מי הבא בתור // מסקי שיברו

משטרת ישראל ונוער אתיופי
משטרת ישראל ונוער אתיופי
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אנחנו לא מחפשים רחמים. אנחנו רק רוצים שיפסיקו לרצוח את ילדנו! יש מאות אירועים בהם בני הנוער מהקהילה האתיופית חוששים לצאת מהבית!

מזמן הכתובת הייתה על הקיר, אבל לאף אחד לא היה אכפת. ברור, למה שלמישהו יהיה אכפת? למאות ילדים ונערים נפתחים תיקים פלילים ללא הצדקה ואני רוצה לומר לכם למה זה חמור: כי פשוטו כמשמעו, זה אומר שקוטעים את העתיד של הנערים עוד לפני שהם מגיעים לצבא. אם זה לא שיטה, אז מה זה?

ואתם קוראים לזה וונדליזם? אלימות? אני קוראת לזה התעוררות! כמובן שאני נגד אלימות, במקום שהמדינה תיקח אחריות שוב היא מאשימה את הקורבן. אני אומרת שמשהו רקוב בבסיס, כל חצי שנה ילד נורה בידי שוטר. אין דין ואין דיין ואומרים לנו שאנחנו אלימים? אמר לי פעם איש ציבור ידוע מאוד, אנחנו אהבנו אתכם כי אתם גרמתם לנו לאהוב את עצמנו, אבל אם לא תהיו נחמדים, אנחנו לא נאהב אתכם. אנחנו לא רוצים אהבה אנחנו מחפשים צדק! ומה חשבנו נתייחס לאוכלוסייה מסוימת בצורה מביישת במשך שנים ולא יקרה כלום? עכשיו יוצא הכל החוצה, אנחנו מתמודדים היום, הגיע הזמן שמי שעשה יתמודד עם התוצאות.

אנחנו מאוד אוהבים את המדינה ולא אוהבים את היחס כלפינו. ולגבי ההפגנה של יום שלישי, איפה היו השוטרים במשך שבע שעות?  מה זה כל השעות שהמשטרה קרא להן "הכלה"? לדעתי הם רצו לגרום לקרע בין הקהילה לבין העם שחיכה במשך שעות על הכביש, כדי שיהיו ממורמרים וישנאו אותנו.

למזלנו רוב האנשים במדינת ישראל הם נאורים, הבינו את המצב וגם הצדיקו אותנו. אנחנו לא רצינו בזה עם זאת לא הייתה לנו ברירה. לצערנו למדנו מהטובים ביותר, מה שכן בחיים לא חשבנו שנגיע לארץ הקודש ונעמוד מול אחינו היהודים במלחמה. נכון להיום זה המצב כמה נחמד היה אילו יכולנו להיות שקטים ושלווים אך לצערנו לא כך המצב. במהלך החיים שלנו אנחנו עוברים המון ניסיונות. לניסיונות שאנו עוברים בחיים צריך להסתכל כהזדמנות לגדול ולא לפחד להתמודד.

הכותבת היא אשת תרבות ומנהלת בי"ס לתיאטרון לילדים ונוער מהעדה האתיופית.

השארת תגובה