"אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה"

מהו כלוב הזהב, למה כובשים את היצר ולא הורגים את היצר? • וגם: הסיבה שחג כל כך רוחני דווקא אז אנו מאכילים את הגוף • ליקטנו עבורכם דברי מתיקה רוחניים בצורה קלילה לכל נפש מתוך הספר 'הגדתי היום'

כתיבת ספר תורה לבלגיה, צילום שלומי טריכטר (5)
כתיבת ספר תורה לבלגיה, צילום שלומי טריכטר (5)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

התורה תבלין ליצר הרע

הגמרא אומרת (קידושין ל:) תנו רבנן, ושמתם – סם תם. נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו, בני כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך, שתה מה שהנאתך, רחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי (נמק). כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו… ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו…

מאמר זה אומר דרשני, וכי התורה משמשת תבלין ליצר הרע? לא די לנו עם העטיפות הצבעוניות של בהם עוטף הוא את החטאים שמביא עלינו? לא די לנו בטעמים שעמם הוא מגיש לנו את החטא, עד שאנו זקוקים גם לתיבולו של היצר הרע? ועוד, התורה שהיא המגינה עלינו מפניו היא שתהא תבלין להשביחו? אתמהא.

כלום יצר הרע יש בכם?

חז"ל מתארים לנו את אשר התחולל במרום שעה שמשה בא ליטול משם את התורה. וכך כתבו (שבת פח:): ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים".

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, החזיר להן תשובה. אמר לפניו, רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם.

אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה… אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר להן, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה "לא יהיה לך אלוהים אחרים", בין עמים אתם שרויים  שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה? זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה? "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה? "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה? "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב". קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?

מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא… מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר. שנאמר: "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם". בשכר שקראוך אדם, לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם ואומר ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע?

השאלה האחרונה והמכרעת היא, כלום יצר הרע יש בכם? אחרי שאלה זו הבינו המלאכים כי התורה שייכת דווקא לבני האדם שיש בהם יצר הרע. וההסבר בזה הוא כי "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין".

החיבור שבין התורה ליצר הרע, הן בהגדרה של חז"ל שהגדירה את התורה כתבלין ליצר הרע, והן במאמר חז"ל שמשה קיבל את התורה להורידה אלינו באה דווקא אלינו בני תמותה, כי אנו נושאים את אותו יצר בקרבנו, והוא בא ללמד אותנו מסר חשוב עד מאד.

עלינו להבין ולשנן לעצמינו כי הנשמה שנתן לנו הקב"ה בגופנו, באה כדי לרומם את האדם אל על. לשאת את החומר ולהפכו לרוח. להביט ברצונות שלנו ולהבין כי הם חלק מתפקיד שניתן לנו, לרומם אותם ולהביא אותם למקום גבוה ומרומם.

מלאכי השרת הבינו כי האדם שמתמודד עלי אדמות עם יצרו חייב שתהיה לו תורה. כי ללא תורה אנה יישא את רצונותיו? הרי אדם הוא, וברגע יכול להיגרר ל'אדמה', ומאידך יכול להתרומם ל'אדמה לאלוקים'. וכל זה תלוי בדבר אחד, בתורה. וכפי שהגמרא אומרת (כתובות ס"ו): א"ר יוחנן אשריהם ישראל כשעולים עולים עד לרקיע וכשיורדים יורדים עד לעפר.

מי שמנסה להפריע לנו ולעלות בדרגתנו לרום שמים הוא יצר הרע. ואמנם היצר הוא לא עונש עבורנו, אדרבה הוא מהוה הזדמנות עבורנו. בלעדיו אין לנו אפשרות להתקדם כי באנו לעולם הזה כדי  להילחם ולהשיג את היעד.

קבלנו אותו כדי להילחם ולנצח, להתגבר עליו ולכבוש אותו. אדם שבא להתמודד בזירת התגוששות, חייב שיהיה לו עם מי להתגושש. אילולא זה אין לו מה לעשות בזירה. מלחמת היצר אינה פוסחת עליו אפילו לרגע. מטרת האדם היא לרומם את החומר ולהעצים את מעשיו החומריים שירוממו אותו. וזה המסר שאנו מקבלים בחג השבועות. זהו חג בו כל יהודי מקבל את התורה ומנחיל מחדש את תורת ה' על כל הליכותיו.

לכבוש את היצר

זו גם הסיבה שקוראים לניצחון הזה לכבוש את היצר, כמו שאמרו חז"ל, "איזהו גיבור? הכבש את יצרו" לא הורגים אותו ולא מסלקים אותו. מעבירים אותו שלב אחרי שלב להשתעבד לה' ולתורתו. עד כי האדם הגשמי על כל רצונותיו ומאווייו ייהפך לבן תורה.

פלא גדול הוא, כי דווקא בחג מתן תורה, שנראה חג כל כך רוחני, הורו לנו רבותינו שנרבה בו באכילה ושמחה. וכדברי הגמרא (פסחים סח:) האומרת: אמר רבי אלעזר, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה.

וכבר כתב ב"משך חכמה" (שמות כ, י"ח) וזה שבעצרת הכל מודים דבעינן לכם, כי זהו תכלית מן התורה שכולם יזכו ויזככו החומר וכוחותיו עפ"י התורה אשר תיישר כל צעד בעולם המעשה.

