נכון לעכשיו ליברמן הוא הלפיד החדש

לאחר הסיור שערך איווט בשעתו בקניון ביג באשדוד ביום השבת, דרעי הבהיר שהוא וליברמן כבר לא • מי שסלח במוצ"ש, יסלח אם המהלך ישתלם, גם במוצאי הבחירות

אריה דרעי ואיווט ליברמן
אריה דרעי ואיווט ליברמן

ריקנות יום שני בתקופה של כנסת מפוזרת – הורגשה השבוע במסדרונות המשכן. בבוקרו של יום, המשיך נתניהו לשחק בנדמה לי ולחלק את שאריות בשר דב הקוטב שניצוד בקדנציה שעברה. בצהרי היום התיישב הדב המולדבי לסעודת גבינות ודגים טריים במזנון הכנסת. למרות המיקום הגסטרונומי וההפרדה המלאה בין בשר לחלב תחת עינם הפקוחה של משגיחי הכשרות בכנסת – איווט ממש לא נשמע חלבי.

הרציונל במהלך השבועי של נתניהו – ניתן להבנה. חלוקת תיק התחבורה לסמוטריץ' מאפשרת לביבי להעלות את בצלאל מהרציף – לקרון. המהלך הזה, יגרום לקורא התיגר מימין לעסוק בעל כורחו בשביתות נהגי הקטר במקום להפגין נגד העברת הכסף הקטארי לרצועה. עסקת החופשי-חודשי הזו, לחודשיים-שלושה, משתלמת גם לסמוטריץ' שמבצר את מקומו כשר וחבר בקבינט, לקראת הישורת האחרונה של קרבות השליטה בכיפה הסרוגה. שטח משוחרר לא יוחזר.

חידת ההיגיון של ליברמן לעומת זאת – היא תעלומה מתמשכת. משבוע לשבוע האיש מגדיל את ההימור ומצמצם את האופציות להקמת ממשלה עתידית. על הדרך הוא מזגזג ומגדיר יעדים מחדש, כמו היה זכיין של קו המטרו בתל אביב. בתלבושת ספורטיבית כחלחלה, בלי סיכה נעוצה כדרכו בעניבה, פגשתי את ליברמן שנראה לרגעים כמו ספורטאי יותר מאשר פוליטיקאי. איווט הוא הראשון שזיהה את האינטרס הישראלי בגולן – ביקבי רמת הגולן, בעיקר – אך לפלטת הדגים והגבינות במזנון, הוא צירף השבוע רק כוס מים צלולים. מרתון הבחירות הכפול, מחייב סדר יום ספרטני נטול אלכוהול.

"הכל גן עדן", אמר לי מחולל הבחירות – וחייך כמי שהסקרים והתקשורת מאירים לו פנים. הגן עדן הנוכחי שלו הוא הגהינום שלנו. גזר הדין הסופי יינתן רק בחודש הרחמים והסליחות – אך תחושת הפלצות אוחזת כבר מעתה בח"כים החרדים. כשעצמות הדג בין שיניו חלפה במזנון שיירת פנסיונרים, ישראלים ולא עולים, שזיהו את האדמו"ר החילוני. אחד-אחד הם ניגשו וביקשו תמונה, ולא סלפי כמנהג נכדיהם אלא תצלום כדבעי שמחייב הימצאות צלם חובב בסביבה וכל הטקס הנלווה להתייצבות ולפוזה הנכונה. שיירה ארוכה, מן המאה שעברה, השתרכה ליד שולחנו של איווט. "מאז בגין הצבעתי ליכוד אבל הפעם אצביע לך", אמר לו אחד המצטלמים שהזדהה כקרוב משפחה של ח"כ בליכוד. "ככה זה בכל מקום. אנשים ניגשים ומחזקים", סיפר איווט בחיוך וחזר לנבור בצלחת.

ככל שהם מחזקים, אנחנו נחלשים. מאז הכריז איווט במוצ"ש על כוונתו לכפות ממשלת אחדות נטולת חרדים, חרד"לים וערבים – מעין אמרת "בלי חירות ומק"י" הבן-גוריונית במתכונת עכשווית – ליברמן זוכה לעדנה תקשורתית. נסלחים לו הזגזוגים ונמחלות לו הסתירות. הסרטונים שמנציחים את תפניות העבר – מוגשים בקלילות עם קונוטציה סלחנית שמעבירה את המסר כי לליברמן הכל מותר.

