הילדה שוויתרה על הקריירה

הרב אריאל למברג
הרב אריאל למברג
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

רחל שיף נולדה בווינה לפני כמאה ארבעים שנה. היא התברכה בקול מופלא שהתפרסם בקהילה החרדית בה גדלה והתגלגל לאוזנו של סוכן זמרים באופרה של ווינה שחיפש באדיקות ילדי פלא. אותו סוכן מצא הזדמנות להתרשם מקולה של הנערה ויצא מכליו. הוא יצר איתה קשר והציע לה לשיר באופרה של וינה, ההיכל שהעלה על הבימה את הכישרונות הגדולים באירופה.

האתגר היה עצום: מצד אחד הוא מציע לה שכר, תהילה, וכל מה שנערה צעירה יכולה לבקש. מצד שני, ההתערות בחברה הגבוהה של ווינה הביאה בדרך כלל לקץ החיים היהודיים. רבים מיהודי התקופה התנצרו במטרה להצליח בעולם החדש, והאופרה של ווינה הייתה מסלול די בטוח לגט כריתות מהקהילה היהודית. (וזאת בנוסף לאיסור לשיר בנוכחות גברים). הנערה נקרעה. היא הבינה את הסיכון שהיא נוטלת, אבל היה קשה לה לוותר על ההזדמנות. היא החליטה להתייעץ עם אחד מגדולי הדור ההוא, האדמו"ר מקופישטניץ (אביו של אברהם יהושע השיל שהיגר אחר כך לניו יורק).

האדמו"ר הקשיב לה ברגישות ואז שאל: "בתי היקרה, למה את רוצה להצטרף לאופרה? זה הכסף?I". היא חשבה רגע וענתה שזה לא הכסף, יש לה כל מה שהיא צריכה, אלא הזדמנות לזכות בתהילת עולם. אם היא תצטרף לאופרה, כולם יכירו את שמה. הרבי שקע במחשבות ואז אמר: "החלום של אישה יהודייה הוא לזכות בילד שיאיר את העולם באמצעות לימוד התורה שלו. אם תתעלי על עצמך ותמצאי את הכוחות לוותר על הקריירה הנוכרית, אני מבטיח לך ילד שיתפרסם בכל העולם ויעניק לך נחת נצחי בעולם הזה ובעולם הבא". רחל שיף ניגבה את דמעותיה והסכימה.

חלפו כמה שנים, היא התחתנה עם יהודי בשם יוסף צבי ווזנר ונולד להם בן בשם שמואל וואזנר. הרב שמואל וואזנר חי מספיק שנים כדי שלא יהיה יהודי חרדי בעולם שלא יכיר את שמו. הרב וואזנר התפרסם על שם ספריו "שבט הלוי" ונחשב לפוסק הדור. מאה אלף איש התקבצו ללוות אותו בדרכו האחרונה במוצאי החג הראשון של פסח, כשהוא חצה את גיל מאה והתחיל את שנת ה-102.

מספרים כי הרב דן סגל שאל פעם את הרב וואזנר אם הסיפור נכון? הוא השיב כי אמו לא סיפרה לו את הסיפור, 'אבל כשעזבתי את הבית כנער צעיר כדי ללמוד בישיבת 'חכמי לובלין', אימא הניחה יד על כתפי וביקשה שלא אפסיק ללמוד, כי היא וויתרה על הכול בשביל לזכות בילד כמוני'.

איך מגדלים את דוד המלך הבא

בחלק גדול מהחגים יש לנו זווית נשית. בנוסף לקריאה בתורה שעוסקת במצוות החג וקרבנותיו, ישנה קריאה נוספת שמעניקה זווית נשית ייחודית. בפורים קוראים את מגילת אסתר, בפסח המנהג בחלק מקהילות ישראל לקרוא את מגילת שיר השירים שמדמה את אהבת ה' וישראל לאהבת איש ואישה, בתשעה באב קוראים את מגילת איכה שמדמה את ירושלים החרבה לאישה עזובה, ואילו בחג השבועות מנהג קהילות ישראל לקרוא את מגילת רות. [יש קוראים את המגילה בפני עצמה ויש – כמנהג חב"ד – שקוראים את המגילה בשלמותה בתוך סדר תיקון ליל שבועות].

