"פיגוע יהודי" • הדאגה ממערכת הבחירות

"יכול להיות שצריך לערב פה את השב"כ", הוא הוסיף בהומור (שחור! אלא מה?), "אולי בשיטת הטלטולים אפשר יהיה לסגור את הפה לכמה מהחברים ששכחו איפה הם חיים"

נתניהו והחרדים
נתניהו והחרדים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

"אל תאשימו את ביבי", אמר השבוע שר בליכוד לאנשים בסביבתו, "כל הדיבורים מהימין על נקמה בנתניהו – מופנים לכתובת הלא נכונה. הסיטואציה נכפתה עליו, הוא עשה את כל מה שהיה יכול וצריך לעשות".

הדובר הרהוט שנחלץ להגן על ראש-מפלגתו אינו השר הטרי שזכה בתפקיד בזכות כישוריו המשפטיים – ומדובר בעיקר במשפטים שהשמיע בשלל ראיונות במסגרתם הילל, שיבח וקילס את בני הזוג נתניהו, ואם אפשר גם את הבן יקיר. הדובר – לשם שינוי בשיח הדתי לאחרונה – היה דווקא השר חובש הכיפה-הסרוגה, זאב אלקין, שהיעדרותו מצוות המו"מ הקואליציוני סומנה על-ידי רבים, כעוד כשל מובנה של נתניהו בדרך להתרסקות והקדמת הבחירות.

אלקין היה זה שניצח ב-2016 על התרגיל שהוביל לחבירת ישראל ביתנו לקואליציה ומסירת תיק הביטחון לידי ליברמן. הרצוג דאז – על תקן גבאי דאתמול, עשה לילות כימים בבלפוריאדה וכבר תפר שמלת חתונה לו ולבני מפלגתו. ב-2016 היה זה החתן נתניהו שהבריז להרצוג וכרת ברית זוגיות עם ליברמן – כשעל השידוך ניצח השושבין אלקין. ב-2019 התהפכו היוצרות כאשר גבאי אולץ על ידי בני מפלגתו לשבור את המילה ולהבריז לנתניהו – שהכריז בעל כורחו על ביטול החתונה מבלי שנמצאה לו כלה אלטרנטיבית.

הדיאגנוזה של אלקין – שחושיו המחודדים נדרכו עוד יותר אחרי ההפסד בירושלים, מעניינת במיוחד לנוכח ההתנפלות הדתית-לאומית על נתניהו. האיש שהפך את המושג 'סמולני' למילת גנאי שמרסקת מועמדים וקוברת מפלגות – מוצא עצמו בימים האחרונים על תקן שמאלן. הניסיון שכשל – ולא מפאת חוסר רצונו של נתניהו – לחבור למפלגת העבודה, כמו הפניית העורף לקהילה הדתית-לאומית והעדפת קהילה אחרת על פניה, נתפסים אצל פובליציסטיים דתיים-לאומיים כגילויי נטייה שמאלנית, רחמנא לישזבן וליצלן.

כמי שמנע בגופו את חבירת מפלגת העבודה בעבר, אלקין נחשב לאחד שיהפוך כל אבן על מנת להקים ממשלת ימין טהורה. בשלב זה של חייו הלאומיים, יכול היה השר להגנת הסביבה לשבת על הגדר, רגל פה רגל ש"ס, ולהדליף באלגנטיות כמקובל את המסר ולפיו הכל היה נמנע לו רק היה נקרא לדגל ניהול המו"מ, כמו בימים הטובים. העובדה שאפילו אולטרה ימני-דתי כאלקין מסביר בשיחות סגורות שלנתניהו לא הייתה אלטרנטיבה – כמוה כראיית זהב אשר ראוי כי תטה לטובה את מסקנות השימוע הציבורי שהפוליטיקאים הדתיים-לאומיים עושים לנתניהו.

אלקין הסביר השבוע שהכיפה בוערת על ראש המאשימים. קברניטי הימין הישן, החדש והמתחדש שגרמו לזריקת כרבע מיליון קולות מצביעי ימין ליוון מצולה, גרמו לממשלת הימין העתידית להיות תלויה בחסדיו של איווט. מרגע זה ואילך הם חרצו את גורלו של הילוד – למוות בעריסה. "אי אפשר לבנות על ממשלה שתלויה רק בליברמן כתוכנית עבודה. כל מי שמדבר על כך שביבי היה צריך להתנהל אחרת מול איווט – לא מכיר את הנפשות הפועלות". עד כאן מהשיח הפנימי של השר הבכיר, סרוג הכיפה, אשר מיום עוזבו את קדימה, לא עשה הנחות למי שעלה בלבו הרהור חטא של חבירה למפלגות שמאל.

אלקין אינו אוחנה. ההגנה שלו על ביבי אינה אוטומטית, כפי שנוכחנו בעבר. את חשבון הנפש הפנימי, הוא מוצא לנכון לערוך דווקא עם חבריו למחנה הציוני-דתי – שמתעקשים מצידם, להוסיף ולהכות על חזהו של ביבי לבדו.