את החרדים שרק תמול-שלשום ניהלו עמו כתף אל כתף את הקרב לכיבוש כיכר ספרא – הסיטואציה הזאת מוציאה מהדעת. דרעי הבהיר שוב שהוא וליברמן כבר לא – והפעם לתמיד. אם האמירה הזו נשמעת מוכרת מהעבר הלא רחוק, אתם ממש לא טועים. טקסט דומה בטון זהה – השמיע שר הפנים לאחר הסיור שערך איווט בשעתו בקניון ביג באשדוד ביום השבת. מי שסלח במוצ"ש, יסלח אם המהלך ישתלם, גם במוצאי הבחירות. גפני אמר בעבר כי גט הכריתות הפומבי שנתן לשרון – אחרי חבירתו ללפיד האב, לימד אותו בדיעבד לא לומר לעולם, 'לעולם לא'. במציאות הכאוטית הישראלית, ממילא אפשר לומר כך, ולחזור ולומר אחרת – מבלי להיפגע. לכו תשאלו את איווט.

נכון לעכשיו ליברמן הוא הלפיד החדש. חברי הכנסת החרדים ואנשי התקשורת המגזרית מתחרים ביניהם, במידה רבה של צדק, מי יחריף כלפיו את הטון, יחבוט בו חזק יותר ומתוקשר יותר. כששאלתי את איווט מדוע הוא מקצין את השיח כל 48 שעות, כשהשיא נרשם במוצ"ש עם הליכתו לאולפנים כדי להכריז כי יכפה ממשלה ללא חרדים הוא השיב כמיטב ה-D.N.A היהודי של מענה לשאלה בשאלה: "למה אתה שואל אותי? תשאל את איציק כהן ואת גפני, את ביטן ואת סמוטריץ'. תשאל אותם למה הם התחילו לדבר על ממשלה בלי ליברמן בכל ראיון. מה בער להם לרוץ ולומר זאת בכל מקום? מה הם ציפו, שאשתוק?".

הלמת בהם והם החזירו אבל בסרט הזה כבר היינו. האם יש סיכוי שאחרי הבחירות נראה שוב את החרדים ואותך באותה ממשלה, שאלתי.

"אני לא חוזר בי ממה שאמרתי אבל צריך להבין שלא אני התחלתי", השיב איווט, "מאז ההצבעה על הקדמת הבחירות הם הכריזו שישראל ביתנו לא תשב בממשלה הבאה. הם התחרו ביניהם מי יצעק יותר חזק שיקים ממשלה בלעדיי. אצלי לכל אמירה – יש מענה הולם ולא בצעקות אלא בקול שקט. הבטחתם ממשלה בלי ליברמן? תקבלו תגובה הולמת עם הכרזה על ממשלה בלי חרדים".

ביבי או קובי

אם שר התחבורה החדש סמוטריץ' נראה כמי שרוכב על חמור המדינה החילונית בדרך למדינת הלכה, הרי שאיווט נחזה כמי שרוכב על החמור השחור החרדי בדרך לממשלה נטולת נתניהו. ביבי הוא היעד, החרדים הם רק ארגז כלי העבודה – בפרפרזה לאותו ביטוי של כחלון אי שם כשהיה רלוונטי בראשית הקדנציה הלפני-שעברה. השיח שנשמע מפיו של איווט כלפי המגזר מקפיץ יותר מהקמפיין הארסי של לפיד בימי העצמאות של יש עתיד. הדיבורים על מאה ועשרים אחוזי הצבעה והימנעות מתשלום מיסים, מקוממים שבעתיים, כשהם באים מפיו של האיש ששם מפלגתו נכרך בשמם של תיקים פליליים מרובי נאשמים.

איווט ידע תמיד להלך בין הטיפות, להתעטף במלבושי האדמו"ר החילוני ולהתקבל רגע אחרי בחצרות האדמו"רים החרדים, גדולי ושרי התורה (והחסידות). החברים החרדים של האיש סיפרו לנו במשך שנים שכוחו של איווט בפיו. מהקמפיינים הנגטיביים לאורך השנים, ניזונו הדדית ליברמן והחרדים. כשהדגלים קופלו עם ספירת הקולות, ידעו שני הצדדים להנמיך את הטון ולחלק ביניהם את השלל. איווט הזכיר כאן בעבר שלממשלת לפיד-בנט נטולת החרדים, הוא נגרר ולא הוביל.

ב-2015 נדלקה לראשונה נורת אזהרה כשאיווט חתך לאופוזיציה רגע לפני הקמת הממשלה. הסניגורים המגזריים שהמשיכו לגונן פרו-בונו על החבר איווט, הסבירו גם אז שהוא עשה זאת אך ורק משום שידע כי לימין יש גם בלעדיו רוב של 61, והבין כי הצטרפותו בשלב מאוחר תשתלם לו יותר מבלי לפגוע במחנה. בסבב הזה, נופצה התיאוריה הזאת ושבריה ננעצו בבשר החי, כמו שברי כוס יין שחודרים לכף רגלו של החתן מתחת לחופה.