הדברים מרוממים אותנו טפח מעל האדמה ומובילים אותנו להרגיש כי דווקא התורה היא זו שנותנת לנו 'עולם הזה' יותר טוב. התורה מלמדת אותנו איך לחיות בעולם הזה על פי התורה. דווקא בשל הגוף העכור שצורך כל כך הרבה רצונות, נצרכת התורה לשמש לנו כספר הוראות אשר ידריך אותנו כיצד לנהוג בעולם על פי רצון ה'.

רשע מה הוא אומר

לאור הדברים הללו הסביר בספר "שיח יצחק" את שאלת הבן הרשע בהגדה. הבן שואל לפי השקפתו שהיא השקפת העולם הכללית, "מה העבודה הזאת לכם?"

הוא אינו מבין שבזכות התורה יכול האדם לעסוק גם ב'לכם'. הוא רואה את התורה כמי שנוטלת ממנו את החירות הגשמת שלו.

הוא לא משיג כי המדרגה המשובחת ביותר היא שהאדם ישתמש ב"לכם" עצמו לעבודת ה', היינו שיכניס את ה"לכם" למצב של קדושה וממילא ה"לכם" עצמו יהיה רוחני יותר.

וזו שאלתו של הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם"? היינו איך אפשרי שיהיה עבודת ה' גם ב'לכם'?

ולכן התגובה צריכה להיות, אף אתה הקהה את שיניו. כי  אם אינו מאמין כי אכילה ושתיה נבראו ג"כ לכבוד השם כדי לעבדו, גם בזה הרי הוא כמשחית בחינם את הלחם שאוכל, כי באכילה שהיא לשם תאווה בלבד נחשב הדבר כמעשה הבהמה, והרי הוא מוריד ומשפיל את הקדושה שבמעשה. ולכן עדיף לו שיוקהו שיניו כיון שאינו משתמש עמהם לכבוד הבורא ית'.

דבר זה מרומז בלשון הגמרא הכל פודים בעצרת דבעינן נמי לכם. כי התורה ניתנה כדי להפוך את הרע לטוב. על כן הכל מודים שבאותו יום שניתנה התורה, בעינן נמי "לכם". שיעסוק אדם באכילה ובשתיה לשם שמים ולהפוך את ה"לכם" לה'.

שני הלחם

וכן מצאנו שבשבועות הביאו קרבן של שתי הלחם שם נאמר "חמץ תאפינה", למרות שנאמר לגבי כל הקרבנות "כי כל שאור לא תקריבו",  כי ביום זה יש עליה גם לענייני חמץ.

ויש להבין שהרי אמרו חז"ל (ר"ה ט"ז) אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לבם פירות האילן והוא לכאורה יום הדין על היבול הגשמי?

כלוב של זהב

על הפסוק שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ (קהלת י"א, ט') אומר המדרש: אמר ר' לוי משל, לעוף שהיה חבוש בכלוב, בא עוף אחד ועמד לו על גביו. אמר לו, אשריך כמה מזונותיך מצויין לך. אמר ליה ביש גדא וטמיע מזלא, למזונותי את מסתכל ולחבושי לית את סקר? דלמחר מפקין ונכסין לי. כך "ודע כי על כל אלה יביאך האלוקים במשפט".

נתרגם את המדרש לשפת העם. יושב לו ציפור בכלוב, ולפתע שומע את שקשוק כנפיו של חברו משכבר הימים. חברו נעמד על סורגי הכלוב, מביט בקנאה על התנאים הטובים להם זוכה חברו ואומר לו: יפה לך, אתה מסודר בחיים. כמה מזון שיש לך, חלומו של כל ציפור. צלוחית של חיטה ודגנים, קערת מים זכים. גם קש משובח לריפוד. הלוואי עלי.

מביט בו הציפור מבין סורגי הכלוב, שומע אותו בקשב רב, ומשיב לו בטון חזק. על מזונותי אתה מביט? על התנאים הטובים שלי? בן מזל רע אתה אם כך עלתה במחשבתך. למה אתה מסתכל על הדברים הטובים שיש לי הרי מצבי אומלל הוא, אני הרי כלוא בכלוב!!! ולא די בזה אלא שבעל הבית מפטם אותי ומתכונן לבסוף לשחוט אותי…

והנה הנמשל. מביטים אנו לפעמים על הסובבים ברחוב, נדמה לעיתים כי הם מסודרים. כל התאוות בהישג ידם ועושים ככל העולה על רוחם. המבט הזה הוא רק מבחוץ. כי אם נשאל את אותם נהנתנים על כך ברגע של אמת, הם ישיבו ויאמרו: 'על מזונותי אתה מביט? על התנאים הטובים שלי? בן מזל רע אתה אם כך עלתה במחשבתך. למה אתה מסתכל על הדברים הטובים שיש לי הרי מצבי אומלל הוא, אני הרי כלוא בכלוב!!!

אתה רואה אותי מחזיק במכשיר שנראה לך שהוא מסדר אותי לחיים, טעות היא בידך. אני הרי כלוא בו. אם שעה אחת אין לי אותו אני מת. אני כבול בתאוות שאין לי יכולת להתנתק מהן… אתה יודע מה זה מכור? אל תביט בחופן הזרעונים שיש לי בכלוב ולא בקנקן שבו. הבט אל נפשי התשושה וראה שאין לך במה לקנא בי, כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

נלקט מתוך "הגדתי היום" על מועדי השנה – ספר חדש שכתב, ליקט וערך הרב אברהם ובימים אלה יוצא הכרך הראשון של סדרה על פרשיות השבוע

השארת תגובה