פיגוע יהודי

לא היו ימים קשים לנציגות החרדית כחג מתן תורה התשע"ט. את חג הקציר הקואליציוני ראשי המפלגות החרדיות תכננו לקבל באהבה – ממרומי הפסגה. אי שם במעלה הדרך, בעיצומה של ההילולא על ההר בל"ג בעומר, הם נשאו עיניים דלוקות מח"י רוטל ומנו את ספירת הימים שנותרו עד לכניסה לקואליציה. הישג השיא של שמונה מנדטים ליהדות התורה ושמונה לש"ס שכבר הוספדה – אמור היה לבוא לידי ביטוי בכל פרמטר. עם תפקיד לכל ח"כ, הסכם קואליציוני רווי תקציבים ופסקת התגברות שתיכפה על המערכת הר כגיגית. הלוח הקואליציוני נשבר ומאיגרא רמא הושלכנו לבירא עמיקתא.

אווירת הייאוש – הפכה למלנכוליה דכאונית עם הישמע הסמוטריץ' בהיכל ישיבת מרכז הרב. "אי אפשר להבין את הדיבוק שנכנס בבחור פיקוח כמו בצלאל", התבטא השבוע אחד מראשי ש"ס שלא הצליח להירגע ממה שהוא מגדיר כ"פיגוע יהודי".

"יכול להיות שצריך לערב פה את השב"כ", הוא הוסיף בהומור (שחור! אלא מה?), "אולי בשיטת הטלטולים אפשר יהיה לסגור את הפה לכמה מהחברים ששכחו איפה הם חיים".

את מה שמשמיעים חברי הכנסת מש"ס ומיהדות התורה – על התנהלות חברי ההנהגה הדתית-לאומית, מתאים יותר לתאר כ"הקש בגג" או "נוהל שכן". עוד כמה התבטאויות רהב דת"ליות, והשיחות החרדיות על התנתקות מהשותפות הטבעית – לא תילחשנה רק בשטיבלא'ך ובמקוואות.

ארבע השנים האחרונות שבמהלכן הסתמנה זהות אינטרסים יוצאת דופן בין הבית היהודי למפלגות החרדיות – הספיקו להשכיח את מה שחווינו כאן בשלושת העשורים האחרונים. השותפות הזאת, הייתה תמיד יותר מלאכותית מטבעית. מ-92 ועד היום – ברית חובשי הכיפות לא החזיקה מעמד כל אימת שעמדה למבחן.

השותפים הטבעיים לכאורה, חובשי הכיפות הסרוגות והשחורות, מצאו עצמם בעשורים האחרונים כמי שמחליפים זה את זה בתורנות שמירה כפויה, בחזית התקשורתית העקובה מדיו. ההיסטוריה הפוליטית מלמדת שהאווירה הציבורית הרעילה, מסמנת מטרה על גבה של קבוצת אוכלוסייה אחת מקרב שומרי המצוות. את הליכתנו למדבר האופוזיציוני – לא שכחנו, גם אם סלחנו, אך הצד השני סבל לא פחות. כשהדתיים לאומיים היו בעין ההסתה הם גורשו, ולא רק מהממשלה. באוסלו ובעיקר בהתנתקות – המושג להיזרק מהבית היה מוחשי, כפי שביבי השווה לימים באותה שיחה מופרכת שבה ביכה את סילוקו מבלפור ב-99'.

המתיישבים רואים בש"סניקים (לא בהכרח בצדק) את נותני ההכשר לאוסלו של ממשלת רבין. בממשלת שרון, יהדות התורה אומנם תמכה מבחוץ בממשלה רק בדיעבד, אך בציבור הדת"ל ראו בכך ריקוד חרדי על האדמה, ולא הועילו ההסברים כי היה זה אך ורק לאחר ביצוע ההתנתקות ותוך דרישה להגדלת חבילת הפיצויים למפונים.

סרוגי הכיפה מצדם, הפנו לחרדים פעמיים כתף קרה. לראשונה – בחבירתם לממשלת שרון בשותפות לפיד האב, ובשנייה – בברית האחים שנרקמה בין בנט ללפיד הבן. דווקא הקדנציה האחרונה – הסתמנה כנקודת מפנה שבה דרו חרדים ודת"לים תחת כיפה אחת, בהרמוניה ששיקפה לראשונה את המציאות שמתפללי השיטבל'ך מכירים. חבירה משותפת של סרוגים ושחורים, היא תנאי הכרחי לקיומו של מניין תמידי.

לכתו הפוליטי בטרם עת של נפתלי בנט ודריכתו של הכוכב העולה סמוטריץ' סימנו את חיזוקו של הציר הדתי-חרדי. אם לבנט ולאורי אריאל זכרו החרדים את חטא הנעורים של החבירה ללפיד, הרי שלבצלאל סמוטריץ' הם זכרו את ההפגנות המשותפות בנושאים אידיאולוגיים, את המילים החמות שהוא השמיע כל אימת שסוגיית בני הישיבות עלתה על סדר היום, ואת חרד"ליותו – שאפיינה אותו כבשר מבשרנו ולא כאבר מושתל. המטרה של חתירה לממשלת 61 נטולת ליברמן בסיבוב הבא – נראתה לפני שבועיים ימים כמשימה משותפת לחרדים ולסמוטריצ'ים.