הקשר הפשוט ביותר בין המגילה לחג השבועות – למרות שהמגילה אינה מדברת כלל על החג או על קבלת התורה – מובא במגילה עצמה: הפסוקים האחרונים בסוף המגילה מתארים כי רות ובועז ילדו את עובד, ו"עובד הוא אבי ישי אבי דוד". וכיון שחג השבועות הוא יום הלידה וההסתלקות של דוד המלך, לכן קוראים ביום זה את ה"ייחוס" של דוד ואת אילן השורשים המשפחתיים שלו.

וכאן עולות כמה שאלות: א. למה צריך לקרוא מגילה שלימה במטרה להוסיף בייחוס של דוד? הרי לא היה חסר לו בכלל ייחוס? זה לא שדוד הגיע ממשפחה אלמונית שצריכים לייפות את קורות החיים שלה, הוא הגיע מהמשפחה המפורסמת בעם ישראל שכל ילד מכיר את ההיסטוריה שלהם: דוד בא משבט יהודה, בנו האהוב של יעקב שמסר נפשו שוב ושוב למען משפחתו. בנוסף, בועז, סבו זקנו של דוד, היה נכד נחשון בן עמינדב שקפץ לים סוף וגרם לבקיעת הים, כך שדוד לא זקוק למחמאות.

ב. יתירה מכך: גם אם דוד זקוק לחיזוק הייחוס שלו, מה מגילת רות מוסיפה יותר מכל מה שעשו אבותיו הגדולים לפני כן?

ג. גם לא מובן למה המגילה נקראת דווקא על שם רות, בשעה שיש בה כוכב מרכזי לא פחות: בועז?

במכתב קצר שכתב הרבי מליובאוויטש לנשות ישראל (מובא בליקוטי שיחות ח עמוד 275), מעלה על נס נקודה מופלאה המועברת בסיפור המגילה, וגם בשם הייחודי שלה – רות.

מגילת רות מגלה את הסוד הכי עוצמתי של עם ישראל: איך יהודים מצליחים לעשות את הבלתי אפשרי וכבר 3,300 שנה – מאז מתן תורה ועד היום – להעביר את המסורת מדור לדור. שום אומה או דת בעולם לא הצליחה לשכפל את עצמה כל כך הרבה שנים ואילו עם ישראל חי.

הסוד פשוט: לילדים יהודים יש אימהות וסבתות יהודיות. זה הכול. מגילת רות לא נועדה לספר את ההיסטוריה של דוד, היא מוכרת מספיק, המגילה באה לגלות איך יוצרים ילד כמו דוד המלך? איך בא לעולם אדם עוצמתי, זקוף, גאה ונאמן למסורת אבותיו כמו האיש הזה? והסוד הוא: הסבתא שלו. כי אם ראית אדם גדול – לך תקרא את הביוגרפיה של הנשים במשפחתו.

אבא ואמא

ישנו פער עצום בין הקשר של ילד לאמו לקשר עם אביו: אבא מלמד ילד מה לעשות, מה לעבוד ואיך להצליח בחיים, אבל אימא אומרת לילד מי הוא, היא יוצרת את האופי שלו, את האמונה והאמון שלו. זה די פשוט: אבא בסך הכול נמצא עם הילד באותו בית, אבל אימא היא זאת שיוצרת את הילד ברמה הכי פיזית ונפשית. היא "יוצרת האדם". הוא גדל וצומח מאפס לאדם שלם בתוך הרחם שלה, אחרי הלידה הוא יונק ומתקיים מגופה, בשנים הראשונות לחייו הוא נמצא קרוב וצמוד אליה – והרי כולנו יודעים היום כי בשנים הראשונות לקיומו של הילד, נוצר המבנה הנפשי הכי בסיסי של האדם: הביטחון העצמי, האופי, הגישה לחיים – אופטימית או פאסימית וכו'.

