם איציק מרדכי. נרפה וכבוי, מתגונן ומזיע. מטיפות הזיעה האלה, התקשורת הישראלית מילאה כינרת שלמה של כותרות וידיעות.

מוקדם להספיד את האיש שהצליח לנצח בעבר את המדדים והסקרים. מהמקום הכי נמוך בעולם (בסקרים שמפלחים את הגוש ומורידים אותו סדרתית מתחת לרף ה-61) הוא התעורר השבוע וחזר לככב ברשתות. הביטוי המוחשי לכך שהביבי-מאניה מחליפה את הדפרסיה הוא חידוש המלחמה על תיק המשפטים. אם בעודו כורע תחת עומס תיקיו הפליליים, ביבי שב ונושא עיניים לתיק המשפטים – הרי לכם אות וסימן כי מבחינתו טרם נאמר המשפט האחרון.

שירות חרדי

נתניהו הוא אחרון המאמינים אך בינתיים המנדט ה-61 לא בא, וגם לא מצלצל למרכזיות עורכי הסקרים. נכון להיום המשחק הפוליטי מורכב מאוסף של מטילי וטו. עולם פוליטי שכולו אומרי לא-לא. החרדים מטילים וטו על ממשלה עם לפיד, מחנה המרכז-שמאל מטיל וטו על ממשלה בראשות נתניהו ואיווט ליברמן מצדו מטיל וטו על ממשלה עם החרדים.

בלי מילה (ואיזו מילה) על איווט אי אפשר. מדהים להיווכח איך מתדרדר והולך לו משבוע לשבוע השיח של האיש מרובה הזכויות, שתרם את חובו לחברה (של בתו) ושמלווה את כל מקורביו לשעבר לאולמות המשפט. בקצב הזה איווט עוד יבקש לשלול את אזרחותנו ואת זכות ההצבעה על בסיס אותה סיסמה נושנה שכרכה בין נאמנות לאזרחות. בכל שבוע דומה שהאיש מגרד את התחתית, אך אז הוא יוצא עם עוד אמירה מבחילה ומגלה שאין תחתית לתחתית. בהשוואה לאיווט של העת האחרונה אפילו רון קובי נשמע כמו חסיד אומות העולם. אם רונצ'יק הטברייני שלנו יצליח לגנוב לליברמן כמה אלפי מצביעים הרי שלא רק דחייה של שבועיים בהליך ההדחה מגיעה לו, אלא גם אות יקיר שר הפנים.

הסקרים של התקופה האחרונה מלמדים שהגרעין הקשה של שנאת החרדים עדיין כאן – והוא עושה את דרכו הפעם, נוהר ממש, לרשימתו הימנית של איווט. את הפרחים הקמלים החרדים צריכים לשלוח לאהוד ברק ששב והשמיע השבוע קולות של פיוס בסוגיית הגיוס. כמו בהקמת הרשימה, ניכר שברק לא נעול על הנוסחה, אך שם כמו פה – האווירה שנוצרת היא שחשובה.

גם כשהוא נע ונד מעל ומתחת לאחוז החסימה ברק מצליח לתזז את נתניהו יותר מהחבורה היבשושית שעומדת בראש מפלגה של שלושים וחמישה מנדטים. הערך המוסף של האיש שווה יותר מסך כל סקריו. המודל שברק מציע לא ישים משפטית וציבורית. את הצעת הפטור הכמעט גורף מגיוס, במתכונת שהוא הציע, בג"ץ יפסול כלאחר יד בשל פגיעה בערך השוויון. גם במישור הציבורי הפנים-חרדי – לא קם המנהיג שיחתום על הצעה שתכלול באופן כה גורף חובה של שירות אזרחי.

השירות האמיתי של ברק הוא יותר חרדי מאשר אזרחי. התייצבותו החזיתית של החייל מספר אחת, בסחף אנרגטי שאין לו מתחרים, נגד דחלילי ביטחון כאיווט ולפיד ממסמסת את המאבק של שני הטוראים בחרדים. תורמת לכך לא מעט גם העובדה שכל הרמטכ"לים שקפצו לבריכה הפוליטית אוחזים באותה דעה – שברק משמיע באומץ מעל כל במה.

ברק מעז לדבר גלויות על ממשלה של שותפות מלאה עם החרדים – כשהערך המוסף של דבריו ברור. מבלי להזכיר את איווט ברק בעצם מבהיר שמבחינתו, עדיפה ממשלה עם החרדים על ממשלה עם איווט, גדול הזכאים.

כדי לרבע את המעגל ולהקים ממשלה מכהנת ומתפקדת, בכנסת ולא רק ברשתות החברתיות, מישהו מאומרי הלאו יצטרך לומר הן – וזאת אם הסקרים יתממשו ולמחנה הימין נטול ישראל ביתנו לא יהיה רוב של 61.

בהנחה שכחול לבן לא תחבור לנתניהו וחזית הסירוב של ראשיה שהחזיקה מעמד בסיבוב הראשון תשרוד גם את תלאות הסיבוב השני, תרחף על הנציגות החרדית סכנה ברורה ומיידית של ישיבה באופוזיציה. מהלך הנגד החרדי לתוכנית ליברמן להדרת החרדים, יכול להיות בהחלט הסרת הווטו החרדי על יאיר לפיד. ישיבה בממשלה לצדו של לפיד, כאשר בראש השולחן יושבים אנשים מתוני שיח חילוני-חרדי כמו גנץ ויעלון, ברק ופרץ – נשמעת לפתע כמו האופציה הפחות גרועה. אחרי ששומעים את איווט בלילה וביום, גם לפיד כבר לא נראה ונשמע כמו יאיר האיום.

השארת תגובה