ליברמן מצדו לא מתכוון להתנצל וגם מסמן את החיקוי (או שמא המקור) מטבריה, רון קובי, כמי שנתמך מאחורי הקלעים על-ידי נתניהו. "ביבי תומך בקובי", מפתיע ליברמן ומסביר, "הריצה של קובי היא בדיחה. האיש לא מצליח להעביר תקציב עירוני ופתאום רץ לכנסת ולממשלה? כולם מבינים מה קורה פה. הוא נתמך מאחורי הקלעים על-ידי נתניהו במטרה לפגוע במסרים של ישראל ביתנו. זה לא יעזור להם. שימשיכו לשרוף כסף על הקמפיין, אלפיים קולות הם לא יביאו. לי זה לא מזיז ומי שחושב שזה יזיק לישראל ביתנו מוזמן ללכת איתי ברחוב ולראות את תגובות האנשים. נלך עם מה שהבטחנו עד הסוף ונביא תוצאות בבחירות". המשפט הזה אגב, היה רלוונטי גם בנוגע להבטחתו הנושנה לחיסול הנייה תוך 48 שעות. נותר רק לקוות שגם במבחן החרדי – התוצאה הסופית תהא זהה.

עליון בין תחתונים

מוקדם מהצפוי בעונה חזר השבוע שופט ביהמ"ש העליון חנן מלצר למסדרונות הכנסת. מי ששוחח עמו במהלך השבועות שחלפו מאז פרסום התוצאות הרשמיות של הבחירות, התרשם כי היה לו די והותר בתפקידו כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-21. לא כל השכנים היו נאים בעיניו ובפרט חרה לו דבר מעורבותם של כמה עיתונאים נשכנים. בעיתון מעריב הקדיש לו התחקירן קלמן ליבסקינד שתי כפולות עמודים, בשבועיים האחרונים, במסגרתן פורט איך כבודו העדיף לכאורה את המנדט השמיני של יהדות התורה על פני המנדט ה-36 של הליכוד ועוד כהנה וכהנה טיעונים מנוסחים כחיצים, ששופט מן השורה – עליון, על אחת כמה וכמה – לא מורגל שהם ננעצים בו כמטרה.

לא הדתיים-לאומיים אלא החרדים-המזרחיים אמורים היו לסיים את מערכת הבחירות, עם בטן מלאה בחריימה על השופט מלצר. החלטתו לפסול את מבצע 'אות בספר התורה' הריצה את התנועה הקדושה להגיש עתירה לבג"ץ. הח"כ דהיום משה ארבל, בתוארו דאז כדוקטורנט אזרחי מודאג, ייצג את התנועה בפני השופט אלכס שטיין. תחושת היושבים באולם עם סיום הדיון הייתה – שהשופט בעל האג'נדה השמרנית יהפוך את החלטתו של מלצר על פיה וידאג לחרוט אות תקדימית על שמו בסוגיה הנפיצה. אם לא לפני הבחירות כהחלטה שתפגע פוזיטיבית אישית בהחלטת החבר מהעליון, לכל הפחות לאחריהן – כעמדה עקרונית שתותיר את חותמה לעתיד.

אלא שבש"ס – ובצעד מפתיע למדי, החליט מי שהחליט להחזיר עתירה ליושנה. ההסבר שניתן למשיכת העתירה היה כי לתנועה אין עניין להיגרר להליך שהפך ממעשי לעקרוני. מי שחיפש פירושים שהם בבחינת תורת הנסתר למהלך של משיכת העתירה צריך היה לראות השבוע את המפגש הלבבי של השופט מלצר וח"כ ארבל בכנסת ישראל. מלצר העריך את המחווה של משיכת העתירה, גם אם לא הביע בנוגע לכך מילה מפורשת ואות כתובה. ארבל התגלה בדיעבד כחכם העדיף מנביא. מי היה מאמין שבתוך חודש ימים יפתח אותו שופט את דיוני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22.

לשופט מלצר רקע מורכב בכל הנוגע ליחסיו עם החרדים ונציגיהם – בפרט הספרדים. כמי שישב בהרכב שדן בעתירות נגד מינויו המחודש של דרעי לשר הפנים, היה זה קולו שהכריע את הכף לטובת השר החרדי. על העיתונות החרדית שפרגנה לו, כצפוי, לאור החלטתו להותיר את המנדט בידי יהדות התורה – היו לשופט מילים טובות. "אצלכם לא תוקפים סתם. חבל שמה שמפורסם בעיתונות החרדית לא מתפרסם גם בעיתונות הכללית", אמר לי השופט מלצר השבוע בכנסת. אכן הגיעו ימים משונים שבהם שופטי העליון נאלצים להתנחם בתמיכתם של החרדים.

תגובה אחת
  1. נכון הם לא אמינים זה המשותף

השארת תגובה