מגילת רות מלמדת כי דוד הגיע לעולם בזכות ההקרבה האדירה של הסבתא שלו, והקרבה לא נגמרת לעולם. גם לא אחרי ארבעה דורות. מסירות הנפש של רות עברה במסורת מדור לדור עד שיצרה את נפשו הגדולה של דוד.

ברוח אותו יסוד ביאר הרבי מליובאוויטש בהזדמנות אחרת את אחת העובדות היהודיות הבסיסיות והחשובות ביותר: הזהות הדתית של הילד נקבעת אך ורק לפי האימא. אין לעניין הזה שום משמעות מי האבא. האבא יכול להיות גדול הדור, אבל אם קרה והאימא גויה – הילד גוי. מצד שני האבא יכול להיות רשע גמור, אבל אם קרה והאימא יהודייה – הילד קדוש כמו צדיק גמור.

למה הזהות קשורה לאימא? במיוחד הרי שהיהדות מחשיבה את האבא בהקשרים אחרים: האבא הוא זה שקובע את הייחוס השבטי. גם בתוך השבט עצמו, האבא קובע אם הילד יהיה כהן, לוי או ישראל, והאבא קובע את שם המשפחה, כפי שנקרא בפרשת פנחס: "לפרץ משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי"?

הרבי ענה כך (שיחת ו' תשרי תשמ"ה): יהדות היא לא מפלגה, גם לא התנהגות, היא זהות, היא טבע, אופי וגנים, כמו התפיסה 'מי אני' והאם יש בי את הכוחות להצליח בחיים, ותפיסה כה עמוקה מגיעה מהאימא ולא מהאבא, פשוט כי האבא לא קרוב מספיק בשביל ליצור את עצם מהותו של הילד.

מצד שני, אבא קובע את כל התחומים האחרים שקשורים בעבודה, תפקיד ומשלח יד, כמו ייחוס שבטי וכהונה ולוויה, כי אבא מכוון ילד לתוך החיים, ובפרט שהאבא עבד בפועל ככהן או לוי ולכן יכול ללמד את בנו כיצד לעשות את העבודה.

ילדי הרבי

סיפור: לרבינו הזקן היו עוד שני אחים גאונים שהיו גדולים בתורה, יהודה לייב ומרדכי. פעם שאלו את האימא שלהם, הרבנית רבקה, איך זכתה בילדים מופלאים כאלו? היא סיפרה כי הילדים למדו אצל מורה פרטי שהתמסר להעניק להם יחס אישי. פעם היא ראתה שהמורה מלמד בלי חשק, היא שאלה אותו מה מציק לו, והוא לא רצה לספר. לבסוף גילה לה כי אשתו ראתה שהרב ברוך, בעלה ואביו של רבינו הזקן, הביא לרבנית מעיל יוקרתי מאחת הנסיעות שלו, ואשתו שאלה אותו למה מעולם לא קנה לה מעיל חדש? המשכורת הדלה כמלמד לא מאפשרת לו לקנות מעיל כזה, ולכן הוא כאוב מצערה של אשתו. הלכה אמו של רבינו הזקן והעניקה למלמד את המעיל שקיבלה מבעלה כדי שיביא אותו במתנה לאשתו. ובזכות זה, סיימה אמו של רבינו, זכיתי בילדים כאלה.

מה הפשט בסיפור? מה הקשר בין החסד שהיא עשתה עם המלמד לילדים גדולים בתורה? יש לומר כי הנקודה היא שכאשר הילדים ראו עד כמה בוער לאימא שהמלמד ילמד עם חשק והתלהבות – הם הבינו עד כמה התורה היא חיינו ואין דבר יקר ממנה בעולם.

