המחובר לטהור – טהור

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

פרשת פרה אדומה הנקראת בפתח פרשתינו פותחת במילים : "זאת חוקת התורה". ורבים כבר שאלו הרי מדובר במצווה ייחודית של טהרת טמא מת ומדוע נקראת בשם : "חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה"? רש"י מביא את דברי המדרש: אומות העולם מונין את ישראל , לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה ? לפיכך כתב בה חוקה. גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר י"ט ה'). אך עם כל זה מדוע נקראת "חוקת התורה" ולא "חוקת הפרה"?

הרה"ק רבי מאיר הגדול מפרעמישלאן זי"ע פירש את הפסוק: 'עם חסיד תתחסד, עם גבר תמים תתמם, עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל' (תהילים י"ח כו), על פי מה שלמדונו חכמינו ז"ל שהמחובר לטהור טהור. לכן דע כי אם אתה רוצה להיות חסיד, אז תידבק לחסיד ותהיה גם אתה חסיד. וכן אם רצונך להיות תמים, תידבק באיש תמים ותהיה תמים, אבל 'עם עקש תתפתל' אם תתחבר עם עקש, גם אתה תתפתל , לכן לא תתחבר עמהם.

פרשתנו אינה חוקת הפרה אלא "חוקת התורה", כיון שמלמדת אותנו להתחבר לטהור, כי בכך יש השפעה עמוקה בכל אורח חיינו להיות טהורים. ולהיפך מי שמתחבר לטמא אזי ההשפעה נוראה שכל מהותו – טמא.

מסופר שכמה עשרות שנים אחרי הסתלקותו של בעל התניא זי"ע, ביקש השלטון באזור האדיטש לסלול כביש בדיוק באזור מנוחתו של הצדיק. נחרדו היהודים מן הרעיון ששלטון הרשע הרוסי יחטט בקברו של אותו צדיק, ורבנים חשובים התכנסו לדון כדת מה לעשות נוכח התוכנית הזדונית.

לאחר דיונים הוחלט לשלוח משלחת רבנים אל שר החינוך בממשלת הצאר, שלפי הידיעות היה בסמכותו להשפיע בעניין. נסעו גדולי הרבנים אל לשכתו של שר החינוך, והחלו לדבר אתו סחור־סחור. לאחר כמה משפטים ראשוניים התחוור לרבנים כי שר החינוך של רוסיה היושב איתם הוא יהודי! באותו רגע הוקל לרבנים, עם יהודי אפשר לדבר בשפה ברורה. הם החלו לדבר אתו על המושג ׳צדיק׳ ועל גדלותו של בעל התניא.

נענה שר החינוך הרוסי ואמר: "מיהו בעל התניא? ומה זה צדיק? איני זקוק ללמוד מפיכם. את זאת אני יכול ללמד אתכם. אספר לכם סיפור ובסופו בקשה. אם תיענו אתם לבקשה שלי איענה גם אני לבקשה שלכם".

וכך סיפר להם השר: נער צעיר הייתי. אבי עליו השלום היה יהודי ירא ושלם, מחסידיו הגדולים של רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא אבל אני לא הלכתי בדרכו. רוחות זרות נשבו ברוסיה ואני נמשכתי אחריהן. רציתי ללכת לשרת בצבא ואחרי השרות הצבאי ללמוד באוניברסיטה.

חשכו עיניו של אבי והוא ניסה לדבר על לבי להשיבני אל הדרך היהודית, אבל אני כבר הייתי בחוץ. כיוון שראה אבא שאין עם מי לדבר וכל דבריו נופלים על אוזן ערלה, הוא ניסה לתקוף מכיוון אחר. רוצה אתה ללכת לצבא ולאוניברסיטה? יהי כך. אבל אתה הרי בא מבית של חסידים, בוא ניסע אל הרבי ותקבל את ברכתו. אתה עומד לעשות צעד משמעותי בחייך וצריך לקבל את ברכת הדרך כמקובל במשפחתנו.

לנסיעה הסכמתי. מה אכפת לי לנסוע. אמרתי לו שאם הוא חושב שהנסיעה אל הרבי תשנה את מחשבתי הרי הוא טועה. אבל הוא לא נרתע וביקש ממני:"מה אכפת לך לנסוע". הגענו לביתו של הרבי ואבא נכנס איתי פנימה והוא מספר לרבי על הבן התכשיט שלו שרוצה ללכת לשרת בצבא הצאר ומשם לאוניברסיטה. כלומר מבחינתו להפוך לגוי.