כל זה השתנה כאחת בשבוע גדוש פטפטת. את חברי הכנסת החרדים, שומרי כל תג של הלכה אחזה פלצות שלושה חודשים לפני חודש אלול, לשמע דברי הרהב של סמוטריץ' על מדינת ההלכה. התפיסה החרדית הקלאסית של שימור הסטטוס-קוו, כמיעוט החי במדינה חילונית – מחייבת הכרה במגבלות הכוח ולא הכרזה מוקדמת על בוא המשיח.

כמה מהח"כים החרדים הנואשים נזכרו כי בכל הפעמים הקודמות – היה זה הימין הדתי-לאומי שהביא לקץ הימין. את שמיר נאמן הימין, הפילה 'התחיה' הקיצונית אחרי שהואשם בהשתתפות בוועידת מדריד העקרה. אליקים העצני, על תקן נפתלי בנט, לא עבר אז את אחוז החסימה והביא להמלכת השמאל, למרות הרוב לו זכה הימין בקלפיות. ב-99' הייתה זו 'ועידת ואי' שהביאה לפירוק ממשלת נתניהו – והמלכתו של ברק כראש-ממשלה. "אפילו לאירועי ההתנתקות" – הזכיר השבוע ח"כ ביהדות התורה – "המפד"ל הייתה שותפה. הרי אנחנו ישבו באופוזיציה בשעה ששרי המפד"ל לא נתנו גיבוי לנתניהו ולמורדים בליל הפוטש שכשל, בהצבעה על התוכנית בכנסת".

מחלף ההלכה  

קשקשת מדינת ההלכה, הפכה את החרדים מיעד עיקרי למשני, באותה נדנדה היסטורית שמחליפה תכופות בין החרדים לדתיים שעולים על המנגל התקשורתי. האש התקשורתית הוסטה מגשר יהודית – לאזור מחלף ההלכה. כשבמרכז הרב נשבעים אמונים למדינת ההלכה, חזון של גדודי חרדים עם ציציות, נשק ומדים המצייתים לרב, נשמע כמו חלום בלהות – חילוני ולא חרדי.

במציאות שבה אפילו ההנהגה הדתית-לאומית משמיעה הרהורי כפירה בנתניהו, החרדים מסתמנים כאחרוני המאמינים – באחרון הנאמנים. בשתי פעימות, כשר אוצר וכראש ממשלה, נתניהו לא מצמץ לפני שהפנה את הגב לשותפיו החרדים ברגע האמת. את ביבי לא עניין מעולם מה טוב ליהודים החרדים. האיש רואה רק את עצמו – ובטובתו יהגה יומם ולילה.

להערכת חה"כ אורי מקלב מרבית הסיכויים שנתניהו לא יצליח להשיג רוב של 61 – ללא איווט. מציאות מהסוג הזה תחייב חישוב מסלול מחדש, ויפה שעה אחת קודם. עסק הביש של נתניהו נובע מכך שהמערכת הפוליטית הבינה שניטלו ממנו הקלפים. בלי אופציה ממשית של הרככת ממשלה עם מפלגות מהגוש השני – הוא משחק לראשונה עם חפיסת קלפים רזה, ללא אס בשרוול. תחת חקירה ושימוע – גם לווינר כמו נתניהו אין ברירה. השאלה הנשאלת היא מדוע החרדים – שבכיסים הפנימיים של חליפותיהם נמצאים כל הקלפים הנכונים, מתנהלים מראש כלוזרים טבעיים.

הגיע הזמן להביט גם לצדדים ולחפש חיבורים נוספים. אם ביבי ייכשל בגיבוש רוב נטול ליברמן – איש לא יוכל להאשים את החרדים בפירוק השותפות הטבעית. אם כבר, הרי שאיווט במעשיו והסמוטריצ'ים בדיבוריהם – הם האשמים הבלעדיים.

איווט הוכיח במעשיו שאינו עדיף מלפיד וגנץ על סמך דיבוריו לא גרוע מנתניהו. חבירה לכחול-לבן, רגע לפני שתיכפה עלינו ממשלת אחדות וניזרק לשול הדרך, תאפשר את העברת תיקוני חוק הגיוס במתכונת שהחרדים הסכימו לה ואיווט סירב. השותפות עם הימין, הייתה מאז ומעולם מלאכותית ולא החזיקה מעמד ברגע שבו הימין לא נזקק לשירותינו. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב רק על הצד של ביבי, ונתחיל לחשוב גם על הצד שלנו.

תגובה אחת
  1. כמה אפשר לשקר ?? ג' הייתה שותפה מלאה לגירוש המכונה במילים יפות תוכנית ההתנתקות כמו שמדובר במושג מעולם המכשירים הסלולרים אכן אין לשכוח שגם המפדל שיכלה לחבור למורדי הליכוד ולמנוע את הגירוש לא עשתה זאת

השארת תגובה