הנקודה הזו קשורה במיוחד לפרשת השבוע שקוראים בארץ ישראל: בשבת זו קוראים את פרשת נשא, שמדברת על דיני הנזיר, ובהפטרת הפרשה קוראים על אחד הנזירים המפורסמים בהיסטוריה: שמשון הגיבור. ההפטרת מספרת כי להוריו של שמשון, מנוח ואשתו, לא היו ילדים, ויום אחד התגלה מלאך לאשת מנוח ובישר כי היא עתידה ללדת ילד בעל כישורים ייחודיים, ואולם הילד יהיה חייב לשמור על נזירות כל חייו, הוא לא ישתה יין ולא יגלח את שערו. אשת מנוח סיפרה לבעלה והוא התקשה להתגלות שזכתה אשתו. הוא ביקש מהקב"ה לראות בעצמו את המלאך ואכן המלאך התגלה שוב וסיפר לו.

וכאן מספרת ההפטרה דבר מוזר: מנוח שאל את המלאך "עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער ומעשהו"? כלומר, תלמד אותנו איך לגדל את הילד לנזירות? ואולם המלך עונה מה האימא צריכה לעשות בעת ההיריון: "ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טמאה אל תאכל כל אשר צויתיה תשמר".

רגע, מה הקשר בין השאלה לתשובה? מנוח שאל מה לעשות עם הילד שייוולד בבוא היום, ולמה המלאך עונה מה האימא צריכה לעשות עכשיו בתחילת ההיריון? התשובה היא שהדרך הכי טובה לחנך ילד היא לחנך את אימא שלו. אם האימא תקבל על עצמה נזירות, הילד יימשך לכך מאליו.

המורם מכל הנ"ל למעשה מובא בשיחת רבינו (התוועדויות מו ג/394): "מנהג אימהות הכשרות בישראל שבמקום לספר לילדים סיפורים וחדשות מעיתונים וכיוצא בזה, מספרים להם סיפורי התורה (גם עניינים שלא למדו בחדר) מתוך חיות והתלהבות, עד שהדבר נעשה כמו חי, ועי"ז מקבלים הילדים חינוך אמתי שיפעל וישפיע כל חייהם".

תכשיט אחרי משניות

ונסיים בסיפור ששמעתי מהיהודי המשפיע ביותר בעולם היהודי כיום הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב: הרב יצחק הוטנר, ראש ישיבת חיים ברלין בניו יורק, היה תלמיד חכם עצום ומחשובי ראשי הישיבות באמריקה. פעם שאלו אותה מהיכן שאב את האהבה העמוקה שלו לתורה? כיצד עד גיל זקנה אינו מוצא הנאה בחייו חוץ מלהגות ברעיון תורני?

הוא אמר: "מאימא שלי", וסיפר כך: "אבא היה סוחר והיה נעדר מהבית לתקופות ארוכות לרגל מסחרו. אימא הייתה נשארת לבדה עם הילדים ותמיד היה מתוח על פניה דוק של עצב. פעם הגיעה חבילה יפה בדואר. פתחנו אותה בהתרגשות ומצאנו בפנים תכשיט יקר. ממקום מסחרו המרוחק, אבא הרגיש בעצב של אימא ושלח בדואר תכשיט יפה לשמח אותה. אנחנו, הילדים, ציפינו בדריכות שאימא תענוד את התכשיט וסוף-סוף יעלה חיוך על שפתותיה, אך אימא סגרה את הקופסה עם התכשיט והניחה בצד. היא הביטה בי ואמרה: "כעת אין לי מצב רוח להתייפות, אבל בעוד כמה ימים אתה תסיים מסכת משנה בעל פה ואז אחוש שמחה אמיתית בלב ואענוד את התכשיט בגאווה…"

השארת תגובה