הרבי אמר לאבי: "אינני יכול לעזור לך. רק להציע שתיקח את בנך ותיסע איתו אל רבי שלמה מקרלין זי"ע. אם הרבי אומר שאינו יכול לעזור, הבין אבא שהמצב אבוד. אבל הוא ציית לרבו ולקח אותי לעיר לודמיר אל מעון קדשו של רבי שלמה מקרלין. אנו מגיעים לביתו בשעות הבוקר המאוחרות ומבקשים להיכנס אל הרבי אבל אומרים לנו שהדבר אינו אפשרי. הרבי עוד לא התפלל, הוא מהלך בבית אנה ואנה והטלית על כתפיו כבר שעה ארוכה. אני הייתי ׳על סיכות׳, כל הנסיעה הזאת הייתה למורת רוחי. אמרתי לאבא: אם אי אפשר להיכנס אל הרבי, אני עוזב את המקום. אבא חשש שמא אקיים את דיבורי. ניגש אל הגבאי והחל לדחוק בו, אנא, מקרה דחוף. אולי נוכל להכנס רק לדקה אחת.

הלך הגבאי לבדוק מחדש מה קורה, אבל הרבי המשיך ללכת הלוך ושוב והטלית עדיין על כתפיו. חזר עם התשובה "אי אפשר", ואבי שראה אותי מתחיל להתקרב אל דלת היציאה, ממש השתטח לרגליו של הגבאי בזעקות שבר: "הצילו, פיקוח נפש". חמל עליו הגבאי, ניגש אל הרבי ועצר אותו במהלכו כשהוא מצביע על אבא שלי ועלי וסיפר לו שאני מבקש ללכת לצבא ולאוניברסיטה.

הרבי הביט בי לרגע ואז ניגש אלי וזעק זעקה איומה: "אפשר קען זיין אנדערש?"(אולי אפשר אחרת?) יותר מזה הוא לא אמר, ואנחנו נשלחנו החוצה. אמרתי לאבי בלגלוג: חשבת שהרבי ישנה אותי? ובכן הנני להודיעך כי בקרוב אתייצב בצבא ואחרי כן אלך לעשות "שטאדירן" (להשתלם בלימודים) באוניברסיטה וכל נסיעתנו לכאן הייתה בזבוז זמן.

ומה אומר לכם? מספר השר היהודי רוסי לרבנים הנכבדים. הלכתי לצבא ומשם לאוניברסיטה בדיוק כפי שתכננתי. כמדומה לכם שפרקתי מעלי עול מלכות שמיים לגמרי. אבל האמת שבכל פעם שאני מבקש לעבור עבירה, נעמדת לפני דמות דיוקנו של רבי שלמה מקרלין וזעקתו מחרישה את אוזניי: "אולי אפשר אחרת", ואני כבר לא מסוגל לעבור את העבירה.

ובכן הנני מבקש מכם, סיים השר את סיפורו המרעיש, אתם תטפלו בזעקה הנוראה הזאת ותדאגו שהיא תפסיק להדהד באוזניי בכל פעם שהנני מבקש לחטוא, ואני אטפל בבקשה שלכם ואדאג שהכביש לא ייסלל על קברו של בעל התניא.

אין לדעת האם חזר השר בתשובה, אבל הכביש המיועד לא נסלל מעולם וציונו הקדוש של בעל התניא זי"ע שוכן באותו מקום מאז ועד ימינו. (סיפור זה מובא בכמה נוסחאות, אך זו כנראה הגרסה הנאמנה ביותר למקור).

כמה חסרה זעקתו של רבי שלמה מקרלין (שיום ההילולא שלו חל בחודש תמוז – כ"ב תמוז, תקנ"ב) שתעצור את העבריינים במרוצם ודהרתם לבצע את זממם. כל שעלינו לעשות בעת הזו, היא להתחבר לטהור שזאת "חוקת התורה", ואזי הזעקה והקריאה שניתן ללכת בדרך טובה יותר, תלווה אותנו.

השארת תגובה